ניצני הגל השלישי כבר כאן..."מי שמאמין לא מפחד "

זהו הפוסט ה...ששים שלי.60!!!וואו.מדובר בנקודת ציון משמעותית מבחינתי,סמן המתווה את דרכי לאורך התואר השני בתקשוב ולמידה.בימים האחרונים,עם הידיעה שהכל עומד להסתיים,"עלעלתי" בדפי הבלוג שלי.יציר כפיי.אחד הדברים הטובים שקרו לי בתואר הזה.אני,שלא ידעתי מהו בלוג בתחילת לימודיי,ששמעתי רק בתיאורייה את המושג "רשומה"/פוסט,מבינה בימים אלו שהבלוג שלי נטוע עמוק באישיותי וימשיך לבעוט,לחלום,להתקיים.איתי או בלעדיי.במודע ושלא במודע.כמעין התמכרות,אך התמכרות חיובית,רפלקטיבית,מסמנת דרך,משקפת מי אני בהקשר לתרומת לימודיי למבנה אישיותי ולנקודת הריאות שלי בהתייחס לתובנות אודות למידה,הוראה,חינוך,טכנולוגיה.
בשבועות האחרונים הלימוד למבחני הסמסטר מצא את ביטויו בעבודתי כמורה ,השתרבב לתוכו והפך את הקערה על פיה.במקום שאתיישר ע"פ מדיניות הסטנדרטיזציה המטיפה לעמידה בנורמות הנדרשות בהתאם למטרות האופרטיביות של בחינת הבגרות,מצאתי עצמי מאמינה כ"כ בניצני הגל השלישי של הרפורמות במערכת החינוך,גלים אשר למדנו וניתחנו בקורס של פרופ' עמי וולנסקי.הגל השלישי המומלץ ע"י קברניטי האקדמיה לאור מחקרים ומציאות מוכחת כהצלחה במערכות חינוכיות בעולם כולו,מעמיד את הילד במרכז,את למידת החקר והלימוד העצמאי,פרוייקטים וצמיחה אישית מתוך התנסות וחוויה,ובשילוב הטכנולוגיה המאפשרת נגישות למקורות מידע גלובאליים,וידע זמין תוך העמקה התלויה בלומד עצמו.השונות הבינאישית העומדת במרכז ההוויה,היא היא תכלית הכל.בימים האחרונים אני נותנת דרור לאמונתי בשונות,ומקדמת את ניצני הגל השלישי,על מנת שיהפכו "לפרחים".
לפני שבוע הקליטו תלמידיי את הג'ינגלים(זמרירים)לרדיו של פרוייקטי הבגרות שלהם.פרוייקטים העוסקים במניעת השתמטות מצה"ל,עוני בקרב ילדים,נשים מוכות,תרומת איברים,מוגבלויות פיסיות וכו.נושאים קשים לעיסוק עבור בני נוער,ובכך טמון האתגר.ליוויתי אותם בכתיבת הטקסטים,בבחירת הסאונד המלווה,בליהוק הקריינות,בהחלטות קשות אסטרטגית שאין להן תשובה אחת ברורה והפרשנויות רבות.גיליתי עד כמה התהליך שחוו עוצמתי ובעל ערך בבניית האני מאמין שלהם,וכמה צדקו פרופ' דוד חן ופרופ' עמי וולנסקי בתפיסת עולמם אודות משמעות השונות והבנת המגמות העתידיות החיוניות להצלחת התהליך החינוכי.התלמידים פשוט "פרחו",התעוררו מתרדמת התוקפת אותם בשיעורי ליבה סטנדרטיים אשר "עוברים לידם",ולא נוגעים בהם כלל.הייתי מאושרת להיות מתווכת הידע,וממש לא בעלת הידע האוטונומית,כפי שנהוג להתייחס אל המורים.אך לא בימינו אנו.אכן,תפקידינו השתנה ועלינו לנהל את השונות,לפתח סקרנות ומוטיבציה ללמידה,ולאפשר לתלמידינו להגיע אל האמת שלהם בעצמם.נכון שיש לי הזכות לעשות זאת במקצוע יצירתי ואמנותי בו השמיים הם הגבול,ולא רק כמה עמודי בגרות המבטאים ידע של כמה שנים.או מתיימרים לבטא.יש בידי הזכות להשוות מה נשאר לתלמיד הלומד עימי לבגרות הסטנדרטית,ומה נשאר בו,בדמו ובנימי נפשו לאחר ביצוע פרוייקט הגמר שלו.התשובה אינה משתמעת לשתי פנים.לרגע נגעתי בתהילת פינלנד,המודל של העולם כולו בחינוך.הלוואי שניתן היה למחזר ולשכפל את "האיים הבודדים" הללו הנוהגים ע"פ ניצני הגל השלישי.

הלמידה יכולה להיות משחק ילדים

במסגרת עבודתי על פרויקט הסיכום בקורס "שילוב משחקים לימודיים מתוקשבים", בהנחיית פרופ' מיקי רונן, נתקלתי בשני סקרי דעת קהל מעניינים העוסקים במידת השימוש באינטרנט בקרב בני נוער.

בסקר של מכון pew האמריקני לחקר האינטרנט (2011) נמצא כי למעלה מ-95% מבני הנוער בארה"ב בגילאים 12-17 מחוברים לאינטרנט, ולמעלה מ-75% מבני הנוער מחזיקים טלפון סלולארי. עפ"י אותו סקר בשנתיים האחרונות אף חלה עלייה באחזקת טלפונים חכמים אצל בני נוער (היורשים אותם מההורים המבקשים להשתדרג).

בסקר אחר שערך מכון טלסקר בישראל בקרב תלמידי כיתות י"א-י"ב (ינואר 2010) נמצא כי לרוב התלמידים (92%) יש מחשב נייח, ולחלק ניכר (39%) יש מחשב נייד, וכולם מחוברים לאינטרנט. עוד נמצא כי התלמידים מפגינים פתיחות ויצירתיות בהעברת יכולת טכנולוגית מסביבת המשחק לסביבת למידה עתידית. הם רואים יתרונות רבים בשימוש במשחקי וידאו או במשחקי רשת כחלק קבוע מהפעילות הלימודית הרגילה בכיתה ובבית: רובם (81%) סבורים כי בדרך זו הם ייהנו יותר מהלמידה. רובם (66%) חושבים שבדרך זו יהיה להם קל יותר לקשר בין הנושא הנלמד לעולם המציאות.

אני חייבת לציין שלא הופתעתי מהנתונים. לאורך השנה וחצי האחרונות, אני קמה, לומדת והולכת לישון עם הסביבה המתוקשבת. תלמידיי, מרבית שעות היום מחוברים לרשת, חוץ מאשר בשיעורים בכיתה. ולטעמי זו רק שאלה של זמן עד שהסביבה המתוקשבת תשתלב גם באופן מלא בסביבת הלימודים.  

קפיצת מדרגה משמעותית בתהליך זה, אני מייחסת לכניסה המאסיבית של הטלפונים החכמים. השימוש בסמארטפונים מנגיש את האינטרנט והרשתות החברתיות לבני הנוער ויוצר סביבת למידה חדשה זמינה ונגישה מכל מקום.

מעבר לשימוש ברשתות חברתיות שהוא לכשעצמו מהווה סביבת למידה אקטואלית, ניכר כי בני הנוער מרבים לשחק בטלפונים החכמים במשחקי רשת הדורשים מיומנויות בתחומים מגוונים. השאלה הגדולה - האם ניתן להשתמש בכך גם לצרכי למידה?

השימוש במשחקי מחשב לצרכי למידה הולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות, אם כי עדיין באופן איטי יחסית. משחק עדיין נתפס על ידי רבים ככזה המשויך לשעות הפנאי, אולם לאורך כל החיים, החל משלב התינוקות, עבור דרך שלבי הילדות והבגרות עולמות תוכן מגוונים נלמדים באמצעות משחקים. במשחק יש את כל מה שנדרש ללמידה : הדמיה של המציאות; תרגול הנדרש להטמעה; משוב ; הנאה; חוויה; צחוק; תגמול וכד'.

מחקרים שנערכו בנושא מצביעים על היכולת הטבעית להגיע באמצעות משחקי מחשב לליבותיהם של ילדים. הילדים אוהבים את המשחקים האינטראקטיביים, הם מעניינים אותם, מאתגרים אותם ומעודדים אותם לחשיבה.

למול זה, השימוש במשחקי מחשב בבתי הספר מוגבל ובארץ כמעט ולא קיים. לטענת קלופפר (2009) ישנם שלושה חסמים המקשים על מורים לשלב משחקי מחשב בתהליך הלמידה - המחויבות לתכנים ספציפיים, החשש מטכנולוגיות חדשות וחוסר היכרות עם משחקי מחשב לצרכי למידה ומיומנויות משחקיות.

יתרונות משחקי המחשב בלמידה, מתמקדים במרכזיותו של הלומד כמחולל ידע. המשחק גורם למשחק בו להתלהב, לפתור בעיות, לתכננן, לשים לב לפרטים הקטנים, לחשוב על הצעד הבא ולהתעמק בנושאים שמעניינים אותו. בנוסף, השימוש במשחק משפר מיומנויות קוגניטיביות ומאפשר התקדמות בקצב אישי וברמות משתנות.

מכשירי הסמארטפון מאפשרים מגוון אפשרויות להוראה וללמידה כגון: לימוד באמצעות האזנה, תיעוד מצולם וכד'. בנוסף, ניתן ללמוד באמצעות הטלפונים החכמים באמצעות שימוש במחולל מסרונים (SMS -שאילת שאלות וקבלת תשובות), באמצעים גראפיים (תרשימים בתצוגת מסך, דיאגרמות, סרטונים, מאגר תמונות ועוד). זאת, תוך ניהול דיונים עם המאזינים ,off line או on line העברת הרצאות דרך הסלולארי. התכנים המתאימים ללימוד באמצעות הטלפון הינם רבים ומגוונים לדוגמא: לימוד שפה, כתיבה, קריאה ויכולות דיבור.

היכולת של לומד לקבל מידע על מקום ספציפי בו הוא נמצא חשוב ללימוד אוריינטציה, גיאוגרפיה, אדריכלות, ארכיאולוגיה, לימוד סביבה ועוד. מאחר והטלפון נייד, ניתן לנצלו לסיורים לימודיים בשטח תוך מתן הסברים, בדומה לאמצעי הסברה  במוזיאונים רק בשטח פתוח.

להערכתי, השלוב שבין הטלפונים החכמים למשחקים מקוונים וללמידה הינו מתבקש וככזה יש בו את כל המעלות הדרושות ללמידה אפקטיבית. זאת, כל עוד המורה הינו מתווך הידע המרכזי והמשפיע על תכני המשחק.

אז מה - הלמידה יכולה להיות משחק ילדים!

