‏הצגת רשומות עם תוויות חוויה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חוויה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 16 בפברואר 2012

"זה נגמר,זה עבר,צל חלום אולי...מעגל שנסגר בין אצבעותיי...."-פוסט סיכום תקופה-תם ולא נשלם...

כיצד כותבים פוסט סיכום כשלא רוצים כלל לסכם?כיצד נפרדים בדברי סיום כאשר רוצים לדחוק את הקץ,ולא רוצים לחשוב בהקשר של סיום?לא בכדי זהו הפוסט ה-61 שלי...לא רוצה לסכם,לא חושבת כלל על לסיים, כי הבלוג שלי אינו משול כלל וכלל למחוייבות,למטלת פרוייקט גמר,לעבודה שעליי לסיים.הבלוג שלי הוא עוד אספקלריה שלי בעולם הזה,ובהקבלה לקיום האנושי,כך הבלוג ימשיך לנשום,לרגש,לחוות סערות וחידושים,בדיוק כמוני.ולאורך תקופות ועונות השנה-בחורף סוער,קיץ בוער,אביב מלבב וסתו מתלבט.
דחיתי ודחיתי את הרגע הזה...בדיוק בשל התחושות שציינתי האופפות אותי.ואתמול,בעודי יושבת בכנס צ'ייס 2012,ומקשיבה לנעמי פורת(בגאווה גדולה,היא משלנו) אשר הציגה באופן מרתק את עבודת הגמר שלה לתואר בנושא ייצוגי אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה בבלוגים לימודיים,ברגעים אלו גמלה בי ההחלטה להושיב את עצמי ולהתמודד באופן מושכל עם הצורך בסיכום.לא סיום,אני מדגישה,כי איני רואה עצמי מסיימת את "הדייט השבועי שלי עם הבלוג שלי"(אהבתי את הדימוי של נעמי לכתיבה בבלוג),אלא סיכום תקופה,בחינת העשייה והמעורבות המנטלית/רגשית על ציר הזמן,לאורך תקופת לימודיי.
כנס צ'ייס העוסק באדם הלומד בעידן הטכנולוגי,מהווה עבורי נקודה משמעותית על ציר הזמן.גם בשנה שעברה הייתי בכנס 2011, בהמלצת ד"ר גילה קורץ ראש החוג המדהימה שלנו,ואז חשתי טלטלה מעורבת בהתרגשות תהומית נוכח החידושים ועולם ההמשגה, אליהם נחשפתי בכנס.עוד זוכרת אני את פעימות הלב המואצות כאשר פגשנו את "הביבליוגרפיה המהלכת" דוגמת פרופ' רפי נחמיאס,ד"ר יורם עשת-אלקלעי ודומיהם, מה שמאד קרב אותי ואת חברותיי לאוריינטציה התקשובית.מה שאינו משתמע לשתי פנים היא סגירת המעגל אתמול בכנס 2012...שנה חלפה.שנה של קפיצת מדרגה ענקית מבחינתי בעולם התקשוב,בהבנה הפדגוגית בנחיצותו בתהליכי ההוראה והלמידה,ושוב התרגשות וטלטלה בתוכי.אך הפעם מסיבות אחרות.ההבנה והמודעות של חברותיי ושלי את הדרך המשמעותית שעשינו,ולצידה ההכרה כי גם לנו יש המון מה לתרום לעולם, לאור הידע וההתנסות שצברנו,וכי אנו כמו האחרים יכולים בהחלט להציג את מרכולתנו.וואו.אמרתי זאת.גם עצם האמירה והמטא-קוגניציה שבבסיסה מעידות על השינוי המהותי שהתחולל בתוכי.
ישבתי אתמול לאורך היום כולו בכנס,והתמוגגתי.התואר כולו עבר לנגד עיניי,מצאתי את מחשבותיי נעות על פני פלשבקים מקורסים שונים,ראיתי כמו מהצד את תיפקודי השונה בתכלית כמורה, המקדמת ומאמינה בהטמעת התקשוב בכל דרך,והודיתי בכל לבי לכל האנשים המדהימים שסייעו לי להפוך את החזון למציאות ברורה,מוחשית ובועטת.ובמקרה שלי אין מדובר ב"מכבסת מילים".אינספור דוגמאות מצאו את ביטויין בשנה החולפת,ומדי יום נולדות פריצות דרך קטנות נוספות- פירות הלימודים שחדרו לנשמתי ומילאו את הוויתי.
רק בשבוע האחרון הנחלתי חידוש בבית ספרי בחיבור שבין מטלת הביצוע במקצוע האזרחות לבגרות, ובין פרוייקטי הגמר לבגרות בתקשורת העוסקים בתרומה לקהילה.שני המקצועות מבצעים את התהליך המתואר כבר שנים,ללא קשר ביניהם בשל הדיסציפלינות השונות,אולם בקורס של פרופ' עמי וולנסקי הוצג היבט הלמידה בגל השלישי ,השם דגש על חיבורים אינטר-דיסציפלינאריים בין מקצועות, ולמידה מתוך הקשרים. בהלימה לכך,בקורס של פרופ' דוד חן ובהתאמה לו,במצגת של גילה לוי-עצמון התחדדה במוחי הדרך ללמידה מיטבית ואופטימלית באמצעות חזרה והתייחסות לנושא הנלמד מנקודות ריאות שונות.לאור ההיבטים שלמדתי ומתוך הבנה עמוקה של למידה מיטבית מהי,הצגתי בפני צוות המורים לאזרחות את האג'נדה הזו של חיבור בין מקצועות הלימוד ושימוש בידע הנרכש בכל מקצוע לצורך תחום הדעת השני,והשינוי התקבל בברכה ובבחינת "איך לא חשבנו על זה קודם...".אין ספק כי תלמידינו ירוויחו בגדול,ולנו המורים, לא נותר אלא להפיץ את הבשורה,והנה "פריצת דרך" קטנה.וגם כאן ספק אם יש להשתמש בביטוי זה(פריצת דרך),להבנתו של פרופ' דוד חן.וזוהי רק דוגמא אחת קטנה מני רבות.
זאת ועוד,היחידה המתוקשבת שלי בתקשורת אשר בניתי בעמל רב ובדמעות במשך חודשים, כבר מוצגת בכנסים ויוצרת הדים,והנני רואה אותה גדלה ומתפתחת,ובקרוב מאד לא תהיה עוד יציר כפיי להתגאות.היא תפרץ ותהיה של העולם כולו.ולכך ייחלתי.שכמה שיותר תלמידים ייהנו ממנה.
ומה על תלמידיי האישיים שמשתמשים בעולם מושגים אחר וחשים כי הם חווים מהפכה,רפורמה..אני רק מצטטת...רק לפני יומיים חוויתי התרגשות כאשר "משום מקום"ציינו בפניי מספר תלמידים בהקשר לנושא כלשהו שלמדנו,כי הושפעו מאד מהקרנת הקטע מהסרט "החומה" של פינק פלויד,קטע שהנני מכירה מנעוריי שלי,אך שב ותפס את מקומו הדומיננטי בקורס של פרופ' דוד חן.ואני שצפיתי בו שוב החלטתי להקרינו בפני תלמידיי ולא שערתי בנפשי את גודל ההשפעה עליהם,דור הטלוויזיה וההילידים הדיגיטליים שכמו נדמה שדבר לא ישפיע ויטלטל אותם.לשמחתי הצלחתי ליצור אצלם משהו שנשאר עימם כחוויה,כמשהו אחר בדיוק כפי שלמדנו בקורס של ד"ר ליאת אייל על השפעת ייצוגים חזותיים דיגיטליים.דבר נוסף שציינו תלמידיי כי שינה להם משהו בתפיסת העולם הוא הדיון הסוער שקיימנו על מקומו של התלמיד במערכת החינוך, לאור הקריקטורות אליהן נחשפתי במהלך הקורס של פרופ' עמי וולנסקי.קריקטורות שהיכו בהם והבהירו להם את הצורך בשינוי,השינוי שאני דורשת מהם חדשות לבקרים -להיות יצירתיים,לחשוב מחוץ לקופסא,לצאת מהקבעון המחשבתי ולא לתת לדפוסי הסטנדרטיזציה להיות הדומיננטיים בחייהם.לשמוע את הקול הפנימי והייחודי שלהם.אלו השיעורים האופטימליים בעיניי,וגם כשמדובר בבחינת בגרות סטנדרטית הבודקת ידע ושינון,הלכתי הכי רחוק שניתן במערכת החינוך שלנו כיום.וזהו עוד שינוי שהלימודים לתואר השני יצרו בי-אמון ואמונה בשילוב התקשוב בלמידה ובהוראה.ובאופן זה קדמתי את מהלך בחינת הבגרות המתוקשבת ,ולמרות כל הקשיים הטכניים בטוחתני כי התלמידים הן יצליחו בגדול מבחינת הישגיהם בבחינה,והן יהנו ויחוו חוויה אחרת הרלוונטית לחייהם,המתוקשבים ממילא,והן בחיבור האימננטי שלהם לתכנים ולשאלות שיישאלו.אני משתפת אודות המהלך הזה בהתרגשות גדולה,כי זו הפעם הראשונה לבחינת הבגרות המתוקשבת בתחום הדעת שלנו,ויודעת אני כי חלק אינטגרלי במהלך שייך לי,והוא בנימי נפשי.
רוצה אני ברשותכם קוראיי לחזור לכנס צ'ייס.הכנס הסתיים בהרצאה מרתקת של פרופ' דוד פסיג,אשר הציג תיאורייה מהפכנית אשר בבסיסה עליית הIQ בחמישים השנה האחרונות ב-17 נקודות.פרו' פסיג תולה את הסיבה לכך בלא אחר מאשר הטכנולוגיות,ולדידו,יש בידינו אוצר עתיר מימדים ואנו עושים בו שימוש דל למדי במערכת החינוך,כאשר הוא משמש רק ככלי עזר לפדגוגיה ולהוראה ככלל.
ובכך אני מגיעה לקו הסיום-למדתי המון בתואר הזה,ומעל הכל למדתי על הפוטנציאל הבלתי רגיל שלא ניתן לאמוד אותו כלל,של כלים טכנולוגיים המחוללים אפקט מואץ של שיפור בטווח גדול של מיומנויות מחשבה ולמידה.חוויתי זאת על בשרי,ונותר לי רק להזיל דמעה שזהו.זה נגמר, לפחות באופן רשמי.
תודה ענקית לכל אוהביי -משפחתי וחברותיי אשר הכרתי בתואר וזכיתי זכייה גדולה יותר מזכייה בפיס,המרצים שליוו אותנו ובראשם ד"ר גילה קורץ עם אהבה ונתינה ללא גבול.כלכם שמורים עימי בלבי,ולכם חלק אינטגרלי בהצלחה שלי.
לא פעם שיתפה אותנו ד"ר גילה קורץ בתובנה כי הבלוג הוא הדרך טובה ביותר להכיר את הסטודנטים שלה.אני מסכימה לכך בהחלט ומוסיפה עוד נדבך אחד - הבלוג הוא דרך להכיר את עצמנו.
היה לי לא קל ,בלשון המעטה ,לכתב את פוסט הסיכום שלי.אולי כי הדהדה בי כל העת הציטטה של מאריו וארגאס יוסה :"ספרות היא חלום מופלא,התגלמות הדמיון.הספרות משלימה אותנו,יצורים שסועים מבפנים,בשסע שבין העובדה שיש לנו רק מסלול חיים אחד לרצון לחיות באלף מסלולי חיים".הבלוג שלי משול בעיניי - לספרות.

