כיצד כותבים פוסט סיכום כשלא רוצים כלל לסכם?כיצד נפרדים בדברי סיום כאשר רוצים לדחוק את הקץ,ולא רוצים לחשוב בהקשר של סיום?לא בכדי זהו הפוסט ה-61 שלי...לא רוצה לסכם,לא חושבת כלל על לסיים, כי הבלוג שלי אינו משול כלל וכלל למחוייבות,למטלת פרוייקט גמר,לעבודה שעליי לסיים.הבלוג שלי הוא עוד אספקלריה שלי בעולם הזה,ובהקבלה לקיום האנושי,כך הבלוג ימשיך לנשום,לרגש,לחוות סערות וחידושים,בדיוק כמוני.ולאורך תקופות ועונות השנה-בחורף סוער,קיץ בוער,אביב מלבב וסתו מתלבט.
דחיתי ודחיתי את הרגע הזה...בדיוק בשל התחושות שציינתי האופפות אותי.ואתמול,בעודי יושבת בכנס צ'ייס 2012,ומקשיבה לנעמי פורת(בגאווה גדולה,היא משלנו) אשר הציגה באופן מרתק את עבודת הגמר שלה לתואר בנושא ייצוגי אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה בבלוגים לימודיים,ברגעים אלו גמלה בי ההחלטה להושיב את עצמי ולהתמודד באופן מושכל עם הצורך בסיכום.לא סיום,אני מדגישה,כי איני רואה עצמי מסיימת את "הדייט השבועי שלי עם הבלוג שלי"(אהבתי את הדימוי של נעמי לכתיבה בבלוג),אלא סיכום תקופה,בחינת העשייה והמעורבות המנטלית/רגשית על ציר הזמן,לאורך תקופת לימודיי.
כנס צ'ייס העוסק באדם הלומד בעידן הטכנולוגי,מהווה עבורי נקודה משמעותית על ציר הזמן.גם בשנה שעברה הייתי בכנס 2011, בהמלצת ד"ר גילה קורץ ראש החוג המדהימה שלנו,ואז חשתי טלטלה מעורבת בהתרגשות תהומית נוכח החידושים ועולם ההמשגה, אליהם נחשפתי בכנס.עוד זוכרת אני את פעימות הלב המואצות כאשר פגשנו את "הביבליוגרפיה המהלכת" דוגמת פרופ' רפי נחמיאס,ד"ר יורם עשת-אלקלעי ודומיהם, מה שמאד קרב אותי ואת חברותיי לאוריינטציה התקשובית.מה שאינו משתמע לשתי פנים היא סגירת המעגל אתמול בכנס 2012...שנה חלפה.שנה של קפיצת מדרגה ענקית מבחינתי בעולם התקשוב,בהבנה הפדגוגית בנחיצותו בתהליכי ההוראה והלמידה,ושוב התרגשות וטלטלה בתוכי.אך הפעם מסיבות אחרות.ההבנה והמודעות של חברותיי ושלי את הדרך המשמעותית שעשינו,ולצידה ההכרה כי גם לנו יש המון מה לתרום לעולם, לאור הידע וההתנסות שצברנו,וכי אנו כמו האחרים יכולים בהחלט להציג את מרכולתנו.וואו.אמרתי זאת.גם עצם האמירה והמטא-קוגניציה שבבסיסה מעידות על השינוי המהותי שהתחולל בתוכי.
ישבתי אתמול לאורך היום כולו בכנס,והתמוגגתי.התואר כולו עבר לנגד עיניי,מצאתי את מחשבותיי נעות על פני פלשבקים מקורסים שונים,ראיתי כמו מהצד את תיפקודי השונה בתכלית כמורה, המקדמת ומאמינה בהטמעת התקשוב בכל דרך,והודיתי בכל לבי לכל האנשים המדהימים שסייעו לי להפוך את החזון למציאות ברורה,מוחשית ובועטת.ובמקרה שלי אין מדובר ב"מכבסת מילים".אינספור דוגמאות מצאו את ביטויין בשנה החולפת,ומדי יום נולדות פריצות דרך קטנות נוספות- פירות הלימודים שחדרו לנשמתי ומילאו את הוויתי.