"לימוד בלי מחשבה הוא בזבוז מאמץ.מחשבה בלי לימוד היא סכנה"/קונפוציוס

ממה להתחיל?בראשי מהדהדת המילה"רפלקציה",באמצעותה הציגה לפני שנה ד"ר גילה קורץ את מטרת פרוייקט הגמר שלנו במסגרת התואר השני במסלול "תקשוב ולמידה".כיום,שנה אחרי,יודעת אני בכל נימי נפשי כי לקחתי את המטרה הזו עד הסוף,עד הקצה,ואכן הבלוג שלי על חמישים ומשהו רשומותיו,מתאר את התהליך האינסופי כמעט שעברתי בתואר הזה.תהליך שבא לידי ביטוי בשילוב הטכנולוגיות בחיי,בדרך הוראתי,תובנות מדהימות באשר לתפקידי כמורה ומחנכת,ואף כר פורה לשיחות והפרייה הדדית כאמא וכרעייה במשרה מלאה בהחלט.אין שמץ של ספק כי הפנמתי בגדול תובנות מהקורסים השונים,והכל מופיע,צף וגולש לסיטואציות רבות ומגוונות בחיי.דרך משל,בשבוע שעבר ניגשנו לבחינת הסיכום בקורס של פרופ' דוד חן.הקורס עסק בגישות לבחינת תחום הידע שנקרא חינוך תוך התבססות על מחקרים מדעיים על טבע האדם וטבע הידע.בעיקר לקחתי מהקורס את ההבנה כי מערכת החינוך לוקה בחוסר ידע משווע באשר לאופן ההוראה המקדש סטנדרטיזציה במקום הכרה בשונות הבינאישית בין התלמידים,ובאשר לדרך הערכת התלמידים המחייבת אותנו המורים,בעיקר בתיכון,להתכוונן לבחינות הבגרות.לקחתי עימי את התובנה ויישמתי אותה בשטח.
מחר יום התעודות לרגל סיום הסמסטר.את השיעור האחרון בכל אחת מכיתותיי הקדשתי לסיכום.ובניגוד לדרך המסורתית המתבקשת,בה כל תלמיד יאמר או לא יאמר כלל מה שעולה בדעתו,חשבתי על דרך יצירתית וודאי לא סטנדרטית שתביא כל תלמיד להתיחסות בדרכו שלו,ע"פ מאפייני האישיות שלו,מה שתואם את השונות הבינאישית ,בה אני מאמינה בכל רמ"ח נימיי.כי זה התיישב לי עמוק בתוך הנימים...כל תלמיד קבל סוכריית גומי בצבע אחר,שנבחרה על ידו מתוך הסלסלה,בעוד עיניו עצומות,ובהתאם לצבע שנבחר באקראי חיכתה לו משימה/שאלה אודות הלמידה במהלך הסמסטר.להיגד היה עליו להתייחס באופן מעשי ולחלוטין לא בהכרח מילולי,והדברים שהובאו לאחר מכן למליאה הדהימו גם אותי,בעיקר לאור הפרשנויות השונות שניתנו לאותן חוויות למידהבמהלך הסמסטר,רק שכל תלמיד נתן להתנסות אמירה משלו.שונות בינאישית ...דיואי,היית חייב להיות נוכח.אחד הדברים שבעיקר הפתיעו אותי היתה גילוי של אחד מתלמידיי שסיפר כי הוא גילה במקרה את הבלוג שלי באינטרנט,עוקב אחר הפוסטים ומרגיש שהוא מכיר אותי בצורה אחרת,שאני נתפסת בעיניו כמורה "אחרת",ושהשיעור עימי מבחינתו הוא כמו חלום.ואז היו גם מחיאות כפיים ודברי הזדהות,ואני רק התרגשתי בתוך תוכי.כי מה נשאר לי לעשות...
הבלוג הזה הוא כמו התמכרות מבחינתי.אני רואה בו "חבר" שניתן לשתפו בכל החוויות והסערות המטלטלות את אישיותי מעצם חווית הגילוי של עולם התקשוב,ולעולם לא נמאס לו לשמוע.רק לפני מספר ימים השתתפתי בשעות הערב המאוחרות בהשתלמות מקוונת אודות בחינת הבגרות המתוקשבת בתחום הדעת שלי, רעיון שקרם עור וגידים במהלך התואר הזה,דבר הנחשב הישג אדיר מבחינתי,לאור העובדה כי מתי מעט בתי ספר נכנסו לתהליך העצום הזה מהארץ כולה,אך תלמידיי שלי יזכו להיות הראשונים בו.במהלך ההשתלמות שאלו מורים את המנחה האמונה על ההיבט הטכנולוגי של הפעלת התוכנה (ולא התוכני)בשביל מה למעשה צריך בחינת בגרות מתוקשבת.לרגע הזה חיכיתי.באמצעות פתקיות שאנו המשתתפים יכולים להעביר שאלות,בקשות,לתקשר האחד עם השני מבלי להפריע למהלך השיעור,הכנסתי בססמאות את כל תמצית התואר שלי כגון:מיומנויות המאה ה-21,הקלה לתלמידים שהמחשב הוא הסביבה המוכרת להם,אפשרות שילוב תכנים אקטואליים ורלוונטיים ללומד וכו.המנחה התלהבה,ציטטה בפני כל הנוכחים את דבריי והמורים נותרו המומים ולא מבינים עד תום את פשר התלהבותי ממהלך זה.ברור לי שיהיו קשיים טכניים עליהם נצטרך להתגבר,וודאי שהדרך המסורתית היא הקלה והפשוטה ביותר,אך האם דבקות בדרך המסורתית מכינה את תלמידינו באמת למאה ה-21?לדרישות ולציפיות מהם בשוק העבודה?בחינת בגרות מתוקשבת,עם כל הקושי שבה,תקנה לעניות דעתי כלים ומיומנויות שלא יסולו בפז,תעמיד במבחן הסתגלות לשינויים,התמודדות עם עבודת צוות(דבר מהותי שהתלמידים כיום נכשלים בו בגדול),וכמובן התנסות עם שימוש בטכנולוגיות מידע תוך הפעלת חשיבה בקורתית ושיפוטית לנוכח האמצעים המתוקשבים שישולבו בבחינה,להבדיל מבחינה מסורתית מנייר.
אני עומדת לפני הישורת האחרונה.בעוד מספר ימים מבחן אחרון לתואר,עבודת סמינריון ו...זהו.הכל גועש ורועש בקרבי.התעודה הראשונה שיקבל מחר בני במערכת החינוך,המלחמות שעשיתי בכדי שיכירו ביכולות שלו שאינן תואמות את מדיניות הסטנדרטים,והניבו תוצאות.ולבסוף,בתי,הלומדת לקראת בחינת הבגרות בהסטוריה,שציטטה אתמול את המורה שלה אומר כי הלוואי והיה יכול ללמד אותם נושאים אחרים ומרתקים שאינם נמצאים בתוכנית הלימודים לבגרות.ואני אומרת:הלוואי שכל התיאוריות והמחקרים שהוכיחו עצמם באשר לגישת התלמיד במרכז,יצירת העניין והסקרנות ללמידה לאור האוריינטציה והמעורבות של התלמיד לחומר הנלמד,בשילוב עם יצירת אתגרים מחשבתיים וחשיבה יצירתית ויזמית,הלוואי וכל אלה יהפכו למציאות  שיגרת הלמידה,ולא יישארו בגדר חלום.
את הפוסט הזה אני מקדישה לבת הזוג שלי לאורך התואר הזה,אורניתי,אשר יכולנו יחד ללמד את היקום כולו,עבודת צוות מהי.אז לנו יש באמתחתנו את המיומנות מס' 1 להצלחה במאה ה-21 :עבודת צוות......
אורניתי,אוהבת אותך.

"התעוררתי ,והנה חלום"/ג'ון באניין-על שילוב משחקים מתוקשבים בסביבה לימודית

"הדבר החשוב ביותר בהוראת רפואה הוא שמירה על הסטודנטים שלא יירדמו בשעת ההרצאה"/שוואלייה ג'קסון.
בהשאלה לחוכמת חיים זו,בהוראתי היומיומית בעודני בדרכי לכיתותיי השונות,תפילה אחת עימדי:לעשות הכל בכדי שתלמידיי לא ייתפסו מנמנמים או עסוקים בסלולארי שלהם...ולא איתי בתהליך הלמידה.
הזכייה הגדולה ביותר שלי מעצם לימודיי במסלול תקשוב ולמידה לתואר שני,הינה האפשרות המדהימה אשר נפלה בחלקי,ליישם ולהנחיל את המודלים,התוכנות,המשחקים המתוקשבים בו-זמנית על תלמידיי.תלמידיי אוטוטו נכנסים לסקאלה של בוגרי מערכת החינוך,ועם אילו כלים אני שולחת אותם אל המאה ה-21?בגע זה אני לוקחת נשימה עמוקה,וממלמלת ביני לבין עצמי כי לראשונה הנני שלמה עם עצמי ומבינה כי אין מנוס ודרכי היא הדרך הנכונה המשלבת טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה,ותלמידיי החווים התנסויות חדשניות השכם וערב,הופכים בלי משים ללומדים עצמאיים הלומדים את מיומנויות המאה ה-21.
בסמסטר הנוכחי הנני לומדת את הקורס הייחודי והמאתגר של פרופ' מיקי רונן,העוסק בשילוב משחקים מתוקשבים לצורכי למידה.במסגרת פרוייקט הסיכום של חברתי אורניתי ושלי,בנינו לתלמידיי פעילות לימודית המסכמת את כל מושגי היסוד והמודלים שנלמדו בכיתה יא ,לקראת בחינת הבגרות בתקשורת תוך התמקדות בפרק הלימוד העוסק בפרסום.
הפעילות התבססה על הפעלת שני מחוללים:QR GENERATOR ומחולל SMS.לשם הגילוי הנאות ,אשתף את קוראיי בעובדה כי לא ישנתי היטב בלילה שלפני הפעלת הפעילות,כנראה בשל התרגשות מלווה בחשש מפני שיבושים אופציונאליים בשל הטכנולוגיה,חששות כיצד יקבלו זאת התלמידים והאם בכלל אזכה לשיתוף פעולה,או שמא אנחל אכזבה ותסכול ואפקט פיגמליון יוכיח את ההיפך,וכל התיאוריות אודות שילוב הטכנולוגיות בהוראה יירדו לטמיון במבחן המעשה.
בוקר הפעילות-הגעתי בשיא המרץ לכיתה,פותחת את השיעור באמירה טיזרית המושכת את הקשב מיד אליי:"נא להכניס הכל ו...להשאיר רק סמארטפונים בחוץ".מבטים של בעתה בעיני תלמידיי(המורה השתגעה,מבולבלת וכל שמות התואר הנילווים לתיאור תמונת המצב).ואני חוזרת על בקשתי,ומוסיפה כי היום נעשה משהו שונה,ובכל זאת נלמד...ואז הפניתי את תשומת ליבם לדפי הפעילות התלויים ברחבי המסדרון(עשרה במספר),ובקשתי שיבדקו אם יש בסמארטפון את אפליקציית הסורקים I_NIGMA ודומיה.בל נשכח,כי מדובר בתלמידי תיכון שלרובם ככולם יש סמארטפונים ולכן יועדה פעילות זו להם מלכתחילה.תלמידי הכיתה התחלקו לקבוצות,ונתבקשו לעבור על פני כל התחנות,לענות על השאלות המצורפות למידע שיקבלו באמצעות סריקת הברקודים,מידע בדמות כרזות פרסומיות וסרטוני פרסומת למוצרים מסחריים ונושאים ציבוריים-חברתיים כגון תרומת דם והמלאת מודעות למחלת הסרטן.
מיותר לציין כי היתה התרגשות גדולה,התנסות בעבודת צוות ובלי משים גם למידה משמעותית וחוויתית,שהרי התלמידים נתבקשו להתייחס לכל חומר הלימוד בתחום הפרסום,כגון:סוגי פניית המסר,קהל-היעד המתאים,שלבים במודל מדרג ההשפעות,ייצוגי נשים מול ייצוגי גברים בפרסומת,מיצוב ומיתוג,סוג הדובר בפרסומת,ביטוי עבודת הקופירייטר והארט-דיירקטור בתכנים אליהם נחשפו ועוד ועוד.
אני "רצתי" בין הצוותים ותיעדתי במצלמת וידאו את הפעילות,שמעתי דיונים סוערים בין חברי הצוותים לצד צחוק והתלהבות,ולשניות לא התאפקתי וראיינתי אותם על תחושותיהם בזמן אמת לנוכח הפעילות.
גולת הכותרת היתה מול פעילות מספר 11 ,אשר דרשה מכל אחד שימוש במחולל ה-SMS,שתלמידים וככלל אנו כה אוהבים.השאלה עליה נתבקשו לענות ולסמס למספר טלפון,ששאלו אותי מיד אם הוא אמיתי ,היתה:"מהי לדעתך הפרסומת האפקטיבית ביותר העונה על מודל ניהול הפרסום שלמדנו בכיתה?"התלמידים קיבלו מקרא ובו כל 10 הקמפיינים,ולצד כל קמפיין סיפרה מ-1 עד 10.התלמידים סימסו את הסיפרה המייצגת את הקמפיין העונה לדעתם על השאלה,ו...ציפו לתגובה שלא איחרה לבוא,אולם בניגוד לציפייה כי התגובה תתקבל בנייד שלהם,התגובה הקבוצתית הגיעה על הלוח לפניהם בדמות גרפים שגובהם נקבע ע"פ התשובות שהתקבלו בכיתה.לצערי,התקבלו רק ארבע תגובות,ואיני יודעת את הסיבה הטכנית לכך,אולם מה שחשוב הוא כי ניתן היה ללמד אודות קיומו של כלי מעין זה,המאפשר לראות תמונת מצב כיתתית ולקיים נוכח התשובות דיון.
לסיכום השיעור הכפול המרתק שהתרחש,הייתי חייבת לשאל את תלמידיי על התהליך,האם היתה כאן לדעתם למידה,והאם ניתן לדעתם לשלב את המחוללים הללו גם בתחומי דעת נוספים.הופתעתי מתשובותיהם אשר שילבו מושגים ודפוסי חשיבה שהטמעתי בהם לאורך השנה האחרונה כגון:למידה אמיתית מתרחשת ע"י התנסות וחוויה(דיואי),כן,כן,אינכם טועים תלמידים אמרו זאת...וכי חשוב כי יהיה בלמידה ייצוג דינאמי ומוחשי ולא רק טקסטים...הכל מצולם ומתועד.
היה מיוחד ומאד שונה,והייתי זקוקה לאחר מכן לזמן התאוששות,כי גם אני יצאתי מאד נרגשת מכך שהכל הצליח,לאחר עבודת הכנה מאומצת.הדובדבן בסוף היה בדמות הודעה קולית שהשאירה אחת התלמידות שלי לחברתי אורניתי אודות החוויה שחוותה,וכנאמר "הודעה קולית שווה אלף פוסטים"...
ועל כך אמר ג'ון באניין:
"התעוררתי,והנה חלום".