יום שבת, 4 בפברואר 2012

הלמידה יכולה להיות משחק ילדים

במסגרת עבודתי על פרויקט הסיכום בקורס "שילוב משחקים לימודיים מתוקשבים", בהנחיית פרופ' מיקי רונן, נתקלתי בשני סקרי דעת קהל מעניינים העוסקים במידת השימוש באינטרנט בקרב בני נוער.

בסקר של מכון pew האמריקני לחקר האינטרנט (2011) נמצא כי למעלה מ-95% מבני הנוער בארה"ב בגילאים 12-17 מחוברים לאינטרנט, ולמעלה מ-75% מבני הנוער מחזיקים טלפון סלולארי. עפ"י אותו סקר בשנתיים האחרונות אף חלה עלייה באחזקת טלפונים חכמים אצל בני נוער (היורשים אותם מההורים המבקשים להשתדרג).

בסקר אחר שערך מכון טלסקר בישראל בקרב תלמידי כיתות י"א-י"ב (ינואר 2010) נמצא כי לרוב התלמידים (92%) יש מחשב נייח, ולחלק ניכר (39%) יש מחשב נייד, וכולם מחוברים לאינטרנט. עוד נמצא כי התלמידים מפגינים פתיחות ויצירתיות בהעברת יכולת טכנולוגית מסביבת המשחק לסביבת למידה עתידית. הם רואים יתרונות רבים בשימוש במשחקי וידאו או במשחקי רשת כחלק קבוע מהפעילות הלימודית הרגילה בכיתה ובבית: רובם (81%) סבורים כי בדרך זו הם ייהנו יותר מהלמידה. רובם (66%) חושבים שבדרך זו יהיה להם קל יותר לקשר בין הנושא הנלמד לעולם המציאות.
אני חייבת לציין שלא הופתעתי מהנתונים. לאורך השנה וחצי האחרונות, אני קמה, לומדת והולכת לישון עם הסביבה המתוקשבת. תלמידיי, מרבית שעות היום מחוברים לרשת, חוץ מאשר בשיעורים בכיתה. ולטעמי זו רק שאלה של זמן עד שהסביבה המתוקשבת תשתלב גם באופן מלא בסביבת הלימודים.  
קפיצת מדרגה משמעותית בתהליך זה, אני מייחסת לכניסה המאסיבית של הטלפונים החכמים. השימוש בסמארטפונים מנגיש את האינטרנט והרשתות החברתיות לבני הנוער ויוצר סביבת למידה חדשה זמינה ונגישה מכל מקום.
מעבר לשימוש ברשתות חברתיות שהוא לכשעצמו מהווה סביבת למידה אקטואלית, ניכר כי בני הנוער מרבים לשחק בטלפונים החכמים במשחקי רשת הדורשים מיומנויות בתחומים מגוונים. השאלה הגדולה - האם ניתן להשתמש בכך גם לצרכי למידה?
השימוש במשחקי מחשב לצרכי למידה הולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות, אם כי עדיין באופן איטי יחסית. משחק עדיין נתפס על ידי רבים ככזה המשויך לשעות הפנאי, אולם לאורך כל החיים, החל משלב התינוקות, עבור דרך שלבי הילדות והבגרות עולמות תוכן מגוונים נלמדים באמצעות משחקים. במשחק יש את כל מה שנדרש ללמידה : הדמיה של המציאות; תרגול הנדרש להטמעה; משוב ; הנאה; חוויה; צחוק; תגמול וכד'.
מחקרים שנערכו בנושא מצביעים על היכולת הטבעית להגיע באמצעות משחקי מחשב לליבותיהם של ילדים. הילדים אוהבים את המשחקים האינטראקטיביים, הם מעניינים אותם, מאתגרים אותם ומעודדים אותם לחשיבה.
למול זה, השימוש במשחקי מחשב בבתי הספר מוגבל ובארץ כמעט ולא קיים. לטענת קלופפר (2009) ישנם שלושה חסמים המקשים על מורים לשלב משחקי מחשב בתהליך הלמידה - המחויבות לתכנים ספציפיים, החשש מטכנולוגיות חדשות וחוסר היכרות עם משחקי מחשב לצרכי למידה ומיומנויות משחקיות.
יתרונות משחקי המחשב בלמידה, מתמקדים במרכזיותו של הלומד כמחולל ידע. המשחק גורם למשחק בו להתלהב, לפתור בעיות, לתכננן, לשים לב לפרטים הקטנים, לחשוב על הצעד הבא ולהתעמק בנושאים שמעניינים אותו. בנוסף, השימוש במשחק משפר מיומנויות קוגניטיביות ומאפשר התקדמות בקצב אישי וברמות משתנות.
מכשירי הסמארטפון מאפשרים מגוון אפשרויות להוראה וללמידה כגון: לימוד באמצעות האזנה, תיעוד מצולם וכד'. בנוסף, ניתן ללמוד באמצעות הטלפונים החכמים באמצעות שימוש במחולל מסרונים (SMS -שאילת שאלות וקבלת תשובות), באמצעים גראפיים (תרשימים בתצוגת מסך, דיאגרמות, סרטונים, מאגר תמונות ועוד). זאת, תוך ניהול דיונים עם המאזינים ,off line או on line העברת הרצאות דרך הסלולארי. התכנים המתאימים ללימוד באמצעות הטלפון הינם רבים ומגוונים לדוגמא: לימוד שפה, כתיבה, קריאה ויכולות דיבור.
היכולת של לומד לקבל מידע על מקום ספציפי בו הוא נמצא חשוב ללימוד אוריינטציה, גיאוגרפיה, אדריכלות, ארכיאולוגיה, לימוד סביבה ועוד. מאחר והטלפון נייד, ניתן לנצלו לסיורים לימודיים בשטח תוך מתן הסברים, בדומה לאמצעי הסברה  במוזיאונים רק בשטח פתוח.
להערכתי, השלוב שבין הטלפונים החכמים למשחקים מקוונים וללמידה הינו מתבקש וככזה יש בו את כל המעלות הדרושות ללמידה אפקטיבית. זאת, כל עוד המורה הינו מתווך הידע המרכזי והמשפיע על תכני המשחק.
אז מה - הלמידה יכולה להיות משחק ילדים!

