ממה להתחיל?בראשי מהדהדת המילה"רפלקציה",באמצעותה הציגה לפני שנה ד"ר גילה קורץ את מטרת פרוייקט הגמר שלנו במסגרת התואר השני במסלול "תקשוב ולמידה".כיום,שנה אחרי,יודעת אני בכל נימי נפשי כי לקחתי את המטרה הזו עד הסוף,עד הקצה,ואכן הבלוג שלי על חמישים ומשהו רשומותיו,מתאר את התהליך האינסופי כמעט שעברתי בתואר הזה.תהליך שבא לידי ביטוי בשילוב הטכנולוגיות בחיי,בדרך הוראתי,תובנות מדהימות באשר לתפקידי כמורה ומחנכת,ואף כר פורה לשיחות והפרייה הדדית כאמא וכרעייה במשרה מלאה בהחלט.אין שמץ של ספק כי הפנמתי בגדול תובנות מהקורסים השונים,והכל מופיע,צף וגולש לסיטואציות רבות ומגוונות בחיי.דרך משל,בשבוע שעבר ניגשנו לבחינת הסיכום בקורס של פרופ' דוד חן.הקורס עסק בגישות לבחינת תחום הידע שנקרא חינוך תוך התבססות על מחקרים מדעיים על טבע האדם וטבע הידע.בעיקר לקחתי מהקורס את ההבנה כי מערכת החינוך לוקה בחוסר ידע משווע באשר לאופן ההוראה המקדש סטנדרטיזציה במקום הכרה בשונות הבינאישית בין התלמידים,ובאשר לדרך הערכת התלמידים המחייבת אותנו המורים,בעיקר בתיכון,להתכוונן לבחינות הבגרות.לקחתי עימי את התובנה ויישמתי אותה בשטח.
מחר יום התעודות לרגל סיום הסמסטר.את השיעור האחרון בכל אחת מכיתותיי הקדשתי לסיכום.ובניגוד לדרך המסורתית המתבקשת,בה כל תלמיד יאמר או לא יאמר כלל מה שעולה בדעתו,חשבתי על דרך יצירתית וודאי לא סטנדרטית שתביא כל תלמיד להתיחסות בדרכו שלו,ע"פ מאפייני האישיות שלו,מה שתואם את השונות הבינאישית ,בה אני מאמינה בכל רמ"ח נימיי.כי זה התיישב לי עמוק בתוך הנימים...כל תלמיד קבל סוכריית גומי בצבע אחר,שנבחרה על ידו מתוך הסלסלה,בעוד עיניו עצומות,ובהתאם לצבע שנבחר באקראי חיכתה לו משימה/שאלה אודות הלמידה במהלך הסמסטר.להיגד היה עליו להתייחס באופן מעשי ולחלוטין לא בהכרח מילולי,והדברים שהובאו לאחר מכן למליאה הדהימו גם אותי,בעיקר לאור הפרשנויות השונות שניתנו לאותן חוויות למידהבמהלך הסמסטר,רק שכל תלמיד נתן להתנסות אמירה משלו.שונות בינאישית ...דיואי,היית חייב להיות נוכח.אחד הדברים שבעיקר הפתיעו אותי היתה גילוי של אחד מתלמידיי שסיפר כי הוא גילה במקרה את הבלוג שלי באינטרנט,עוקב אחר הפוסטים ומרגיש שהוא מכיר אותי בצורה אחרת,שאני נתפסת בעיניו כמורה "אחרת",ושהשיעור עימי מבחינתו הוא כמו חלום.ואז היו גם מחיאות כפיים ודברי הזדהות,ואני רק התרגשתי בתוך תוכי.כי מה נשאר לי לעשות...
