"הדבר החשוב ביותר בהוראת רפואה הוא שמירה על הסטודנטים שלא יירדמו בשעת ההרצאה"/שוואלייה ג'קסון.
בהשאלה לחוכמת חיים זו,בהוראתי היומיומית בעודני בדרכי לכיתותיי השונות,תפילה אחת עימדי:לעשות הכל בכדי שתלמידיי לא ייתפסו מנמנמים או עסוקים בסלולארי שלהם...ולא איתי בתהליך הלמידה.
הזכייה הגדולה ביותר שלי מעצם לימודיי במסלול תקשוב ולמידה לתואר שני,הינה האפשרות המדהימה אשר נפלה בחלקי,ליישם ולהנחיל את המודלים,התוכנות,המשחקים המתוקשבים בו-זמנית על תלמידיי.תלמידיי אוטוטו נכנסים לסקאלה של בוגרי מערכת החינוך,ועם אילו כלים אני שולחת אותם אל המאה ה-21?בגע זה אני לוקחת נשימה עמוקה,וממלמלת ביני לבין עצמי כי לראשונה הנני שלמה עם עצמי ומבינה כי אין מנוס ודרכי היא הדרך הנכונה המשלבת טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה,ותלמידיי החווים התנסויות חדשניות השכם וערב,הופכים בלי משים ללומדים עצמאיים הלומדים את מיומנויות המאה ה-21.
בסמסטר הנוכחי הנני לומדת את הקורס הייחודי והמאתגר של פרופ' מיקי רונן,העוסק בשילוב משחקים מתוקשבים לצורכי למידה.במסגרת פרוייקט הסיכום של חברתי אורניתי ושלי,בנינו לתלמידיי פעילות לימודית המסכמת את כל מושגי היסוד והמודלים שנלמדו בכיתה יא ,לקראת בחינת הבגרות בתקשורת תוך התמקדות בפרק הלימוד העוסק בפרסום.
הפעילות התבססה על הפעלת שני מחוללים:QR GENERATOR ומחולל SMS.לשם הגילוי הנאות ,אשתף את קוראיי בעובדה כי לא ישנתי היטב בלילה שלפני הפעלת הפעילות,כנראה בשל התרגשות מלווה בחשש מפני שיבושים אופציונאליים בשל הטכנולוגיה,חששות כיצד יקבלו זאת התלמידים והאם בכלל אזכה לשיתוף פעולה,או שמא אנחל אכזבה ותסכול ואפקט פיגמליון יוכיח את ההיפך,וכל התיאוריות אודות שילוב הטכנולוגיות בהוראה יירדו לטמיון במבחן המעשה.
בוקר הפעילות-הגעתי בשיא המרץ לכיתה,פותחת את השיעור באמירה טיזרית המושכת את הקשב מיד אליי:"נא להכניס הכל ו...להשאיר רק סמארטפונים בחוץ".מבטים של בעתה בעיני תלמידיי(המורה השתגעה,מבולבלת וכל שמות התואר הנילווים לתיאור תמונת המצב).ואני חוזרת על בקשתי,ומוסיפה כי היום נעשה משהו שונה,ובכל זאת נלמד...ואז הפניתי את תשומת ליבם לדפי הפעילות התלויים ברחבי המסדרון(עשרה במספר),ובקשתי שיבדקו אם יש בסמארטפון את אפליקציית הסורקים I_NIGMA ודומיה.בל נשכח,כי מדובר בתלמידי תיכון שלרובם ככולם יש סמארטפונים ולכן יועדה פעילות זו להם מלכתחילה.תלמידי הכיתה התחלקו לקבוצות,ונתבקשו לעבור על פני כל התחנות,לענות על השאלות המצורפות למידע שיקבלו באמצעות סריקת הברקודים,מידע בדמות כרזות פרסומיות וסרטוני פרסומת למוצרים מסחריים ונושאים ציבוריים-חברתיים כגון תרומת דם והמלאת מודעות למחלת הסרטן.
מיותר לציין כי היתה התרגשות גדולה,התנסות בעבודת צוות ובלי משים גם למידה משמעותית וחוויתית,שהרי התלמידים נתבקשו להתייחס לכל חומר הלימוד בתחום הפרסום,כגון:סוגי פניית המסר,קהל-היעד המתאים,שלבים במודל מדרג ההשפעות,ייצוגי נשים מול ייצוגי גברים בפרסומת,מיצוב ומיתוג,סוג הדובר בפרסומת,ביטוי עבודת הקופירייטר והארט-דיירקטור בתכנים אליהם נחשפו ועוד ועוד.
אני "רצתי" בין הצוותים ותיעדתי במצלמת וידאו את הפעילות,שמעתי דיונים סוערים בין חברי הצוותים לצד צחוק והתלהבות,ולשניות לא התאפקתי וראיינתי אותם על תחושותיהם בזמן אמת לנוכח הפעילות.