יום חמישי, 2 בפברואר 2012

"לימוד בלי מחשבה הוא בזבוז מאמץ.מחשבה בלי לימוד היא סכנה"/קונפוציוס

ממה להתחיל?בראשי מהדהדת המילה"רפלקציה",באמצעותה הציגה לפני שנה ד"ר גילה קורץ את מטרת פרוייקט הגמר שלנו במסגרת התואר השני במסלול "תקשוב ולמידה".כיום,שנה אחרי,יודעת אני בכל נימי נפשי כי לקחתי את המטרה הזו עד הסוף,עד הקצה,ואכן הבלוג שלי על חמישים ומשהו רשומותיו,מתאר את התהליך האינסופי כמעט שעברתי בתואר הזה.תהליך שבא לידי ביטוי בשילוב הטכנולוגיות בחיי,בדרך הוראתי,תובנות מדהימות באשר לתפקידי כמורה ומחנכת,ואף כר פורה לשיחות והפרייה הדדית כאמא וכרעייה במשרה מלאה בהחלט.אין שמץ של ספק כי הפנמתי בגדול תובנות מהקורסים השונים,והכל מופיע,צף וגולש לסיטואציות רבות ומגוונות בחיי.דרך משל,בשבוע שעבר ניגשנו לבחינת הסיכום בקורס של פרופ' דוד חן.הקורס עסק בגישות לבחינת תחום הידע שנקרא חינוך תוך התבססות על מחקרים מדעיים על טבע האדם וטבע הידע.בעיקר לקחתי מהקורס את ההבנה כי מערכת החינוך לוקה בחוסר ידע משווע באשר לאופן ההוראה המקדש סטנדרטיזציה במקום הכרה בשונות הבינאישית בין התלמידים,ובאשר לדרך הערכת התלמידים המחייבת אותנו המורים,בעיקר בתיכון,להתכוונן לבחינות הבגרות.לקחתי עימי את התובנה ויישמתי אותה בשטח.
מחר יום התעודות לרגל סיום הסמסטר.את השיעור האחרון בכל אחת מכיתותיי הקדשתי לסיכום.ובניגוד לדרך המסורתית המתבקשת,בה כל תלמיד יאמר או לא יאמר כלל מה שעולה בדעתו,חשבתי על דרך יצירתית וודאי לא סטנדרטית שתביא כל תלמיד להתיחסות בדרכו שלו,ע"פ מאפייני האישיות שלו,מה שתואם את השונות הבינאישית ,בה אני מאמינה בכל רמ"ח נימיי.כי זה התיישב לי עמוק בתוך הנימים...כל תלמיד קבל סוכריית גומי בצבע אחר,שנבחרה על ידו מתוך הסלסלה,בעוד עיניו עצומות,ובהתאם לצבע שנבחר באקראי חיכתה לו משימה/שאלה אודות הלמידה במהלך הסמסטר.להיגד היה עליו להתייחס באופן מעשי ולחלוטין לא בהכרח מילולי,והדברים שהובאו לאחר מכן למליאה הדהימו גם אותי,בעיקר לאור הפרשנויות השונות שניתנו לאותן חוויות למידהבמהלך הסמסטר,רק שכל תלמיד נתן להתנסות אמירה משלו.שונות בינאישית ...דיואי,היית חייב להיות נוכח.אחד הדברים שבעיקר הפתיעו אותי היתה גילוי של אחד מתלמידיי שסיפר כי הוא גילה במקרה את הבלוג שלי באינטרנט,עוקב אחר הפוסטים ומרגיש שהוא מכיר אותי בצורה אחרת,שאני נתפסת בעיניו כמורה "אחרת",ושהשיעור עימי מבחינתו הוא כמו חלום.ואז היו גם מחיאות כפיים ודברי הזדהות,ואני רק התרגשתי בתוך תוכי.כי מה נשאר לי לעשות...
הבלוג הזה הוא כמו התמכרות מבחינתי.אני רואה בו "חבר" שניתן לשתפו בכל החוויות והסערות המטלטלות את אישיותי מעצם חווית הגילוי של עולם התקשוב,ולעולם לא נמאס לו לשמוע.רק לפני מספר ימים השתתפתי בשעות הערב המאוחרות בהשתלמות מקוונת אודות בחינת הבגרות המתוקשבת בתחום הדעת שלי, רעיון שקרם עור וגידים במהלך התואר הזה,דבר הנחשב הישג אדיר מבחינתי,לאור העובדה כי מתי מעט בתי ספר נכנסו לתהליך העצום הזה מהארץ כולה,אך תלמידיי שלי יזכו להיות הראשונים בו.במהלך ההשתלמות שאלו מורים את המנחה האמונה על ההיבט הטכנולוגי של הפעלת התוכנה (ולא התוכני)בשביל מה למעשה צריך בחינת בגרות מתוקשבת.לרגע הזה חיכיתי.באמצעות פתקיות שאנו המשתתפים יכולים להעביר שאלות,בקשות,לתקשר האחד עם השני מבלי להפריע למהלך השיעור,הכנסתי בססמאות את כל תמצית התואר שלי כגון:מיומנויות המאה ה-21,הקלה לתלמידים שהמחשב הוא הסביבה המוכרת להם,אפשרות שילוב תכנים אקטואליים ורלוונטיים ללומד וכו.המנחה התלהבה,ציטטה בפני כל הנוכחים את דבריי והמורים נותרו המומים ולא מבינים עד תום את פשר התלהבותי ממהלך זה.ברור לי שיהיו קשיים טכניים עליהם נצטרך להתגבר,וודאי שהדרך המסורתית היא הקלה והפשוטה ביותר,אך האם דבקות בדרך המסורתית מכינה את תלמידינו באמת למאה ה-21?לדרישות ולציפיות מהם בשוק העבודה?בחינת בגרות מתוקשבת,עם כל הקושי שבה,תקנה לעניות דעתי כלים ומיומנויות שלא יסולו בפז,תעמיד במבחן הסתגלות לשינויים,התמודדות עם עבודת צוות(דבר מהותי שהתלמידים כיום נכשלים בו בגדול),וכמובן התנסות עם שימוש בטכנולוגיות מידע תוך הפעלת חשיבה בקורתית ושיפוטית לנוכח האמצעים המתוקשבים שישולבו בבחינה,להבדיל מבחינה מסורתית מנייר.
אני עומדת לפני הישורת האחרונה.בעוד מספר ימים מבחן אחרון לתואר,עבודת סמינריון ו...זהו.הכל גועש ורועש בקרבי.התעודה הראשונה שיקבל מחר בני במערכת החינוך,המלחמות שעשיתי בכדי שיכירו ביכולות שלו שאינן תואמות את מדיניות הסטנדרטים,והניבו תוצאות.ולבסוף,בתי,הלומדת לקראת בחינת הבגרות בהסטוריה,שציטטה אתמול את המורה שלה אומר כי הלוואי והיה יכול ללמד אותם נושאים אחרים ומרתקים שאינם נמצאים בתוכנית הלימודים לבגרות.ואני אומרת:הלוואי שכל התיאוריות והמחקרים שהוכיחו עצמם באשר לגישת התלמיד במרכז,יצירת העניין והסקרנות ללמידה לאור האוריינטציה והמעורבות של התלמיד לחומר הנלמד,בשילוב עם יצירת אתגרים מחשבתיים וחשיבה יצירתית ויזמית,הלוואי וכל אלה יהפכו למציאות  שיגרת הלמידה,ולא יישארו בגדר חלום.
את הפוסט הזה אני מקדישה לבת הזוג שלי לאורך התואר הזה,אורניתי,אשר יכולנו יחד ללמד את היקום כולו,עבודת צוות מהי.אז לנו יש באמתחתנו את המיומנות מס' 1 להצלחה במאה ה-21 :עבודת צוות......
אורניתי,אוהבת אותך.

יום שלישי, 24 בינואר 2012

טרום סיכום-דברי פרידה מבוססי הדרך אל השינוי...