הבלוג הזה הוא כמו התמכרות מבחינתי.אני רואה בו "חבר" שניתן לשתפו בכל החוויות והסערות המטלטלות את אישיותי מעצם חווית הגילוי של עולם התקשוב,ולעולם לא נמאס לו לשמוע.רק לפני מספר ימים השתתפתי בשעות הערב המאוחרות בהשתלמות מקוונת אודות בחינת הבגרות המתוקשבת בתחום הדעת שלי, רעיון שקרם עור וגידים במהלך התואר הזה,דבר הנחשב הישג אדיר מבחינתי,לאור העובדה כי מתי מעט בתי ספר נכנסו לתהליך העצום הזה מהארץ כולה,אך תלמידיי שלי יזכו להיות הראשונים בו.במהלך ההשתלמות שאלו מורים את המנחה האמונה על ההיבט הטכנולוגי של הפעלת התוכנה (ולא התוכני)בשביל מה למעשה צריך בחינת בגרות מתוקשבת.לרגע הזה חיכיתי.באמצעות פתקיות שאנו המשתתפים יכולים להעביר שאלות,בקשות,לתקשר האחד עם השני מבלי להפריע למהלך השיעור,הכנסתי בססמאות את כל תמצית התואר שלי כגון:מיומנויות המאה ה-21,הקלה לתלמידים שהמחשב הוא הסביבה המוכרת להם,אפשרות שילוב תכנים אקטואליים ורלוונטיים ללומד וכו.המנחה התלהבה,ציטטה בפני כל הנוכחים את דבריי והמורים נותרו המומים ולא מבינים עד תום את פשר התלהבותי ממהלך זה.ברור לי שיהיו קשיים טכניים עליהם נצטרך להתגבר,וודאי שהדרך המסורתית היא הקלה והפשוטה ביותר,אך האם דבקות בדרך המסורתית מכינה את תלמידינו באמת למאה ה-21?לדרישות ולציפיות מהם בשוק העבודה?בחינת בגרות מתוקשבת,עם כל הקושי שבה,תקנה לעניות דעתי כלים ומיומנויות שלא יסולו בפז,תעמיד במבחן הסתגלות לשינויים,התמודדות עם עבודת צוות(דבר מהותי שהתלמידים כיום נכשלים בו בגדול),וכמובן התנסות עם שימוש בטכנולוגיות מידע תוך הפעלת חשיבה בקורתית ושיפוטית לנוכח האמצעים המתוקשבים שישולבו בבחינה,להבדיל מבחינה מסורתית מנייר.
אני עומדת לפני הישורת האחרונה.בעוד מספר ימים מבחן אחרון לתואר,עבודת סמינריון ו...זהו.הכל גועש ורועש בקרבי.התעודה הראשונה שיקבל מחר בני במערכת החינוך,המלחמות שעשיתי בכדי שיכירו ביכולות שלו שאינן תואמות את מדיניות הסטנדרטים,והניבו תוצאות.ולבסוף,בתי,הלומדת לקראת בחינת הבגרות בהסטוריה,שציטטה אתמול את המורה שלה אומר כי הלוואי והיה יכול ללמד אותם נושאים אחרים ומרתקים שאינם נמצאים בתוכנית הלימודים לבגרות.ואני אומרת:הלוואי שכל התיאוריות והמחקרים שהוכיחו עצמם באשר לגישת התלמיד במרכז,יצירת העניין והסקרנות ללמידה לאור האוריינטציה והמעורבות של התלמיד לחומר הנלמד,בשילוב עם יצירת אתגרים מחשבתיים וחשיבה יצירתית ויזמית,הלוואי וכל אלה יהפכו למציאות שיגרת הלמידה,ולא יישארו בגדר חלום.
את הפוסט הזה אני מקדישה לבת הזוג שלי לאורך התואר הזה,אורניתי,אשר יכולנו יחד ללמד את היקום כולו,עבודת צוות מהי.אז לנו יש באמתחתנו את המיומנות מס' 1 להצלחה במאה ה-21 :עבודת צוות......
אורניתי,אוהבת אותך.
מחר יום התעודות לרגל סיום הסמסטר.את השיעור האחרון בכל אחת מכיתותיי הקדשתי לסיכום.ובניגוד לדרך המסורתית המתבקשת,בה כל תלמיד יאמר או לא יאמר כלל מה שעולה בדעתו,חשבתי על דרך יצירתית וודאי לא סטנדרטית שתביא כל תלמיד להתיחסות בדרכו שלו,ע"פ מאפייני האישיות שלו,מה שתואם את השונות הבינאישית ,בה אני מאמינה בכל רמ"ח נימיי.כי זה התיישב לי עמוק בתוך הנימים...כל תלמיד קבל סוכריית גומי בצבע אחר,שנבחרה על ידו מתוך הסלסלה,בעוד עיניו עצומות,ובהתאם לצבע שנבחר באקראי חיכתה לו משימה/שאלה אודות הלמידה במהלך הסמסטר.להיגד היה עליו להתייחס באופן מעשי ולחלוטין לא בהכרח מילולי,והדברים שהובאו לאחר מכן למליאה הדהימו גם אותי,בעיקר לאור הפרשנויות השונות שניתנו לאותן חוויות למידהבמהלך הסמסטר,רק שכל תלמיד נתן להתנסות אמירה משלו.שונות בינאישית ...דיואי,היית חייב להיות נוכח.אחד הדברים שבעיקר הפתיעו אותי היתה גילוי של אחד מתלמידיי שסיפר כי הוא גילה במקרה את הבלוג שלי באינטרנט,עוקב אחר הפוסטים ומרגיש שהוא מכיר אותי בצורה אחרת,שאני נתפסת בעיניו כמורה "אחרת",ושהשיעור עימי מבחינתו הוא כמו חלום.ואז היו גם מחיאות כפיים ודברי הזדהות,ואני רק התרגשתי בתוך תוכי.כי מה נשאר לי לעשות...