רק בשבוע האחרון הנחלתי חידוש בבית ספרי בחיבור שבין מטלת הביצוע במקצוע האזרחות לבגרות, ובין פרוייקטי הגמר לבגרות בתקשורת העוסקים בתרומה לקהילה.שני המקצועות מבצעים את התהליך המתואר כבר שנים,ללא קשר ביניהם בשל הדיסציפלינות השונות,אולם בקורס של פרופ' עמי וולנסקי הוצג היבט הלמידה בגל השלישי ,השם דגש על חיבורים אינטר-דיסציפלינאריים בין מקצועות, ולמידה מתוך הקשרים. בהלימה לכך,בקורס של פרופ' דוד חן ובהתאמה לו,במצגת של גילה לוי-עצמון התחדדה במוחי הדרך ללמידה מיטבית ואופטימלית באמצעות חזרה והתייחסות לנושא הנלמד מנקודות ריאות שונות.לאור ההיבטים שלמדתי ומתוך הבנה עמוקה של למידה מיטבית מהי,הצגתי בפני צוות המורים לאזרחות את האג'נדה הזו של חיבור בין מקצועות הלימוד ושימוש בידע הנרכש בכל מקצוע לצורך תחום הדעת השני,והשינוי התקבל בברכה ובבחינת "איך לא חשבנו על זה קודם...".אין ספק כי תלמידינו ירוויחו בגדול,ולנו המורים, לא נותר אלא להפיץ את הבשורה,והנה "פריצת דרך" קטנה.וגם כאן ספק אם יש להשתמש בביטוי זה(פריצת דרך),להבנתו של פרופ' דוד חן.וזוהי רק דוגמא אחת קטנה מני רבות.
זאת ועוד,היחידה המתוקשבת שלי בתקשורת אשר בניתי בעמל רב ובדמעות במשך חודשים, כבר מוצגת בכנסים ויוצרת הדים,והנני רואה אותה גדלה ומתפתחת,ובקרוב מאד לא תהיה עוד יציר כפיי להתגאות.היא תפרץ ותהיה של העולם כולו.ולכך ייחלתי.שכמה שיותר תלמידים ייהנו ממנה.
ומה על תלמידיי האישיים שמשתמשים בעולם מושגים אחר וחשים כי הם חווים מהפכה,רפורמה..אני רק מצטטת...רק לפני יומיים חוויתי התרגשות כאשר "משום מקום"ציינו בפניי מספר תלמידים בהקשר לנושא כלשהו שלמדנו,כי הושפעו מאד מהקרנת הקטע מהסרט "החומה" של פינק פלויד,קטע שהנני מכירה מנעוריי שלי,אך שב ותפס את מקומו הדומיננטי בקורס של פרופ' דוד חן.ואני שצפיתי בו שוב החלטתי להקרינו בפני תלמידיי ולא שערתי בנפשי את גודל ההשפעה עליהם,דור הטלוויזיה וההילידים הדיגיטליים שכמו נדמה שדבר לא ישפיע ויטלטל אותם.לשמחתי הצלחתי ליצור אצלם משהו שנשאר עימם כחוויה,כמשהו אחר בדיוק כפי שלמדנו בקורס של ד"ר ליאת אייל על השפעת ייצוגים חזותיים דיגיטליים.דבר נוסף שציינו תלמידיי כי שינה להם משהו בתפיסת העולם הוא הדיון הסוער שקיימנו על מקומו של התלמיד במערכת החינוך, לאור הקריקטורות אליהן נחשפתי במהלך הקורס של פרופ' עמי וולנסקי.קריקטורות שהיכו בהם והבהירו להם את הצורך בשינוי,השינוי שאני דורשת מהם חדשות לבקרים -להיות יצירתיים,לחשוב מחוץ לקופסא,לצאת מהקבעון המחשבתי ולא לתת לדפוסי הסטנדרטיזציה להיות הדומיננטיים בחייהם.לשמוע את הקול הפנימי והייחודי שלהם.אלו השיעורים האופטימליים בעיניי,וגם כשמדובר בבחינת בגרות סטנדרטית הבודקת ידע ושינון,הלכתי הכי רחוק שניתן במערכת החינוך שלנו כיום.וזהו עוד שינוי שהלימודים לתואר השני יצרו בי-אמון ואמונה בשילוב התקשוב בלמידה ובהוראה.ובאופן זה קדמתי את מהלך בחינת הבגרות המתוקשבת ,ולמרות כל הקשיים הטכניים בטוחתני כי התלמידים הן יצליחו בגדול מבחינת הישגיהם בבחינה,והן יהנו ויחוו חוויה אחרת הרלוונטית לחייהם,המתוקשבים ממילא,והן בחיבור האימננטי שלהם לתכנים ולשאלות שיישאלו.אני משתפת אודות המהלך הזה בהתרגשות גדולה,כי זו הפעם הראשונה לבחינת הבגרות המתוקשבת בתחום הדעת שלנו,ויודעת אני כי חלק אינטגרלי במהלך שייך לי,והוא בנימי נפשי.