יחידת לימוד מתוקשבת כסייסמוגרף לסגירת מעגל...ולפתיחת מעגל חדש

"את אוצר"
"אני מרגיש שצעדת מאה שנה קדימה והשארת אותי שלש מאות שנה מאחור"
"לא ידענו שזה מה שאת עושה עם התלמידים"
"כל הכבוד"
"תישארי צנועה כמו שאת,למרות כל הכישורים והיכולות שלך"
"אפשר לדעת למה את עדיין בבית-הספר?תפרצי,תצעדי קדימה עם כל הידע שלך".

אלו היו מקצת מהתגובות שאספתי לחיקי,לאחר שהצגתי את יחידת הלימוד המתוקשבת שבניתי להוראת תקשורת לבחינת הבגרות שתתקיים השנה.הצגת הדברים היתה בישיבת המליאה הבית ספרית,בפני כמאה מורים,והתלוו אליה כמובן הרציונאל שלי למחוייבות שלנו כיום במאה ה-21,להתייחס לטכנולוגיה כאמצעי בלתי נפרד מאופן ההוראה שלנו את תלמידינו ה"ילידים הדיגיטליים".מנהלת ביה"ס שיזמה וביקשה ממני לעשות זאת,אמרה לי בסיום דבריי כי הצגתי באופן מעולה את העקרונות החשובים ביותר בהטמעת התקשוב,וההדגמה היתה נפלאה.ואני חשבתי באותו רגע שאני רוצה לרוץ ולחבק את ד"ר גילה קורץ,ראש המסלול לתקשוב ולמידה בתואר השני,שהביאה אותי מנקודת האפס בה התחלתי את התואר מבחינת אוריינטציה למחשב,לנקודה בה אני נמצאת היום.וכיוון ש"אין הנחתום מעיד על עיסתו",אצטט את דברי חברתי מיכלי הלומדת עימי לתואר זה וחווה את השינויים החלים בי,אשר אמרה לי אתמול בשיחה טלפונית(כן,כן,לא הכל בסקייפ או בפייסבוק.ממש לא.ועל המגע האנושי איני מוותרת בעד שום הון שבעולם)כי לעניות דעתה,אני אחת מהסטודנטיות שעשו את כברת הדרך הארוכה ביותר והמשמעותית ביותר מבחינת שילוב כל הכלים שרכשתי בדרך ההוראה שלי.יש צדק בדבריה,והדבר אף מרחיק לכת יותר משילוב בהוראה ,אלא כדרך חיים ואופן החשיבה.אני בהחלט יכולה להעיד על עצמי,כי נקודת הריאות שלי על דברים השתנתה,אני מאד מחוברת למהפכה הזו ומאמינה בה בכל ליבי.ודווקא בשל היותי במקום הזה של תסכול כתוצאה מחוסר ידע ונסיון,בדיוק לפני שנה וחצי,אני יכולה לחלוטין להבין את אותם מורים שחשים במנהרת זמן,שנותרו הרחק מאחור.ואני כאן כדי לעזור להם,בדיוק כפי שאני קבלתי את העזרה הענקית הן מחברותיי לתואר,ואת התמיכה הרוחנית מהסגל האקדמי במסלול שלנו.כולי תקווה כי אגיע לפחות ללב של סטודנט/ית אחד/ת הנמצאים כעת בתחילת התואר,וחשים אבודים משהו...היו אופטימיים.יש תקווה,והכל תלוי בכח הרצון וההתמדה שלכם.רק לא להרים ידיים,ולהתפלל כמוני שיעטפו אתכם האנשים הנכונים."כי השלם הוא יותר מסך כל חלקיו"...
הזכרתי את המושג "מהפכה".כי כך אני רואה את הטמעת התקשוב והטכנולוגיה בחינוך,למידה והוראה,ובל נשכח כי כל מהפכה מתחילה בצעדים קטנים המערערים את הסטטוס-קוו.לשם שינוי,במקום להביא לישיבת המליאה הבית-ספרית הרצאת אורח בתחום הדיאלוג הבית-ספרי או נושאים שדשנו בהם בעבר,וייתכן שנס ליחם,החלטנו מספר מורות שהתקשוב "בדמן",להביא הרצאת אורח שתערער את אמות הספים ותשנה משהו בתפיסת העולם של מי שאינו לומד תקשוב ולמידה כבר שנתיים,ומבין את חשיבות הטכנולוגיה בשירות הפדגוגיה.לצערי,רב רובם של המורים נמצאים עדיין בשלב הזה,ואני וודאי מבינה זאת,כי הייתי שם ממש לא מזמן,ולכן כה חשוב לי לפעל למען שינוי דרכי החשיבה קודם כל ואז לימוד השימוש בכלים הטכנולוגיים.

הרצאת האורח שלנו,שרון גרינברג אשר הטמיע את התקשוב ברשת אורט היתה מעולה מחד,ומתסכלת מאידך.תלוי באיזה צד של מפת החשיבה התפיסתית נמצא כל מורה.אך גם אם היתה מתסכלת עבור המורים שאין להם כל מושג בתקשוב,הושגה לפי דעתי המטרה-ערעור הסטטוס-קוו.שמעון פרס,נשיא המדינה היקר שלנו,אמר את המשפט הגאוני הבא:"מביצים אפשר לעשות חביתה.מחביתה אי אפשר לעשות ביצים".וזו האג'נדה שלי.ע"פ תיאוריית הדטרמיניזם הטכנולוגי,לא ניתן לחזור לאחור,ועלינו לצעוד ברוח הזמן על כל השינויים שהזמן מביא עימו ,בלא לנסות להילחם ברוח הזמן.הפער רק ילך ויגדל.

אז,עם אילו תובנות וכלים יצאתי מההרצאה המרתקת של שרון?ראשית,שעשיתי את הבחירה האופטימלית בבחירת המסלול הז ללימודי התואר השני שלי.לא יכולתי לבחר טוב יותר ומתאים יותר-לאור ההקשר,העניין האישי שלי והעיתוי.ולכל אלה,הוספתי התואר הזה נופך משלי.כפי שאומרות לי חברותיי תמיד-הבלוג שלך הוא כמו כתיבת שיר,פואמה ספרותית.נכון.הבלוג עבורי הוא בדיוק רפלקציה לכל תהליכי החשיבה המלווים אותי בתואר השני,ולא יכלה ד"ר גילה קורץ לחשוב על דרך מצויינת מזו לרפלקציה.שתבינו,קוראיי הנאמנים,שכאשר הציגה זאת גילה לפני שנה כפרוייקט הגמר שלנו לתואר,לא ידעתי אפילו איך פותחים בלוג,לא קראתי מעולם פוסטים וכו' וכו'.זהו בדיוק השינוי במנהרת הזמן עליו אני מדברת.

שנית,שרון הציג בפנינו נתונים הן נתונים מספריים על מגמות גלישה ושימוש בטוויטר,פייסבוק ובני הנוער כיוםואת הדבר הבא בטכנולוגיה-AUGMENTED REALITY =מציאות מועשרת.חשבתי מיד איך יכולתי לעשות שימוש באפליקציה זו בלימוד יסודות הצילום באופן תלת-מימדי,או כיצד תלמידי המדעים יוכלו לחקור ללא מקרוסקופ וללא טלסקופ.טכנולוגיה מדהימה,המבוססת על החוש השישי.

מעל כל אלה,חזרו שוב ושוב "וצפו" לנגד עיניי שתי המיומנויות הנדרשות בעולם הקונסטרוקטיביסטי אליו אנו מכוונים את תלמידינו ואת עצמנו:עבודת צוות ושיתופיות ברשת.ללא הבנת והטמעת היסודות הללו,לא ישתנה דבר במציאות הבית-ספרית.

ובחזרה למוטיב החביתה:"אי אפשר לעשות חביתה בלי לשבור ביצים".ציטוט מפתגם עממי שאינו יכול לתאר טוב יותר את צור מחשבתי בימים אילו.בהצלחה לכולנו באשר אנו,בכל סוג של חביתה בה נבחר.

להנחיל תקשוב בעיניים של יזם

הפוסט הזה מוקדש לדובי וייס ,בן-דודי האהוב,אשר הפך בשבוע שעבר לד"ר דובי וייס.בשבילי אתה תמיד דוביל'ה שלי.
היום אמר לי מישהו בחדר המורים :"רונית ,אם היית משתייכת לעולם ההיי-טק הייתי מכנה אותך יזמית,בשל כל העשייה שלך".הרמתי עיניי בפליאה,ברגע הראשון לא הבנתי למה הוא חותר...השאלה בעיניי הובילה להמשך דבריו:אני רואה מה את עושה כדי להכניס את התקשוב לביה"ס,מנסה לשנות,לעורר בנו,לדחוף אותנו קדימה לעשות דברים אחרת.זוהי יזמות."לקחתי איתי את דבריו,וחשבתי לעצמי בהן צדק כמה הוא צודק.איך אט-אט מתחילים לראות ניצנים של תהליך לקראת שינוי,וכיצד הדברים מתערבלים אחד בשני ומתחילים לקרום עור וגידים.ואז ראיתי הודעה מאחת מחברות הקבוצה שלנו בלימודי התואר השני בפייסבוק בהודעה כי נותרו לנו שני שיעורים לסיום התואר עם סימן שאלה גדול,והבנתי את גודל השינוי שעברתי וכיצד אני מנחילה ומטמיעה אותו כחלק מהוויתי וללא משוא פנים בבית ספרי,בלי להרגיש כלל.דבר רודף דבר,והשינוי מתרחש.במה דברים אמורים?כמו רשת שטווים בהדרגה...לפני שנה בדיוק נדרשנו לנתח במסגרת הקורס של ד"ר גילה קורץ את אתר ביה"ס שלנו.מסקנותיי באותה עבודה היו עגומות למדי,כי נדרש שינוי מהותי וכי אנו בביה"ס נמצאים די מאחור,מבחינת האתר כמובן,להבדיל מהעשייה האיכותית המתקיימת בפועל.העבודה ומסקנותיה הועברו למנהל האתר,ומזה כמה חודשים שאנו מתהדרים באתר אינטרקטיבי ,מושך ומהווה במה לעשייה ולקשר יומיומי ורציף עם תלמידינו.השבוע,כאשר הכנסתי לאתר קישור של יחידת לימוד אינטרקטיבית שבניתי במסגרת אותו קורס,ועתה אני מתכוונת לעשות בה שימוש לקראת בחינת הבגרות השנה,אמר לי אותו מנהל אתר בביישנות-מה "תודה",על שפקחתי את עיניו והאתר קבל פנים חדשות,והיתה לי בליבי גאווה צנועה על טביעת ידי בשינוי הזה.
שינוי נוסף,מנהלת ביה"ס שלי קיבלה את דעתי על חשיבות הטמעת התקשוב בתרבות ביה"ס,ובמרכז ישיבת המועצה הפדגוגית הבאה,בנוכחות עשרות מורי החטיבה והתיכון,יגיע להרצאת אורח אחד הבכירים במשרד החינוך,להציג את הנושא.יש לי תחושה שאוכל רק לתמוך בדבריו,וליישמם הלכה למעשה מתוך אמונה שלמה כי זוהי הדלת הבאה שעל כולנו לפתוח.היו בטוחים שלא כך חשבתי רק לפני שנה.בבטחון שכזה בשינוי הנחוץ.
וגולת הכותרת הגורמת לי התרגשות גדולה כן,כן,התרגשות-READ MY LIPS הוא כי החלום שלי להפוך את בחינת הבגרות למתוקשבת,אכן מתרחש השנה בפעם הראשונה בתחום הדעת שלי.ולחשוב שמישהו שמע והפנים מה שאמרתי בלהט בחדרי חדרים,והיום התבשרתי כי אנו יוצאים לדרך.בית ספרי הוא אחד מארבעה בתי ספר בלבד בארץ אשר יקיימו בחינת בגרות מתוקשבת,ומיד מיד כאשר הודעתי על כך לצוות מוריי,הכנתי עצמי לתגובה מלאת החששות וזו לא איחרה לבוא.אך אני,בהיותי במצב זה אך לא מזמן,מבינה בדיוק את החששות,הגבתי מיד עם זריקת עידוד...ואני לא הולכת לשום מקום.עוברים את המהפכה הזו יחד.וזו אכן מהפכה,ואני כולי נרגשת מהאפשרויות שהיא מזמנת.במקום טקסט לינארי שהאקטואליות שלו יכולה להיות רלוונטית למספר חודשים קודם למועד הבחינה,בבחינה מתוקשבת האירועים המתוארים יכולים להיות סופר-אקטואליים ,נכונים ליום הבחינה ממש,ויתרה מזאת,ניתן להכניס קישורים לסרטונים ואינסוף אפשרויות טכנולוגיות מעולם התוכן של התלמידים,ותהליך זה כה מתבקש בטח ובטח כשמדובר בבחינת בגרות בתחום תוכן כמו תקשורת המונים.
כנראה שאני באמת "יזמית".בפגישה שקיימתי לפני מספר חודשים במסגרת אחד הפרוייקטים בו נטלתי חלק,עם יזמית מעולם ההי-טק אלה מטלון שמה,אשר מנהלת גם פורומים ליזמות,זכורים לי מספר עקרונות מפתח שלקחתי עימי מהמפגש,מתוך רצון ונסיון ליישמם בהקשרים שונים ומגוונים בחיי.ששה שלבים בסולם:
ליזום.לעשות.לעודד.לעורר.להתחבר.להשפיע.
היכן נמצא כל אחד מאיתנו?לעניות דעתי הכי חשוב שנבדק את עצמנו כל הזמן ולא נקפא על השמרים.נשאף תמיד לנוע על הסולם הזה,ולא נחדל.
מקורות היזמות הן מענה לקושי.קיימות אינספור דוגמאות כיצד אנשים יצאו מחוזקים ומועצמים נוכח הקושי שחוו,כמו יוזמת אתר למציאת עבודה שנוסד ע"י בחורה שחוותה פיטורין.כך גם הצורך שלי ללמוד ולהיכנס לעולם התקשוב,בו דשדשתי אך לפני שנה.והיום,כמורה, אין שיעור אותו אני מעבירה שאינו מתוקשב.מבחינתי אני חוטאת למטרה ולקיום שיעור אופטימלי.
ברצוני לסיים עם דוגמא שתמחיש אולי מעבר לכל המילים כי השמיים הם באמת הגבול.מרגרט תאצ'ר היתה בסה"כ בת של חנווני.והגיעה להיות ראש ממשלה.השינוי מתחיל בתוכנו,והוא חסר גבולות.בהצלחה מכל הלב לכל המאמינים והרוצים שינוי.