הבלוג הזה הוא כמו התמכרות מבחינתי.אני רואה בו "חבר" שניתן לשתפו בכל החוויות והסערות המטלטלות את אישיותי מעצם חווית הגילוי של עולם התקשוב,ולעולם לא נמאס לו לשמוע.רק לפני מספר ימים השתתפתי בשעות הערב המאוחרות בהשתלמות מקוונת אודות בחינת הבגרות המתוקשבת בתחום הדעת שלי, רעיון שקרם עור וגידים במהלך התואר הזה,דבר הנחשב הישג אדיר מבחינתי,לאור העובדה כי מתי מעט בתי ספר נכנסו לתהליך העצום הזה מהארץ כולה,אך תלמידיי שלי יזכו להיות הראשונים בו.במהלך ההשתלמות שאלו מורים את המנחה האמונה על ההיבט הטכנולוגי של הפעלת התוכנה (ולא התוכני)בשביל מה למעשה צריך בחינת בגרות מתוקשבת.לרגע הזה חיכיתי.באמצעות פתקיות שאנו המשתתפים יכולים להעביר שאלות,בקשות,לתקשר האחד עם השני מבלי להפריע למהלך השיעור,הכנסתי בססמאות את כל תמצית התואר שלי כגון:מיומנויות המאה ה-21,הקלה לתלמידים שהמחשב הוא הסביבה המוכרת להם,אפשרות שילוב תכנים אקטואליים ורלוונטיים ללומד וכו.המנחה התלהבה,ציטטה בפני כל הנוכחים את דבריי והמורים נותרו המומים ולא מבינים עד תום את פשר התלהבותי ממהלך זה.ברור לי שיהיו קשיים טכניים עליהם נצטרך להתגבר,וודאי שהדרך המסורתית היא הקלה והפשוטה ביותר,אך האם דבקות בדרך המסורתית מכינה את תלמידינו באמת למאה ה-21?לדרישות ולציפיות מהם בשוק העבודה?בחינת בגרות מתוקשבת,עם כל הקושי שבה,תקנה לעניות דעתי כלים ומיומנויות שלא יסולו בפז,תעמיד במבחן הסתגלות לשינויים,התמודדות עם עבודת צוות(דבר מהותי שהתלמידים כיום נכשלים בו בגדול),וכמובן התנסות עם שימוש בטכנולוגיות מידע תוך הפעלת חשיבה בקורתית ושיפוטית לנוכח האמצעים המתוקשבים שישולבו בבחינה,להבדיל מבחינה מסורתית מנייר.
אני עומדת לפני הישורת האחרונה.בעוד מספר ימים מבחן אחרון לתואר,עבודת סמינריון ו...זהו.הכל גועש ורועש בקרבי.התעודה הראשונה שיקבל מחר בני במערכת החינוך,המלחמות שעשיתי בכדי שיכירו ביכולות שלו שאינן תואמות את מדיניות הסטנדרטים,והניבו תוצאות.ולבסוף,בתי,הלומדת לקראת בחינת הבגרות בהסטוריה,שציטטה אתמול את המורה שלה אומר כי הלוואי והיה יכול ללמד אותם נושאים אחרים ומרתקים שאינם נמצאים בתוכנית הלימודים לבגרות.ואני אומרת:הלוואי שכל התיאוריות והמחקרים שהוכיחו עצמם באשר לגישת התלמיד במרכז,יצירת העניין והסקרנות ללמידה לאור האוריינטציה והמעורבות של התלמיד לחומר הנלמד,בשילוב עם יצירת אתגרים מחשבתיים וחשיבה יצירתית ויזמית,הלוואי וכל אלה יהפכו למציאות שיגרת הלמידה,ולא יישארו בגדר חלום.
את הפוסט הזה אני מקדישה לבת הזוג שלי לאורך התואר הזה,אורניתי,אשר יכולנו יחד ללמד את היקום כולו,עבודת צוות מהי.אז לנו יש באמתחתנו את המיומנות מס' 1 להצלחה במאה ה-21 :עבודת צוות......
אורניתי,אוהבת אותך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה