"לימוד בלי מחשבה הוא בזבוז מאמץ.מחשבה בלי לימוד היא סכנה"/קונפוציוס

ממה להתחיל?בראשי מהדהדת המילה"רפלקציה",באמצעותה הציגה לפני שנה ד"ר גילה קורץ את מטרת פרוייקט הגמר שלנו במסגרת התואר השני במסלול "תקשוב ולמידה".כיום,שנה אחרי,יודעת אני בכל נימי נפשי כי לקחתי את המטרה הזו עד הסוף,עד הקצה,ואכן הבלוג שלי על חמישים ומשהו רשומותיו,מתאר את התהליך האינסופי כמעט שעברתי בתואר הזה.תהליך שבא לידי ביטוי בשילוב הטכנולוגיות בחיי,בדרך הוראתי,תובנות מדהימות באשר לתפקידי כמורה ומחנכת,ואף כר פורה לשיחות והפרייה הדדית כאמא וכרעייה במשרה מלאה בהחלט.אין שמץ של ספק כי הפנמתי בגדול תובנות מהקורסים השונים,והכל מופיע,צף וגולש לסיטואציות רבות ומגוונות בחיי.דרך משל,בשבוע שעבר ניגשנו לבחינת הסיכום בקורס של פרופ' דוד חן.הקורס עסק בגישות לבחינת תחום הידע שנקרא חינוך תוך התבססות על מחקרים מדעיים על טבע האדם וטבע הידע.בעיקר לקחתי מהקורס את ההבנה כי מערכת החינוך לוקה בחוסר ידע משווע באשר לאופן ההוראה המקדש סטנדרטיזציה במקום הכרה בשונות הבינאישית בין התלמידים,ובאשר לדרך הערכת התלמידים המחייבת אותנו המורים,בעיקר בתיכון,להתכוונן לבחינות הבגרות.לקחתי עימי את התובנה ויישמתי אותה בשטח.
מחר יום התעודות לרגל סיום הסמסטר.את השיעור האחרון בכל אחת מכיתותיי הקדשתי לסיכום.ובניגוד לדרך המסורתית המתבקשת,בה כל תלמיד יאמר או לא יאמר כלל מה שעולה בדעתו,חשבתי על דרך יצירתית וודאי לא סטנדרטית שתביא כל תלמיד להתיחסות בדרכו שלו,ע"פ מאפייני האישיות שלו,מה שתואם את השונות הבינאישית ,בה אני מאמינה בכל רמ"ח נימיי.כי זה התיישב לי עמוק בתוך הנימים...כל תלמיד קבל סוכריית גומי בצבע אחר,שנבחרה על ידו מתוך הסלסלה,בעוד עיניו עצומות,ובהתאם לצבע שנבחר באקראי חיכתה לו משימה/שאלה אודות הלמידה במהלך הסמסטר.להיגד היה עליו להתייחס באופן מעשי ולחלוטין לא בהכרח מילולי,והדברים שהובאו לאחר מכן למליאה הדהימו גם אותי,בעיקר לאור הפרשנויות השונות שניתנו לאותן חוויות למידהבמהלך הסמסטר,רק שכל תלמיד נתן להתנסות אמירה משלו.שונות בינאישית ...דיואי,היית חייב להיות נוכח.אחד הדברים שבעיקר הפתיעו אותי היתה גילוי של אחד מתלמידיי שסיפר כי הוא גילה במקרה את הבלוג שלי באינטרנט,עוקב אחר הפוסטים ומרגיש שהוא מכיר אותי בצורה אחרת,שאני נתפסת בעיניו כמורה "אחרת",ושהשיעור עימי מבחינתו הוא כמו חלום.ואז היו גם מחיאות כפיים ודברי הזדהות,ואני רק התרגשתי בתוך תוכי.כי מה נשאר לי לעשות...
