יחידת לימוד מתוקשבת כסייסמוגרף לסגירת מעגל...ולפתיחת מעגל חדש

"את אוצר"
"אני מרגיש שצעדת מאה שנה קדימה והשארת אותי שלש מאות שנה מאחור"
"לא ידענו שזה מה שאת עושה עם התלמידים"
"כל הכבוד"
"תישארי צנועה כמו שאת,למרות כל הכישורים והיכולות שלך"
"אפשר לדעת למה את עדיין בבית-הספר?תפרצי,תצעדי קדימה עם כל הידע שלך".

אלו היו מקצת מהתגובות שאספתי לחיקי,לאחר שהצגתי את יחידת הלימוד המתוקשבת שבניתי להוראת תקשורת לבחינת הבגרות שתתקיים השנה.הצגת הדברים היתה בישיבת המליאה הבית ספרית,בפני כמאה מורים,והתלוו אליה כמובן הרציונאל שלי למחוייבות שלנו כיום במאה ה-21,להתייחס לטכנולוגיה כאמצעי בלתי נפרד מאופן ההוראה שלנו את תלמידינו ה"ילידים הדיגיטליים".מנהלת ביה"ס שיזמה וביקשה ממני לעשות זאת,אמרה לי בסיום דבריי כי הצגתי באופן מעולה את העקרונות החשובים ביותר בהטמעת התקשוב,וההדגמה היתה נפלאה.ואני חשבתי באותו רגע שאני רוצה לרוץ ולחבק את ד"ר גילה קורץ,ראש המסלול לתקשוב ולמידה בתואר השני,שהביאה אותי מנקודת האפס בה התחלתי את התואר מבחינת אוריינטציה למחשב,לנקודה בה אני נמצאת היום.וכיוון ש"אין הנחתום מעיד על עיסתו",אצטט את דברי חברתי מיכלי הלומדת עימי לתואר זה וחווה את השינויים החלים בי,אשר אמרה לי אתמול בשיחה טלפונית(כן,כן,לא הכל בסקייפ או בפייסבוק.ממש לא.ועל המגע האנושי איני מוותרת בעד שום הון שבעולם)כי לעניות דעתה,אני אחת מהסטודנטיות שעשו את כברת הדרך הארוכה ביותר והמשמעותית ביותר מבחינת שילוב כל הכלים שרכשתי בדרך ההוראה שלי.יש צדק בדבריה,והדבר אף מרחיק לכת יותר משילוב בהוראה ,אלא כדרך חיים ואופן החשיבה.אני בהחלט יכולה להעיד על עצמי,כי נקודת הריאות שלי על דברים השתנתה,אני מאד מחוברת למהפכה הזו ומאמינה בה בכל ליבי.ודווקא בשל היותי במקום הזה של תסכול כתוצאה מחוסר ידע ונסיון,בדיוק לפני שנה וחצי,אני יכולה לחלוטין להבין את אותם מורים שחשים במנהרת זמן,שנותרו הרחק מאחור.ואני כאן כדי לעזור להם,בדיוק כפי שאני קבלתי את העזרה הענקית הן מחברותיי לתואר,ואת התמיכה הרוחנית מהסגל האקדמי במסלול שלנו.כולי תקווה כי אגיע לפחות ללב של סטודנט/ית אחד/ת הנמצאים כעת בתחילת התואר,וחשים אבודים משהו...היו אופטימיים.יש תקווה,והכל תלוי בכח הרצון וההתמדה שלכם.רק לא להרים ידיים,ולהתפלל כמוני שיעטפו אתכם האנשים הנכונים."כי השלם הוא יותר מסך כל חלקיו"...
הזכרתי את המושג "מהפכה".כי כך אני רואה את הטמעת התקשוב והטכנולוגיה בחינוך,למידה והוראה,ובל נשכח כי כל מהפכה מתחילה בצעדים קטנים המערערים את הסטטוס-קוו.לשם שינוי,במקום להביא לישיבת המליאה הבית-ספרית הרצאת אורח בתחום הדיאלוג הבית-ספרי או נושאים שדשנו בהם בעבר,וייתכן שנס ליחם,החלטנו מספר מורות שהתקשוב "בדמן",להביא הרצאת אורח שתערער את אמות הספים ותשנה משהו בתפיסת העולם של מי שאינו לומד תקשוב ולמידה כבר שנתיים,ומבין את חשיבות הטכנולוגיה בשירות הפדגוגיה.לצערי,רב רובם של המורים נמצאים עדיין בשלב הזה,ואני וודאי מבינה זאת,כי הייתי שם ממש לא מזמן,ולכן כה חשוב לי לפעל למען שינוי דרכי החשיבה קודם כל ואז לימוד השימוש בכלים הטכנולוגיים.