חוויות עיצוב דיגיטלי במוזיאון העיצוב הישראלי בחולון-הצצה אל עולם דיגיטלי ואינטראקטיבי

עד היום כאשר לימדתי את תלמידיי לבחינת הבגרות בתקשורת את נושא האינטראקטיביות התמקדתי בביאור המונח ומתן דוגמאות בהתאם שנותרו בגדר הדמיון.הגדרת המונח הינה יכולתה של מערכת לנהל דו-שיח עם מפעיליה:תקשורת אינטראקטיבית היא תקשורת הנעשית בטכנולוגיה היוצרת חוויה.דפוס התקשורת האינטראקטיבי העיקרי הוא שיחה בין מוען לנמען,ודפוס התקשורת המוכר ביותר הוא בין הנמען למחשב.
החוויה האינטראקטיבית מתבטאת בסוגי מדיה רבים,אולם רק אתמול התוודעתי באופן אבסולוטי למשמעות המונח כאשר בקרתי בתערוכה DE-CODE-חוויות עיצוב דיגיטלי אשר נפתחה השבוע במוזיאון העיצוב בחולון.במשפט אחד השווה אלף מילים:"רוצו לראות.עד היום לא ראיתם כלום".אולי יומרני מדי לקבוע מסקנות כה מרחיקות לכת,אך בטוחתני כי לא נחוותה חוויה העושה שימוש בחושים ובו זמנית חוקרת את פוטנציאל הטכנולוגיה ויכולתנו לתקשר עימה באופן כה חד ושובה לב.
התערוכה הוצגה לראשונה במוזיאון ויקטוריה ואלברט (A&V)בלונדון.אזרק באופן אסוציאטיבי אל המסך(בהשאלה אל הדף)ויז'ואלס המציפים אותי בהיזכרי ב"מסע" הפרטי שלי בתערוכה,דבר שיאפשר לכם קוראים יקרים,להיווכח כיצד טכנולוגיות דיגיטליות,אנימציות על גבי מסכים קטנים לצד מיצבים גדולי מימדים,גרפיקות דיגיטליות ואינטרקטיביות -כל אלה יצרו מבט חדש שלי על הדימויים סביבי.
פתיתי שלג שיצרו את דיוקני,מסך ענק של תמונות תמונות של זוגות שהחלו להתנשק במקביל לתזוזתי מול המסך,פרח שצמח באופן דיגיטלי אל מול עיניי,ציורי גוף,מציאות מדומה,אבקני פרח שן הארי המתעופפים ברוח בהתאם למידת הפעלת מייבש השיער,שלכת דיגיטלית ועוד מיצגים מאלפים הגורמים להשתאות והתלהבות ילדית כאחד,ומעל הכל מציבים את הטכנולוגיה ויכולתנו לקיים עימה אינטרקציה במקום עליו לא חלמנו.וודאי לא אנו המהגרים הדיגיטליים.ילדיי אשר ביקרו עימי בתערוכה חוו את החחויה האינטראקטיבית ממקום אחר לחלוטין,בעיקר ההתנסותי והבוחן את קצה גבול הטכנולוגיה.
התערוכה עוסקת בשלושה נושאי ליבה:קוד,אינטראקטיביות ורשת תקשורת,כאשר האחרון עושה שימוש בעקבות הדיגיטליים שנותרים מתקשורת יומיומית,בלוגים בקהילות מדיה חברתיות,ותקשורת ניידת או מערכות לוויניות.
בסרטון המצ"ב ניתן לראות את החוויה,אך מנסיוני שלי וכצופה בסרטון לפני הביקור ואחריו,אין לדמיין מה עושה ההתנסות בקוביות המתוארות וככלל באובייקטים השונים.
ובהתאמה לתורתו של דיואי הנלמדת בקורסי הליבה שלנו במסגרת התואר,המוטו המלווה אותי "למידה מקורה בהתנסות וחוויה",לא ייתכן שתלמידיי ילמדו את נושא האינטראקטיביות ולא יתנסו בחוויה המוצעת במוזיאון.מבטיחה להעביר רשמים מביקורם.

כשמה כן היא.התערוכה DE-CODE הינה צעד גדול אל תוך המאה ה-21.

"כי מהתנסויות ויישומים טכנולוגיים תצא תורה!"

השבוע "פגשתי" את פרופ' דוד חן פעמיים.בפעם הראשונה באופן פורמלי במסגרת השיעור שלנו ביום שני,ובפעם השנייה באופן מפתיע התנוססה תמונתו שופעת חיוכים,לבוש גלימה ועוטה כובע לראשו, ביום רביעי בבוקר על אחד השולחנות בחדר המורים בבית ספרי.שפשפתי את עיניי,שמא אני הוזה,אך לא.היה זה דוד חן בכבודו ובעצמו בתמונת טקס סיום התואר של חברתי,שחל ערב קודם לכן.מיותר לציין את שמחתנו הגואה בשמחתה על הסיום הנכסף,סיום המתקרב אלינו במהרה,ולמעשה זו הישורת האחרונה שעלינו לצלוח.רשמי חברתי מהטקס היו התרגשות מהולה בכבוד והערכה לטקס מושקע ואיכותי,ואני מאחלת לכולנו את ברכת הלומדים ללא ליאות:"בקרוב אצלנו".(או שמא ברכת הפולנים לחתונה,לידה,וכל יתר צימוקים ושקדים...)לצד השמחה לקראת הישורת האחרונה,התחושות אמביוולנטיות ומהולות בעצב-על הסיפוק והחוויה בלמידה,על החברות המקסימות שהפכו לחלק אינטגרלי מסדר יומי ומהלך מחשבתי,ופרט למטלות אתגעגע לכל.עובדה המחזקת את דבריי ואת בחירתי במקום הנכון ללימוד הנושא ה"חם"-תקשוב ושילוב טכנולוגיה בהוראה קיבלה חיזוק בשיחה שניהלתי השבוע עם סטודנטית שהחלה ללמוד במסלול זהה באחת האוניברסיטאות היוקרתיות במקומותינו."לא דובים ולא יער" כנאמר-נושא התקשוב מחוייב להיות יישומי,לאפשר כלים,התנסויות ומיומנויות אשר ניתן יהיה לצאת עימן לשטח ההוראה הלכה למעשה,ודי לכל התאוריות המשמימות רחמנא ליצלן,שבינן ובין שילוב הטכנולוגיה אין ולו דבר.מרצים במגדל השן שאין להם מושג ירוק בטכנולוגיות חדשניות אינם יכולים להיות מרצים בחוג העוסק רובו ככולו בהקניית היישומים הטכנולוגיים.כאן ,כמו בחינוך ככלל,המעשים,הביצוע לכשעצמו הם הם תכלית הכל,ולחלוטין לא אינסוף מאמרים באנגלית המציגים מחקרים ותיאוריות אך אינם עוסקים בדבר האמיתי לשמו מגיע סטודנט ללימודים גבוהים:ידע,ידע ושוב ידע.
כעת,לאחר שנת לימודים מפרכת ומתישה,אני מודה לד"ר גילה קורץ על העקשנות והדבקות במטרה,ועל יכולתה לעמוד בפרץ התלונות,הבכיות ואף הדמעות שלנו נוכח הקשיים עימם התמודדנו בלימוד התנסות והתמודדות עם הכלים היישומיים השונים.כי רק כך הלמידה אכן אפקטיבית.למעשה גם עצם הכתיבה בבלוג ותחזוקו מאפשרים את ההתנסות.לא קריאת מאמרים על כתיבה בבלוג,אלא בנייתו כל כולו בעצמנו,ולמידה מטעויות כל העת מתוך רצון לשפר ולהתרומם מעלה.


גם הסמסטר הנוכחי טומן בחובו הפתעות והתנסויות בתחום המשחק כדרך ללמידה מתוך חוויה וסיפוק.כמטלה ראשונה התבקשנו לציין מהי הפעילות המהנה אותנו,ואילו סוגי משחקים מועדפים עלינו.עצם קיום המטלה המפעילה את המטא-קוגניציה בתחום אליו מעולם לא נדרשנו,היתה מהנה בעיניי.חברותיי לקורס בחרו בדרכים יצירתיות ולאו דווקא ניסוח כתוב של התובנות,כי אם מצגת פרזי,סרטון וכו.לו היה בידי זמן,הייתי נוהגת כמותן.גאוותי בכולנו על הרצינות וההעמקה הדומיננטיים בקבוצתנו בכל נושא אליו נידרש.זוהי בעיניי פתיחה נפלאה ואחרת לקורס,המעמידה את הרלוונטיות של עולמות התוכן שלנו כנקודת המוצא.בהמשך לקו המחשבה אותו הנני מציגה בפוסט זה,הקורסים השונים במהלך לימודינו הינם אפקטיביים,יישומיים וקונסטרוקטיביסטיים.באופן זה,בחרנו חברתי אורנית ואני להסתמך על אחד הכלים שבנינו בעמל רב במסגרת התואר,ככלי המחקרי לעבודת הסמינריון שלנו,שוב מתוך ראיית הערך המוסף שנביא אנו להטמעת התקשוב בבית הספר התיכון.מדובר במשימה מאתגרת שהסתום בה רב על הגלוי,אך אנו מאמינות בבחירתנו בבחינת "מי שמאמין לא מפחד,את האמונה לאבד...".