גולת הכותרת היתה מול פעילות מספר 11 ,אשר דרשה מכל אחד שימוש במחולל ה-SMS,שתלמידים וככלל אנו כה אוהבים.השאלה עליה נתבקשו לענות ולסמס למספר טלפון,ששאלו אותי מיד אם הוא אמיתי ,היתה:"מהי לדעתך הפרסומת האפקטיבית ביותר העונה על מודל ניהול הפרסום שלמדנו בכיתה?"התלמידים קיבלו מקרא ובו כל 10 הקמפיינים,ולצד כל קמפיין סיפרה מ-1 עד 10.התלמידים סימסו את הסיפרה המייצגת את הקמפיין העונה לדעתם על השאלה,ו...ציפו לתגובה שלא איחרה לבוא,אולם בניגוד לציפייה כי התגובה תתקבל בנייד שלהם,התגובה הקבוצתית הגיעה על הלוח לפניהם בדמות גרפים שגובהם נקבע ע"פ התשובות שהתקבלו בכיתה.לצערי,התקבלו רק ארבע תגובות,ואיני יודעת את הסיבה הטכנית לכך,אולם מה שחשוב הוא כי ניתן היה ללמד אודות קיומו של כלי מעין זה,המאפשר לראות תמונת מצב כיתתית ולקיים נוכח התשובות דיון.
לסיכום השיעור הכפול המרתק שהתרחש,הייתי חייבת לשאל את תלמידיי על התהליך,האם היתה כאן לדעתם למידה,והאם ניתן לדעתם לשלב את המחוללים הללו גם בתחומי דעת נוספים.הופתעתי מתשובותיהם אשר שילבו מושגים ודפוסי חשיבה שהטמעתי בהם לאורך השנה האחרונה כגון:למידה אמיתית מתרחשת ע"י התנסות וחוויה(דיואי),כן,כן,אינכם טועים תלמידים אמרו זאת...וכי חשוב כי יהיה בלמידה ייצוג דינאמי ומוחשי ולא רק טקסטים...הכל מצולם ומתועד.
היה מיוחד ומאד שונה,והייתי זקוקה לאחר מכן לזמן התאוששות,כי גם אני יצאתי מאד נרגשת מכך שהכל הצליח,לאחר עבודת הכנה מאומצת.הדובדבן בסוף היה בדמות הודעה קולית שהשאירה אחת התלמידות שלי לחברתי אורניתי אודות החוויה שחוותה,וכנאמר "הודעה קולית שווה אלף פוסטים"...
ועל כך אמר ג'ון באניין:
"התעוררתי,והנה חלום".
בהשאלה לחוכמת חיים זו,בהוראתי היומיומית בעודני בדרכי לכיתותיי השונות,תפילה אחת עימדי:לעשות הכל בכדי שתלמידיי לא ייתפסו מנמנמים או עסוקים בסלולארי שלהם...ולא איתי בתהליך הלמידה.
הזכייה הגדולה ביותר שלי מעצם לימודיי במסלול תקשוב ולמידה לתואר שני,הינה האפשרות המדהימה אשר נפלה בחלקי,ליישם ולהנחיל את המודלים,התוכנות,המשחקים המתוקשבים בו-זמנית על תלמידיי.תלמידיי אוטוטו נכנסים לסקאלה של בוגרי מערכת החינוך,ועם אילו כלים אני שולחת אותם אל המאה ה-21?בגע זה אני לוקחת נשימה עמוקה,וממלמלת ביני לבין עצמי כי לראשונה הנני שלמה עם עצמי ומבינה כי אין מנוס ודרכי היא הדרך הנכונה המשלבת טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה,ותלמידיי החווים התנסויות חדשניות השכם וערב,הופכים בלי משים ללומדים עצמאיים הלומדים את מיומנויות המאה ה-21.
בסמסטר הנוכחי הנני לומדת את הקורס הייחודי והמאתגר של פרופ' מיקי רונן,העוסק בשילוב משחקים מתוקשבים לצורכי למידה.במסגרת פרוייקט הסיכום של חברתי אורניתי ושלי,בנינו לתלמידיי פעילות לימודית המסכמת את כל מושגי היסוד והמודלים שנלמדו בכיתה יא ,לקראת בחינת הבגרות בתקשורת תוך התמקדות בפרק הלימוד העוסק בפרסום.
הפעילות התבססה על הפעלת שני מחוללים:QR GENERATOR ומחולל SMS.לשם הגילוי הנאות ,אשתף את קוראיי בעובדה כי לא ישנתי היטב בלילה שלפני הפעלת הפעילות,כנראה בשל התרגשות מלווה בחשש מפני שיבושים אופציונאליים בשל הטכנולוגיה,חששות כיצד יקבלו זאת התלמידים והאם בכלל אזכה לשיתוף פעולה,או שמא אנחל אכזבה ותסכול ואפקט פיגמליון יוכיח את ההיפך,וכל התיאוריות אודות שילוב הטכנולוגיות בהוראה יירדו לטמיון במבחן המעשה.