הרצאת האורח שלנו,שרון גרינברג אשר הטמיע את התקשוב ברשת אורט היתה מעולה מחד,ומתסכלת מאידך.תלוי באיזה צד של מפת החשיבה התפיסתית נמצא כל מורה.אך גם אם היתה מתסכלת עבור המורים שאין להם כל מושג בתקשוב,הושגה לפי דעתי המטרה-ערעור הסטטוס-קוו.שמעון פרס,נשיא המדינה היקר שלנו,אמר את המשפט הגאוני הבא:"מביצים אפשר לעשות חביתה.מחביתה אי אפשר לעשות ביצים".וזו האג'נדה שלי.ע"פ תיאוריית הדטרמיניזם הטכנולוגי,לא ניתן לחזור לאחור,ועלינו לצעוד ברוח הזמן על כל השינויים שהזמן מביא עימו ,בלא לנסות להילחם ברוח הזמן.הפער רק ילך ויגדל.

אז,עם אילו תובנות וכלים יצאתי מההרצאה המרתקת של שרון?ראשית,שעשיתי את הבחירה האופטימלית בבחירת המסלול הז ללימודי התואר השני שלי.לא יכולתי לבחר טוב יותר ומתאים יותר-לאור ההקשר,העניין האישי שלי והעיתוי.ולכל אלה,הוספתי התואר הזה נופך משלי.כפי שאומרות לי חברותיי תמיד-הבלוג שלך הוא כמו כתיבת שיר,פואמה ספרותית.נכון.הבלוג עבורי הוא בדיוק רפלקציה לכל תהליכי החשיבה המלווים אותי בתואר השני,ולא יכלה ד"ר גילה קורץ לחשוב על דרך מצויינת מזו לרפלקציה.שתבינו,קוראיי הנאמנים,שכאשר הציגה זאת גילה לפני שנה כפרוייקט הגמר שלנו לתואר,לא ידעתי אפילו איך פותחים בלוג,לא קראתי מעולם פוסטים וכו' וכו'.זהו בדיוק השינוי במנהרת הזמן עליו אני מדברת.

שנית,שרון הציג בפנינו נתונים הן נתונים מספריים על מגמות גלישה ושימוש בטוויטר,פייסבוק ובני הנוער כיוםואת הדבר הבא בטכנולוגיה-AUGMENTED REALITY =מציאות מועשרת.חשבתי מיד איך יכולתי לעשות שימוש באפליקציה זו בלימוד יסודות הצילום באופן תלת-מימדי,או כיצד תלמידי המדעים יוכלו לחקור ללא מקרוסקופ וללא טלסקופ.טכנולוגיה מדהימה,המבוססת על החוש השישי.

מעל כל אלה,חזרו שוב ושוב "וצפו" לנגד עיניי שתי המיומנויות הנדרשות בעולם הקונסטרוקטיביסטי אליו אנו מכוונים את תלמידינו ואת עצמנו:עבודת צוות ושיתופיות ברשת.ללא הבנת והטמעת היסודות הללו,לא ישתנה דבר במציאות הבית-ספרית.

ובחזרה למוטיב החביתה:"אי אפשר לעשות חביתה בלי לשבור ביצים".ציטוט מפתגם עממי שאינו יכול לתאר טוב יותר את צור מחשבתי בימים אילו.בהצלחה לכולנו באשר אנו,בכל סוג של חביתה בה נבחר.

אין שחור ולבן,אין מונופול על התשובה...קווים לדמותו של הגל השלישי-גל הידע

השבוע האחרון בו חזרנו לשיגרת עבודה ולימודים,חולל מהפכה בתובנות שלי ובראייתי את השינוי שהתחולל בי בשנה האחרונה לאור לימודי התקשוב ושילובם הלכה למעשה באופן ההוראה שלי.אני יכולה להעיד על עצמי כי אני מבולבלת ונרגשת כאחד משפע הכלים והאפשרויות הטכנולוגיות אשר הצטברו בארגז הכלים שלי כמורה וכאדם בהתנהלות היומיומית,ואין ספק כי אני באה ממקום אחר בכל שיעור ושיעור,ויש הרבה כאלה במהלך כל יום עבודה.ואני שואלת את עצמי כיצד ניהלתי שיעורים עד היום.ראשית,אני לא מוותרת על החדר האור-קולי,וכיוון שיש רק שניים כאלה בכל ביה"ס,כמעט בכל יום בשבוע האחרון מצאתי עצמי בויכוח מול מורה זה או אחר על הזכות להשתמש בחדר,כאשר מנגד מורה הזקוק/ה לחדר לא בשל האפשרויות הטכנולוגיות שבו,אלא בשל שיבוץ אקראי לאור מצוקת חדרי הכיתות בביה"ס.הלו,אנו במאה ה-21.
אדם שאינו מוותר על החלומות שלו - ראוי בעיניי.אני-הולכת בעקבות החלום וחיה לאורו.וכך,חוויתי יחד עם תלמידיי את חווית ההוראה החדשה,והתלהבותי ניכרה בשפת הגוף שלי.בכך אין לי ספק.השינוי המחשבתי בתפקידי כמורה בפרט,ובתפיסת ההוראה ככלל שינתה לדידי את אופי ומטרות השיעור.בתחום הדעת שלי-תקשורת,הדברים מצאו את ביטויים בהתאמת עולם התוכן לאופן ולדרך בה הועבר התוכן.כדוגמא,לא ניתן לדבר על חשיבה יצירתית כמרכיב בסיסי בפרוייקטי הגמר של תלמידיי ללא המחשת הנושא הלכה למעשה באופן יצירתי...ומי מאפשר זאת אם לא הטכנולוגיה?לא שעד היום לימדתי את הנושא בצורה לא יצירתית ,אך אין ספק כי השימוש בטכנולוגיה משדרג את האפשרויות הפוטנציאליות,ומאפשר למידה פעילה מבוססת התנסות,דיאלוגית ורלוונטית עשרות מונים מהלמידה המסורתית.
