השבוע האחרון בו חזרנו לשיגרת עבודה ולימודים,חולל מהפכה בתובנות שלי ובראייתי את השינוי שהתחולל בי בשנה האחרונה לאור לימודי התקשוב ושילובם הלכה למעשה באופן ההוראה שלי.אני יכולה להעיד על עצמי כי אני מבולבלת ונרגשת כאחד משפע הכלים והאפשרויות הטכנולוגיות אשר הצטברו בארגז הכלים שלי כמורה וכאדם בהתנהלות היומיומית,ואין ספק כי אני באה ממקום אחר בכל שיעור ושיעור,ויש הרבה כאלה במהלך כל יום עבודה.ואני שואלת את עצמי כיצד ניהלתי שיעורים עד היום.ראשית,אני לא מוותרת על החדר האור-קולי,וכיוון שיש רק שניים כאלה בכל ביה"ס,כמעט בכל יום בשבוע האחרון מצאתי עצמי בויכוח מול מורה זה או אחר על הזכות להשתמש בחדר,כאשר מנגד מורה הזקוק/ה לחדר לא בשל האפשרויות הטכנולוגיות שבו,אלא בשל שיבוץ אקראי לאור מצוקת חדרי הכיתות בביה"ס.הלו,אנו במאה ה-21.
אדם שאינו מוותר על החלומות שלו - ראוי בעיניי.אני-הולכת בעקבות החלום וחיה לאורו.וכך,חוויתי יחד עם תלמידיי את חווית ההוראה החדשה,והתלהבותי ניכרה בשפת הגוף שלי.בכך אין לי ספק.השינוי המחשבתי בתפקידי כמורה בפרט,ובתפיסת ההוראה ככלל שינתה לדידי את אופי ומטרות השיעור.בתחום הדעת שלי-תקשורת,הדברים מצאו את ביטויים בהתאמת עולם התוכן לאופן ולדרך בה הועבר התוכן.כדוגמא,לא ניתן לדבר על חשיבה יצירתית כמרכיב בסיסי בפרוייקטי הגמר של תלמידיי ללא המחשת הנושא הלכה למעשה באופן יצירתי...ומי מאפשר זאת אם לא הטכנולוגיה?לא שעד היום לימדתי את הנושא בצורה לא יצירתית ,אך אין ספק כי השימוש בטכנולוגיה משדרג את האפשרויות הפוטנציאליות,ומאפשר למידה פעילה מבוססת התנסות,דיאלוגית ורלוונטית עשרות מונים מהלמידה המסורתית.
כיום,הקונסטרוקטיביזם הוא נר לרגליי.התלמידים שלנו נמצאים ע"פ אלווין טופלר ב"גל השלישי"-גל הידע של המאה ה-21.הניו-אייג' מתבטא במודעות של האדם לעצמו,ביצירתיות,סקרנות,מוטיבציה פנימית,יכולת פיתוח,מולטי-דיאלוג.ובל נשכח כי הדיאלוג הוא טכנולוגי והוא נחשב בר-קיימא בהיותו בקשר עם העולם.אשרי כמורה על האפשרות להיות חלק מהחוויה הזו,מהתהליך הזה של עקרונות ותיאוריות הקורמים עור וגידים והופכים למציאות חיה אל מול עיניי.מהו הגל השלישי הזה שכולם כה מיטיבים לנסח את הגדרותיו ומרכיביו?האם כל התיאורטיקנים גם היו מיטיבים ליישמו בשטח ,בכיתה,הלכה למעשה?דה-פקטו,בגל הידע,אין תפיסת הוראה אחת,אין חוקים וסדירויות,הכל מהיר ושוטף,ובכל זאת בסוף השנה אנו נדרשים לבחינת בגרות מובנית ושיטתית כמו ב"גל השני"-הגל התעשייתי.מבלבל,לא?דה-יורה,אנו בגל השלישי-גל הידע.דה-פקטו,אנו בין הגל התעשייתי לגל הידע.וזהו המקור לבלבול.הפתרון מצוי לדעתי בהבנה שתפקיד המורה השתנה,ואנו לא עוד מקור הסמכות הבלעדית להעברת ידע כי אם בעלי האוטוריטה לניהול ידע.כאשר אני חושבת על המציאות של ביה"ס כיום,עולות לנגד עיניי תופעות של פוסטמודרניזם,חברה רב-תרבותית,אינטליגנציות מרובות,כלכלת הזנב הארוך המתארת ריבוי מקצועות לימוד,ריבוי התמחויות.