רוצה אני ברשותכם קוראיי לחזור לכנס צ'ייס.הכנס הסתיים בהרצאה מרתקת של פרופ' דוד פסיג,אשר הציג תיאורייה מהפכנית אשר בבסיסה עליית הIQ בחמישים השנה האחרונות ב-17 נקודות.פרו' פסיג תולה את הסיבה לכך בלא אחר מאשר הטכנולוגיות,ולדידו,יש בידינו אוצר עתיר מימדים ואנו עושים בו שימוש דל למדי במערכת החינוך,כאשר הוא משמש רק ככלי עזר לפדגוגיה ולהוראה ככלל.
ובכך אני מגיעה לקו הסיום-למדתי המון בתואר הזה,ומעל הכל למדתי על הפוטנציאל הבלתי רגיל שלא ניתן לאמוד אותו כלל,של כלים טכנולוגיים המחוללים אפקט מואץ של שיפור בטווח גדול של מיומנויות מחשבה ולמידה.חוויתי זאת על בשרי,ונותר לי רק להזיל דמעה שזהו.זה נגמר, לפחות באופן רשמי.
תודה ענקית לכל אוהביי -משפחתי וחברותיי אשר הכרתי בתואר וזכיתי זכייה גדולה יותר מזכייה בפיס,המרצים שליוו אותנו ובראשם ד"ר גילה קורץ עם אהבה ונתינה ללא גבול.כלכם שמורים עימי בלבי,ולכם חלק אינטגרלי בהצלחה שלי.
לא פעם שיתפה אותנו ד"ר גילה קורץ בתובנה כי הבלוג הוא הדרך טובה ביותר להכיר את הסטודנטים שלה.אני מסכימה לכך בהחלט ומוסיפה עוד נדבך אחד - הבלוג הוא דרך להכיר את עצמנו.
היה לי לא קל ,בלשון המעטה ,לכתב את פוסט הסיכום שלי.אולי כי הדהדה בי כל העת הציטטה של מאריו וארגאס יוסה :"ספרות היא חלום מופלא,התגלמות הדמיון.הספרות משלימה אותנו,יצורים שסועים מבפנים,בשסע שבין העובדה שיש לנו רק מסלול חיים אחד לרצון לחיות באלף מסלולי חיים".הבלוג שלי משול בעיניי - לספרות.
דחיתי ודחיתי את הרגע הזה...בדיוק בשל התחושות שציינתי האופפות אותי.ואתמול,בעודי יושבת בכנס צ'ייס 2012,ומקשיבה לנעמי פורת(בגאווה גדולה,היא משלנו) אשר הציגה באופן מרתק את עבודת הגמר שלה לתואר בנושא ייצוגי אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה בבלוגים לימודיים,ברגעים אלו גמלה בי ההחלטה להושיב את עצמי ולהתמודד באופן מושכל עם הצורך בסיכום.לא סיום,אני מדגישה,כי איני רואה עצמי מסיימת את "הדייט השבועי שלי עם הבלוג שלי"(אהבתי את הדימוי של נעמי לכתיבה בבלוג),אלא סיכום תקופה,בחינת העשייה והמעורבות המנטלית/רגשית על ציר הזמן,לאורך תקופת לימודיי.
כנס צ'ייס העוסק באדם הלומד בעידן הטכנולוגי,מהווה עבורי נקודה משמעותית על ציר הזמן.גם בשנה שעברה הייתי בכנס 2011, בהמלצת ד"ר גילה קורץ ראש החוג המדהימה שלנו,ואז חשתי טלטלה מעורבת בהתרגשות תהומית נוכח החידושים ועולם ההמשגה, אליהם נחשפתי בכנס.עוד זוכרת אני את פעימות הלב המואצות כאשר פגשנו את "הביבליוגרפיה המהלכת" דוגמת פרופ' רפי נחמיאס,ד"ר יורם עשת-אלקלעי ודומיהם, מה שמאד קרב אותי ואת חברותיי לאוריינטציה התקשובית.מה שאינו משתמע לשתי פנים היא סגירת המעגל אתמול בכנס 2012...שנה חלפה.שנה של קפיצת מדרגה ענקית מבחינתי בעולם התקשוב,בהבנה הפדגוגית בנחיצותו בתהליכי ההוראה והלמידה,ושוב התרגשות וטלטלה בתוכי.אך הפעם מסיבות אחרות.ההבנה והמודעות של חברותיי ושלי את הדרך המשמעותית שעשינו,ולצידה ההכרה כי גם לנו יש המון מה לתרום לעולם, לאור הידע וההתנסות שצברנו,וכי אנו כמו האחרים יכולים בהחלט להציג את מרכולתנו.וואו.אמרתי זאת.גם עצם האמירה והמטא-קוגניציה שבבסיסה מעידות על השינוי המהותי שהתחולל בתוכי.
ישבתי אתמול לאורך היום כולו בכנס,והתמוגגתי.התואר כולו עבר לנגד עיניי,מצאתי את מחשבותיי נעות על פני פלשבקים מקורסים שונים,ראיתי כמו מהצד את תיפקודי השונה בתכלית כמורה, המקדמת ומאמינה בהטמעת התקשוב בכל דרך,והודיתי בכל לבי לכל האנשים המדהימים שסייעו לי להפוך את החזון למציאות ברורה,מוחשית ובועטת.ובמקרה שלי אין מדובר ב"מכבסת מילים".אינספור דוגמאות מצאו את ביטויין בשנה החולפת,ומדי יום נולדות פריצות דרך קטנות נוספות- פירות הלימודים שחדרו לנשמתי ומילאו את הוויתי.
רק בשבוע האחרון הנחלתי חידוש בבית ספרי בחיבור שבין מטלת הביצוע במקצוע האזרחות לבגרות, ובין פרוייקטי הגמר לבגרות בתקשורת העוסקים בתרומה לקהילה.שני המקצועות מבצעים את התהליך המתואר כבר שנים,ללא קשר ביניהם בשל הדיסציפלינות השונות,אולם בקורס של פרופ' עמי וולנסקי הוצג היבט הלמידה בגל השלישי ,השם דגש על חיבורים אינטר-דיסציפלינאריים בין מקצועות, ולמידה מתוך הקשרים. בהלימה לכך,בקורס של פרופ' דוד חן ובהתאמה לו,במצגת של גילה לוי-עצמון התחדדה במוחי הדרך ללמידה מיטבית ואופטימלית באמצעות חזרה והתייחסות לנושא הנלמד מנקודות ריאות שונות.לאור ההיבטים שלמדתי ומתוך הבנה עמוקה של למידה מיטבית מהי,הצגתי בפני צוות המורים לאזרחות את האג'נדה הזו של חיבור בין מקצועות הלימוד ושימוש בידע הנרכש בכל מקצוע לצורך תחום הדעת השני,והשינוי התקבל בברכה ובבחינת "איך לא חשבנו על זה קודם...".אין ספק כי תלמידינו ירוויחו בגדול,ולנו המורים, לא נותר אלא להפיץ את הבשורה,והנה "פריצת דרך" קטנה.וגם כאן ספק אם יש להשתמש בביטוי זה(פריצת דרך),להבנתו של פרופ' דוד חן.וזוהי רק דוגמא אחת קטנה מני רבות.
זאת ועוד,היחידה המתוקשבת שלי בתקשורת אשר בניתי בעמל רב ובדמעות במשך חודשים, כבר מוצגת בכנסים ויוצרת הדים,והנני רואה אותה גדלה ומתפתחת,ובקרוב מאד לא תהיה עוד יציר כפיי להתגאות.היא תפרץ ותהיה של העולם כולו.ולכך ייחלתי.שכמה שיותר תלמידים ייהנו ממנה.