כיום,הקונסטרוקטיביזם הוא נר לרגליי.התלמידים שלנו נמצאים ע"פ אלווין טופלר ב"גל השלישי"-גל הידע של המאה ה-21.הניו-אייג' מתבטא במודעות של האדם לעצמו,ביצירתיות,סקרנות,מוטיבציה פנימית,יכולת פיתוח,מולטי-דיאלוג.ובל נשכח כי הדיאלוג הוא טכנולוגי והוא נחשב בר-קיימא בהיותו בקשר עם העולם.אשרי כמורה על האפשרות להיות חלק מהחוויה הזו,מהתהליך הזה של עקרונות ותיאוריות הקורמים עור וגידים והופכים למציאות חיה אל מול עיניי.מהו הגל השלישי הזה שכולם כה מיטיבים לנסח את הגדרותיו ומרכיביו?האם כל התיאורטיקנים גם היו מיטיבים ליישמו בשטח ,בכיתה,הלכה למעשה?דה-פקטו,בגל הידע,אין תפיסת הוראה אחת,אין חוקים וסדירויות,הכל מהיר ושוטף,ובכל זאת בסוף השנה אנו נדרשים לבחינת בגרות מובנית ושיטתית כמו ב"גל השני"-הגל התעשייתי.מבלבל,לא?דה-יורה,אנו בגל השלישי-גל הידע.דה-פקטו,אנו בין הגל התעשייתי לגל הידע.וזהו המקור לבלבול.הפתרון מצוי לדעתי בהבנה שתפקיד המורה השתנה,ואנו לא עוד מקור הסמכות הבלעדית להעברת ידע כי אם בעלי האוטוריטה לניהול ידע.כאשר אני חושבת על המציאות של ביה"ס כיום,עולות לנגד עיניי תופעות של פוסטמודרניזם,חברה רב-תרבותית,אינטליגנציות מרובות,כלכלת הזנב הארוך המתארת ריבוי מקצועות לימוד,ריבוי התמחויות.
המחצית הראשונה של המאה ה-20 התאפיינה בפרוגרסיביזם.כיום,אין לכך מקום לאור ערעור תבניות הידע ועדכונו בעידן של אוטוסטרדת המידע.נוכחנו השנה אינספור פעמים בדוגמאות כיצד האדם יוצר את הידע בעצמו,ואף נדרשנו בקורס של ד"ר ליאת אייל לנתח האם המידע אליו אנו נחשפים קביל,אם לאו.האם המידע מבוסס ידע אקדמי או פרי מוחו הקודח של מפרסמו.נקודה זו מעלה שאלות רבות באשר לרלוונטיות הקוריקולום המנחה את התכנים הנלמדים,בעוד שלמידה משמעותית מבוססת על מודל הקונטרא-מרחבי הלמידה.המודל המנצח בעיניי הוא הקונסטרוקטיביזם-המורה והתלמיד אקטיביים,המורה המומחה בדיסציפלינה מלווה הבניית ידע חדש תוך התבססות על ידע קיים והצפת ידע אינטואיטיבי,הלמידה רלוונטית ללומד,ושני הצדדים גם יחד מחוברים ,מזינים וניזונים מלמידה משמעותית.
לסיום,יצאתי עם תלמידיי השנה במידה מסויימת למסע אל הלא-נודע.השיעורים אינם במודל המסורתי של העברת חומר הלימוד ממני אליהם,כפי שניסח יורם הרפז,אלא שיעורי הצפה של למידה אינסופית המשנה את התובנות שלהם על העולם ומעודדת חשיבת עומק.
את השיעור סיימתי באופן יצירתי בהשמעת השיר של שלום חנוך האגדי "הולך נגד הרוח",עם מטלה לניתוח משפט המפתח בשיר ,ועם השאלה כשאלת מחשבה:"המאה ה-21 תהיה טובה או רעה יותר?"
אתם מוזמנים להקדיש לכך דקה או שתיים של מחשבה...יצירתית.