המחצית הראשונה של המאה ה-20 התאפיינה בפרוגרסיביזם.כיום,אין לכך מקום לאור ערעור תבניות הידע ועדכונו בעידן של אוטוסטרדת המידע.נוכחנו השנה אינספור פעמים בדוגמאות כיצד האדם יוצר את הידע בעצמו,ואף נדרשנו בקורס של ד"ר ליאת אייל לנתח האם המידע אליו אנו נחשפים קביל,אם לאו.האם המידע מבוסס ידע אקדמי או פרי מוחו הקודח של מפרסמו.נקודה זו מעלה שאלות רבות באשר לרלוונטיות הקוריקולום המנחה את התכנים הנלמדים,בעוד שלמידה משמעותית מבוססת על מודל הקונטרא-מרחבי הלמידה.המודל המנצח בעיניי הוא הקונסטרוקטיביזם-המורה והתלמיד אקטיביים,המורה המומחה בדיסציפלינה מלווה הבניית ידע חדש תוך התבססות על ידע קיים והצפת ידע אינטואיטיבי,הלמידה רלוונטית ללומד,ושני הצדדים גם יחד מחוברים ,מזינים וניזונים מלמידה משמעותית.
לסיום,יצאתי עם תלמידיי השנה במידה מסויימת למסע אל הלא-נודע.השיעורים אינם במודל המסורתי של העברת חומר הלימוד ממני אליהם,כפי שניסח יורם הרפז,אלא שיעורי הצפה של למידה אינסופית המשנה את התובנות שלהם על העולם ומעודדת חשיבת עומק.
את השיעור סיימתי באופן יצירתי בהשמעת השיר של שלום חנוך האגדי "הולך נגד הרוח",עם מטלה לניתוח משפט המפתח בשיר ,ועם השאלה כשאלת מחשבה:"המאה ה-21 תהיה טובה או רעה יותר?"
אתם מוזמנים להקדיש לכך דקה או שתיים של מחשבה...יצירתית.
אדם שאינו מוותר על החלומות שלו - ראוי בעיניי.אני-הולכת בעקבות החלום וחיה לאורו.וכך,חוויתי יחד עם תלמידיי את חווית ההוראה החדשה,והתלהבותי ניכרה בשפת הגוף שלי.בכך אין לי ספק.השינוי המחשבתי בתפקידי כמורה בפרט,ובתפיסת ההוראה ככלל שינתה לדידי את אופי ומטרות השיעור.בתחום הדעת שלי-תקשורת,הדברים מצאו את ביטויים בהתאמת עולם התוכן לאופן ולדרך בה הועבר התוכן.כדוגמא,לא ניתן לדבר על חשיבה יצירתית כמרכיב בסיסי בפרוייקטי הגמר של תלמידיי ללא המחשת הנושא הלכה למעשה באופן יצירתי...ומי מאפשר זאת אם לא הטכנולוגיה?לא שעד היום לימדתי את הנושא בצורה לא יצירתית ,אך אין ספק כי השימוש בטכנולוגיה משדרג את האפשרויות הפוטנציאליות,ומאפשר למידה פעילה מבוססת התנסות,דיאלוגית ורלוונטית עשרות מונים מהלמידה המסורתית.