הצעד הראשון במסע אל בחינת בגרות מתוקשבת

"תמונה שווה אלף מילים"....ואל תתנו לעצמכם לטעות-אני הילדה הקטנה באדום.וכך אני מרגישה שמחה וטובת לב על האייפד שקבלתי מבעלי חסר הקרחת,העניבה והחיוך הזועף...גם הוא שמח וטוב לב על האייפד והמלחמה בבית החלה.נראה מי יישבר ראשון ויוותר לאחרים.וזו עוד אחת מהשלכות לימודי התקשוב על חיינו כמשפחה.החשיפה לכלים הטכנולוגיים ולאפשרויות הגלומות בהם,והתמונה מגלמת בהומור את התחושות המתלוות לכל החידושים הנגזרים מחווית השימוש בטכנולוגיה.
ומכאן,למרות שציינתי בסוף הפוסט הקודם שלי כי אתייחס למר אנדיאס שלייכר,איני יכולה שלא התייחס לאירוע מחולל שינוי מבחינתי ומבחינת מערכת החינוך ככלל.השבוע נכחתי בהשתלמות מורים בתחום הדעת שלי - תקשורת,בה נכחו עשרות מורים מרחבי הארץ.אחד השינויים המטלטלים את המערכת הם ללא ספק שילוב הטכנולוגיה.בשנה שעברה נערך נסיון להפוך את בחינות הבגרות בתקשורת למתוקשבות,ומכלל בתי הספר אליהם הוצגה הפנייה,מסתבר שהייתי המורה היחידה שנענתה לאתגר,והנסיון לצערי לא יצא לפועל.כאשר פנו אליי בשנה שעברה זוכרת אני את תחושת הריגוש שאחזה בי נוכח האפשרות ליישם צעד חדשני ולהפוך את התיאורייה המלווה את לימודינו לשינוי בפרקטיקה ובחשיבה המלווה את תוכנית הלימודים בתחום הדעת שלנו.
במהלך ההשתלמות העלה שוב המפקח את הצורך המחוייב בשינוי זה-הפיכת בחינות הבגרות למתוקשבות,והדבר העלה רחש ואי-נוחות בקהל המורים,ואני יכולה להעיד על עצמי שהייתי חשה בדיוק כמותם בנקודת הזמן הזו לפני שנה,בטרם החלתי את לימודיי.באותו רגע חשתי שאולי זה הייעוד בלימודיי-להוות השגרירה אשר תנחיל את השינוי ותהא לעזר ולסיוע בהטמעתו בבתי הספר.גייסתי קורטוב של בטחון עצמי ופשוט שטחתי את הרציונאל של החשיבות בקיום בחינות מתוקשבות ובהיכולת להפוך את בחינת הבגרות לעניין מרתק וחוויתי באמצעות שילוב סרטונים וקטעי מקור עדכניים ורלוונטיים וכיו"ב במקום טקסטים שנס ליחם מרגע כתיבתם ועד קיום הבחינה,בשל חוסר אקטואליות.תקשורת זהו המקצוע בהא הידיעה לשילוב קטעי מקור עדכניים ורלוונטיים.
גם בשיעוריי כיום זהו השינוי המהותי-עדכניות ורלוונטיות בדוגמאות בהקשר לחומר הנלמד,ולכן אין שיעור אחד הדומה לקודמו.ובכך מסייעת לי הטכנולוגיה.
והניסוי יוצא לדרך.המפקח על טכנולוגיות התקשורת במשרד החינוך הטיל עליי את האחריות לסייע ל-20 בתי ספר אשר יטמיעו את השינוי כבר השנה ,דבר הדורש גם חשיבה מחודשת אודות הידע הנדרש בבחינה והאפשרות ליישמו.זהו חידוש מבטיח ופורץ דרך,ולמרות הקשיים שאתקל בהם בדרך,אני מאושרת על כי נפלה בחלקי הזכות להיות אחת מפורצות הדרך -אל עתיד חדשני הצועד ברוח הזמן ובכך נאדיר את המקצוע שלנו,ואת הרלוונטיות של ביה"ס עבור התלמידים.
סיום מעגלי-חוזרת אל התמונה בראשית הפוסט-הדברים הללו שמחזיקים הילדים בתמונה הם הם הרלוונטיים עבורם,כל חייהם ואינם יכולים לשרוד בלעדיהם.(למורת רוחו של האב,וגם חוסר הבנתו את המציאות)
מדוע שלא נרתם את הכלים הללו לצרכינו הלימודיים-הוראתיים?וכבר מדובר על כך שהסמארטפון האישי יהווה את מאגר המידע של התלמיד וחיבורו לכל מסך מחשב אקראי יאפשר את הלמידה האופטימלית המיוחלת.
נאמין,נעשה ונצליח!

הפוסט הזה מוקדש לסטיב ג'ובס...

מה לא נאמר על סטיב ג'ובס-האדם,האגדה אשר חייו נגדעו השבוע,ולמרות כל הפרסומים החדשותיים והבאזזז סביב מותו,מוות מסתיים בקול דממה דקה.החלטתי להקדיש לך סטיב את הפוסט הזה,ולהודות לך באופן אישי על השינוי שהכנסת בחיי,ובתוך תוכי באמצעות האני מאמין שלך שפורסם והגיע אל לבי באמצעות אותו שינוי טכנולוגי,אני חשה שדבריך נגעו בי באופן אישי,ויכולנו לשבת ולשוחח על כוס קפה ולהגיע לסמביוזה מנטלית כמו היינו בדינמיקה קבוצתית.בלי בעייה כלל.
אחת מאבני הדרך המניעות את חיי היא חשיבה יצירתית,ובציטוט הבא שלך טמון כל הקסם אודות האינטרקציה בין הטכנולוגיה בתיווך היצירתיות.
"יצירתיות היא רק לחבר דברים. כששואלים אנשים יצירתיים איך הם עשו משהו, הם מרגישים קצת אשם כי הם לא באמת עשו אותו, הם רק ראו משהו, והם היו מסוגלים לחבר את החוויה שלהם וליצור דבר חדש". ". (ראיון ל"Wired", 1996
ציטוט זה שלך מדהים בעיניי משום יכולתו לתמצת במשפט אחד כיצד ניתן להתייחס לכל דבר בחיינו בדרך מעט שונה,העושה את כל ההבדל."לחבר את החוויה וליצור דבר חדש",ואני מגדירה זאת בחסמים מול מפתחות לחשיבה יצירתית.אין עוד חשיבה קונבנציונאלית והיצמדות לכללים,חוקים וגישות מוכרות,כי אם יש לפתוח את המחשבה עם מפתח השינוי-אפשר לשבור את הכללים,ניתן לדלג מעליהם וכל אחד יכול להיות יצירתי ולהביא לפתרונות יצירתיים.צריך רק לרצות ואז החוויה,הפתרון יגיע.כמו גדול.
ציטוט נוסף שלך סטיב שנגע בי :"הטכנולוגיות שלנו יכולות להפוך את החיים ליותר קלים, הם מאפשרות לנו לגעת באנשים שלא היינו מגיעים אליהם אחרת. יכול להיות שיש לך ילד עם פגם מולד ובעזרת הטכנולוגיה תוכל ליצור קשר עם הורים אחרים וקבוצות תמיכה, להשיג מידע רפואי ומידע על תרופות חדשות – הדברים האלה משפיעים בצורה עמוקה על החיים".
דברים אלה נאמרו גם הם ב-1996,ובשנת 2005 חרב עליי למספר חודשים עולמי כאשר בני ,אוצרי, נולד פג במשקל של הרבה פחות מקילו סוכר,והיה בסכנת חיים.מוזר לחשוב על כך אך רק הטכנולוגיה הצילה אותי כאשר איפשרה לי ליצור קשר בלתי אמצעי בפורומים של הורים לפגים,היה זה המקום היחיד שבאמת איפשר לי לקבל תשובות,עצות,מקום לבכות ולשתף לגעת באנשים ולתת להם לגעת ,ממש כפי שתארת סטיב.אכן,ההשפעה היתה כה מכרעת על חיי,והיה לכך אף חלק בהצלת בני.
והציטוט האחרון אליו ארצה להתייחס ,אשר נאמר על ידך סטיב ב-2003 בראיון ל"רולינג סטון":
"אני חושב שהטכנולוגיה מקרבת עולמות ותמשיך לעשות כן. יש צדדים שליליים לכל דבר - הצד המשחית ביותר של טכנולוגיה לדעתי הוא הטלוויזיה, אבל שוב, טלוויזיה במיטבה יכולה להיות מדהימה". מילים כדורבנות,ולו בשל אותה תובנה אשר חוויתי שלשום עם תלמידיי.כמורה לתקשורת אני מסכימה להיבט המשחית של הטלוויזיה בהבניית ותפיסת המציאות,הדברים החשובים בחיים ושינוי סדרי העדיפויות במאה ה-21.אולם,הסיפא של דבריך אודות היכולת המדהימה שלה, נגלתה לעיניי והציפה אותי,כתמיד,באושר גדול על שימוש מושכל שאני עושה בתקשורת בכלל ובטלויזיה בפרט למען תלמידיי האהובים.הקרנתי להם את הסרט "תיכון ההזדמנות האחרונה" אשר הוקרן בטלוויזיה במסגרת התוכנית "עובדה" בערוץ 2 לפני כשנה,בבימויו של בן שני.לאחר הקרנת הסרט אודות בני נוער נכשלים ונחשלים במערכת החינוך,נוער בסיכון שנותר ללא מוצא כמעט,מגיע לתיכון "ברנקו וייס" ברמלה ומוצא את נקודת האור הסוללת לו בתקווה את מסלול חייו.לאחר הסרט המרגש עד דמעות,"יצא"אליהם מהמסך מנהל ביה"ס חילי טרופר אשר קיים  עימם שיחה מרתקת על כל הטוב שבנפש האדם והחברה.אין ספק כי השיחה היתה אחת המדהימות שחוויתי בחיי,ולמרות הכל,אותו מפגש לא היה יכול להיות כה מרגש ומדהים בעיניי ללא הכוח שהביאה עימה הטלוויזיה בסרט מופלא זה המתאר באופן כה אותנטי את המציאות ופורט על רגשות הצופים כפי שרק ויזואליות טלוויזיונית יכולה להביע.וכדבריך,סטיב,טלוויזיה במיטבה יכולה להיות מדהימה.ומהמיקרו למקרו-טכנולוגיה במיטבה יכולה להיות אף היא מדהימה,אם נדע לצרוך אותה באופן מושכל ובקורתי,ממש כמו את אמצעי התקשורת.
סטיב ג'ובס-האיש והאגדה-
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

מה מוטב האדם מן המחשב - על גלובליזיציה, טכנולוגיה וחינוך.

לא אחת אני שואלת את עצמי מה היה קורה באם תהליך הגלובלזיציה לא היה קורם עור וגידים והטכנולוגיה היתה נשארת בשנות ה-70'? מעבר לכך שלא הייתי לומדת את מה שאני לומדת עכשיו בהנאה רבה, כנראה שלא היינו מפסידים הרבה. האמנם?

לאחרונה, בעבודתה של ד"ר חגית טל מישר, חקרנו את השפעות הגלולבליזציה על ההתפתחות הטכנולוגית וכנגזרת מכך על תוכניות החינוך. אחת המסקנות הברורות שעלתה מעבודה זו עסקה בהתפרקותן של היישויות המדינתיות, כתוצאה מתהליכי הגלובלזציה ועל הפיכת העולם לכפר גלובלי אחד היודע לגשר על הפערים הגיאוגרפיים באמצעות הטכנולוגיה. לכאורה מהלך טכני שאין בו אלה העצמה של תופעות כלכליות, חברתיות, ביטחוניות ואחרות שבמקום שיתקיימו במסגרת המדינה הן הופכות לנחלת כלל העולם. מסקנתי המאד ברורה מכך הינה שלא כך הוא. מדובר בתופעה משמעותית הנוגעת ברובד הערכים הבסיסי של כל אחד מאיתנו. למעשה מדובר בפירוק של עולם הערכים עליהם גדלנו המציב את המדינה במרכז והנסוב סביב מורשת, היסטוריה, לאום, וביצירת עולם ערכים חדש המורכב מעקרונות אוניברסליים, המעמידים את האדם במרכז. אדם זה פועל תחת הרציונאל של מקסום תועלות אישיות. 