מהיי-טק היי לקונסטרוקטיביזם

פרוייקט הייטק-היי מהו?ראשית,ברמה המעשית מדובר בשתי כיתות בהן אלמד השנה בהשראת פרוייקט זה.הכל חדשני,התנסותי,קונסטרוקטיביזם בהתהוותו.מדובר בפרוייקט אשר ייושם בביה"ס על שכבותיו השונות,החל מהשבועות הקרובים.בתחילת דרכו מתייחס לכיתה ייחודית וחדשנית המבוססת על לימוד מספר מקצועות בשיטת PBL-PROJECT BASED LEARNING.
התוצר הינו המניע העיקרי ללמידה,תוך מילוי משימות אינטלקטואליות,מושתת על אסטרטגיות למידה המאפשרות אינטרקציות חברתיות ,כאשר נקודת המוצא ללמידה מבוססת פרוייקטים,פיתוח חשיבה בקורתית המאפשרת פוליסמיות,רלוונטיות והגשמה אישית עבור כל תלמיד.
הפרוייקט הינו שיטת לימוד המותאמת למיומנויות המאה ה-21 ,תוך שימוש בטכנולוגיות,דרכי הוראה חלופיות,הגשמת כל תלמיד כאינדיבידואל בהתבסס על נקודות החוזק שלו,ופיתוח ה"אני" של התלמיד לקראת תוצר המהווה ע"פ התוכנית את המניע העיקרי ללמידה.
גולת הכותרת מעבר לכל המילים המרשימות הללו היא הלמידה הקונסטרוקטיביסטית.ישבתי בימי ההיערכות לפתיחת השנה,עת הציגו לנו מטעם מכון חיצוני את הדגשים לפרוייקט ההיי-טק היי וחשבתי לעצמי מה תרמו לי הלימודים השנה בכניסה "חלקה" לתוך הפרוייקט הזה,שרוב רובם של המורים אינם יודעים "איך לאכול אותו" כמו כל המצאה חדשנית וייחודית.התרומה העיקרית היתה ההתנסות שלי עצמי בתהליך של למידה משמעותית תוך מילוי משימות ,מפגש עם אסטרטגיות מגוונות מקדמות למידה,מתן חופש למחשבה בקורתית,יצירתית ,עצמאית והרבה חיפוש פנימי.והידיעה מעל הכל-כי השאלה חשובה לא פחות מהתשובה,אם לא יותר...
להלך מחשבה זה מתחברת הכתבה אשר פורסמה שלשום במוסף "גלריה" של עיתון הארץ,בה רואיינה ד"ר גילה קורץ שלנו אודות הפער הטכנולוגי בו חיים הילדים בין המציאות העגומה בה פוגשים ילדינו במערכת החינוך ובין החיים המקוונים ועתירי הטכנולוגיה המחכים להם בבית.אכן "חיים כפולים" כפי שהגדירה העתונאית תמר רותם במאמר "ילדים דיגיטליים בעולם אנלוגי".אני מתחברת מאד לדבריה של ד"ר גילה קורץ כי תפקידם של אנשי החינוך להבין את המרחבים החדשים  שהילדים בונים לעצמם במשחקי המחשב המורכבים כגון "סקונד לייף" ו"סים",ולעמוד על ההבדלים ולחדד את השוני בין הדמות האמיתית לוירטואלית.(הדמות שיצרו לעצמם במשחק).