את הפוסט הזה אני כותבת ב-24 השעות האחרונות.בראשי.הוא הולך איתי לישון,מתעורר עימי לפנות בוקר,מלווה וכמו לוחש לי וממתיק עימי סוד בכיתות עם תלמידיי,נמצא בתוך תוכי ואינו מרפה.לכן,כאשר נפגשנו כל חבריי ואני אתמול,ביום הלימודים האחרון לתואר השני,והיום כולו היה בסימן התרגשות גדולה וסיכומים והבטחות לעתיד הקרוב והרחוק באשר לשמירת הקשר בינינו,היה לי קשה לקבל ש...זהו...אוטוטו זה נגמר.לדידי,רק לכאורה.הבלוג הזה הפך לחלק אינטגרלי ובלתי נפרד מאישיותי,ואיני רואה את עצמי כותבת רשומת סיכום,או נפרדת ממנו לצמיתות.הבלוג הזה הפך לכרטיס הביקור,ובהדרגה חשפתי אותו להמון אנשים יקרים ללבי,שנעלמתי להם בתקופת הלימודים האינטנסיבית הזו.אנשים שאיני מכירה כלל פנו אליי באמצעות הבלוג,וחשתי שאני מגיעה ללבבות רבים ומטביעה את חותמי והאני מאמין שלי.
בשבועות האחרונים חווינו עשייה מרובה בעקבות מטלות מגוונות בקורסים השונים,אשר באו לידי ביטוי בשינוי דרך ההוראה ועיסוק אחר - חוויתי וחדשני מבוסס טכנולוגיות בתחומי התוכן שלנו.חברותיי הטובות במקום העבודה טרחו לומר לי לא פעם כי הן מרגישות שאני נמצאת כמו ב"עולם אחר",לא מבינות עוד את עולם המושגים שלי,את אופן החשיבה שלי ואת...העיניים הנוצצות בשל הגילויים וההבנה כי מערכת החינוך יכולה להיראות אחרת.היום כאשר שיתפתי בעצב בתחושות בעקבות אתמול,היום האחרון ללימודים והפרידה הבלתי נמנעת מחברות מדהימות שהכרתי ומעולם חדש ששום הגדרה לא תהלום אותו,שמעתי מחברותיי הטובות במקום העבודה,סופסוף תחזרי אלינו...ואז הבנתי בפרץ של הארה כי הייתי בשנה וחצי האחרונות כמו במנהרת זמן,נעלמתי מחיי הקודמים במובנים רבים,ונולדתי לחיים חדשים עם תובנות חדשות.
היתה לי הזכות במסיבת הפרידה שלנו בחוג המדהים בעולם,לשמש "הקול הדובר" לחברי החוג במילות הפרידה לד"ר גילה קורץ,ראש החוג.מילות הפרידה החמות קלחו מבלי משים בעת כתיבתן,אך בעת קריאתן לוו בעצבות תהומית מעצם ההבנה כי זה הסוף.המבחנים והמטלות,השבתות של עבודה אינסופית ללא זיקה למשפחתי האהובה,שנה וחצי ללא ספר טוב מתוך בחירה ולא מאמר מאולץ,כל אלה לא יחסרו לי ולו לרגע.אך החברות האמיתית שנוצרה,השמחה המשותפת מכל הישג,המקצועיות לצד האנושיות לכל אלה אין תחליף ואכן זכינו ...מרשה לעצמי לצטט מדברי גילה,ראש החוג שלנו:"לא יכולתי לבקש יותר".נכנסתי להרפתקה הזו ,נבוכה ומהוססת,ללא ידע מקצועי בתחום המיחשוב,ללא רגע דל באשר להיקף המישרה שלי שכמעט  ואינו מאפשר ללמד במקביל,עם בני הקטן שצבר המון שעות מחשב לצד אמא סטודנטית,וידעתי לאורך כל הדרך שזהו הצ'אנס האחרון שלי.והשתדלתי למצות,וללמד באופן אופטימלי,וכל המכיר אותי יודע שאיני מסתפקת בפחות ממצויין,כי זו אני.ועשיתי על דעת כולם את הבלתי ייאמן,ולא ויתרתי לעצמי בשום תחום.ללא פשרות.
גאולה חברתנו היקרה לקבוצת הלימודים ציינה בקבוצה שלנו בפייסבוק כמו הזדכות על ציוד לפני השחרור בבקו"ם בתום השירות הצבאי מה נשאר לנו.שני מבחנים,עבודת סמינריון,עבודת סיום בקורס ומאמר.בבת אחת הכל יום אחד פשוט-נגמר.אורניתי,גילוש ומיכלי-צוות מנצח שלי,וכל שאר חברותיי וחבריי-אין עליכם.

את הפוסט הזה אני חותמת בחיבוק אינסופי להוריי ומשפחתי שאיפשרו את הלמידה מדי יום ב' עד שעות הערב המאוחרות,בכל רגע נתון ,מתסכל ועמוס לחצים,במקום לחוות ולהנות מילדיי הגדלים ומתבגרים לנגד עיניי,ולכל אוהביי באשר הם שחיכו בסבלנות,פירגנו להצלחותיי והיו מאושרים באושרי.כל אלו המחכים שאחזר בגדול לחייהם.
הרגע הזה קרב בצעדי ענק.והפעם אני חותמת בתובנה כי איני עוד "מהגר דיגיטלי".לראשונה בבלוג הזה,אני מבינה שכיום,הפכתי להיות "היליד הדיגיטלי".ובעצם חשיבה והמשגה זו,עשיתי את הצעד הגדול ביותר במהפכה הפרטית שלי.
באהבתי הרבה לעולם הקולנוע,אביא לסיום ציטוט מקסים של ז'אן לוק גודאר,המבטא את רחשי ליבי בימים אילו של פרידה וסיומות:"אני אוהב שלסרטים שלי יהיו התחלה,אמצע וסוף,אבל לא בהכרח בסדר הזה".
במובנים רבים,הייתי מאמצת ,היום, את תפיסת עולמו.

