יחידת לימוד מתוקשבת כסייסמוגרף לסגירת מעגל...ולפתיחת מעגל חדש

"את אוצר"
"אני מרגיש שצעדת מאה שנה קדימה והשארת אותי שלש מאות שנה מאחור"
"לא ידענו שזה מה שאת עושה עם התלמידים"
"כל הכבוד"
"תישארי צנועה כמו שאת,למרות כל הכישורים והיכולות שלך"
"אפשר לדעת למה את עדיין בבית-הספר?תפרצי,תצעדי קדימה עם כל הידע שלך".

אלו היו מקצת מהתגובות שאספתי לחיקי,לאחר שהצגתי את יחידת הלימוד המתוקשבת שבניתי להוראת תקשורת לבחינת הבגרות שתתקיים השנה.הצגת הדברים היתה בישיבת המליאה הבית ספרית,בפני כמאה מורים,והתלוו אליה כמובן הרציונאל שלי למחוייבות שלנו כיום במאה ה-21,להתייחס לטכנולוגיה כאמצעי בלתי נפרד מאופן ההוראה שלנו את תלמידינו ה"ילידים הדיגיטליים".מנהלת ביה"ס שיזמה וביקשה ממני לעשות זאת,אמרה לי בסיום דבריי כי הצגתי באופן מעולה את העקרונות החשובים ביותר בהטמעת התקשוב,וההדגמה היתה נפלאה.ואני חשבתי באותו רגע שאני רוצה לרוץ ולחבק את ד"ר גילה קורץ,ראש המסלול לתקשוב ולמידה בתואר השני,שהביאה אותי מנקודת האפס בה התחלתי את התואר מבחינת אוריינטציה למחשב,לנקודה בה אני נמצאת היום.וכיוון ש"אין הנחתום מעיד על עיסתו",אצטט את דברי חברתי מיכלי הלומדת עימי לתואר זה וחווה את השינויים החלים בי,אשר אמרה לי אתמול בשיחה טלפונית(כן,כן,לא הכל בסקייפ או בפייסבוק.ממש לא.ועל המגע האנושי איני מוותרת בעד שום הון שבעולם)כי לעניות דעתה,אני אחת מהסטודנטיות שעשו את כברת הדרך הארוכה ביותר והמשמעותית ביותר מבחינת שילוב כל הכלים שרכשתי בדרך ההוראה שלי.יש צדק בדבריה,והדבר אף מרחיק לכת יותר משילוב בהוראה ,אלא כדרך חיים ואופן החשיבה.אני בהחלט יכולה להעיד על עצמי,כי נקודת הריאות שלי על דברים השתנתה,אני מאד מחוברת למהפכה הזו ומאמינה בה בכל ליבי.ודווקא בשל היותי במקום הזה של תסכול כתוצאה מחוסר ידע ונסיון,בדיוק לפני שנה וחצי,אני יכולה לחלוטין להבין את אותם מורים שחשים במנהרת זמן,שנותרו הרחק מאחור.ואני כאן כדי לעזור להם,בדיוק כפי שאני קבלתי את העזרה הענקית הן מחברותיי לתואר,ואת התמיכה הרוחנית מהסגל האקדמי במסלול שלנו.כולי תקווה כי אגיע לפחות ללב של סטודנט/ית אחד/ת הנמצאים כעת בתחילת התואר,וחשים אבודים משהו...היו אופטימיים.יש תקווה,והכל תלוי בכח הרצון וההתמדה שלכם.רק לא להרים ידיים,ולהתפלל כמוני שיעטפו אתכם האנשים הנכונים."כי השלם הוא יותר מסך כל חלקיו"...
הזכרתי את המושג "מהפכה".כי כך אני רואה את הטמעת התקשוב והטכנולוגיה בחינוך,למידה והוראה,ובל נשכח כי כל מהפכה מתחילה בצעדים קטנים המערערים את הסטטוס-קוו.לשם שינוי,במקום להביא לישיבת המליאה הבית-ספרית הרצאת אורח בתחום הדיאלוג הבית-ספרי או נושאים שדשנו בהם בעבר,וייתכן שנס ליחם,החלטנו מספר מורות שהתקשוב "בדמן",להביא הרצאת אורח שתערער את אמות הספים ותשנה משהו בתפיסת העולם של מי שאינו לומד תקשוב ולמידה כבר שנתיים,ומבין את חשיבות הטכנולוגיה בשירות הפדגוגיה.לצערי,רב רובם של המורים נמצאים עדיין בשלב הזה,ואני וודאי מבינה זאת,כי הייתי שם ממש לא מזמן,ולכן כה חשוב לי לפעל למען שינוי דרכי החשיבה קודם כל ואז לימוד השימוש בכלים הטכנולוגיים.