ובכלל,מקומה של הטכנולוגיה בחיינו ובקשר שלנו עם תלמידינו הבוגרים.תלמידיי הינם בני 16-18,ועליהם לא חל איסור השימוש בפייסבוק,ואני החלתי לאחרונה לנצלו לצורכי למידה ושיתוף במידע עם התלמידים.כאשר נכנסתי לכיתה היום חשתי כי אני מחוברת הרבה יותר ויודעת עליהם כבני אדם הרבה יותר מאשר בעבר.כמו אני מכירה חברים ותיקים.וההתרגשות היתה בשיאה.פנו אליי גם כמה תלמידים לגבי נושאים בלימוד עצמי וממש ביקשו בתחינה שאתייחס לשאלות שהעבירו לי בפייסבוק.כשנעניתי שניתן לעשות זאת פנים אל פנים אמרו שמעדיפים בפייסבוק,כי אלו החיים האמיתיים.אילו החיים האמיתיים.כך המתבגרים של היום.ועלינו ,המורים,להתמודד עם השינויים הללו,וודאי שלא להילחם בהם אלא לרתום אותם לצורכינו.ובניגוד לכותרת שהופיעה היום באחד העיתונים כי המורים ברמה גבוהה והתלמידים לא,אני לחלוטין לא מסכימה עם אמירה זו המצביעה על אי ראיית השינויים הללו.לטעמי,הילדים והנוער ככלל לומדים המון אך בדרכים לא קונבנציונליות,באמצעות חשיפתם לכל הטכנולוגיות המוצעות להם,ואוכלוסיית המורים אינה מדביקה את הפער,וחלקם אכן לא רלוונטיים עבור תלמידיהם ולצערי לא ירחק היום בו לא יוכלו לתקשר עימם.
היה לי מאד מאתגר לדעת כי תלמידיי ואני מדברים באותה שפה,וכי אני יכולה להבין על מה בדיוק הם מדברים.
ולסיום אנקדוטה מקסימה המגוללת כל מה שאמרתי וחשבתי לכדי נרטיב אחד מתוחכם:בדרום אפריקה השיקה סוכנות בלונד 2.0 הישראלית פעילות ממוקדת לקהל יעד צעיר במטרה לחבר בין חברת HP לעולם הלימודים וביה"ס.הגולשים העלו סיפורים מרתקים ומוזרים בהקשר ליום הראשון בבית הספר.נאמר שהיה על כל אחד מאיתנו לעשות זאת ברגע זה-האם פשוט הדבר?ממש לא.אז אנשי התוכן של הסוכנות המדוברת,המבינים את עוצמתה של המילה הכתובה,הבינו זאת,והעצימו את כוחה של המילה בסביבה הדיגיטלית.מה הכוונה? מבין הסיפורים שהועלו ע"י הגולשים ,אלו שזכו להכי הרבה לייקים היו גם הזוכים ,איך לא, במוצרים כמו מחשבים ניידים מתוצרת החברה המסחרית עליה דובר.
אם נחשב לרגע קט,מדובר בפעילות תוכן פשוטה, אך בצידה רעיון גאוני בשיווק ,משולב בהבנת קהל היעד החי את החיים האמיתיים - בסביבה הדיגיטלית.
שנה מאתגרת,מלאת סיפוק ועשייה משמעותית לכולנו.ורק בריאות אמן!