שינוי משמעותי זה משליך בראש ובראשונה על תחום החינוך. המצפן "האנאלוגי" שהגדיר את עקרונות היסוד לתוכניות החינוך השתנה למצפן "דיגיטלי" אוניברסלי המצריך תוכניות חינוך מסוג אחר. במקום ללמד מורשת, היסטוריה, מתמטיקה, לשון וספרות יש צורך בלימוד מדעים מדויקים, מתודולוגיות מחקר, מחשבים וכד'. לימודים מאד תכליתיים ושכלתניים הבאים על חשבון פיתוח הנפש. כל מה שלא נכנס לקטגוריה היצרנית ניתן לוותר עליו, שכן "זמן זה כסף" ולא כדאי לבזבז את המשאב היקר על "דברים לא חיוניים"!

בניגוד למיטב המומחים בתחום אני רואה בעידן החינוכי הזה רובוטיזציה של תחום החינוך. לעניות דעתי, לא ניתן לחנך רק לצרכים פרקטיי, תוך הזנחת ההיסטוריה והמורשת. כל היופי בחינוך הינו הגיוון ורוחב היריעה. האדם הינו יצור מורכב אשר יש להשקיע בו ולפתח אותו עפ"י כישוריו ויכולותיו, הן לצרכים פיזיים והן לצרכים מטה-פיזיים. מערכת חינוך שלא יודעת לייצר מענה לשני עולמות התוכן הללו הרי שהיא לוקה בחסר.

אין פירושו של דבר שאני מתעלמת מהשינויים בסביבה. ממש לא. אני קוראת לאמץ אותם ולהטמיע אותם בתהליכים החינוכיים, אולם במינון נכון. לא ניתן לטמון את הראש בחול, להתעלם מתהליכי הגלובליזציה ומהשינויים הטכנולוגיים ולהמשיך ללמד את אותן תוכניות חינוך, עם אותן שיטות הוראה. חייבים לבצע התאמות ושילובים. תוכניות חינוך, המהוות את אבני היסוד ההכשרתיים של כל חברה, צריכות להכיל גם ספרות וגם מדעים, גם היסטוריה ומורשת וגם מחשבים, גם זכויות אדם וגם כללי עשה ואל תעשה. חשיבות השינויים הטכנולוגיים בהקשר זה, הינה ביצירת הפלטפורמות הראויות לכך. זאת, באופן המאפשר הכנסת יותר תכולות לימודיות חינוכיות בפחות זמן. כיום, לתלמידים נפתח עידן טכנולוגי המאפשר נגישות לאוקיינוס של מידע בכל נושא שעולה על דעתם ועליהם לדוג את מה שמעניין אותם. זאת בכל מקום ובכל נקודת זמן.

זה לא מייתר את תפקיד המורים. באחריותם של המורים לחנך את הדור הצעיר לאזרחות טובה, למוסר ולערכים - נושאי בסיס להם המחשבים לא יתנו מענה.

ולסיום, לעניות דעתי, מחובתנו לשמור על זהותנו, על אחת כמה וכמה בעידן של עולם ככפר גלובאלי אחד. אחרת מה מוטב האדם מהמחשב.

מרישום לפורום,דרך עוז לתמורה וכלה ב"ציפור הנפש"-דור 3.5

מאז חזרנו מחופשת הקיץ עמוסת המטלות המתוקשבות שחוללו שינוי תהומי בתפיסת ההוראה שלנו,ומזה חודש כמעט במעגל העבודה,אני מוצאת עצמי באינסוף סיטואציות המבשרות את השינוי המתחולל בי עקב הלימודים האינטנסיביים  במסלול התקשוב שאנו חווים.ובד בבד,חשה שאין אפשרות אחרת לחיות את החיים ולנהל אותם כי אם באמצעות שילוב הטכנולוגיה כמגדלור בדרכנו מכוונת המאה ה-21.דוגמאות יש באמתחתי למכביר כמו הפורום למורי תחום הידע שלי ,בו עלינו להתנהל ולהתעדכן מדי יום ומורים מרחבי הארץ פשוט לא נכנסו לפורום בשל חוסר ידע כיצד נרשמים אליו,פעולה פשוטה למדי,אך דורשת אוריינטציה תקשובית.מצאתי עצמי מנחה מספר מורים בכייף גדול בתהליך ההרשמה,ונזכרתי כיצד הייתי אך לפני מספר חודשים בצד זה של המתרס(או לחלופין המחשב),נעזרת בחברותיי המקסימות אורנית,גילה ומיכל ברישום לסקייפ,בהכנסת אלמנטים לבלוג וכיו"ב.רק אדם החווה את אותו תהליך המוביל לשינוי,יכול להבין את חוסר האונים הראשוני הזה,עד להצלחה הצפויה בהתמודדות עם חסמי הטכנולוגיה. גם בתהליך הרישום לרפורמת "עוז לתמורה"נדרשה הרשמה באמצעות האינטרנט ומתן סיסמא והרשאת כניסה,פרט פשוט לכאורה אשר היקשה על מספר לא מבוטל של מורים לבצע מהלך חשוב אשר ישנה את עתידם המקצועי.גם כאן,סייעתי בתחושת סיפוק על האפשרות לסייע מכל הלב.והבנתי את מקור הקושי,וזהו האינוונטר המשמעותי ביותר בכל תהליך השינוי אותו חווים תלמידי מסלול התקשוב.גם הם "סחבו"בעליות והתמודדו עם קשיים טכנולוגיים לא מבוטלים,אך עשינו זאת והגענו למעלה ההר.
דוגמא נוספת-השתתפתי כהורה בישיבת ועד הורים בביה"ס בו לומדת בתי,ושוב צפו ועלו בעיות בשל העדר קשר ישיר בין חברי הוועד הרבים(יש לומר-עשרות).פתרון קטן מצדי-יצירת פורום מתוקשב של כלל חברי הוועד והקשר יניב פירות.באותה אסיפה סערו הרוחות באשר להרסנותו של הפייסבוק בחיי בני הנוער,ואני ציינתי את מקומו של הפייסבוק ככלי ללמידה המתאים לאוכלוסיית בני הנוער וחשתי סיפוק לפקוח את עני חבריי ההורים כי יש גם טוב בפייסבוק,אם הוא במידה ותחת שליטה וגבולות למטרות למידה וחשיפת ידע."מי מכשכש בזנב של מי?"הדהדו באוזניי מילותיה של ד"ר שרה שדה, עימה למדנו בסמסטר הראשון,כאשר עדיין לא הבנו מי נגד מי ,ומה זה כל הסיפור הזה של טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה.
ואילו כיום,בימים אלו, איני רואה את מקומי כמורה במערכת החינוך שאינה עושה שימוש בטכנולוגיה להעשרת הפדגוגיה.רק אתמול נדרשתי ללמד את תלמידיי על סוגי מחקר והכללים לבניית שאלון(ןלא ריאיון... לאחר המבחן בשיטות מחקר שהתקיים השבוע...)כשלב ראשוני בפרוייקטי הגמר שלהם,ובתכנון השיעור לא חלמתי כיצד אני עושה זאת ללא מצגת,כפי שלמדנו בקורס המקוון של ד"ר יונה מילר בשיטות מחקר.ואכן,לראשונה בחיי לימדתי נושא לא פשוט מעין זה וודאי שמורכב לתלמידיי,באופן מתוקשב תוך שימוש במצגת עם דוגמאות מהשטח ואף שילוב טבלאות וגרפים הממחישים הלכה למעשה את ההבדלים בין השיטות-מחקר כמותי ואיכותי,ובאשר לכללים לבניית השאלון,הדגמתי הלכה למעשה מתוך עולם הידע שהעניקה לנו יונה במסגרת הקורס.תלמידיי חשו ברמה הגבוהה של השיעור,ואני בהתאמה דרשתי "נאה דורש נאה מקיים"-אילו המיומנויות הנדרשות במאה ה-21,ושמחתי בלבי כי אני בשאיפתי מעלה לרמת למידה איכותית ובלתי מתפשרת,משקפת להם דוגמא חיה לחזון האוטופי אודות התנהלות שיעור ע"פ משנתו של ד"ר עופר רימון,ראש המינהל למדע וטכנולוגיה, האמון על הטמעת תוכנית התקשוב במשרד החינוך.
ולסיום ,אנקדוטה: בני,תלמיד כיתה א',היליד הדיגיטלי המתוק שלי,נחשף בעיתון לילדים למשחק אינטרקטיבי חדש בשם "צ'טמן".כמובן שנעתרתי לתחנוניו ורכשתי לו את הדמות המקסימה הזו ,והוא בלי בעייה הסביר למוכר מה עושים איתה כיצד היא מתחברת לסקייפ ולפייסבוק(ICQ עוד אין לו למזלי...),והתקין את התוכנה להפעלת הצ'טמן לגמרי לבדו במחשב.
ובעולם טכנולוגי שכזה,על אוטוסטרדת המידע,ברור כי השקת ספר הילדים המיתולוגי "ציפור הנפש" כאפליקצייה מבית "עברית לילדים"(ספר דיגיטלי),הציפור היא רק "סנונית ראשונה"בכיבוש ליבות הילדים של היום.פלא ששלושים אלף משתמשים הורידו למחשביהם את האפליקצייה המאפשרת קריאת ספרים בעברית במכשירי האייפד,ואלפי ספרים נרכשים באמצעותה?דור 3.5 נותן את הטון ,ומפיח חיים חדשים בנכסי צאן הברזל עליהם גדלנו אנו,המהגרים הדיגיטליים.
וחזור לתובנות:כולי תקווה כי כאשר בני יגיע לתיכון,כל חדר כיתה יהא מצוייד בברקו,מסך וחיבור לאינטרנט במקום הלוח המסורתי,והשיעור האינטרקטיבי לא יהווה עוד אטרקציה יוצאת דופן במחוזותינו.רוצה לומר,המושגים "הטמעת התקשוב","תוכנית התקשוב הלאומית",יהוו רק נדבך בספרי ההסטוריה.במהרה בימינו.