הרצאת האורח שלנו,שרון גרינברג אשר הטמיע את התקשוב ברשת אורט היתה מעולה מחד,ומתסכלת מאידך.תלוי באיזה צד של מפת החשיבה התפיסתית נמצא כל מורה.אך גם אם היתה מתסכלת עבור המורים שאין להם כל מושג בתקשוב,הושגה לפי דעתי המטרה-ערעור הסטטוס-קוו.שמעון פרס,נשיא המדינה היקר שלנו,אמר את המשפט הגאוני הבא:"מביצים אפשר לעשות חביתה.מחביתה אי אפשר לעשות ביצים".וזו האג'נדה שלי.ע"פ תיאוריית הדטרמיניזם הטכנולוגי,לא ניתן לחזור לאחור,ועלינו לצעוד ברוח הזמן על כל השינויים שהזמן מביא עימו ,בלא לנסות להילחם ברוח הזמן.הפער רק ילך ויגדל.

אז,עם אילו תובנות וכלים יצאתי מההרצאה המרתקת של שרון?ראשית,שעשיתי את הבחירה האופטימלית בבחירת המסלול הז ללימודי התואר השני שלי.לא יכולתי לבחר טוב יותר ומתאים יותר-לאור ההקשר,העניין האישי שלי והעיתוי.ולכל אלה,הוספתי התואר הזה נופך משלי.כפי שאומרות לי חברותיי תמיד-הבלוג שלך הוא כמו כתיבת שיר,פואמה ספרותית.נכון.הבלוג עבורי הוא בדיוק רפלקציה לכל תהליכי החשיבה המלווים אותי בתואר השני,ולא יכלה ד"ר גילה קורץ לחשוב על דרך מצויינת מזו לרפלקציה.שתבינו,קוראיי הנאמנים,שכאשר הציגה זאת גילה לפני שנה כפרוייקט הגמר שלנו לתואר,לא ידעתי אפילו איך פותחים בלוג,לא קראתי מעולם פוסטים וכו' וכו'.זהו בדיוק השינוי במנהרת הזמן עליו אני מדברת.

שנית,שרון הציג בפנינו נתונים הן נתונים מספריים על מגמות גלישה ושימוש בטוויטר,פייסבוק ובני הנוער כיוםואת הדבר הבא בטכנולוגיה-AUGMENTED REALITY =מציאות מועשרת.חשבתי מיד איך יכולתי לעשות שימוש באפליקציה זו בלימוד יסודות הצילום באופן תלת-מימדי,או כיצד תלמידי המדעים יוכלו לחקור ללא מקרוסקופ וללא טלסקופ.טכנולוגיה מדהימה,המבוססת על החוש השישי.

מעל כל אלה,חזרו שוב ושוב "וצפו" לנגד עיניי שתי המיומנויות הנדרשות בעולם הקונסטרוקטיביסטי אליו אנו מכוונים את תלמידינו ואת עצמנו:עבודת צוות ושיתופיות ברשת.ללא הבנת והטמעת היסודות הללו,לא ישתנה דבר במציאות הבית-ספרית.

ובחזרה למוטיב החביתה:"אי אפשר לעשות חביתה בלי לשבור ביצים".ציטוט מפתגם עממי שאינו יכול לתאר טוב יותר את צור מחשבתי בימים אילו.בהצלחה לכולנו באשר אנו,בכל סוג של חביתה בה נבחר.