למידה כפוטנציאל לחוויה או חוויה כפוטנציאל ללמידה?

"חוויה ברמה בינלאומית עם אמצעי ההמחשה הטכנולוגיים המתקדמים ביותר בעולם:מסכים אינטרקטיביים,מופעים אורקוליים,הולוגרמות,מיצגים ממוחשבים מלהיבים,עמדות מידע מאתגרות...." כך "מוכרים" כיום חווית ביקור במוזיאון.אלו פני המוזיאון של המאה ה-21.וללא הטיית שם התואר אינטרקטיבי  וממוחשב על כל הטיותיו,אין למוזיאון זכות קיום.האם זה מלמד משהו עלינו,צרכני ומבקרי המוזיאון?
אין ספק כי פני העולם השתנו.וכך,גם אופן הלמידה.כיום משווקים כל למידה כפוטנציאל לחוויה...ואולי חתירת כל מרכזי המבקרים הינה להיפוך הדברים-כל חוויה כפוטנציאל ללמידה.ע"פ עקרון ה-EDUCATION+ENTERTAINMENT הנאה וידע משלימים זה את זה בסינרגיה,וההשלכה המיידית היא כי ניתן ללמד למעשה כל נושא או תחום דעת ,אם מעניין את הלומד אם לאו,בתנאי שמדובר בלמידה הנשענת על חוויה.אינטרקטיביות כבר אמרנו?חדשנות והתנסות אישית הזכרנו?ומה כל אלה אם לא למידה קונסטרוקטיביסטית שעל קנקנה עמדנו זה אך לפני שני סמסטרים?
בביקורי במרכז מבקרים העונה לכל התיאורים שהצגתי עד כה,בעיקר הבטתי מהצד על תגובות והשתתפות פעילה בחתך גילאים הטרוגני בפעילויות וההתנסויות השונות בהם נטלו חלק במוזיאון.אני חייבת להודות כי נדהמתי לגלות את הבקיאות שגילו לאחר מכן בהתייחס לנושא לא מוכר בו נפגשו לראשונה.האם החוויה האינטרקטיבית וההתנסות הקונסטרוקטיביסטית מנצחים בגדול?האם אין מנוס בדור של ילדינו-דור שגדל לתוך המאה ה-21 משילוב החוויה בתהליך החינוכי-לימודי?היכן האיזון?מדובר בשאלות רטוריות מן הסתם,ולכל איש חינוך שמורות תשובותיו עימו.
ולמען הגילוי הנאות-נהניתי הנאה צרופה במרכז המבקרים המדובר,התנסיתי ולמדתי,חוויתי והתלהבתי.ומעל הכל-הבנתי את התלהבות סובביי והייתי חלק אינטגרלי מהם.
אני חוזרת למציאות.חשה כמו מסע במנהרת זמן.לקראת החזרה לביה"ס צצות כפטריות מדי יום בתקשורת הכתובה יוזמות חדשות בתחום החינוך,הנחיות,ספרים,תוכניות לימוד ומה לא.התרשמותי האישית כי מעבר לכך שמדובר בחינוך ככלל וביה"ס בפרט בשל היות הנושא על סדר היום הציבורי,התחושה הרווחת היא כי ילדי ישראל נמצאים בנסיגה באשר ללקסיקה שלהם(אוצר-המילים),ירידה בקריאה,ניתוח טקסטים וכתיבת חיבורים.בכל ה"רעות החולות" הללו מואשמת הצפייה בטלוויזיה והשיעבוד לטכנולוגיה.שתי יוזמות חינוכיות שהוצעו ע"י משרד החינוך לאור יישום הלקחים מהתוצאות המתסכלות הללו הן:תוכנית לימודים העוסקת בכתיבת חיבורים ומאמרים וניתוח טקסטים ודו"חות - לתלמידי חטיבות הביניים,והכנסת ספר לימוד חדש ללימודי השפה העברית המיועד לתלמידי כיתות ה-ו המדגיש את ההיבט האטימולוגי של כל מילה.ממש כמו מילון.כאשר הציגו את היוזמה בתקשורת,נתנו לדוגמא את משמעויות המילים היומיומיות כמו "מחשב","הזדמנות","המנון",וטענו כי ילדים העושים את צעדיהם הראשונים בהבנת השפה,מן הראוי שיעמדו על משמעויות המילים באופן פשוט ומובן.אני נותרתי תמהה :מדוע הטוענים כנגד הטכנולוגיה כגורם לירידה בקריאה ואוצר מילים דל לילדי ישראל,אינם מצליחים לצאת ממעגל הקסמים,ולהמחיש את היוזמות ללא איזכור של אותה טכנולוגיה ממש?רוצה לומר,מדוע המושג הראשון העולה במוחם של מציגי היוזמה הוא האחד ולא אחר-"מחשב"???התשובה לדידי טמונה בשאלה או בתובנה כי הטכנולוגיה אינה "הרעה החולה" האחראית לכל חוליי והדרדרות תלמידי ישראל,אלא עלינו לראותה בשירות הפדגוגיה.ואם נשכיל להבין וליישם זאת,וזה מחזיר אותי לחוויה המתוארת בתחילת דבריי,אם נשכיל לעשות שימוש מוגבר באמצעים טכנולוגיים כמעודדי ומגבירי למידה,נעשה את הצעד הקטן במסע הארוך אל האופק המזהיר.ואני אכן מאמינה בכך באמת ובתמים.אשמח לשמוע את קולכם בעניין.

"הישן החדש"-תקשוב בחינוך ועיצוב-האם תחומים משיקים הם?