הבלוג הזה הוא כמו התמכרות מבחינתי.אני רואה בו "חבר" שניתן לשתפו בכל החוויות והסערות המטלטלות את אישיותי מעצם חווית הגילוי של עולם התקשוב,ולעולם לא נמאס לו לשמוע.רק לפני מספר ימים השתתפתי בשעות הערב המאוחרות בהשתלמות מקוונת אודות בחינת הבגרות המתוקשבת בתחום הדעת שלי, רעיון שקרם עור וגידים במהלך התואר הזה,דבר הנחשב הישג אדיר מבחינתי,לאור העובדה כי מתי מעט בתי ספר נכנסו לתהליך העצום הזה מהארץ כולה,אך תלמידיי שלי יזכו להיות הראשונים בו.במהלך ההשתלמות שאלו מורים את המנחה האמונה על ההיבט הטכנולוגי של הפעלת התוכנה (ולא התוכני)בשביל מה למעשה צריך בחינת בגרות מתוקשבת.לרגע הזה חיכיתי.באמצעות פתקיות שאנו המשתתפים יכולים להעביר שאלות,בקשות,לתקשר האחד עם השני מבלי להפריע למהלך השיעור,הכנסתי בססמאות את כל תמצית התואר שלי כגון:מיומנויות המאה ה-21,הקלה לתלמידים שהמחשב הוא הסביבה המוכרת להם,אפשרות שילוב תכנים אקטואליים ורלוונטיים ללומד וכו.המנחה התלהבה,ציטטה בפני כל הנוכחים את דבריי והמורים נותרו המומים ולא מבינים עד תום את פשר התלהבותי ממהלך זה.ברור לי שיהיו קשיים טכניים עליהם נצטרך להתגבר,וודאי שהדרך המסורתית היא הקלה והפשוטה ביותר,אך האם דבקות בדרך המסורתית מכינה את תלמידינו באמת למאה ה-21?לדרישות ולציפיות מהם בשוק העבודה?בחינת בגרות מתוקשבת,עם כל הקושי שבה,תקנה לעניות דעתי כלים ומיומנויות שלא יסולו בפז,תעמיד במבחן הסתגלות לשינויים,התמודדות עם עבודת צוות(דבר מהותי שהתלמידים כיום נכשלים בו בגדול),וכמובן התנסות עם שימוש בטכנולוגיות מידע תוך הפעלת חשיבה בקורתית ושיפוטית לנוכח האמצעים המתוקשבים שישולבו בבחינה,להבדיל מבחינה מסורתית מנייר.
אני עומדת לפני הישורת האחרונה.בעוד מספר ימים מבחן אחרון לתואר,עבודת סמינריון ו...זהו.הכל גועש ורועש בקרבי.התעודה הראשונה שיקבל מחר בני במערכת החינוך,המלחמות שעשיתי בכדי שיכירו ביכולות שלו שאינן תואמות את מדיניות הסטנדרטים,והניבו תוצאות.ולבסוף,בתי,הלומדת לקראת בחינת הבגרות בהסטוריה,שציטטה אתמול את המורה שלה אומר כי הלוואי והיה יכול ללמד אותם נושאים אחרים ומרתקים שאינם נמצאים בתוכנית הלימודים לבגרות.ואני אומרת:הלוואי שכל התיאוריות והמחקרים שהוכיחו עצמם באשר לגישת התלמיד במרכז,יצירת העניין והסקרנות ללמידה לאור האוריינטציה והמעורבות של התלמיד לחומר הנלמד,בשילוב עם יצירת אתגרים מחשבתיים וחשיבה יצירתית ויזמית,הלוואי וכל אלה יהפכו למציאות  שיגרת הלמידה,ולא יישארו בגדר חלום.
את הפוסט הזה אני מקדישה לבת הזוג שלי לאורך התואר הזה,אורניתי,אשר יכולנו יחד ללמד את היקום כולו,עבודת צוות מהי.אז לנו יש באמתחתנו את המיומנות מס' 1 להצלחה במאה ה-21 :עבודת צוות......
אורניתי,אוהבת אותך.