להנחיל תקשוב בעיניים של יזם

הפוסט הזה מוקדש לדובי וייס ,בן-דודי האהוב,אשר הפך בשבוע שעבר לד"ר דובי וייס.בשבילי אתה תמיד דוביל'ה שלי.
היום אמר לי מישהו בחדר המורים :"רונית ,אם היית משתייכת לעולם ההיי-טק הייתי מכנה אותך יזמית,בשל כל העשייה שלך".הרמתי עיניי בפליאה,ברגע הראשון לא הבנתי למה הוא חותר...השאלה בעיניי הובילה להמשך דבריו:אני רואה מה את עושה כדי להכניס את התקשוב לביה"ס,מנסה לשנות,לעורר בנו,לדחוף אותנו קדימה לעשות דברים אחרת.זוהי יזמות."לקחתי איתי את דבריו,וחשבתי לעצמי בהן צדק כמה הוא צודק.איך אט-אט מתחילים לראות ניצנים של תהליך לקראת שינוי,וכיצד הדברים מתערבלים אחד בשני ומתחילים לקרום עור וגידים.ואז ראיתי הודעה מאחת מחברות הקבוצה שלנו בלימודי התואר השני בפייסבוק בהודעה כי נותרו לנו שני שיעורים לסיום התואר עם סימן שאלה גדול,והבנתי את גודל השינוי שעברתי וכיצד אני מנחילה ומטמיעה אותו כחלק מהוויתי וללא משוא פנים בבית ספרי,בלי להרגיש כלל.דבר רודף דבר,והשינוי מתרחש.במה דברים אמורים?כמו רשת שטווים בהדרגה...לפני שנה בדיוק נדרשנו לנתח במסגרת הקורס של ד"ר גילה קורץ את אתר ביה"ס שלנו.מסקנותיי באותה עבודה היו עגומות למדי,כי נדרש שינוי מהותי וכי אנו בביה"ס נמצאים די מאחור,מבחינת האתר כמובן,להבדיל מהעשייה האיכותית המתקיימת בפועל.העבודה ומסקנותיה הועברו למנהל האתר,ומזה כמה חודשים שאנו מתהדרים באתר אינטרקטיבי ,מושך ומהווה במה לעשייה ולקשר יומיומי ורציף עם תלמידינו.השבוע,כאשר הכנסתי לאתר קישור של יחידת לימוד אינטרקטיבית שבניתי במסגרת אותו קורס,ועתה אני מתכוונת לעשות בה שימוש לקראת בחינת הבגרות השנה,אמר לי אותו מנהל אתר בביישנות-מה "תודה",על שפקחתי את עיניו והאתר קבל פנים חדשות,והיתה לי בליבי גאווה צנועה על טביעת ידי בשינוי הזה.
שינוי נוסף,מנהלת ביה"ס שלי קיבלה את דעתי על חשיבות הטמעת התקשוב בתרבות ביה"ס,ובמרכז ישיבת המועצה הפדגוגית הבאה,בנוכחות עשרות מורי החטיבה והתיכון,יגיע להרצאת אורח אחד הבכירים במשרד החינוך,להציג את הנושא.יש לי תחושה שאוכל רק לתמוך בדבריו,וליישמם הלכה למעשה מתוך אמונה שלמה כי זוהי הדלת הבאה שעל כולנו לפתוח.היו בטוחים שלא כך חשבתי רק לפני שנה.בבטחון שכזה בשינוי הנחוץ.
וגולת הכותרת הגורמת לי התרגשות גדולה כן,כן,התרגשות-READ MY LIPS הוא כי החלום שלי להפוך את בחינת הבגרות למתוקשבת,אכן מתרחש השנה בפעם הראשונה בתחום הדעת שלי.ולחשוב שמישהו שמע והפנים מה שאמרתי בלהט בחדרי חדרים,והיום התבשרתי כי אנו יוצאים לדרך.בית ספרי הוא אחד מארבעה בתי ספר בלבד בארץ אשר יקיימו בחינת בגרות מתוקשבת,ומיד מיד כאשר הודעתי על כך לצוות מוריי,הכנתי עצמי לתגובה מלאת החששות וזו לא איחרה לבוא.אך אני,בהיותי במצב זה אך לא מזמן,מבינה בדיוק את החששות,הגבתי מיד עם זריקת עידוד...ואני לא הולכת לשום מקום.עוברים את המהפכה הזו יחד.וזו אכן מהפכה,ואני כולי נרגשת מהאפשרויות שהיא מזמנת.במקום טקסט לינארי שהאקטואליות שלו יכולה להיות רלוונטית למספר חודשים קודם למועד הבחינה,בבחינה מתוקשבת האירועים המתוארים יכולים להיות סופר-אקטואליים ,נכונים ליום הבחינה ממש,ויתרה מזאת,ניתן להכניס קישורים לסרטונים ואינסוף אפשרויות טכנולוגיות מעולם התוכן של התלמידים,ותהליך זה כה מתבקש בטח ובטח כשמדובר בבחינת בגרות בתחום תוכן כמו תקשורת המונים.
כנראה שאני באמת "יזמית".בפגישה שקיימתי לפני מספר חודשים במסגרת אחד הפרוייקטים בו נטלתי חלק,עם יזמית מעולם ההי-טק אלה מטלון שמה,אשר מנהלת גם פורומים ליזמות,זכורים לי מספר עקרונות מפתח שלקחתי עימי מהמפגש,מתוך רצון ונסיון ליישמם בהקשרים שונים ומגוונים בחיי.ששה שלבים בסולם:
ליזום.לעשות.לעודד.לעורר.להתחבר.להשפיע.
היכן נמצא כל אחד מאיתנו?לעניות דעתי הכי חשוב שנבדק את עצמנו כל הזמן ולא נקפא על השמרים.נשאף תמיד לנוע על הסולם הזה,ולא נחדל.
מקורות היזמות הן מענה לקושי.קיימות אינספור דוגמאות כיצד אנשים יצאו מחוזקים ומועצמים נוכח הקושי שחוו,כמו יוזמת אתר למציאת עבודה שנוסד ע"י בחורה שחוותה פיטורין.כך גם הצורך שלי ללמוד ולהיכנס לעולם התקשוב,בו דשדשתי אך לפני שנה.והיום,כמורה, אין שיעור אותו אני מעבירה שאינו מתוקשב.מבחינתי אני חוטאת למטרה ולקיום שיעור אופטימלי.
ברצוני לסיים עם דוגמא שתמחיש אולי מעבר לכל המילים כי השמיים הם באמת הגבול.מרגרט תאצ'ר היתה בסה"כ בת של חנווני.והגיעה להיות ראש ממשלה.השינוי מתחיל בתוכנו,והוא חסר גבולות.בהצלחה מכל הלב לכל המאמינים והרוצים שינוי.