בוקר הפעילות-הגעתי בשיא המרץ לכיתה,פותחת את השיעור באמירה טיזרית המושכת את הקשב מיד אליי:"נא להכניס הכל ו...להשאיר רק סמארטפונים בחוץ".מבטים של בעתה בעיני תלמידיי(המורה השתגעה,מבולבלת וכל שמות התואר הנילווים לתיאור תמונת המצב).ואני חוזרת על בקשתי,ומוסיפה כי היום נעשה משהו שונה,ובכל זאת נלמד...ואז הפניתי את תשומת ליבם לדפי הפעילות התלויים ברחבי המסדרון(עשרה במספר),ובקשתי שיבדקו אם יש בסמארטפון את אפליקציית הסורקים I_NIGMA ודומיה.בל נשכח,כי מדובר בתלמידי תיכון שלרובם ככולם יש סמארטפונים ולכן יועדה פעילות זו להם מלכתחילה.תלמידי הכיתה התחלקו לקבוצות,ונתבקשו לעבור על פני כל התחנות,לענות על השאלות המצורפות למידע שיקבלו באמצעות סריקת הברקודים,מידע בדמות כרזות פרסומיות וסרטוני פרסומת למוצרים מסחריים ונושאים ציבוריים-חברתיים כגון תרומת דם והמלאת מודעות למחלת הסרטן.
מיותר לציין כי היתה התרגשות גדולה,התנסות בעבודת צוות ובלי משים גם למידה משמעותית וחוויתית,שהרי התלמידים נתבקשו להתייחס לכל חומר הלימוד בתחום הפרסום,כגון:סוגי פניית המסר,קהל-היעד המתאים,שלבים במודל מדרג ההשפעות,ייצוגי נשים מול ייצוגי גברים בפרסומת,מיצוב ומיתוג,סוג הדובר בפרסומת,ביטוי עבודת הקופירייטר והארט-דיירקטור בתכנים אליהם נחשפו ועוד ועוד.
אני "רצתי" בין הצוותים ותיעדתי במצלמת וידאו את הפעילות,שמעתי דיונים סוערים בין חברי הצוותים לצד צחוק והתלהבות,ולשניות לא התאפקתי וראיינתי אותם על תחושותיהם בזמן אמת לנוכח הפעילות.
גולת הכותרת היתה מול פעילות מספר 11 ,אשר דרשה מכל אחד שימוש במחולל ה-SMS,שתלמידים וככלל אנו כה אוהבים.השאלה עליה נתבקשו לענות ולסמס למספר טלפון,ששאלו אותי מיד אם הוא אמיתי ,היתה:"מהי לדעתך הפרסומת האפקטיבית ביותר העונה על מודל ניהול הפרסום שלמדנו בכיתה?"התלמידים קיבלו מקרא ובו כל 10 הקמפיינים,ולצד כל קמפיין סיפרה מ-1 עד 10.התלמידים סימסו את הסיפרה המייצגת את הקמפיין העונה לדעתם על השאלה,ו...ציפו לתגובה שלא איחרה לבוא,אולם בניגוד לציפייה כי התגובה תתקבל בנייד שלהם,התגובה הקבוצתית הגיעה על הלוח לפניהם בדמות גרפים שגובהם נקבע ע"פ התשובות שהתקבלו בכיתה.לצערי,התקבלו רק ארבע תגובות,ואיני יודעת את הסיבה הטכנית לכך,אולם מה שחשוב הוא כי ניתן היה ללמד אודות קיומו של כלי מעין זה,המאפשר לראות תמונת מצב כיתתית ולקיים נוכח התשובות דיון.
לסיכום השיעור הכפול המרתק שהתרחש,הייתי חייבת לשאל את תלמידיי על התהליך,האם היתה כאן לדעתם למידה,והאם ניתן לדעתם לשלב את המחוללים הללו גם בתחומי דעת נוספים.הופתעתי מתשובותיהם אשר שילבו מושגים ודפוסי חשיבה שהטמעתי בהם לאורך השנה האחרונה כגון:למידה אמיתית מתרחשת ע"י התנסות וחוויה(דיואי),כן,כן,אינכם טועים תלמידים אמרו זאת...וכי חשוב כי יהיה בלמידה ייצוג דינאמי ומוחשי ולא רק טקסטים...הכל מצולם ומתועד.
היה מיוחד ומאד שונה,והייתי זקוקה לאחר מכן לזמן התאוששות,כי גם אני יצאתי מאד נרגשת מכך שהכל הצליח,לאחר עבודת הכנה מאומצת.הדובדבן בסוף היה בדמות הודעה קולית שהשאירה אחת התלמידות שלי לחברתי אורניתי אודות החוויה שחוותה,וכנאמר "הודעה קולית שווה אלף פוסטים"...
ועל כך אמר ג'ון באניין:
"התעוררתי,והנה חלום".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה