בזמן שאני יושבת לכתוב פוסט זה, איני יכולה שלא לחשוב מה עובר ברגעים אלו על גלעד שליט? האם הוא בכלל במצב שהוא מסוגל לעכל את כל מה שרוחש וגועש בארצנו הקטנטונת בציפייה לבואו? לפני מספר שעות שמעתי את אביבה שליט פונה לתקשורת בבקשה כי תניח למשפחה ולגלעד לנפשם. ערב הדיון בבג"צ בדבר תקפות העיסקה, בהדגישה את הזדהותה עם משפחות השכול ואת חששה ממצבו של גלעד, לא יכלה אביבה שלא להזכיר את התקשורת.
ההיערכות המופרזת של התקשורת, במיוחד הישראלית לסיקור חזרתו של גלעד דומה להיערכות צבא ערב קרב מכריע. עשרות צלמים גודשים את מצפה הילה בכניסה לישוב, על הגגות, בבתי השכנים ובטוחני שביום פקודה אף יעלו מסוק לאויר שיצלם את המתרחש בבית ובסביבה. ואני שואלת מדוע? האם לא די בסיקור אינפורמטיבי של טקס קבלת הפנים הצנוע שאמור להתקיים בבסיס חה"א, במעמד ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל? מה לנו שאנו מקדשים את יצר המציצנות?
נכון שגלעד שליט הפך לחייל המסוקר ביותר במדינה. בנם של כל אזרחי ישראל הדורשים בשלומו ומצפים לחזרתו (ואני לא נכנסת לשאלת המחיר שכן זה מצדיק דיון נפרד). נכון גם שבמידה והתקשורת לא הייתה מתגייסת לחזרתו של גלעד כנראה שהסוגיה לא היתה מצליחה להישמר במקום גבוה בסדר היום של המדינה. למעשה אין מחאה, נאום, פגישה עם גורם זר, ראיון של מקבלי ההחלטות במדינה ו/או של ראשי מערכת הביטחון בהם לא עסקו בעניין חזרתו של גלעד שליט להוריו ולמשפחתו. ברי, כי ללא הקמפיין התקשורתי הרחב כל זה לא היה קורה. אבל לעניות דעתי גם לכך יש סוף ועל התקשורת להכיר בכך ולהבין שתפקידה הסתיים.
אך זו מסרבת לעשות כן. היא ממשיכה להיערך למשדר חדשותי מיוחד שיסקר כל צעד ושעל ביישום העיסקה עם החמאס, עד להגעתו של גלעד לביתו במצפה הילה. ולאחר מכן, בטוחני כי היא תחכה בפתח הבית עד ליציאת מישהו מבני משפחתו שימסור הודעה בתקווה להרגיע את הרוחות, ומשזה לא יספק אותה היא תמתין עד ליציאתו של גלעד וכן הלאה...זאת, באצטלה של זכות הציבור לדעת.
ואני אומרת תפסיקו למכור לנו דרמה אנושית שמבחינתכם מהווה אינדיקציה להצלחתכם להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות בישראל להסכים לעיסקה וושבעצם נועדה לייצר בעבורכם רייטניג והכנסה. לא כל דבר נמדד בכסף. ניתן לשרטט גבולות וכללי עשה ואל תעשה. זוהי לא פגיעה בדמוקרטיה. זו שמירה על הדמוקרטיה.
זה המקום לתהות גם עד כמה התקשורת התנהלה בפרשת שליט בהתאם לנורמות המקצועיות המצופות ממנה? למעשה התקשורת לא קידמה דיון רציני בשאלה האם ההחלטה ללכת על עיסקה עם החמאס ולשחרר בעבור גלעד מאות מחבלים ורוצחים היא המהלך הנכון? כבר בשלבים המוקדמים התקשורת חטאה לתפקידה, בכך שנקטה עמדה חד משמעית בעד העיסקה ולמעשה אטמה את עצמה לדעות אחרות. כאזרחית וכאמא לילדים, אני חושבת שאין מוצא במקרה של חטיפת חייל ו/או אזרח להשיבו הביתה, כי אם לנהל מו"מ עם החוטפים לשחרור, קל וחומר שאין אפשרות לממש אופציה צבאית. לאורך ההיסטוריה למדנו שאין ברירה אחרת ולא צריך על גבו של גלעד לדבוק בעקרונות אחרים. עם זאת, מהתקשורת מצופה התנהלות אחרת, אובייקטיבית, פחות רגשית וכזו שלא נועדה לקנות לה קהל תומכים ו/או לפנות למכנה המשותף של הציבור. בפרשת גלעד שליט התקשורת הישראלית חטאה לתפקידה והיא ממשיכה להתנהל כ"צהובון" שמחפש את הכותרת המדברת ואת התמונה ששווה אלף מילים.
ומה הלאה? מעבר להנמכת הפרופיל המשמעותית ממשפחת שליט, אני מקווה שלא נשחק לידי ארגון החמאס בכך שנעסוק באסירים המרצחים המשוחררים. נייצר בעבורם פולחן אישיות ע"י הצגת תמונותיהם, נפנוף אצבעותיהם באותיות וי המסמלות את אות הניצחון ואזכור פועלם מהעבר. עם כל הקושי שבדבר לא צריכים להוסיף חטא על פשע. מדובר בחבורת מרצחים שפילה, שבצר לנו שחררנו אותם בעבור ערך כבוד האדם ודבקותנו בעיקרון המקראי "השבת בנים לגבולם". כמדינה, ביכולתנו להתמודד עם ההשלכות שעלולות להיות לכך על מצבנו הביטחוני. לא צריך לייצר בעבור חבורה שפילה זו סנטימנט מכל סוג שהוא. פשוט להסתפק בדיווח אינפורמטיבי קר ויבש מבלי לפרט בתמונות ובמלל אודותם.
ולסיום, ברצוני להביא דברים שנכתבו ע"י עיתונאית כוויתית, בעיתון מוביל בכווית, בהם היא מביעה תחושת התפעלות ורצון לחיות במדינה המקדשת את שלום אזרחיה והמוכנה לשחרר בעבור השבת חייל אחד אלף עשרים ושבע מחבלים. תעודת גאווה למדינה. אני מאד מזדהה עם דברים אלו המהווים את הטוב והייחוד שיש בארצנו ובעמנו ומפנה קריאה נרגשת לתקשורת לנהוג באחריות, בזהירות וברגישות ולהבין שהצבת גבולות אין פירושה פגיעה בכיסוי החדשותי תקשורתי, כי אם בגרות ומחשבה. ויפה שעה אחת קודם.