בר-קוד למיליון-שימוש במחולל QR כמשחק לימודי אטרקטיבי

"מעולם לא התחלתי לכתב שיר וידעתי כיצד יסתיים.כתיבת שיר היא תהליך של גילוי".(רוברט פרוסט).
בהשאלה לדבריו ובהכנעה גלויה אני חשה כך לגבי התהליך אותו אני חווה בלימודיי.הלימודים בקורסים השונים מהווים מבחינתי תהליך של גילוי מתמשך,ולעולם איני יודעת בוודאות מה ממתין לי מעבר לפינה.כך התגלגלו פני הדברים השבוע.בשיעור האחרון של פרופ' מיקי רונן אודות שילוב משחקים ממוחשבים בתהליך הלמידה,הפנתה המרצה את תשומת לבנו למחוללQR -QUICK RESPONSE,המוטמע כאפליקציה בסמארטפונים כבר-קוד ויכול לשמש להוראה ולמידה את תלמידיי ה"מכורים" לסמארטפונים שלהם.ביפן נעשה שימוש נרחב באפליקצייה זו,ומאז אותו שיעור איני יודעת את נפשי מרב אושר על התגלית המרעישה.בפרוייקט סיום הקורס הנני מתעתדת לפתח משחק מתוקשב בתחום הדעת שלי "תקשורת-מדיה ופרסום",תוך שימוש במחולל מופלא זה.כבר למחרת השיעור שיתפתי את תלמידיי האהובים ב"הפתעה" הנכונה להם,תוך מתן רמזים כוללניים בלבד,כגון טיזרים המוכרים להם מעולם הפרסום.מטרתי הלימודית הינה יישום החומר הנלמד לבחינת הבגרות בתקשורת באופן חוויתי,יצירתי,אחר!!!ממה שהורגל אליו עד כה.בלא שישימו לב,יידרשו תלמידיי במסגרת משחק "בר-קוד למליון ",להתנסות בעבודת צוות בתהליך פתרון השאלות,וכפי שלמדנו בקורס ,השימוש במשחק לימודי יוצר אתגר ותחרות,באופן המעצים את חווית הלמידה. כיצד תתנהל הפעילות עם המחולל: QR treasure hunt generator לסמארטפון?  הפעילות תכלל ניסוי שיתבצע בתלמידי שכבת יא,בין כתלי בית הספר במסגרת יום לימודים. בבית הספר יפוזרו חמישה עשר בר-קודים במקומות שונים.כל בר-קוד יכלל שאלה בתחום מושגים הנלמדים במסגרת תוכנית הלימודים בתקשורת.התלמידים יחולקו לצוותי משימה, כשבכל קבוצה יהיה לפחות טלפון סלולארי חכם אחד(סמארטפון בעגת המקצוענים). המטרה – לאסוף את מקסימום הבר-קודים בפרק הזמן הקצר ביותר. עם ההגעה לבר-קוד הוא יסרק ע"י הטלפון החכם וכך הצוות ייחשף לשאלה עליה הוא נדרש לענות (הקשורה כפי שציינתי לנושאי הלימוד). בסופה של כל שאלה, עליה ייענה הצוות בכתב, ישלח מסרון מהצוות ובו תקציר של התשובה. תשובה נכונה תזכה ברמז באשר לבר-קוד הבא במסלול.