השבוע הגעתי למסקנה גורפת:כאשר אדם נמצא בתוך תהליך מתהווה המשפיע על אישיותו,אותו תהליך מלווה אותו ומשתלט על אופן החשיבה בלי משים,גם במסגרות הנראות לכאורה חסרות כל קשר לאותו תהליך.נשמע עמום במקצת?במה דברים אמורים?השבוע בקרתי עם משפחתי במוזיאון העיצוב בחולון.מוזיאון ברמה בינלאומית,שלכאורה הקשר בין המוצגים אשר הוצגו בו ובין תקשוב בחינוך,הינו מינורי או שמא לא קיים כלל.וכאן אני שבה וחוזרת למסקנה עימה פתחתי את דבריי.להלן אפרט כיצד מצאתי אנוכי את הקשר בין המוצגים בתערוכה הנודדת "הישן החדש" ,ובין היבטים שונים הנקשרים לתקשוב בחינוך.ראשית,התערוכה מציגה את הסינרגיה בין מוטיבים מסורתיים מן העבר בתחום העיצוב כגון:שטיחים ואריגים ,ריהוט מסורתי וחומרים שנהגו להשתמש בהם לפני עשרות שנים,ובין הפרשנות היצירתית שנתנו לאותם אלמנטים שציינתי המעצבים בני ימינו.מדהים לראות אילו פרשנויות נותנים אנשים בני גילי לערך לסממנים ,סמלים ואייקונים מהילדות ומתקופות הסטוריות עליהן למדנו בספרים.
בעודי בוחנת את המוצגים השונים עלתה בי המחשבה על שני הקטבים של אותו תהליך,אותו אנו חווים ומפנימים של תקשוב בחינוך:המסורת ומנגד החדשנות.הדיאלקטיקה הזו שאינה נותנת לנו מנוח,ואנו נעים במטא-קוגניציה על הציר בין שני הקטבים הללו,ומתקשים למצא לעיתים את היחס המאזן ביניהם.מחד גיסא,מאפייני המסורת הבאים לידי ביטוי באחידות וסטנדרטיזציה,ואם בחינוך עסקינן אזי מדובר בחינוך המסורתי,בגישות ההוראה הפרונטליות,בשליטת המורה במידע וכיו"ב.במקום שבו הייתי אני לפני שנה,וכך גם תכננתי את מרבית שיעוריי בביה"ס.אך ראיתי למרחוק,ובחרתי בשל כך בלימודי התקשוב.ועדיין לא ראיתי כה רחוק...להבדיל מהיום שקו האופק אי שם מבצבץ...
מאידך גיסא,מאפייני החדשנות הבאים לידי ביטוי באינטגרציה,ריבוי,גיוון,ייחודיות,רב-מימדיות,ואם חינוך עסקינן אזי מדובר בשילוב התקשוב בחינוך,בזרימת המידע ובשיתופיות,ללא מיסגור המאפשר נגישות למידע ורב-ערוציות,חינוך אינטרקטיבי,קונסטרוקטיביסטי ומיידי.
כמו המוצגים היצירתיים בתערוכת העיצוב ,עליה אני ממליצה בלי קשר בחום רב,הגיתי ביני לבין עצמי כי תוכנית התקשוב הלאומית נמצאת על הציר הזה שבין "הישן החדש",להבדיל מישן מול חדש.אין הכוונה לזנוח את כל מה שידענו וגדלנו עליו,כי אם ליצור תהליך היברידי.כפי שבתערוכת העיצוב מדובר בחפץ בן-כלאיים תוצאה של הכלאה או הרכבה בין שני מינים שונים לדוגמא:כסא וגלגלים יוצרים "כסא גלגלים",או מה יכול להיווצר ממטאטא וכסא? כך גם דפוסים מהחינוך המסורתי והפרונטלי ייטמעו בתוך הטכנולוגיות ויחידות הלימוד המתוקשבות האינטרקטיביות,ויווצר עם הזמן תהליך תקשוב במערכת החינוך,שרובו ככולו היברידי.מה דעתכם רבותיי?דמיינו את בית הספר שלכם או של ילדיכם.האם תוכלו להפוך אותו לישן-חדש?כיצד?מה תבחרו לשנות?מה להותיר כמות שהוא?ושאלת השאלות-כיצד ייראה ביה"ס שלכם בעוד 100 שנה?במונחים של היום-ישן או חדש יותר?מסורתי או חדשני יותר?ואולי היברידי?