אין שחור ולבן,אין מונופול על התשובה...קווים לדמותו של הגל השלישי-גל הידע

השבוע האחרון בו חזרנו לשיגרת עבודה ולימודים,חולל מהפכה בתובנות שלי ובראייתי את השינוי שהתחולל בי בשנה האחרונה לאור לימודי התקשוב ושילובם הלכה למעשה באופן ההוראה שלי.אני יכולה להעיד על עצמי כי אני מבולבלת ונרגשת כאחד משפע הכלים והאפשרויות הטכנולוגיות אשר הצטברו בארגז הכלים שלי כמורה וכאדם בהתנהלות היומיומית,ואין ספק כי אני באה ממקום אחר בכל שיעור ושיעור,ויש הרבה כאלה במהלך כל יום עבודה.ואני שואלת את עצמי כיצד ניהלתי שיעורים עד היום.ראשית,אני לא מוותרת על החדר האור-קולי,וכיוון שיש רק שניים כאלה בכל ביה"ס,כמעט בכל יום בשבוע האחרון מצאתי עצמי בויכוח מול מורה זה או אחר על הזכות להשתמש בחדר,כאשר מנגד מורה הזקוק/ה לחדר לא בשל האפשרויות הטכנולוגיות שבו,אלא בשל שיבוץ אקראי לאור מצוקת חדרי הכיתות בביה"ס.הלו,אנו במאה ה-21.
אדם שאינו מוותר על החלומות שלו - ראוי בעיניי.אני-הולכת בעקבות החלום וחיה לאורו.וכך,חוויתי יחד עם תלמידיי את חווית ההוראה החדשה,והתלהבותי ניכרה בשפת הגוף שלי.בכך אין לי ספק.השינוי המחשבתי בתפקידי כמורה בפרט,ובתפיסת ההוראה ככלל שינתה לדידי את אופי ומטרות השיעור.בתחום הדעת שלי-תקשורת,הדברים מצאו את ביטויים בהתאמת עולם התוכן לאופן ולדרך בה הועבר התוכן.כדוגמא,לא ניתן לדבר על חשיבה יצירתית כמרכיב בסיסי בפרוייקטי הגמר של תלמידיי ללא המחשת הנושא הלכה למעשה באופן יצירתי...ומי מאפשר זאת אם לא הטכנולוגיה?לא שעד היום לימדתי את הנושא בצורה לא יצירתית ,אך אין ספק כי השימוש בטכנולוגיה משדרג את האפשרויות הפוטנציאליות,ומאפשר למידה פעילה מבוססת התנסות,דיאלוגית ורלוונטית עשרות מונים מהלמידה המסורתית.
כיום,הקונסטרוקטיביזם הוא נר לרגליי.התלמידים שלנו נמצאים ע"פ אלווין טופלר ב"גל השלישי"-גל הידע של המאה ה-21.הניו-אייג' מתבטא במודעות של האדם לעצמו,ביצירתיות,סקרנות,מוטיבציה פנימית,יכולת פיתוח,מולטי-דיאלוג.ובל נשכח כי הדיאלוג הוא טכנולוגי והוא נחשב בר-קיימא בהיותו בקשר עם העולם.אשרי כמורה על האפשרות להיות חלק מהחוויה הזו,מהתהליך הזה של עקרונות ותיאוריות הקורמים עור וגידים והופכים למציאות חיה אל מול עיניי.מהו הגל השלישי הזה שכולם כה מיטיבים לנסח את הגדרותיו ומרכיביו?האם כל התיאורטיקנים גם היו מיטיבים ליישמו בשטח ,בכיתה,הלכה למעשה?דה-פקטו,בגל הידע,אין תפיסת הוראה אחת,אין חוקים וסדירויות,הכל מהיר ושוטף,ובכל זאת בסוף השנה אנו נדרשים לבחינת בגרות מובנית ושיטתית כמו ב"גל השני"-הגל התעשייתי.מבלבל,לא?דה-יורה,אנו בגל השלישי-גל הידע.דה-פקטו,אנו בין הגל התעשייתי לגל הידע.וזהו המקור לבלבול.הפתרון מצוי לדעתי בהבנה שתפקיד המורה השתנה,ואנו לא עוד מקור הסמכות הבלעדית להעברת ידע כי אם בעלי האוטוריטה לניהול ידע.כאשר אני חושבת על המציאות של ביה"ס כיום,עולות לנגד עיניי תופעות של פוסטמודרניזם,חברה רב-תרבותית,אינטליגנציות מרובות,כלכלת הזנב הארוך המתארת ריבוי מקצועות לימוד,ריבוי התמחויות.
המחצית הראשונה של המאה ה-20 התאפיינה בפרוגרסיביזם.כיום,אין לכך מקום לאור ערעור תבניות הידע ועדכונו בעידן של אוטוסטרדת המידע.נוכחנו השנה אינספור פעמים בדוגמאות כיצד האדם יוצר את הידע בעצמו,ואף נדרשנו בקורס של ד"ר ליאת אייל לנתח האם המידע אליו אנו נחשפים קביל,אם לאו.האם המידע מבוסס ידע אקדמי או פרי מוחו הקודח של מפרסמו.נקודה זו מעלה שאלות רבות באשר לרלוונטיות הקוריקולום המנחה את התכנים הנלמדים,בעוד שלמידה משמעותית מבוססת על מודל הקונטרא-מרחבי הלמידה.המודל המנצח בעיניי הוא הקונסטרוקטיביזם-המורה והתלמיד אקטיביים,המורה המומחה בדיסציפלינה מלווה הבניית ידע חדש תוך התבססות על ידע קיים והצפת ידע אינטואיטיבי,הלמידה רלוונטית ללומד,ושני הצדדים גם יחד מחוברים ,מזינים וניזונים מלמידה משמעותית.
לסיום,יצאתי עם תלמידיי השנה במידה מסויימת למסע אל הלא-נודע.השיעורים אינם במודל המסורתי של העברת חומר הלימוד ממני אליהם,כפי שניסח יורם הרפז,אלא שיעורי הצפה של למידה אינסופית המשנה את התובנות שלהם על העולם ומעודדת חשיבת עומק.
את השיעור סיימתי באופן יצירתי בהשמעת השיר של שלום חנוך האגדי "הולך נגד הרוח",עם מטלה לניתוח משפט המפתח בשיר ,ועם השאלה כשאלת מחשבה:"המאה ה-21 תהיה טובה או רעה יותר?"
אתם מוזמנים להקדיש לכך דקה או שתיים של מחשבה...יצירתית.

מהיי-טק היי לקונסטרוקטיביזם

פרוייקט הייטק-היי מהו?ראשית,ברמה המעשית מדובר בשתי כיתות בהן אלמד השנה בהשראת פרוייקט זה.הכל חדשני,התנסותי,קונסטרוקטיביזם בהתהוותו.מדובר בפרוייקט אשר ייושם בביה"ס על שכבותיו השונות,החל מהשבועות הקרובים.בתחילת דרכו מתייחס לכיתה ייחודית וחדשנית המבוססת על לימוד מספר מקצועות בשיטת PBL-PROJECT BASED LEARNING.
התוצר הינו המניע העיקרי ללמידה,תוך מילוי משימות אינטלקטואליות,מושתת על אסטרטגיות למידה המאפשרות אינטרקציות חברתיות ,כאשר נקודת המוצא ללמידה מבוססת פרוייקטים,פיתוח חשיבה בקורתית המאפשרת פוליסמיות,רלוונטיות והגשמה אישית עבור כל תלמיד.
הפרוייקט הינו שיטת לימוד המותאמת למיומנויות המאה ה-21 ,תוך שימוש בטכנולוגיות,דרכי הוראה חלופיות,הגשמת כל תלמיד כאינדיבידואל בהתבסס על נקודות החוזק שלו,ופיתוח ה"אני" של התלמיד לקראת תוצר המהווה ע"פ התוכנית את המניע העיקרי ללמידה.
גולת הכותרת מעבר לכל המילים המרשימות הללו היא הלמידה הקונסטרוקטיביסטית.ישבתי בימי ההיערכות לפתיחת השנה,עת הציגו לנו מטעם מכון חיצוני את הדגשים לפרוייקט ההיי-טק היי וחשבתי לעצמי מה תרמו לי הלימודים השנה בכניסה "חלקה" לתוך הפרוייקט הזה,שרוב רובם של המורים אינם יודעים "איך לאכול אותו" כמו כל המצאה חדשנית וייחודית.התרומה העיקרית היתה ההתנסות שלי עצמי בתהליך של למידה משמעותית תוך מילוי משימות ,מפגש עם אסטרטגיות מגוונות מקדמות למידה,מתן חופש למחשבה בקורתית,יצירתית ,עצמאית והרבה חיפוש פנימי.והידיעה מעל הכל-כי השאלה חשובה לא פחות מהתשובה,אם לא יותר...
להלך מחשבה זה מתחברת הכתבה אשר פורסמה שלשום במוסף "גלריה" של עיתון הארץ,בה רואיינה ד"ר גילה קורץ שלנו אודות הפער הטכנולוגי בו חיים הילדים בין המציאות העגומה בה פוגשים ילדינו במערכת החינוך ובין החיים המקוונים ועתירי הטכנולוגיה המחכים להם בבית.אכן "חיים כפולים" כפי שהגדירה העתונאית תמר רותם במאמר "ילדים דיגיטליים בעולם אנלוגי".אני מתחברת מאד לדבריה של ד"ר גילה קורץ כי תפקידם של אנשי החינוך להבין את המרחבים החדשים  שהילדים בונים לעצמם במשחקי המחשב המורכבים כגון "סקונד לייף" ו"סים",ולעמוד על ההבדלים ולחדד את השוני בין הדמות האמיתית לוירטואלית.(הדמות שיצרו לעצמם במשחק).
ובכלל,מקומה של הטכנולוגיה בחיינו ובקשר שלנו עם תלמידינו הבוגרים.תלמידיי הינם בני 16-18,ועליהם לא חל איסור השימוש בפייסבוק,ואני החלתי לאחרונה לנצלו לצורכי למידה ושיתוף במידע עם התלמידים.כאשר נכנסתי לכיתה היום חשתי כי אני מחוברת הרבה יותר ויודעת עליהם כבני אדם הרבה יותר מאשר בעבר.כמו אני מכירה חברים ותיקים.וההתרגשות היתה בשיאה.פנו אליי גם כמה תלמידים לגבי נושאים בלימוד עצמי וממש ביקשו בתחינה שאתייחס לשאלות שהעבירו לי בפייסבוק.כשנעניתי שניתן לעשות זאת פנים אל פנים אמרו שמעדיפים בפייסבוק,כי אלו החיים האמיתיים.אילו החיים האמיתיים.כך המתבגרים של היום.ועלינו ,המורים,להתמודד עם השינויים הללו,וודאי שלא להילחם בהם אלא לרתום אותם לצורכינו.ובניגוד לכותרת שהופיעה היום באחד העיתונים כי המורים ברמה גבוהה והתלמידים לא,אני לחלוטין לא מסכימה עם אמירה זו המצביעה על אי ראיית השינויים הללו.לטעמי,הילדים והנוער ככלל לומדים המון אך בדרכים לא קונבנציונליות,באמצעות חשיפתם לכל הטכנולוגיות המוצעות להם,ואוכלוסיית המורים אינה מדביקה את הפער,וחלקם אכן לא רלוונטיים עבור תלמידיהם ולצערי לא ירחק היום בו לא יוכלו לתקשר עימם.
היה לי מאד מאתגר לדעת כי תלמידיי ואני מדברים באותה שפה,וכי אני יכולה להבין על מה בדיוק הם מדברים.
ולסיום אנקדוטה מקסימה המגוללת כל מה שאמרתי וחשבתי לכדי נרטיב אחד מתוחכם:בדרום אפריקה השיקה סוכנות בלונד 2.0 הישראלית פעילות ממוקדת לקהל יעד צעיר במטרה לחבר בין חברת HP לעולם הלימודים וביה"ס.הגולשים העלו סיפורים מרתקים ומוזרים בהקשר ליום הראשון בבית הספר.נאמר שהיה על כל אחד מאיתנו לעשות זאת ברגע זה-האם פשוט הדבר?ממש לא.אז אנשי התוכן של הסוכנות המדוברת,המבינים את עוצמתה של המילה הכתובה,הבינו זאת,והעצימו את כוחה של המילה בסביבה הדיגיטלית.מה הכוונה? מבין הסיפורים שהועלו ע"י הגולשים ,אלו שזכו להכי הרבה לייקים היו גם הזוכים ,איך לא, במוצרים כמו מחשבים ניידים מתוצרת החברה המסחרית עליה דובר.
אם נחשב לרגע קט,מדובר בפעילות תוכן פשוטה, אך בצידה רעיון גאוני בשיווק ,משולב בהבנת קהל היעד החי את החיים האמיתיים - בסביבה הדיגיטלית.
שנה מאתגרת,מלאת סיפוק ועשייה משמעותית לכולנו.ורק בריאות אמן!

למידה כפוטנציאל לחוויה או חוויה כפוטנציאל ללמידה?