בנוסף, הכלי המרכזי אשר ילווה ויתעד את הפעילות הינו  תצפית ב"זמן אמת". במהלך התצפית תירשם התנהלות התלמידים ומידת התעניינותם. בכל צוות אמנה צלם שיתעד את הפעילות בצוותו.

לאחר התלהבותי הראשונית ותכנון הפעילות לפרטי פרטים תוך התעמקות בשאלות הספציפיות הלקוחות מתחום הדעת שלי,נשלחו אליי מסרים תת-הכרתיים במקומות מגוונים בהם בקרתי במהלך הימים האחרונים,כמו אומרים לי זוהי הבחירה הנכונה...

במה דברים אמורים?איני מאמינה בעמימות,ולכן אשתף אתכם בשתי דוגמאות קונקרטיות.במוזיאון המדע בחיפה "המדעטק",אוששה השערתי אודות חווית הלמידה.על הקירות ברחבי המוזיאון נתלו בר-קודים לסריקה לקבלת מידע נוסף אודות מוצגים שונים,וילדיי היו מרותקים,סרקו את הבר-קודים ו...בלי שהרגישו למדו והחכימו.

בטכניקה זו  של סריקת בר-קוד תוך שימוש במחולל המתואר,השתמשו גם באחת מרשתות המזון הפונה בדיוק לקהל יעד זה,של צעירים וצעירים ברוחם.כל מה שהתבקשנו לעשות הוא לסרוק אתהבר-קוד בכדי לקבל הטבה בדמות מוצר חינם שיריץ אותנו מן הסתם שוב ,אל אחד מסניפי הרשת.אין ספק כי רשת זו צופה את הנולד.

כולי תקווה כי סקרנתי אתכם ונטעתי בכם ניצנים לרעיונות לשילוב יצירתי של משחק לימודי.מבטיחה לעדכן בחוויות ותובנות מהפעילות עצמה.

חוזרת לתחילת דבריי,לציטוט מדברי פרוסט.כעת מבינים כל קוראי הפוסט הזה את כוונתי,הלכה למעשה.ואף על משחק ניתן לומר כי הוא תהליך של גילוי,ועד שלא נשחק,לא נדע מה אנו עומדים לגלות...

סמינריון מוסיף המון....

בימים אלה, בעיצומה של שגרת העבודה והלימודים, אני מוצאת עצמי לא אחת שקועה במאמר מרתק המנתח זויות התבוננות שונות במתודולוגית התקשוב בחינוך בראי התנהלות מערכת החינוך העכשווית. זאת, במסגרת העבודה על הסמינריון עליו חברתי אורנית ואני עמלות, העוסק ביחסי הגומלין שבין למידה באמצעות יחידות לימוד מקוונות לבין המוטיבציה של התלמידים בתיכון לתהליך הלמידה. 

מעבר לכך שעולה ומקננת בי בחוזקה התחושה כי "עוד ארוכה הדרך..." וכי מערכת החינוך (בעיקר בביה"ס התיכון) עוד רחוקה שנות אור מלהיות מתוקשבת, ניכר כי עצם החשיפה לרציונאל העומד בבסיס שילוב התקשוב בחינוך, הוא לכשעצמו מסייע לי להתבונן על ההוראה באור אחר. בבסיס ההוראה - החיבור "הקדוש" שבין פדגוגיה לטכנולוגיה שתכליתו לספק ללומד את כל העושר והמורכבות הטמונים בעולם שבו הוא חי, על מנת שיוכל להבנות את הידע שלו. זאת, במציאות של עושר מידע, הסרת מחסומים גיאוגרפיים,או בעגה המקצועית "הכפר הגלובאלי", חיבור בין תרבויות ועמים.כנגזרת מכך, שיטות ההוראה המסורתיות בהן בית הספר, המורה ותכנית הלימודים אשר היוו את הבסיס האיתן ללמידה הופכות פחות ופחות רלוונטיות, ובמקומם מוטמעות מתודולוגיות ושיטות הוראה אחרות. הלמידה העצמית המקוונת הינה דוגמא בולטת לכך.