יום רביעי, 18 בינואר 2012

"התעוררתי ,והנה חלום"/ג'ון באניין-על שילוב משחקים מתוקשבים בסביבה לימודית

"הדבר החשוב ביותר בהוראת רפואה הוא שמירה על הסטודנטים שלא יירדמו בשעת ההרצאה"/שוואלייה ג'קסון.
בהשאלה לחוכמת חיים זו,בהוראתי היומיומית בעודני בדרכי לכיתותיי השונות,תפילה אחת עימדי:לעשות הכל בכדי שתלמידיי לא ייתפסו מנמנמים או עסוקים בסלולארי שלהם...ולא איתי בתהליך הלמידה.
הזכייה הגדולה ביותר שלי מעצם לימודיי במסלול תקשוב ולמידה לתואר שני,הינה האפשרות המדהימה אשר נפלה בחלקי,ליישם ולהנחיל את המודלים,התוכנות,המשחקים המתוקשבים בו-זמנית על תלמידיי.תלמידיי אוטוטו נכנסים לסקאלה של בוגרי מערכת החינוך,ועם אילו כלים אני שולחת אותם אל המאה ה-21?בגע זה אני לוקחת נשימה עמוקה,וממלמלת ביני לבין עצמי כי לראשונה הנני שלמה עם עצמי ומבינה כי אין מנוס ודרכי היא הדרך הנכונה המשלבת טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה,ותלמידיי החווים התנסויות חדשניות השכם וערב,הופכים בלי משים ללומדים עצמאיים הלומדים את מיומנויות המאה ה-21.
בסמסטר הנוכחי הנני לומדת את הקורס הייחודי והמאתגר של פרופ' מיקי רונן,העוסק בשילוב משחקים מתוקשבים לצורכי למידה.במסגרת פרוייקט הסיכום של חברתי אורניתי ושלי,בנינו לתלמידיי פעילות לימודית המסכמת את כל מושגי היסוד והמודלים שנלמדו בכיתה יא ,לקראת בחינת הבגרות בתקשורת תוך התמקדות בפרק הלימוד העוסק בפרסום.
הפעילות התבססה על הפעלת שני מחוללים:QR GENERATOR ומחולל SMS.לשם הגילוי הנאות ,אשתף את קוראיי בעובדה כי לא ישנתי היטב בלילה שלפני הפעלת הפעילות,כנראה בשל התרגשות מלווה בחשש מפני שיבושים אופציונאליים בשל הטכנולוגיה,חששות כיצד יקבלו זאת התלמידים והאם בכלל אזכה לשיתוף פעולה,או שמא אנחל אכזבה ותסכול ואפקט פיגמליון יוכיח את ההיפך,וכל התיאוריות אודות שילוב הטכנולוגיות בהוראה יירדו לטמיון במבחן המעשה.
בוקר הפעילות-הגעתי בשיא המרץ לכיתה,פותחת את השיעור באמירה טיזרית המושכת את הקשב מיד אליי:"נא להכניס הכל ו...להשאיר רק סמארטפונים בחוץ".מבטים של בעתה בעיני תלמידיי(המורה השתגעה,מבולבלת וכל שמות התואר הנילווים לתיאור תמונת המצב).ואני חוזרת על בקשתי,ומוסיפה כי היום נעשה משהו שונה,ובכל זאת נלמד...ואז הפניתי את תשומת ליבם לדפי הפעילות התלויים ברחבי המסדרון(עשרה במספר),ובקשתי שיבדקו אם יש בסמארטפון את אפליקציית הסורקים I_NIGMA ודומיה.בל נשכח,כי מדובר בתלמידי תיכון שלרובם ככולם יש סמארטפונים ולכן יועדה פעילות זו להם מלכתחילה.תלמידי הכיתה התחלקו לקבוצות,ונתבקשו לעבור על פני כל התחנות,לענות על השאלות המצורפות למידע שיקבלו באמצעות סריקת הברקודים,מידע בדמות כרזות פרסומיות וסרטוני פרסומת למוצרים מסחריים ונושאים ציבוריים-חברתיים כגון תרומת דם והמלאת מודעות למחלת הסרטן.
מיותר לציין כי היתה התרגשות גדולה,התנסות בעבודת צוות ובלי משים גם למידה משמעותית וחוויתית,שהרי התלמידים נתבקשו להתייחס לכל חומר הלימוד בתחום הפרסום,כגון:סוגי פניית המסר,קהל-היעד המתאים,שלבים במודל מדרג ההשפעות,ייצוגי נשים מול ייצוגי גברים בפרסומת,מיצוב ומיתוג,סוג הדובר בפרסומת,ביטוי עבודת הקופירייטר והארט-דיירקטור בתכנים אליהם נחשפו ועוד ועוד.
אני "רצתי" בין הצוותים ותיעדתי במצלמת וידאו את הפעילות,שמעתי דיונים סוערים בין חברי הצוותים לצד צחוק והתלהבות,ולשניות לא התאפקתי וראיינתי אותם על תחושותיהם בזמן אמת לנוכח הפעילות.
גולת הכותרת היתה מול פעילות מספר 11 ,אשר דרשה מכל אחד שימוש במחולל ה-SMS,שתלמידים וככלל אנו כה אוהבים.השאלה עליה נתבקשו לענות ולסמס למספר טלפון,ששאלו אותי מיד אם הוא אמיתי ,היתה:"מהי לדעתך הפרסומת האפקטיבית ביותר העונה על מודל ניהול הפרסום שלמדנו בכיתה?"התלמידים קיבלו מקרא ובו כל 10 הקמפיינים,ולצד כל קמפיין סיפרה מ-1 עד 10.התלמידים סימסו את הסיפרה המייצגת את הקמפיין העונה לדעתם על השאלה,ו...ציפו לתגובה שלא איחרה לבוא,אולם בניגוד לציפייה כי התגובה תתקבל בנייד שלהם,התגובה הקבוצתית הגיעה על הלוח לפניהם בדמות גרפים שגובהם נקבע ע"פ התשובות שהתקבלו בכיתה.לצערי,התקבלו רק ארבע תגובות,ואיני יודעת את הסיבה הטכנית לכך,אולם מה שחשוב הוא כי ניתן היה ללמד אודות קיומו של כלי מעין זה,המאפשר לראות תמונת מצב כיתתית ולקיים נוכח התשובות דיון.
לסיכום השיעור הכפול המרתק שהתרחש,הייתי חייבת לשאל את תלמידיי על התהליך,האם היתה כאן לדעתם למידה,והאם ניתן לדעתם לשלב את המחוללים הללו גם בתחומי דעת נוספים.הופתעתי מתשובותיהם אשר שילבו מושגים ודפוסי חשיבה שהטמעתי בהם לאורך השנה האחרונה כגון:למידה אמיתית מתרחשת ע"י התנסות וחוויה(דיואי),כן,כן,אינכם טועים תלמידים אמרו זאת...וכי חשוב כי יהיה בלמידה ייצוג דינאמי ומוחשי ולא רק טקסטים...הכל מצולם ומתועד.
היה מיוחד ומאד שונה,והייתי זקוקה לאחר מכן לזמן התאוששות,כי גם אני יצאתי מאד נרגשת מכך שהכל הצליח,לאחר עבודת הכנה מאומצת.הדובדבן בסוף היה בדמות הודעה קולית שהשאירה אחת התלמידות שלי לחברתי אורניתי אודות החוויה שחוותה,וכנאמר "הודעה קולית שווה אלף פוסטים"...
ועל כך אמר ג'ון באניין:
"התעוררתי,והנה חלום".

יום רביעי, 7 בדצמבר 2011

"אין הבור מתמלא מחליתו"

פירוש הביטוי המופיע בכותרת:אין בור מים מתמלא רק ממי הגשמים החודרים לתוכו,דרך חוליית הבור.ה"חולייה"הוא שמה של האבן החלולה באמצעה,אשר הונחהעל פיו של בור המים.כל בר דעת מבין,כי הבור חייב להתמלא גם מהמים הזורמים לידו,ושנדרש לאסוף ולמשוך אותם אל הבור,באמצעות צינורות ותעלות.
ולמה הדבר דומה?כדברי המלומד מיודעינו אבשלום קור,למטאפורה לבני האדם.הבריות אינם יכולים להתפרנס רק מעצמם,אין אדם יכול להתפרנס ולהשיג את צרכיו ללא עזרת אחרים.
כאשר לימדתי ביטוי/ניב זה את תלמידיי השבוע כבסיס למהות עבודת הצוותים שלהם בפרוייקטים שהם מכינים לבחינת הבגרות,חשפתי בפניהם את תפיסת העולם שלי,בה אני מאמינה ואת ההתנסות הפרטית-אישית שלי במסגרת לימודיי לתואר שני,תהליך המלווה אותי באינטנסיביות בשנה פלוס האחרונה.מושג השיתופיות,הסיוע ההדדי,עבודת הצוות האמיתית והתחושה כי אני לא לבד ויש תמיד על מי לסמוך.
הלימודים האינטנסיביים במגמת התקשוב,מעצם הוויתם ולהבדיל ממסלולי לימוד אחרים,מזמנים כל העת התנסויות חדשות,תהליכים דינאמיים ואינטרקטיביים.לאף מסלול אין קבוצה בפייסבוק,שהחלה כקבוצה למטרות למידה באחד הקורסים,ומאז הקמתה מתפקדת במקביל גם ככתובת לכל צורך וכמעט מיד זוכים למענה של אחת מאיתנו.
לאורך כל הדרך הארוכה שחברותיי המדהימות ואני עושות בתואר הזה,התחושה היא כי זכינו.זכינו בקבוצה איכותית,וכמו בכיתה,הנבנית ומתעצבת מעצם הדינמיקה הפנימית שלה,כך גם במסלול התובעני והמרתק כאחד ,של התואר הייחודי שלנו-אמנם אין אנו יוצרים יש מאין,אך ללא כל ספק,אנו אחראים לתוצרים המתקבלים,מובילים שינוי בחשיבה ובתהליכי ההוראה שלנו עצמנו בעולם מתוקשב שהגלובאליות נר לרגליו,וכנהוג בעקרון הגשטאלט:השלם גדול מסכום חלקיו,כך גם קבוצתנו-המכלול גדול ועצום הוא מסך כל הפרטים המרכיבים את הקבוצה.
דוגמא מוחשית לכך חשתי בשיעור האחרון שהתקיים השבוע בקורס של פרופ' מיקי רונן "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים".לאחר שלמדנו בשיעורים הראשונים בקורס על כל המרכיבים במוטיבציה פנימית ויעילות לימודית בהוראה מבוססת מחשב ע"פ MALONE,נדרשנו לנתח את המרכיבים הקיימים במשחק לימודי כלשהו הקיים ברשת,תוך תיעוד והערכת המשחק.כל העבודות של כולם הועלו לפורום ע"פ גישת השיתופיות המנחה אותנו לאורך כל הדרך,וזורמת כבר בעורקינו,וכל שנותר הוא רק להמתין לשיעור מרתק,בו ניחשף לאינספור משחקים לימודיים בתחומי דעת שונים כאשר השמיים הם הגבול.ישבתי לי בשיעור ופשוט התענגתי על הגילויים של חבריי וחשתי בדיוק למה כוונו הוגי הניב בתלמוד הבבלי,מסכת ברכות,דף ג',עמ' ב' עימו פתחתי את דבריי."אין הבור מתמלא מחליתו"-אין ולו אחד היכול להצליח ללא עזרת האחרים,ובלמידה מתוקשבת,מקוונת וכל התארים הנקשרים לנושא לאחרונה בשל האטרקטיביות בבסיסו,חשוב לזכור כלל מרכזי:האימפקט של התקשוב בלמידה והוראה, ימצא את ביטויו וייעודו האמיתי רק במידה ויפותחו רשתות אשר יאפשרו לשתף ולצרוך תכנים לימודיים,כמו גם הידודיים(אינטראקטיביים).

יום שישי, 25 בנובמבר 2011

חוויות עיצוב דיגיטלי במוזיאון העיצוב הישראלי בחולון-הצצה אל עולם דיגיטלי ואינטראקטיבי

עד היום כאשר לימדתי את תלמידיי לבחינת הבגרות בתקשורת את נושא האינטראקטיביות התמקדתי בביאור המונח ומתן דוגמאות בהתאם שנותרו בגדר הדמיון.הגדרת המונח הינה יכולתה של מערכת לנהל דו-שיח עם מפעיליה:תקשורת אינטראקטיבית היא תקשורת הנעשית בטכנולוגיה היוצרת חוויה.דפוס התקשורת האינטראקטיבי העיקרי הוא שיחה בין מוען לנמען,ודפוס התקשורת המוכר ביותר הוא בין הנמען למחשב.
החוויה האינטראקטיבית מתבטאת בסוגי מדיה רבים,אולם רק אתמול התוודעתי באופן אבסולוטי למשמעות המונח כאשר בקרתי בתערוכה DE-CODE-חוויות עיצוב דיגיטלי אשר נפתחה השבוע במוזיאון העיצוב בחולון.במשפט אחד השווה אלף מילים:"רוצו לראות.עד היום לא ראיתם כלום".אולי יומרני מדי לקבוע מסקנות כה מרחיקות לכת,אך בטוחתני כי לא נחוותה חוויה העושה שימוש בחושים ובו זמנית חוקרת את פוטנציאל הטכנולוגיה ויכולתנו לתקשר עימה באופן כה חד ושובה לב.
התערוכה הוצגה לראשונה במוזיאון ויקטוריה ואלברט (A&V)בלונדון.אזרק באופן אסוציאטיבי אל המסך(בהשאלה אל הדף)ויז'ואלס המציפים אותי בהיזכרי ב"מסע" הפרטי שלי בתערוכה,דבר שיאפשר לכם קוראים יקרים,להיווכח כיצד טכנולוגיות דיגיטליות,אנימציות על גבי מסכים קטנים לצד מיצבים גדולי מימדים,גרפיקות דיגיטליות ואינטרקטיביות -כל אלה יצרו מבט חדש שלי על הדימויים סביבי.
פתיתי שלג שיצרו את דיוקני,מסך ענק של תמונות תמונות של זוגות שהחלו להתנשק במקביל לתזוזתי מול המסך,פרח שצמח באופן דיגיטלי אל מול עיניי,ציורי גוף,מציאות מדומה,אבקני פרח שן הארי המתעופפים ברוח בהתאם למידת הפעלת מייבש השיער,שלכת דיגיטלית ועוד מיצגים מאלפים הגורמים להשתאות והתלהבות ילדית כאחד,ומעל הכל מציבים את הטכנולוגיה ויכולתנו לקיים עימה אינטרקציה במקום עליו לא חלמנו.וודאי לא אנו המהגרים הדיגיטליים.ילדיי אשר ביקרו עימי בתערוכה חוו את החחויה האינטראקטיבית ממקום אחר לחלוטין,בעיקר ההתנסותי והבוחן את קצה גבול הטכנולוגיה.
התערוכה עוסקת בשלושה נושאי ליבה:קוד,אינטראקטיביות ורשת תקשורת,כאשר האחרון עושה שימוש בעקבות הדיגיטליים שנותרים מתקשורת יומיומית,בלוגים בקהילות מדיה חברתיות,ותקשורת ניידת או מערכות לוויניות.
בסרטון המצ"ב ניתן לראות את החוויה,אך מנסיוני שלי וכצופה בסרטון לפני הביקור ואחריו,אין לדמיין מה עושה ההתנסות בקוביות המתוארות וככלל באובייקטים השונים.
ובהתאמה לתורתו של דיואי הנלמדת בקורסי הליבה שלנו במסגרת התואר,המוטו המלווה אותי "למידה מקורה בהתנסות וחוויה",לא ייתכן שתלמידיי ילמדו את נושא האינטראקטיביות ולא יתנסו בחוויה המוצעת במוזיאון.מבטיחה להעביר רשמים מביקורם.
כשמה כן היא.התערוכה DE-CODE הינה צעד גדול אל תוך המאה ה-21.

יום שישי, 18 בנובמבר 2011

"כי מהתנסויות ויישומים טכנולוגיים תצא תורה!"

השבוע "פגשתי" את פרופ' דוד חן פעמיים.בפעם הראשונה באופן פורמלי במסגרת השיעור שלנו ביום שני,ובפעם השנייה באופן מפתיע התנוססה תמונתו שופעת חיוכים,לבוש גלימה ועוטה כובע לראשו, ביום רביעי בבוקר על אחד השולחנות בחדר המורים בבית ספרי.שפשפתי את עיניי,שמא אני הוזה,אך לא.היה זה דוד חן בכבודו ובעצמו בתמונת טקס סיום התואר של חברתי,שחל ערב קודם לכן.מיותר לציין את שמחתנו הגואה בשמחתה על הסיום הנכסף,סיום המתקרב אלינו במהרה,ולמעשה זו הישורת האחרונה שעלינו לצלוח.רשמי חברתי מהטקס היו התרגשות מהולה בכבוד והערכה לטקס מושקע ואיכותי,ואני מאחלת לכולנו את ברכת הלומדים ללא ליאות:"בקרוב אצלנו".(או שמא ברכת הפולנים לחתונה,לידה,וכל יתר צימוקים ושקדים...)לצד השמחה לקראת הישורת האחרונה,התחושות אמביוולנטיות ומהולות בעצב-על הסיפוק והחוויה בלמידה,על החברות המקסימות שהפכו לחלק אינטגרלי מסדר יומי ומהלך מחשבתי,ופרט למטלות אתגעגע לכל.עובדה המחזקת את דבריי ואת בחירתי במקום הנכון ללימוד הנושא ה"חם"-תקשוב ושילוב טכנולוגיה בהוראה קיבלה חיזוק בשיחה שניהלתי השבוע עם סטודנטית שהחלה ללמוד במסלול זהה באחת האוניברסיטאות היוקרתיות במקומותינו."לא דובים ולא יער" כנאמר-נושא התקשוב מחוייב להיות יישומי,לאפשר כלים,התנסויות ומיומנויות אשר ניתן יהיה לצאת עימן לשטח ההוראה הלכה למעשה,ודי לכל התאוריות המשמימות רחמנא ליצלן,שבינן ובין שילוב הטכנולוגיה אין ולו דבר.מרצים במגדל השן שאין להם מושג ירוק בטכנולוגיות חדשניות אינם יכולים להיות מרצים בחוג העוסק רובו ככולו בהקניית היישומים הטכנולוגיים.כאן ,כמו בחינוך ככלל,המעשים,הביצוע לכשעצמו הם הם תכלית הכל,ולחלוטין לא אינסוף מאמרים באנגלית המציגים מחקרים ותיאוריות אך אינם עוסקים בדבר האמיתי לשמו מגיע סטודנט ללימודים גבוהים:ידע,ידע ושוב ידע.
כעת,לאחר שנת לימודים מפרכת ומתישה,אני מודה לד"ר גילה קורץ על העקשנות והדבקות במטרה,ועל יכולתה לעמוד בפרץ התלונות,הבכיות ואף הדמעות שלנו נוכח הקשיים עימם התמודדנו בלימוד התנסות והתמודדות עם הכלים היישומיים השונים.כי רק כך הלמידה אכן אפקטיבית.למעשה גם עצם הכתיבה בבלוג ותחזוקו מאפשרים את ההתנסות.לא קריאת מאמרים על כתיבה בבלוג,אלא בנייתו כל כולו בעצמנו,ולמידה מטעויות כל העת מתוך רצון לשפר ולהתרומם מעלה.


גם הסמסטר הנוכחי טומן בחובו הפתעות והתנסויות בתחום המשחק כדרך ללמידה מתוך חוויה וסיפוק.כמטלה ראשונה התבקשנו לציין מהי הפעילות המהנה אותנו,ואילו סוגי משחקים מועדפים עלינו.עצם קיום המטלה המפעילה את המטא-קוגניציה בתחום אליו מעולם לא נדרשנו,היתה מהנה בעיניי.חברותיי לקורס בחרו בדרכים יצירתיות ולאו דווקא ניסוח כתוב של התובנות,כי אם מצגת פרזי,סרטון וכו.לו היה בידי זמן,הייתי נוהגת כמותן.גאוותי בכולנו על הרצינות וההעמקה הדומיננטיים בקבוצתנו בכל נושא אליו נידרש.זוהי בעיניי פתיחה נפלאה ואחרת לקורס,המעמידה את הרלוונטיות של עולמות התוכן שלנו כנקודת המוצא.בהמשך לקו המחשבה אותו הנני מציגה בפוסט זה,הקורסים השונים במהלך לימודינו הינם אפקטיביים,יישומיים וקונסטרוקטיביסטיים.באופן זה,בחרנו חברתי אורנית ואני להסתמך על אחד הכלים שבנינו בעמל רב במסגרת התואר,ככלי המחקרי לעבודת הסמינריון שלנו,שוב מתוך ראיית הערך המוסף שנביא אנו להטמעת התקשוב בבית הספר התיכון.מדובר במשימה מאתגרת שהסתום בה רב על הגלוי,אך אנו מאמינות בבחירתנו בבחינת "מי שמאמין לא מפחד,את האמונה לאבד...".

יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

"המסורת המערבית תמיד הדגישה בחינוך את הידע ואת כושר הניתוח,התיאור והוויכוח.לכל יש מקום,אבל פן נרחב אחד של הפעילות האנושית,שחשיבותו רבה ביותר בימינו,הוזנח לגמרי.הביצוע הוא המקיים את החברה."
אדוארד דה-בונו


מילת המפתח-הביצוע.כאשר הגעתי ללימודי התואר השני חשבתי שלימודי התואר הראשון בחינוך בשילוב התנסותי בשטח זה כמעט שני עשורים,לא יותירו מקום לחידושים בתחום עבורי.כוונתי לתיאוריות חינוכיות וקווי היסוד המנחים אג'נדות חינוכיות לאורך ההסטוריה.מאז החל הסמסטר הנוכחי,ולאחר שלושה שיעורים בלבד בשני קורסי הליבה של פרופ' דוד חן ופרופ' עמי וולנסקי בנושאים מדעי החינוך במאה ה-21 וסוגיות במדיניות החינוך,אני מוצאת עצמי בסערה שהכל מטלטל בה,והספק/הבקורת עולים על הוודאי והעובדות היצוקות זה שנים בצור מחשבתי.אני יכולה להעיד על עצמי כי הסינרגיה בין שני הקורסים המשלימים ראיית עולם לתמונה הוליסטית,יוצרים אצלי תהיות וספקנות אודות מעמד החינוך,מערערים אצלי עובדות וסכימות חשיבה שבהן האמנתי שנים,ויותר מכל גורמים לי לרצות להילחם וליישם מוטיבים מרכזיים בתהליך החינוכי.פתחתי את הפוסט בציטטה של אדוארד דה-בונו הוגה ששת כובעי החשיבה,מתוך ההבנה שהביצוע הינו בר השפעה ומכריע בתפיסתי כמורה.כל עוד לא בצעתי את השינוי לאור התובנות מן השיעורים במהלך לימודיי - לא עשיתי כהוא זה.
למחרת יום הלימודים במכללה,פתחתי את אחד השיעורים בסרטון מתוך הסרט "החומה" של פינק פלויד,המובא בשיעור השני של פרופ' דוד חן,ובקשתי מתלמידיי שלא הכירו את המסר המופיע כחוט השני בסרט,ונפגשו בו לראשונה בשיעור,לערוך את ההשוואה הבלתי נמנעת באינטרקציית מורה-תלמיד בין הסרט למציאות חייהם.היתה זו פתיחה מרתקת ומאתגרת לשיעור,שיעור שלא ישכחו.
בשיעוריי אני משלבת תכנים לא קונבנציונליים לתוכנית הלימודים,מספר דקות מהשיעור המבוססות על רצון להעשיר את עולם התוכן וליצור בוגרים שישתלבו בשוק התקשורת,ויהיו בעלי ידע עולם ועושר אינטלקטואלי.ולכן,כאשר הציג דוד חן את תפיסת העולם העומדת על שלושה היבטים בחינוך:אמת,מוסר ואסתטיקה(טבע כיצירה,אמנויות במובן הרחב),חשתי שהנה אני מקבלת גושפנקא על כך שאני עושה את הדבר הנכון.ומדובר היה עד אותו רגע באינטואיציה גרידא.
גולת הכותרת של השיעור של פרופ' דוד חן היתה מגולמת בממצאי המחקר של טד סיזר על משתני ההצלחה בבתי ספר על יסודיים.לראשונה קבלתי מסד נתונים מוכח אודות מספר משתנים המהווים את נקודות המפתח בהתנהלות ביה"ס התיכון.אין לי שמץ של ספק כי אלמד מחקר זה לעומק מתוך רצון ליישם בבית ספרי מדדי הצלחה מוכחים אלו,וחובה לחשוף בפנינו אנשי החינוך מחקרים חשובים וחדשניים ולנענע את זרי הדפנה עליהם ישובים בביטחה אנשי מערכת החינוך,ללא הבנה כי יש מקום לשינוי.וחובה עלינו לצעוד ברוח הזמן והשינויים.


סקינר מיודענו אמר בחוכמה:
חינוך הוא מה שנשאר לך מבית הספר אחרי ששכחת כל מה שלמדת בו."
מילים כדורבנות,וכל המרבה הרי זה משובח.


ועוד תודה אחת קטנה-לכל חברותיי המפרגנות ללא ליאות ומכל הלב על אופן הכתיבה שלי בבלוג,ועל ההצעה לפנות לכתיבה ממוסדת כי"אני כשרון מבוזבז", ו/או להמשיך לכתב גם לאחר סיום תקופת הלימודים.לא אאכזב אתכן חברותיי היקרות,כפי שהמצב מצטייר לאשורו,אני מאוהבת בבלוג שלי ולא אזנח אותו לאנחות עם סיום הלימודים.הוא ימשיך לחיות,לנשום ולבעוט.ואתן תמשכנה לקרא ולפרגן.אוהבת.

יום חמישי, 22 בספטמבר 2011

מרישום לפורום,דרך עוז לתמורה וכלה ב"ציפור הנפש"-דור 3.5

מאז חזרנו מחופשת הקיץ עמוסת המטלות המתוקשבות שחוללו שינוי תהומי בתפיסת ההוראה שלנו,ומזה חודש כמעט במעגל העבודה,אני מוצאת עצמי באינסוף סיטואציות המבשרות את השינוי המתחולל בי עקב הלימודים האינטנסיביים  במסלול התקשוב שאנו חווים.ובד בבד,חשה שאין אפשרות אחרת לחיות את החיים ולנהל אותם כי אם באמצעות שילוב הטכנולוגיה כמגדלור בדרכנו מכוונת המאה ה-21.דוגמאות יש באמתחתי למכביר כמו הפורום למורי תחום הידע שלי ,בו עלינו להתנהל ולהתעדכן מדי יום ומורים מרחבי הארץ פשוט לא נכנסו לפורום בשל חוסר ידע כיצד נרשמים אליו,פעולה פשוטה למדי,אך דורשת אוריינטציה תקשובית.מצאתי עצמי מנחה מספר מורים בכייף גדול בתהליך ההרשמה,ונזכרתי כיצד הייתי אך לפני מספר חודשים בצד זה של המתרס(או לחלופין המחשב),נעזרת בחברותיי המקסימות אורנית,גילה ומיכל ברישום לסקייפ,בהכנסת אלמנטים לבלוג וכיו"ב.רק אדם החווה את אותו תהליך המוביל לשינוי,יכול להבין את חוסר האונים הראשוני הזה,עד להצלחה הצפויה בהתמודדות עם חסמי הטכנולוגיה. גם בתהליך הרישום לרפורמת "עוז לתמורה"נדרשה הרשמה באמצעות האינטרנט ומתן סיסמא והרשאת כניסה,פרט פשוט לכאורה אשר היקשה על מספר לא מבוטל של מורים לבצע מהלך חשוב אשר ישנה את עתידם המקצועי.גם כאן,סייעתי בתחושת סיפוק על האפשרות לסייע מכל הלב.והבנתי את מקור הקושי,וזהו האינוונטר המשמעותי ביותר בכל תהליך השינוי אותו חווים תלמידי מסלול התקשוב.גם הם "סחבו"בעליות והתמודדו עם קשיים טכנולוגיים לא מבוטלים,אך עשינו זאת והגענו למעלה ההר.
דוגמא נוספת-השתתפתי כהורה בישיבת ועד הורים בביה"ס בו לומדת בתי,ושוב צפו ועלו בעיות בשל העדר קשר ישיר בין חברי הוועד הרבים(יש לומר-עשרות).פתרון קטן מצדי-יצירת פורום מתוקשב של כלל חברי הוועד והקשר יניב פירות.באותה אסיפה סערו הרוחות באשר להרסנותו של הפייסבוק בחיי בני הנוער,ואני ציינתי את מקומו של הפייסבוק ככלי ללמידה המתאים לאוכלוסיית בני הנוער וחשתי סיפוק לפקוח את עני חבריי ההורים כי יש גם טוב בפייסבוק,אם הוא במידה ותחת שליטה וגבולות למטרות למידה וחשיפת ידע."מי מכשכש בזנב של מי?"הדהדו באוזניי מילותיה של ד"ר שרה שדה, עימה למדנו בסמסטר הראשון,כאשר עדיין לא הבנו מי נגד מי ,ומה זה כל הסיפור הזה של טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה.
ואילו כיום,בימים אלו, איני רואה את מקומי כמורה במערכת החינוך שאינה עושה שימוש בטכנולוגיה להעשרת הפדגוגיה.רק אתמול נדרשתי ללמד את תלמידיי על סוגי מחקר והכללים לבניית שאלון(ןלא ריאיון... לאחר המבחן בשיטות מחקר שהתקיים השבוע...)כשלב ראשוני בפרוייקטי הגמר שלהם,ובתכנון השיעור לא חלמתי כיצד אני עושה זאת ללא מצגת,כפי שלמדנו בקורס המקוון של ד"ר יונה מילר בשיטות מחקר.ואכן,לראשונה בחיי לימדתי נושא לא פשוט מעין זה וודאי שמורכב לתלמידיי,באופן מתוקשב תוך שימוש במצגת עם דוגמאות מהשטח ואף שילוב טבלאות וגרפים הממחישים הלכה למעשה את ההבדלים בין השיטות-מחקר כמותי ואיכותי,ובאשר לכללים לבניית השאלון,הדגמתי הלכה למעשה מתוך עולם הידע שהעניקה לנו יונה במסגרת הקורס.תלמידיי חשו ברמה הגבוהה של השיעור,ואני בהתאמה דרשתי "נאה דורש נאה מקיים"-אילו המיומנויות הנדרשות במאה ה-21,ושמחתי בלבי כי אני בשאיפתי מעלה לרמת למידה איכותית ובלתי מתפשרת,משקפת להם דוגמא חיה לחזון האוטופי אודות התנהלות שיעור ע"פ משנתו של ד"ר עופר רימון,ראש המינהל למדע וטכנולוגיה, האמון על הטמעת תוכנית התקשוב במשרד החינוך.
ולסיום ,אנקדוטה: בני,תלמיד כיתה א',היליד הדיגיטלי המתוק שלי,נחשף בעיתון לילדים למשחק אינטרקטיבי חדש בשם "צ'טמן".כמובן שנעתרתי לתחנוניו ורכשתי לו את הדמות המקסימה הזו ,והוא בלי בעייה הסביר למוכר מה עושים איתה כיצד היא מתחברת לסקייפ ולפייסבוק(ICQ עוד אין לו למזלי...),והתקין את התוכנה להפעלת הצ'טמן לגמרי לבדו במחשב.
ובעולם טכנולוגי שכזה,על אוטוסטרדת המידע,ברור כי השקת ספר הילדים המיתולוגי "ציפור הנפש" כאפליקצייה מבית "עברית לילדים"(ספר דיגיטלי),הציפור היא רק "סנונית ראשונה"בכיבוש ליבות הילדים של היום.פלא ששלושים אלף משתמשים הורידו למחשביהם את האפליקצייה המאפשרת קריאת ספרים בעברית במכשירי האייפד,ואלפי ספרים נרכשים באמצעותה?דור 3.5 נותן את הטון ,ומפיח חיים חדשים בנכסי צאן הברזל עליהם גדלנו אנו,המהגרים הדיגיטליים.
וחזור לתובנות:כולי תקווה כי כאשר בני יגיע לתיכון,כל חדר כיתה יהא מצוייד בברקו,מסך וחיבור לאינטרנט במקום הלוח המסורתי,והשיעור האינטרקטיבי לא יהווה עוד אטרקציה יוצאת דופן במחוזותינו.רוצה לומר,המושגים "הטמעת התקשוב","תוכנית התקשוב הלאומית",יהוו רק נדבך בספרי ההסטוריה.במהרה בימינו.

יום שבת, 27 באוגוסט 2011

למידה כפוטנציאל לחוויה או חוויה כפוטנציאל ללמידה?

"חוויה ברמה בינלאומית עם אמצעי ההמחשה הטכנולוגיים המתקדמים ביותר בעולם:מסכים אינטרקטיביים,מופעים אורקוליים,הולוגרמות,מיצגים ממוחשבים מלהיבים,עמדות מידע מאתגרות...." כך "מוכרים" כיום חווית ביקור במוזיאון.אלו פני המוזיאון של המאה ה-21.וללא הטיית שם התואר אינטרקטיבי  וממוחשב על כל הטיותיו,אין למוזיאון זכות קיום.האם זה מלמד משהו עלינו,צרכני ומבקרי המוזיאון?
אין ספק כי פני העולם השתנו.וכך,גם אופן הלמידה.כיום משווקים כל למידה כפוטנציאל לחוויה...ואולי חתירת כל מרכזי המבקרים הינה להיפוך הדברים-כל חוויה כפוטנציאל ללמידה.ע"פ עקרון ה-EDUCATION+ENTERTAINMENT הנאה וידע משלימים זה את זה בסינרגיה,וההשלכה המיידית היא כי ניתן ללמד למעשה כל נושא או תחום דעת ,אם מעניין את הלומד אם לאו,בתנאי שמדובר בלמידה הנשענת על חוויה.אינטרקטיביות כבר אמרנו?חדשנות והתנסות אישית הזכרנו?ומה כל אלה אם לא למידה קונסטרוקטיביסטית שעל קנקנה עמדנו זה אך לפני שני סמסטרים?
בביקורי במרכז מבקרים העונה לכל התיאורים שהצגתי עד כה,בעיקר הבטתי מהצד על תגובות והשתתפות פעילה בחתך גילאים הטרוגני בפעילויות וההתנסויות השונות בהם נטלו חלק במוזיאון.אני חייבת להודות כי נדהמתי לגלות את הבקיאות שגילו לאחר מכן בהתייחס לנושא לא מוכר בו נפגשו לראשונה.האם החוויה האינטרקטיבית וההתנסות הקונסטרוקטיביסטית מנצחים בגדול?האם אין מנוס בדור של ילדינו-דור שגדל לתוך המאה ה-21 משילוב החוויה בתהליך החינוכי-לימודי?היכן האיזון?מדובר בשאלות רטוריות מן הסתם,ולכל איש חינוך שמורות תשובותיו עימו.
ולמען הגילוי הנאות-נהניתי הנאה צרופה במרכז המבקרים המדובר,התנסיתי ולמדתי,חוויתי והתלהבתי.ומעל הכל-הבנתי את התלהבות סובביי והייתי חלק אינטגרלי מהם.
אני חוזרת למציאות.חשה כמו מסע במנהרת זמן.לקראת החזרה לביה"ס צצות כפטריות מדי יום בתקשורת הכתובה יוזמות חדשות בתחום החינוך,הנחיות,ספרים,תוכניות לימוד ומה לא.התרשמותי האישית כי מעבר לכך שמדובר בחינוך ככלל וביה"ס בפרט בשל היות הנושא על סדר היום הציבורי,התחושה הרווחת היא כי ילדי ישראל נמצאים בנסיגה באשר ללקסיקה שלהם(אוצר-המילים),ירידה בקריאה,ניתוח טקסטים וכתיבת חיבורים.בכל ה"רעות החולות" הללו מואשמת הצפייה בטלוויזיה והשיעבוד לטכנולוגיה.שתי יוזמות חינוכיות שהוצעו ע"י משרד החינוך לאור יישום הלקחים מהתוצאות המתסכלות הללו הן:תוכנית לימודים העוסקת בכתיבת חיבורים ומאמרים וניתוח טקסטים ודו"חות - לתלמידי חטיבות הביניים,והכנסת ספר לימוד חדש ללימודי השפה העברית המיועד לתלמידי כיתות ה-ו המדגיש את ההיבט האטימולוגי של כל מילה.ממש כמו מילון.כאשר הציגו את היוזמה בתקשורת,נתנו לדוגמא את משמעויות המילים היומיומיות כמו "מחשב","הזדמנות","המנון",וטענו כי ילדים העושים את צעדיהם הראשונים בהבנת השפה,מן הראוי שיעמדו על משמעויות המילים באופן פשוט ומובן.אני נותרתי תמהה :מדוע הטוענים כנגד הטכנולוגיה כגורם לירידה בקריאה ואוצר מילים דל לילדי ישראל,אינם מצליחים לצאת ממעגל הקסמים,ולהמחיש את היוזמות ללא איזכור של אותה טכנולוגיה ממש?רוצה לומר,מדוע המושג הראשון העולה במוחם של מציגי היוזמה הוא האחד ולא אחר-"מחשב"???התשובה לדידי טמונה בשאלה או בתובנה כי הטכנולוגיה אינה "הרעה החולה" האחראית לכל חוליי והדרדרות תלמידי ישראל,אלא עלינו לראותה בשירות הפדגוגיה.ואם נשכיל להבין וליישם זאת,וזה מחזיר אותי לחוויה המתוארת בתחילת דבריי,אם נשכיל לעשות שימוש מוגבר באמצעים טכנולוגיים כמעודדי ומגבירי למידה,נעשה את הצעד הקטן במסע הארוך אל האופק המזהיר.ואני אכן מאמינה בכך באמת ובתמים.אשמח לשמוע את קולכם בעניין.