"התעוררתי ,והנה חלום"/ג'ון באניין-על שילוב משחקים מתוקשבים בסביבה לימודית

"הדבר החשוב ביותר בהוראת רפואה הוא שמירה על הסטודנטים שלא יירדמו בשעת ההרצאה"/שוואלייה ג'קסון.
בהשאלה לחוכמת חיים זו,בהוראתי היומיומית בעודני בדרכי לכיתותיי השונות,תפילה אחת עימדי:לעשות הכל בכדי שתלמידיי לא ייתפסו מנמנמים או עסוקים בסלולארי שלהם...ולא איתי בתהליך הלמידה.
הזכייה הגדולה ביותר שלי מעצם לימודיי במסלול תקשוב ולמידה לתואר שני,הינה האפשרות המדהימה אשר נפלה בחלקי,ליישם ולהנחיל את המודלים,התוכנות,המשחקים המתוקשבים בו-זמנית על תלמידיי.תלמידיי אוטוטו נכנסים לסקאלה של בוגרי מערכת החינוך,ועם אילו כלים אני שולחת אותם אל המאה ה-21?בגע זה אני לוקחת נשימה עמוקה,וממלמלת ביני לבין עצמי כי לראשונה הנני שלמה עם עצמי ומבינה כי אין מנוס ודרכי היא הדרך הנכונה המשלבת טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה,ותלמידיי החווים התנסויות חדשניות השכם וערב,הופכים בלי משים ללומדים עצמאיים הלומדים את מיומנויות המאה ה-21.
בסמסטר הנוכחי הנני לומדת את הקורס הייחודי והמאתגר של פרופ' מיקי רונן,העוסק בשילוב משחקים מתוקשבים לצורכי למידה.במסגרת פרוייקט הסיכום של חברתי אורניתי ושלי,בנינו לתלמידיי פעילות לימודית המסכמת את כל מושגי היסוד והמודלים שנלמדו בכיתה יא ,לקראת בחינת הבגרות בתקשורת תוך התמקדות בפרק הלימוד העוסק בפרסום.
הפעילות התבססה על הפעלת שני מחוללים:QR GENERATOR ומחולל SMS.לשם הגילוי הנאות ,אשתף את קוראיי בעובדה כי לא ישנתי היטב בלילה שלפני הפעלת הפעילות,כנראה בשל התרגשות מלווה בחשש מפני שיבושים אופציונאליים בשל הטכנולוגיה,חששות כיצד יקבלו זאת התלמידים והאם בכלל אזכה לשיתוף פעולה,או שמא אנחל אכזבה ותסכול ואפקט פיגמליון יוכיח את ההיפך,וכל התיאוריות אודות שילוב הטכנולוגיות בהוראה יירדו לטמיון במבחן המעשה.
בוקר הפעילות-הגעתי בשיא המרץ לכיתה,פותחת את השיעור באמירה טיזרית המושכת את הקשב מיד אליי:"נא להכניס הכל ו...להשאיר רק סמארטפונים בחוץ".מבטים של בעתה בעיני תלמידיי(המורה השתגעה,מבולבלת וכל שמות התואר הנילווים לתיאור תמונת המצב).ואני חוזרת על בקשתי,ומוסיפה כי היום נעשה משהו שונה,ובכל זאת נלמד...ואז הפניתי את תשומת ליבם לדפי הפעילות התלויים ברחבי המסדרון(עשרה במספר),ובקשתי שיבדקו אם יש בסמארטפון את אפליקציית הסורקים I_NIGMA ודומיה.בל נשכח,כי מדובר בתלמידי תיכון שלרובם ככולם יש סמארטפונים ולכן יועדה פעילות זו להם מלכתחילה.תלמידי הכיתה התחלקו לקבוצות,ונתבקשו לעבור על פני כל התחנות,לענות על השאלות המצורפות למידע שיקבלו באמצעות סריקת הברקודים,מידע בדמות כרזות פרסומיות וסרטוני פרסומת למוצרים מסחריים ונושאים ציבוריים-חברתיים כגון תרומת דם והמלאת מודעות למחלת הסרטן.