אין להתכחש לעצם העובדה שבסופו של דבר התלמידים החשופים לשינויים הטכנולוגיים בחיי היום-יום מגיעים לבתי הספר ,למין "בועה" וכמו חזרו לאחור במסע בזמן. השימוש בלוח וטושים (לפחות התקדמנו מלוח וגיר), המורה כמרצה פרונטאלי, בית הספר כמקום פיסי ללמידה, כל אלה הולכים ומתרחקים מההווי היום-יומי של תלמידנו. חלקם יודעים לעשות את ההבחנה ולהמשיך הלאה, ואילו חלקם האחר מפתח תחושת סלידה משיטת הלימוד המסורתית.

החוכמה שלנו כמורים הינה לדעת לשלב בין הדברים. ברי, כי יש מקום ליצירת מכנה משותף אחד לכל בני האדם, ולפיכך יש ללמד לפי תוכנית לימודים סדורה. כמובן שלא ניתן להסתפק בכך ויש לעדכנה חדשות לבקרים, אולם זהו הבסיס וכנראה שהמקום שיודע להכיל זאת בצורה הטובה ביותר הינו בית הספר. מנגד, מחובתנו להתאים את תוכנית הלימוד ליכולות החדשות אליהן נחשפים התלמידים וכאן בדיוק משתלב התקשוב. היכולת לפתח סביבת למידה בונה המאפשרת חקר ויצירתיות, מענה למעוף, העמקה בתחומי עניין ודמיון, מהווה משתנה מפתח בהצלחת ההוראה. אין פירושו של דבר כי המחשב אמור להחליף את המורים ואת בתי הספר. ממש לא. מקומם של אלה לא יפקד ובמיוחד שמדובר בחינוך של בני אדם ולא בטיפוח דור של רובוטים. ערכים לדוגמא אינם ניתנים ללמידה באמצעות מחשב, ולמורים, להורים ולבתי הספר יש חלק מכריע בך. ועוד לא דיברתי על השונות בין התלמידים, המקצועות המורכבים המחייבים את המורה להיות נוכח ומרכזי בתהליך הלמידה ועוד.

בסיכומו של דבר, מאד ברור לי מה צריכה לכלול סקירת הספרות בעבודת הסמינריון שלנו, כבסיס לניתוח מחקר הפעולה הבודק את המוטיבציה של תלמידינו ללמידה . עם זאת, הנני כבר חסרת סבלנות להיווכח במימצאי המחקר ובחינתם בראי הרקע התיאורטי.

"כי מהתנסויות ויישומים טכנולוגיים תצא תורה!"

השבוע "פגשתי" את פרופ' דוד חן פעמיים.בפעם הראשונה באופן פורמלי במסגרת השיעור שלנו ביום שני,ובפעם השנייה באופן מפתיע התנוססה תמונתו שופעת חיוכים,לבוש גלימה ועוטה כובע לראשו, ביום רביעי בבוקר על אחד השולחנות בחדר המורים בבית ספרי.שפשפתי את עיניי,שמא אני הוזה,אך לא.היה זה דוד חן בכבודו ובעצמו בתמונת טקס סיום התואר של חברתי,שחל ערב קודם לכן.מיותר לציין את שמחתנו הגואה בשמחתה על הסיום הנכסף,סיום המתקרב אלינו במהרה,ולמעשה זו הישורת האחרונה שעלינו לצלוח.רשמי חברתי מהטקס היו התרגשות מהולה בכבוד והערכה לטקס מושקע ואיכותי,ואני מאחלת לכולנו את ברכת הלומדים ללא ליאות:"בקרוב אצלנו".(או שמא ברכת הפולנים לחתונה,לידה,וכל יתר צימוקים ושקדים...)לצד השמחה לקראת הישורת האחרונה,התחושות אמביוולנטיות ומהולות בעצב-על הסיפוק והחוויה בלמידה,על החברות המקסימות שהפכו לחלק אינטגרלי מסדר יומי ומהלך מחשבתי,ופרט למטלות אתגעגע לכל.עובדה המחזקת את דבריי ואת בחירתי במקום הנכון ללימוד הנושא ה"חם"-תקשוב ושילוב טכנולוגיה בהוראה קיבלה חיזוק בשיחה שניהלתי השבוע עם סטודנטית שהחלה ללמוד במסלול זהה באחת האוניברסיטאות היוקרתיות במקומותינו."לא דובים ולא יער" כנאמר-נושא התקשוב מחוייב להיות יישומי,לאפשר כלים,התנסויות ומיומנויות אשר ניתן יהיה לצאת עימן לשטח ההוראה הלכה למעשה,ודי לכל התאוריות המשמימות רחמנא ליצלן,שבינן ובין שילוב הטכנולוגיה אין ולו דבר.מרצים במגדל השן שאין להם מושג ירוק בטכנולוגיות חדשניות אינם יכולים להיות מרצים בחוג העוסק רובו ככולו בהקניית היישומים הטכנולוגיים.כאן ,כמו בחינוך ככלל,המעשים,הביצוע לכשעצמו הם הם תכלית הכל,ולחלוטין לא אינסוף מאמרים באנגלית המציגים מחקרים ותיאוריות אך אינם עוסקים בדבר האמיתי לשמו מגיע סטודנט ללימודים גבוהים:ידע,ידע ושוב ידע.
כעת,לאחר שנת לימודים מפרכת ומתישה,אני מודה לד"ר גילה קורץ על העקשנות והדבקות במטרה,ועל יכולתה לעמוד בפרץ התלונות,הבכיות ואף הדמעות שלנו נוכח הקשיים עימם התמודדנו בלימוד התנסות והתמודדות עם הכלים היישומיים השונים.כי רק כך הלמידה אכן אפקטיבית.למעשה גם עצם הכתיבה בבלוג ותחזוקו מאפשרים את ההתנסות.לא קריאת מאמרים על כתיבה בבלוג,אלא בנייתו כל כולו בעצמנו,ולמידה מטעויות כל העת מתוך רצון לשפר ולהתרומם מעלה.


גם הסמסטר הנוכחי טומן בחובו הפתעות והתנסויות בתחום המשחק כדרך ללמידה מתוך חוויה וסיפוק.כמטלה ראשונה התבקשנו לציין מהי הפעילות המהנה אותנו,ואילו סוגי משחקים מועדפים עלינו.עצם קיום המטלה המפעילה את המטא-קוגניציה בתחום אליו מעולם לא נדרשנו,היתה מהנה בעיניי.חברותיי לקורס בחרו בדרכים יצירתיות ולאו דווקא ניסוח כתוב של התובנות,כי אם מצגת פרזי,סרטון וכו.לו היה בידי זמן,הייתי נוהגת כמותן.גאוותי בכולנו על הרצינות וההעמקה הדומיננטיים בקבוצתנו בכל נושא אליו נידרש.זוהי בעיניי פתיחה נפלאה ואחרת לקורס,המעמידה את הרלוונטיות של עולמות התוכן שלנו כנקודת המוצא.בהמשך לקו המחשבה אותו הנני מציגה בפוסט זה,הקורסים השונים במהלך לימודינו הינם אפקטיביים,יישומיים וקונסטרוקטיביסטיים.באופן זה,בחרנו חברתי אורנית ואני להסתמך על אחד הכלים שבנינו בעמל רב במסגרת התואר,ככלי המחקרי לעבודת הסמינריון שלנו,שוב מתוך ראיית הערך המוסף שנביא אנו להטמעת התקשוב בבית הספר התיכון.מדובר במשימה מאתגרת שהסתום בה רב על הגלוי,אך אנו מאמינות בבחירתנו בבחינת "מי שמאמין לא מפחד,את האמונה לאבד...".