כיום,הקונסטרוקטיביזם הוא נר לרגליי.התלמידים שלנו נמצאים ע"פ אלווין טופלר ב"גל השלישי"-גל הידע של המאה ה-21.הניו-אייג' מתבטא במודעות של האדם לעצמו,ביצירתיות,סקרנות,מוטיבציה פנימית,יכולת פיתוח,מולטי-דיאלוג.ובל נשכח כי הדיאלוג הוא טכנולוגי והוא נחשב בר-קיימא בהיותו בקשר עם העולם.אשרי כמורה על האפשרות להיות חלק מהחוויה הזו,מהתהליך הזה של עקרונות ותיאוריות הקורמים עור וגידים והופכים למציאות חיה אל מול עיניי.מהו הגל השלישי הזה שכולם כה מיטיבים לנסח את הגדרותיו ומרכיביו?האם כל התיאורטיקנים גם היו מיטיבים ליישמו בשטח ,בכיתה,הלכה למעשה?דה-פקטו,בגל הידע,אין תפיסת הוראה אחת,אין חוקים וסדירויות,הכל מהיר ושוטף,ובכל זאת בסוף השנה אנו נדרשים לבחינת בגרות מובנית ושיטתית כמו ב"גל השני"-הגל התעשייתי.מבלבל,לא?דה-יורה,אנו בגל השלישי-גל הידע.דה-פקטו,אנו בין הגל התעשייתי לגל הידע.וזהו המקור לבלבול.הפתרון מצוי לדעתי בהבנה שתפקיד המורה השתנה,ואנו לא עוד מקור הסמכות הבלעדית להעברת ידע כי אם בעלי האוטוריטה לניהול ידע.כאשר אני חושבת על המציאות של ביה"ס כיום,עולות לנגד עיניי תופעות של פוסטמודרניזם,חברה רב-תרבותית,אינטליגנציות מרובות,כלכלת הזנב הארוך המתארת ריבוי מקצועות לימוד,ריבוי התמחויות.
המחצית הראשונה של המאה ה-20 התאפיינה בפרוגרסיביזם.כיום,אין לכך מקום לאור ערעור תבניות הידע ועדכונו בעידן של אוטוסטרדת המידע.נוכחנו השנה אינספור פעמים בדוגמאות כיצד האדם יוצר את הידע בעצמו,ואף נדרשנו בקורס של ד"ר ליאת אייל לנתח האם המידע אליו אנו נחשפים קביל,אם לאו.האם המידע מבוסס ידע אקדמי או פרי מוחו הקודח של מפרסמו.נקודה זו מעלה שאלות רבות באשר לרלוונטיות הקוריקולום המנחה את התכנים הנלמדים,בעוד שלמידה משמעותית מבוססת על מודל הקונטרא-מרחבי הלמידה.המודל המנצח בעיניי הוא הקונסטרוקטיביזם-המורה והתלמיד אקטיביים,המורה המומחה בדיסציפלינה מלווה הבניית ידע חדש תוך התבססות על ידע קיים והצפת ידע אינטואיטיבי,הלמידה רלוונטית ללומד,ושני הצדדים גם יחד מחוברים ,מזינים וניזונים מלמידה משמעותית.
לסיום,יצאתי עם תלמידיי השנה במידה מסויימת למסע אל הלא-נודע.השיעורים אינם במודל המסורתי של העברת חומר הלימוד ממני אליהם,כפי שניסח יורם הרפז,אלא שיעורי הצפה של למידה אינסופית המשנה את התובנות שלהם על העולם ומעודדת חשיבת עומק.
את השיעור סיימתי באופן יצירתי בהשמעת השיר של שלום חנוך האגדי "הולך נגד הרוח",עם מטלה לניתוח משפט המפתח בשיר ,ועם השאלה כשאלת מחשבה:"המאה ה-21 תהיה טובה או רעה יותר?"
אתם מוזמנים להקדיש לכך דקה או שתיים של מחשבה...יצירתית.
רונית, אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת ואני באמת ושבת שעם סיום לימודינו אנו נצא לדרך שהיא ממש נגד הרוח. מערכת החינוך בתיכון עדיין לא הפנימה את העובדה שיש לשנות את הפדגוגיה במהרה. ואם לא ישכילו ללמוד ולהתכונן לקראת השנים הבאות תלמידי היסודי שעתידים להגיע לתיכון, עוד כ- חמש שנים, יביא לכאוס ולחוסר אונים של המערכת, המורים, שיטת הערכה לא מתאימה והוראה לא רלוונית.
השבמחק