"חוויה ברמה בינלאומית עם אמצעי ההמחשה הטכנולוגיים המתקדמים ביותר בעולם:מסכים אינטרקטיביים,מופעים אורקוליים,הולוגרמות,מיצגים ממוחשבים מלהיבים,עמדות מידע מאתגרות...." כך "מוכרים" כיום חווית ביקור במוזיאון.אלו פני המוזיאון של המאה ה-21.וללא הטיית שם התואר אינטרקטיבי  וממוחשב על כל הטיותיו,אין למוזיאון זכות קיום.האם זה מלמד משהו עלינו,צרכני ומבקרי המוזיאון?
אין ספק כי פני העולם השתנו.וכך,גם אופן הלמידה.כיום משווקים כל למידה כפוטנציאל לחוויה...ואולי חתירת כל מרכזי המבקרים הינה להיפוך הדברים-כל חוויה כפוטנציאל ללמידה.ע"פ עקרון ה-EDUCATION+ENTERTAINMENT הנאה וידע משלימים זה את זה בסינרגיה,וההשלכה המיידית היא כי ניתן ללמד למעשה כל נושא או תחום דעת ,אם מעניין את הלומד אם לאו,בתנאי שמדובר בלמידה הנשענת על חוויה.אינטרקטיביות כבר אמרנו?חדשנות והתנסות אישית הזכרנו?ומה כל אלה אם לא למידה קונסטרוקטיביסטית שעל קנקנה עמדנו זה אך לפני שני סמסטרים?
בביקורי במרכז מבקרים העונה לכל התיאורים שהצגתי עד כה,בעיקר הבטתי מהצד על תגובות והשתתפות פעילה בחתך גילאים הטרוגני בפעילויות וההתנסויות השונות בהם נטלו חלק במוזיאון.אני חייבת להודות כי נדהמתי לגלות את הבקיאות שגילו לאחר מכן בהתייחס לנושא לא מוכר בו נפגשו לראשונה.האם החוויה האינטרקטיבית וההתנסות הקונסטרוקטיביסטית מנצחים בגדול?האם אין מנוס בדור של ילדינו-דור שגדל לתוך המאה ה-21 משילוב החוויה בתהליך החינוכי-לימודי?היכן האיזון?מדובר בשאלות רטוריות מן הסתם,ולכל איש חינוך שמורות תשובותיו עימו.
ולמען הגילוי הנאות-נהניתי הנאה צרופה במרכז המבקרים המדובר,התנסיתי ולמדתי,חוויתי והתלהבתי.ומעל הכל-הבנתי את התלהבות סובביי והייתי חלק אינטגרלי מהם.
אני חוזרת למציאות.חשה כמו מסע במנהרת זמן.לקראת החזרה לביה"ס צצות כפטריות מדי יום בתקשורת הכתובה יוזמות חדשות בתחום החינוך,הנחיות,ספרים,תוכניות לימוד ומה לא.התרשמותי האישית כי מעבר לכך שמדובר בחינוך ככלל וביה"ס בפרט בשל היות הנושא על סדר היום הציבורי,התחושה הרווחת היא כי ילדי ישראל נמצאים בנסיגה באשר ללקסיקה שלהם(אוצר-המילים),ירידה בקריאה,ניתוח טקסטים וכתיבת חיבורים.בכל ה"רעות החולות" הללו מואשמת הצפייה בטלוויזיה והשיעבוד לטכנולוגיה.שתי יוזמות חינוכיות שהוצעו ע"י משרד החינוך לאור יישום הלקחים מהתוצאות המתסכלות הללו הן:תוכנית לימודים העוסקת בכתיבת חיבורים ומאמרים וניתוח טקסטים ודו"חות - לתלמידי חטיבות הביניים,והכנסת ספר לימוד חדש ללימודי השפה העברית המיועד לתלמידי כיתות ה-ו המדגיש את ההיבט האטימולוגי של כל מילה.ממש כמו מילון.כאשר הציגו את היוזמה בתקשורת,נתנו לדוגמא את משמעויות המילים היומיומיות כמו "מחשב","הזדמנות","המנון",וטענו כי ילדים העושים את צעדיהם הראשונים בהבנת השפה,מן הראוי שיעמדו על משמעויות המילים באופן פשוט ומובן.אני נותרתי תמהה :מדוע הטוענים כנגד הטכנולוגיה כגורם לירידה בקריאה ואוצר מילים דל לילדי ישראל,אינם מצליחים לצאת ממעגל הקסמים,ולהמחיש את היוזמות ללא איזכור של אותה טכנולוגיה ממש?רוצה לומר,מדוע המושג הראשון העולה במוחם של מציגי היוזמה הוא האחד ולא אחר-"מחשב"???התשובה לדידי טמונה בשאלה או בתובנה כי הטכנולוגיה אינה "הרעה החולה" האחראית לכל חוליי והדרדרות תלמידי ישראל,אלא עלינו לראותה בשירות הפדגוגיה.ואם נשכיל להבין וליישם זאת,וזה מחזיר אותי לחוויה המתוארת בתחילת דבריי,אם נשכיל לעשות שימוש מוגבר באמצעים טכנולוגיים כמעודדי ומגבירי למידה,נעשה את הצעד הקטן במסע הארוך אל האופק המזהיר.ואני אכן מאמינה בכך באמת ובתמים.אשמח לשמוע את קולכם בעניין.

כנס התקשוב כמחולל הארה על לימודי מסלול "תקשוב ולמידה" לתואר שני

אתחיל מהסוף.ישבתי לצד ד"ר עופר רימון,מנהל המינהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך,האישיות הבכירה ביותר בהקשר לתוכנית התקשוב הלאומית והאמון על כל השינויים בהטמעת התקשוב במדינת ישראל,אדם מרשים ללא כל צל של ספק,ושיתפתי אותו בשיא הפשטות והצניעות ביחידת הלימוד בתחום הדעת בתקשורת וחברה,עליה עמלנו חודשים רבים במסגרת הקורס "שימוש בטכנולוגיות למידה" אצל ד"ר גילה קורץ.עופר מאד התרשם ולו בשל העובדה כי לא קיימים עדיין חומרי למידה מתוקשבים המלווים את תכני בחינת הבגרות והמיועדים לאוכלוסיית תלמידי התיכון,ואז חשבתי לעצמי :האם אני הסנונית הראשונה,החלוצה שתעלה ללא היסוס חומרי למידה לתיכון?
כיצד החל הכל?לפני יומיים השתתפתי בכנס התקשוב בו הוצגו בפני רכזי התקשוב ומנחי אשכולות תקשוב עיקרי התוכנית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21,בדגש על בתי הספר אשר נבחרו להשתתף במחקר,בחלוקה לבתי ספר בקבוצת הניסוי והבקורת.במקביל הוצגו גם מאפייני שלוש החברות שנבחרו ע"י משרד החינוך לשמש כסביבות הלמידה המתוקשבות בהטמעת תוכנית התקשוב.תחושתי לאורך הכנס כולו היתה כמעין תחושת דז'ה-וו,הייתי כאן זה מכבר.ולמה כוונתי?לפתע כל העקרונות,התהליכים שאני חווה בקורסים השונים,הלמידה המתפתחת,אבני הדרך-הכל הפך לנגד עיניי למישנה סדורה,קיבל תיקוף והשתלב בתוך ים המידע באופן מאד הגיוני,היררכי וספירלי.בניגוד לדברים שונים שנאמרו וגרמו לתסיסת מה באולם ההרצאות(שאיני מבינה את פשרה),אני חשתי רגועה ומלאת סיפוק על כל הידע שרכשנו במהלך שנה עמוסת האתגרים והעשייה המרובה,והנה הכל מתחיל לשאת פרי,ונופל על מצע בשל.
הסדנאות אודות שלוש החברות,שפגשנו באופן בלתי אמצעי בשיעור של ד"ר אתי כוכבי-מט"ח,גלים ועת הדעת,גרמו לי להתבונן באופן שונה ולמוד נסיון על הסביבה,כאשר סביבי רכזי תקשוב ומנחים הנתקליחם בסביבה המדוברת לראשונה.ואז סגרתי עם עצמי מעגל.וידעתי שעשיתי את הבחירה הנכונה,וזהו הזמן והמקום לא לקפוא על השמרים אלא לצאת עם הרעיונות החוצה,לשתף ולהשתלב בעולם המקסים הזה,ללא חששות והיסוס.הסטנדרטים להם אנו נדרשים בתואר הזה גבוהים ביותר,ומקומם לא יסולא בפז.ומקבוצתנו האיכותית תצא הבשורה.בכך הנני בטוחה.
ד"ר עופר רימון הציג את התפוקות הנדרשות בהטמעת תוכנית התקשוב:תוכנית עבודה,ניהול פדגוגי מתוקשב,שילוב טכנולוגיה בתהליכי הוראה למידה והערכה(הל"ה),שיתוף ותקשורת,פורטל חינוכי בית ספרי,תוכנית אינטרנט בטוח מובנית עם שפ"י.ומה קסם לי,באופן אישי,יותר מכל?המחשבה שיבוא יום והוא אינו רחוק ובו יהיו מרחבים כיתתיים מתוקשבים-היינו לכל אחת מהכיתות שלי יהיה אתר משלה,ובו כל המשימות,שאלות ואני בטוחה בפריחה מחודשת של חלק מהתלמידים שזה המצע לו הם זקוקים,לאחר כל המחקרים בהם למדנו על השוני בין תלמיד מופנם למוחצן ודרך הביטוי באמצעות הטכנולוגיה.ומה לגבי שיתוף ותקשורת?קיימות ארבע רמות שגרמו לי לדמיין כיצד הן קורמות עור וגידים ואיך כל העולם שלי משתנה ומועשר:הרמה הראשונה-שיתוף של התלמידים בינם לבין עצמם,הרמה השנייה-תקשורת בין מורים חבריי במקומות ג"ג רחוקים מה שקרוי בעגה המקצועית למידת עמיתים,הרמה השלישית-תקשורת בין המנהל לצוות המורים,והרמה הרביעית-תקשורת בין ביה"ס לבית התלמיד.
מה שבטוח אני איני מסכימה באופן אישי עם לארי קובן והמסקנות עליהן התבסס בספרו:OVERSOLD &UNDERUSED בהקשר למקומן של הטכנולוגיות בחינוך.לטעמי וכפי שאני רואה את השתלשלות הדברים המחשב לא יוותר במחסני ביה"ס מיותם וחסר שימוש.
"האמונה היא הבסיס לכל חיפוש רוחני
             השורש לכל לימוד ועשייה
                         הצינור לכל טובה וברכה."

דרוש שומר ל"כלב השמירה של הדמוקרטיה"

התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה-ציטוט אהוב על העוסקים בתחום הדעת ,שבינו ובין המציאות תהום עמוקה.עמוקה מדי.וככל שהטכנולוגיה משמשת כלי להעברת המסרים ולמעשה מנווטת את חיינו ועושה עליהם מניפולציה תמידית,אני מודה ביני לבין עצמי שאין מקצוע חשוב ומהותי יותר מהחיבור הבלתי נמנע של הטכנולוגיה לתחום הדעת בו אני עוסקת-תקשורת.היכן היתה התקשורת המסחרית בסיקור הפנגת ה-100,00?בגמר "כוכב נולד",חשוב הרבה יותר ממתן ביטוי לרחש ולמצוקות החברתיות,אך......המחוייבות למפרסמים וחלילה איבוד פוטנציאלי של קמפיינים פרסומיים הכריע את הכף.והיו רק פריצות לשידור מההפגנה.ובשבת האחרונה?מה השתנה?עמדות שידור מכל רחבי הארץ,ביטול לוח השידורים המתוכנן,והכל למען מתן ביטוי לשיח הציבורי שאין עוד לערער על קיומו.
אני עוקבת בדריכות אחר תפקוד התקשורת בסיקור המחאה.בתחילת הדרך עוד התרשמתי כי הכתבים המשדרים מהשטח המאופיינים בסגנון עתונאי המזוהה עם אסכולת הניו-ג'ורנליזם,נותנים את הטון,אך מהר מאד התבדיתי ונוכחתי שוב בפער בין הערוצים והמדיות השונות.שיעור מצויין ליישום הצריכה המושכלת והבקורתית של אמצעי התקשורת,לכך אנו מחנכים ומכוונים בלימודי תחום הדעת המרתק הזה.בעוד שהרשתות החברתיות הוכיחו הלכה למעשה את עוצמתן בזיהוי וסיקור אובייקטיבי של המציאות,ללא מניפולציות ,כלי התקשורת המסורתיים היינו-עתונות כתובה,טלוויזיה,רדיו נכשלו בתפקידם.האם נרדמו בשמירה,או שמא מונעים ע"י כוחות מניפולטיביים חזקים מהם שאינם מאפשרים את הגילוי הנאות של פני הדברים?שמונעים מהקשר הון-שלטון המותיר אותם חסרי ברירה ביחס לדיווח עתונאי הוגן ונטול אינטרסים כלכליים?
המחאה הציבורית העלתה שוב שחור על גבי לבן וללא משוא פנים את דילמת הריכוזיות בשוק התקשורת הישראלי.המשפחות השולטות,הקונגלומרטים,לא מותירות לציבור מרחב מילוט ומנסות "לסגור"עליו מכל כיוון,עד כדי צמצום החשיבה ללא אפשרות בקורת או הסתייגות.כל זה נכון עד עידן הרשתות החברתיות ובעיקר הפייסבוק.לא נשתף פעולה עוד עם תקשורת המונעת מאינטרסים כלכליים גרידא,לא נהיה חלק ממרחב ציבורי הנשלט ע"י מספר טייקונים וקונגלומרטים,נהווה חלק דומיננטי ואקטיבי רק בשיח ציבורי אותנטי ,אובייקטיבי,המייצג מגוון דיעות וזרמים באוכלוסייה,בדיוק כפי שמאפשרים כלי התקשורת והטכנולוגיות החדשות דוגמת פייסבוק,בלוגים,טוויטר וכיו"ב.
כי אין כמו תקשורת הנאמנה להגדרת תפקידה,ואין כמו כתב-עתונאי הנותן ביטוי אמיתי ללא שיפוט,נטיות אישיות ורצון להיות בעל הסקופ היומי על חשבון האמת.או-אז כולנו הופכים קורבנות של השלטון,התקשורת ושל עצמנו.
אנו כציבור חייבים למצוא את הכוח להמשיך,לדבוק באמונה שלבנו מכתיב לנו,בשכל הישר,בצריכה בקורתית ומושכלת של מקורות המידע האינסופיים ובחשיבה העצמאית.ולהיות אופטימיים שנצליח כי "השלם גדול מסך כל חלקיו".