הצעד הראשון במסע אל בחינת בגרות מתוקשבת

"תמונה שווה אלף מילים"....ואל תתנו לעצמכם לטעות-אני הילדה הקטנה באדום.וכך אני מרגישה שמחה וטובת לב על האייפד שקבלתי מבעלי חסר הקרחת,העניבה והחיוך הזועף...גם הוא שמח וטוב לב על האייפד והמלחמה בבית החלה.נראה מי יישבר ראשון ויוותר לאחרים.וזו עוד אחת מהשלכות לימודי התקשוב על חיינו כמשפחה.החשיפה לכלים הטכנולוגיים ולאפשרויות הגלומות בהם,והתמונה מגלמת בהומור את התחושות המתלוות לכל החידושים הנגזרים מחווית השימוש בטכנולוגיה.
ומכאן,למרות שציינתי בסוף הפוסט הקודם שלי כי אתייחס למר אנדיאס שלייכר,איני יכולה שלא התייחס לאירוע מחולל שינוי מבחינתי ומבחינת מערכת החינוך ככלל.השבוע נכחתי בהשתלמות מורים בתחום הדעת שלי - תקשורת,בה נכחו עשרות מורים מרחבי הארץ.אחד השינויים המטלטלים את המערכת הם ללא ספק שילוב הטכנולוגיה.בשנה שעברה נערך נסיון להפוך את בחינות הבגרות בתקשורת למתוקשבות,ומכלל בתי הספר אליהם הוצגה הפנייה,מסתבר שהייתי המורה היחידה שנענתה לאתגר,והנסיון לצערי לא יצא לפועל.כאשר פנו אליי בשנה שעברה זוכרת אני את תחושת הריגוש שאחזה בי נוכח האפשרות ליישם צעד חדשני ולהפוך את התיאורייה המלווה את לימודינו לשינוי בפרקטיקה ובחשיבה המלווה את תוכנית הלימודים בתחום הדעת שלנו.
במהלך ההשתלמות העלה שוב המפקח את הצורך המחוייב בשינוי זה-הפיכת בחינות הבגרות למתוקשבות,והדבר העלה רחש ואי-נוחות בקהל המורים,ואני יכולה להעיד על עצמי שהייתי חשה בדיוק כמותם בנקודת הזמן הזו לפני שנה,בטרם החלתי את לימודיי.באותו רגע חשתי שאולי זה הייעוד בלימודיי-להוות השגרירה אשר תנחיל את השינוי ותהא לעזר ולסיוע בהטמעתו בבתי הספר.גייסתי קורטוב של בטחון עצמי ופשוט שטחתי את הרציונאל של החשיבות בקיום בחינות מתוקשבות ובהיכולת להפוך את בחינת הבגרות לעניין מרתק וחוויתי באמצעות שילוב סרטונים וקטעי מקור עדכניים ורלוונטיים וכיו"ב במקום טקסטים שנס ליחם מרגע כתיבתם ועד קיום הבחינה,בשל חוסר אקטואליות.תקשורת זהו המקצוע בהא הידיעה לשילוב קטעי מקור עדכניים ורלוונטיים.
גם בשיעוריי כיום זהו השינוי המהותי-עדכניות ורלוונטיות בדוגמאות בהקשר לחומר הנלמד,ולכן אין שיעור אחד הדומה לקודמו.ובכך מסייעת לי הטכנולוגיה.
והניסוי יוצא לדרך.המפקח על טכנולוגיות התקשורת במשרד החינוך הטיל עליי את האחריות לסייע ל-20 בתי ספר אשר יטמיעו את השינוי כבר השנה ,דבר הדורש גם חשיבה מחודשת אודות הידע הנדרש בבחינה והאפשרות ליישמו.זהו חידוש מבטיח ופורץ דרך,ולמרות הקשיים שאתקל בהם בדרך,אני מאושרת על כי נפלה בחלקי הזכות להיות אחת מפורצות הדרך -אל עתיד חדשני הצועד ברוח הזמן ובכך נאדיר את המקצוע שלנו,ואת הרלוונטיות של ביה"ס עבור התלמידים.
סיום מעגלי-חוזרת אל התמונה בראשית הפוסט-הדברים הללו שמחזיקים הילדים בתמונה הם הם הרלוונטיים עבורם,כל חייהם ואינם יכולים לשרוד בלעדיהם.(למורת רוחו של האב,וגם חוסר הבנתו את המציאות)
מדוע שלא נרתם את הכלים הללו לצרכינו הלימודיים-הוראתיים?וכבר מדובר על כך שהסמארטפון האישי יהווה את מאגר המידע של התלמיד וחיבורו לכל מסך מחשב אקראי יאפשר את הלמידה האופטימלית המיוחלת.
נאמין,נעשה ונצליח!