ומה על תלמידיי האישיים שמשתמשים בעולם מושגים אחר וחשים כי הם חווים מהפכה,רפורמה..אני רק מצטטת...רק לפני יומיים חוויתי התרגשות כאשר "משום מקום"ציינו בפניי מספר תלמידים בהקשר לנושא כלשהו שלמדנו,כי הושפעו מאד מהקרנת הקטע מהסרט "החומה" של פינק פלויד,קטע שהנני מכירה מנעוריי שלי,אך שב ותפס את מקומו הדומיננטי בקורס של פרופ' דוד חן.ואני שצפיתי בו שוב החלטתי להקרינו בפני תלמידיי ולא שערתי בנפשי את גודל ההשפעה עליהם,דור הטלוויזיה וההילידים הדיגיטליים שכמו נדמה שדבר לא ישפיע ויטלטל אותם.לשמחתי הצלחתי ליצור אצלם משהו שנשאר עימם כחוויה,כמשהו אחר בדיוק כפי שלמדנו בקורס של ד"ר ליאת אייל על השפעת ייצוגים חזותיים דיגיטליים.דבר נוסף שציינו תלמידיי כי שינה להם משהו בתפיסת העולם הוא הדיון הסוער שקיימנו על מקומו של התלמיד במערכת החינוך, לאור הקריקטורות אליהן נחשפתי במהלך הקורס של פרופ' עמי וולנסקי.קריקטורות שהיכו בהם והבהירו להם את הצורך בשינוי,השינוי שאני דורשת מהם חדשות לבקרים -להיות יצירתיים,לחשוב מחוץ לקופסא,לצאת מהקבעון המחשבתי ולא לתת לדפוסי הסטנדרטיזציה להיות הדומיננטיים בחייהם.לשמוע את הקול הפנימי והייחודי שלהם.אלו השיעורים האופטימליים בעיניי,וגם כשמדובר בבחינת בגרות סטנדרטית הבודקת ידע ושינון,הלכתי הכי רחוק שניתן במערכת החינוך שלנו כיום.וזהו עוד שינוי שהלימודים לתואר השני יצרו בי-אמון ואמונה בשילוב התקשוב בלמידה ובהוראה.ובאופן זה קדמתי את מהלך בחינת הבגרות המתוקשבת ,ולמרות כל הקשיים הטכניים בטוחתני כי התלמידים הן יצליחו בגדול מבחינת הישגיהם בבחינה,והן יהנו ויחוו חוויה אחרת הרלוונטית לחייהם,המתוקשבים ממילא,והן בחיבור האימננטי שלהם לתכנים ולשאלות שיישאלו.אני משתפת אודות המהלך הזה בהתרגשות גדולה,כי זו הפעם הראשונה לבחינת הבגרות המתוקשבת בתחום הדעת שלנו,ויודעת אני כי חלק אינטגרלי במהלך שייך לי,והוא בנימי נפשי.
רוצה אני ברשותכם קוראיי לחזור לכנס צ'ייס.הכנס הסתיים בהרצאה מרתקת של פרופ' דוד פסיג,אשר הציג תיאורייה מהפכנית אשר בבסיסה עליית הIQ בחמישים השנה האחרונות ב-17 נקודות.פרו' פסיג תולה את הסיבה לכך בלא אחר מאשר הטכנולוגיות,ולדידו,יש בידינו אוצר עתיר מימדים ואנו עושים בו שימוש דל למדי במערכת החינוך,כאשר הוא משמש רק ככלי עזר לפדגוגיה ולהוראה ככלל.
ובכך אני מגיעה לקו הסיום-למדתי המון בתואר הזה,ומעל הכל למדתי על הפוטנציאל הבלתי רגיל שלא ניתן לאמוד אותו כלל,של כלים טכנולוגיים המחוללים אפקט מואץ של שיפור בטווח גדול של מיומנויות מחשבה ולמידה.חוויתי זאת על בשרי,ונותר לי רק להזיל דמעה שזהו.זה נגמר, לפחות באופן רשמי.
תודה ענקית לכל אוהביי -משפחתי וחברותיי אשר הכרתי בתואר וזכיתי זכייה גדולה יותר מזכייה בפיס,המרצים שליוו אותנו ובראשם ד"ר גילה קורץ עם אהבה ונתינה ללא גבול.כלכם שמורים עימי בלבי,ולכם חלק אינטגרלי בהצלחה שלי.
לא פעם שיתפה אותנו ד"ר גילה קורץ בתובנה כי הבלוג הוא הדרך טובה ביותר להכיר את הסטודנטים שלה.אני מסכימה לכך בהחלט ומוסיפה עוד נדבך אחד - הבלוג הוא דרך להכיר את עצמנו.
היה לי לא קל ,בלשון המעטה ,לכתב את פוסט הסיכום שלי.אולי כי הדהדה בי כל העת הציטטה של מאריו וארגאס יוסה :"ספרות היא חלום מופלא,התגלמות הדמיון.הספרות משלימה אותנו,יצורים שסועים מבפנים,בשסע שבין העובדה שיש לנו רק מסלול חיים אחד לרצון לחיות באלף מסלולי חיים".הבלוג שלי משול בעיניי - לספרות.