מיותר לציין כי היתה התרגשות גדולה,התנסות בעבודת צוות ובלי משים גם למידה משמעותית וחוויתית,שהרי התלמידים נתבקשו להתייחס לכל חומר הלימוד בתחום הפרסום,כגון:סוגי פניית המסר,קהל-היעד המתאים,שלבים במודל מדרג ההשפעות,ייצוגי נשים מול ייצוגי גברים בפרסומת,מיצוב ומיתוג,סוג הדובר בפרסומת,ביטוי עבודת הקופירייטר והארט-דיירקטור בתכנים אליהם נחשפו ועוד ועוד.
אני "רצתי" בין הצוותים ותיעדתי במצלמת וידאו את הפעילות,שמעתי דיונים סוערים בין חברי הצוותים לצד צחוק והתלהבות,ולשניות לא התאפקתי וראיינתי אותם על תחושותיהם בזמן אמת לנוכח הפעילות.
גולת הכותרת היתה מול פעילות מספר 11 ,אשר דרשה מכל אחד שימוש במחולל ה-SMS,שתלמידים וככלל אנו כה אוהבים.השאלה עליה נתבקשו לענות ולסמס למספר טלפון,ששאלו אותי מיד אם הוא אמיתי ,היתה:"מהי לדעתך הפרסומת האפקטיבית ביותר העונה על מודל ניהול הפרסום שלמדנו בכיתה?"התלמידים קיבלו מקרא ובו כל 10 הקמפיינים,ולצד כל קמפיין סיפרה מ-1 עד 10.התלמידים סימסו את הסיפרה המייצגת את הקמפיין העונה לדעתם על השאלה,ו...ציפו לתגובה שלא איחרה לבוא,אולם בניגוד לציפייה כי התגובה תתקבל בנייד שלהם,התגובה הקבוצתית הגיעה על הלוח לפניהם בדמות גרפים שגובהם נקבע ע"פ התשובות שהתקבלו בכיתה.לצערי,התקבלו רק ארבע תגובות,ואיני יודעת את הסיבה הטכנית לכך,אולם מה שחשוב הוא כי ניתן היה ללמד אודות קיומו של כלי מעין זה,המאפשר לראות תמונת מצב כיתתית ולקיים נוכח התשובות דיון.
לסיכום השיעור הכפול המרתק שהתרחש,הייתי חייבת לשאל את תלמידיי על התהליך,האם היתה כאן לדעתם למידה,והאם ניתן לדעתם לשלב את המחוללים הללו גם בתחומי דעת נוספים.הופתעתי מתשובותיהם אשר שילבו מושגים ודפוסי חשיבה שהטמעתי בהם לאורך השנה האחרונה כגון:למידה אמיתית מתרחשת ע"י התנסות וחוויה(דיואי),כן,כן,אינכם טועים תלמידים אמרו זאת...וכי חשוב כי יהיה בלמידה ייצוג דינאמי ומוחשי ולא רק טקסטים...הכל מצולם ומתועד.
היה מיוחד ומאד שונה,והייתי זקוקה לאחר מכן לזמן התאוששות,כי גם אני יצאתי מאד נרגשת מכך שהכל הצליח,לאחר עבודת הכנה מאומצת.הדובדבן בסוף היה בדמות הודעה קולית שהשאירה אחת התלמידות שלי לחברתי אורניתי אודות החוויה שחוותה,וכנאמר "הודעה קולית שווה אלף פוסטים"...
ועל כך אמר ג'ון באניין:
"התעוררתי,והנה חלום".

בר-קוד למיליון-שימוש במחולל QR כמשחק לימודי אטרקטיבי

"מעולם לא התחלתי לכתב שיר וידעתי כיצד יסתיים.כתיבת שיר היא תהליך של גילוי".(רוברט פרוסט).
בהשאלה לדבריו ובהכנעה גלויה אני חשה כך לגבי התהליך אותו אני חווה בלימודיי.הלימודים בקורסים השונים מהווים מבחינתי תהליך של גילוי מתמשך,ולעולם איני יודעת בוודאות מה ממתין לי מעבר לפינה.כך התגלגלו פני הדברים השבוע.בשיעור האחרון של פרופ' מיקי רונן אודות שילוב משחקים ממוחשבים בתהליך הלמידה,הפנתה המרצה את תשומת לבנו למחוללQR -QUICK RESPONSE,המוטמע כאפליקציה בסמארטפונים כבר-קוד ויכול לשמש להוראה ולמידה את תלמידיי ה"מכורים" לסמארטפונים שלהם.ביפן נעשה שימוש נרחב באפליקצייה זו,ומאז אותו שיעור איני יודעת את נפשי מרב אושר על התגלית המרעישה.בפרוייקט סיום הקורס הנני מתעתדת לפתח משחק מתוקשב בתחום הדעת שלי "תקשורת-מדיה ופרסום",תוך שימוש במחולל מופלא זה.כבר למחרת השיעור שיתפתי את תלמידיי האהובים ב"הפתעה" הנכונה להם,תוך מתן רמזים כוללניים בלבד,כגון טיזרים המוכרים להם מעולם הפרסום.מטרתי הלימודית הינה יישום החומר הנלמד לבחינת הבגרות בתקשורת באופן חוויתי,יצירתי,אחר!!!ממה שהורגל אליו עד כה.בלא שישימו לב,יידרשו תלמידיי במסגרת משחק "בר-קוד למליון ",להתנסות בעבודת צוות בתהליך פתרון השאלות,וכפי שלמדנו בקורס ,השימוש במשחק לימודי יוצר אתגר ותחרות,באופן המעצים את חווית הלמידה. כיצד תתנהל הפעילות עם המחולל: QR treasure hunt generator לסמארטפון?  הפעילות תכלל ניסוי שיתבצע בתלמידי שכבת יא,בין כתלי בית הספר במסגרת יום לימודים. בבית הספר יפוזרו חמישה עשר בר-קודים במקומות שונים.כל בר-קוד יכלל שאלה בתחום מושגים הנלמדים במסגרת תוכנית הלימודים בתקשורת.התלמידים יחולקו לצוותי משימה, כשבכל קבוצה יהיה לפחות טלפון סלולארי חכם אחד(סמארטפון בעגת המקצוענים). המטרה – לאסוף את מקסימום הבר-קודים בפרק הזמן הקצר ביותר. עם ההגעה לבר-קוד הוא יסרק ע"י הטלפון החכם וכך הצוות ייחשף לשאלה עליה הוא נדרש לענות (הקשורה כפי שציינתי לנושאי הלימוד). בסופה של כל שאלה, עליה ייענה הצוות בכתב, ישלח מסרון מהצוות ובו תקציר של התשובה. תשובה נכונה תזכה ברמז באשר לבר-קוד הבא במסלול.

בנוסף, הכלי המרכזי אשר ילווה ויתעד את הפעילות הינו  תצפית ב"זמן אמת". במהלך התצפית תירשם התנהלות התלמידים ומידת התעניינותם. בכל צוות אמנה צלם שיתעד את הפעילות בצוותו.

לאחר התלהבותי הראשונית ותכנון הפעילות לפרטי פרטים תוך התעמקות בשאלות הספציפיות הלקוחות מתחום הדעת שלי,נשלחו אליי מסרים תת-הכרתיים במקומות מגוונים בהם בקרתי במהלך הימים האחרונים,כמו אומרים לי זוהי הבחירה הנכונה...

במה דברים אמורים?איני מאמינה בעמימות,ולכן אשתף אתכם בשתי דוגמאות קונקרטיות.במוזיאון המדע בחיפה "המדעטק",אוששה השערתי אודות חווית הלמידה.על הקירות ברחבי המוזיאון נתלו בר-קודים לסריקה לקבלת מידע נוסף אודות מוצגים שונים,וילדיי היו מרותקים,סרקו את הבר-קודים ו...בלי שהרגישו למדו והחכימו.

בטכניקה זו  של סריקת בר-קוד תוך שימוש במחולל המתואר,השתמשו גם באחת מרשתות המזון הפונה בדיוק לקהל יעד זה,של צעירים וצעירים ברוחם.כל מה שהתבקשנו לעשות הוא לסרוק אתהבר-קוד בכדי לקבל הטבה בדמות מוצר חינם שיריץ אותנו מן הסתם שוב ,אל אחד מסניפי הרשת.אין ספק כי רשת זו צופה את הנולד.

כולי תקווה כי סקרנתי אתכם ונטעתי בכם ניצנים לרעיונות לשילוב יצירתי של משחק לימודי.מבטיחה לעדכן בחוויות ותובנות מהפעילות עצמה.

חוזרת לתחילת דבריי,לציטוט מדברי פרוסט.כעת מבינים כל קוראי הפוסט הזה את כוונתי,הלכה למעשה.ואף על משחק ניתן לומר כי הוא תהליך של גילוי,ועד שלא נשחק,לא נדע מה אנו עומדים לגלות...

חוויות עיצוב דיגיטלי במוזיאון העיצוב הישראלי בחולון-הצצה אל עולם דיגיטלי ואינטראקטיבי

עד היום כאשר לימדתי את תלמידיי לבחינת הבגרות בתקשורת את נושא האינטראקטיביות התמקדתי בביאור המונח ומתן דוגמאות בהתאם שנותרו בגדר הדמיון.הגדרת המונח הינה יכולתה של מערכת לנהל דו-שיח עם מפעיליה:תקשורת אינטראקטיבית היא תקשורת הנעשית בטכנולוגיה היוצרת חוויה.דפוס התקשורת האינטראקטיבי העיקרי הוא שיחה בין מוען לנמען,ודפוס התקשורת המוכר ביותר הוא בין הנמען למחשב.
החוויה האינטראקטיבית מתבטאת בסוגי מדיה רבים,אולם רק אתמול התוודעתי באופן אבסולוטי למשמעות המונח כאשר בקרתי בתערוכה DE-CODE-חוויות עיצוב דיגיטלי אשר נפתחה השבוע במוזיאון העיצוב בחולון.במשפט אחד השווה אלף מילים:"רוצו לראות.עד היום לא ראיתם כלום".אולי יומרני מדי לקבוע מסקנות כה מרחיקות לכת,אך בטוחתני כי לא נחוותה חוויה העושה שימוש בחושים ובו זמנית חוקרת את פוטנציאל הטכנולוגיה ויכולתנו לתקשר עימה באופן כה חד ושובה לב.
התערוכה הוצגה לראשונה במוזיאון ויקטוריה ואלברט (A&V)בלונדון.אזרק באופן אסוציאטיבי אל המסך(בהשאלה אל הדף)ויז'ואלס המציפים אותי בהיזכרי ב"מסע" הפרטי שלי בתערוכה,דבר שיאפשר לכם קוראים יקרים,להיווכח כיצד טכנולוגיות דיגיטליות,אנימציות על גבי מסכים קטנים לצד מיצבים גדולי מימדים,גרפיקות דיגיטליות ואינטרקטיביות -כל אלה יצרו מבט חדש שלי על הדימויים סביבי.
פתיתי שלג שיצרו את דיוקני,מסך ענק של תמונות תמונות של זוגות שהחלו להתנשק במקביל לתזוזתי מול המסך,פרח שצמח באופן דיגיטלי אל מול עיניי,ציורי גוף,מציאות מדומה,אבקני פרח שן הארי המתעופפים ברוח בהתאם למידת הפעלת מייבש השיער,שלכת דיגיטלית ועוד מיצגים מאלפים הגורמים להשתאות והתלהבות ילדית כאחד,ומעל הכל מציבים את הטכנולוגיה ויכולתנו לקיים עימה אינטרקציה במקום עליו לא חלמנו.וודאי לא אנו המהגרים הדיגיטליים.ילדיי אשר ביקרו עימי בתערוכה חוו את החחויה האינטראקטיבית ממקום אחר לחלוטין,בעיקר ההתנסותי והבוחן את קצה גבול הטכנולוגיה.
התערוכה עוסקת בשלושה נושאי ליבה:קוד,אינטראקטיביות ורשת תקשורת,כאשר האחרון עושה שימוש בעקבות הדיגיטליים שנותרים מתקשורת יומיומית,בלוגים בקהילות מדיה חברתיות,ותקשורת ניידת או מערכות לוויניות.
בסרטון המצ"ב ניתן לראות את החוויה,אך מנסיוני שלי וכצופה בסרטון לפני הביקור ואחריו,אין לדמיין מה עושה ההתנסות בקוביות המתוארות וככלל באובייקטים השונים.
ובהתאמה לתורתו של דיואי הנלמדת בקורסי הליבה שלנו במסגרת התואר,המוטו המלווה אותי "למידה מקורה בהתנסות וחוויה",לא ייתכן שתלמידיי ילמדו את נושא האינטראקטיביות ולא יתנסו בחוויה המוצעת במוזיאון.מבטיחה להעביר רשמים מביקורם.

כשמה כן היא.התערוכה DE-CODE הינה צעד גדול אל תוך המאה ה-21.

הפוסט הזה מוקדש לסטיב ג'ובס...

מה לא נאמר על סטיב ג'ובס-האדם,האגדה אשר חייו נגדעו השבוע,ולמרות כל הפרסומים החדשותיים והבאזזז סביב מותו,מוות מסתיים בקול דממה דקה.החלטתי להקדיש לך סטיב את הפוסט הזה,ולהודות לך באופן אישי על השינוי שהכנסת בחיי,ובתוך תוכי באמצעות האני מאמין שלך שפורסם והגיע אל לבי באמצעות אותו שינוי טכנולוגי,אני חשה שדבריך נגעו בי באופן אישי,ויכולנו לשבת ולשוחח על כוס קפה ולהגיע לסמביוזה מנטלית כמו היינו בדינמיקה קבוצתית.בלי בעייה כלל.
אחת מאבני הדרך המניעות את חיי היא חשיבה יצירתית,ובציטוט הבא שלך טמון כל הקסם אודות האינטרקציה בין הטכנולוגיה בתיווך היצירתיות.
"יצירתיות היא רק לחבר דברים. כששואלים אנשים יצירתיים איך הם עשו משהו, הם מרגישים קצת אשם כי הם לא באמת עשו אותו, הם רק ראו משהו, והם היו מסוגלים לחבר את החוויה שלהם וליצור דבר חדש". ". (ראיון ל"Wired", 1996
ציטוט זה שלך מדהים בעיניי משום יכולתו לתמצת במשפט אחד כיצד ניתן להתייחס לכל דבר בחיינו בדרך מעט שונה,העושה את כל ההבדל."לחבר את החוויה וליצור דבר חדש",ואני מגדירה זאת בחסמים מול מפתחות לחשיבה יצירתית.אין עוד חשיבה קונבנציונאלית והיצמדות לכללים,חוקים וגישות מוכרות,כי אם יש לפתוח את המחשבה עם מפתח השינוי-אפשר לשבור את הכללים,ניתן לדלג מעליהם וכל אחד יכול להיות יצירתי ולהביא לפתרונות יצירתיים.צריך רק לרצות ואז החוויה,הפתרון יגיע.כמו גדול.
ציטוט נוסף שלך סטיב שנגע בי :"הטכנולוגיות שלנו יכולות להפוך את החיים ליותר קלים, הם מאפשרות לנו לגעת באנשים שלא היינו מגיעים אליהם אחרת. יכול להיות שיש לך ילד עם פגם מולד ובעזרת הטכנולוגיה תוכל ליצור קשר עם הורים אחרים וקבוצות תמיכה, להשיג מידע רפואי ומידע על תרופות חדשות – הדברים האלה משפיעים בצורה עמוקה על החיים".
דברים אלה נאמרו גם הם ב-1996,ובשנת 2005 חרב עליי למספר חודשים עולמי כאשר בני ,אוצרי, נולד פג במשקל של הרבה פחות מקילו סוכר,והיה בסכנת חיים.מוזר לחשוב על כך אך רק הטכנולוגיה הצילה אותי כאשר איפשרה לי ליצור קשר בלתי אמצעי בפורומים של הורים לפגים,היה זה המקום היחיד שבאמת איפשר לי לקבל תשובות,עצות,מקום לבכות ולשתף לגעת באנשים ולתת להם לגעת ,ממש כפי שתארת סטיב.אכן,ההשפעה היתה כה מכרעת על חיי,והיה לכך אף חלק בהצלת בני.
והציטוט האחרון אליו ארצה להתייחס ,אשר נאמר על ידך סטיב ב-2003 בראיון ל"רולינג סטון":
"אני חושב שהטכנולוגיה מקרבת עולמות ותמשיך לעשות כן. יש צדדים שליליים לכל דבר - הצד המשחית ביותר של טכנולוגיה לדעתי הוא הטלוויזיה, אבל שוב, טלוויזיה במיטבה יכולה להיות מדהימה". מילים כדורבנות,ולו בשל אותה תובנה אשר חוויתי שלשום עם תלמידיי.כמורה לתקשורת אני מסכימה להיבט המשחית של הטלוויזיה בהבניית ותפיסת המציאות,הדברים החשובים בחיים ושינוי סדרי העדיפויות במאה ה-21.אולם,הסיפא של דבריך אודות היכולת המדהימה שלה, נגלתה לעיניי והציפה אותי,כתמיד,באושר גדול על שימוש מושכל שאני עושה בתקשורת בכלל ובטלויזיה בפרט למען תלמידיי האהובים.הקרנתי להם את הסרט "תיכון ההזדמנות האחרונה" אשר הוקרן בטלוויזיה במסגרת התוכנית "עובדה" בערוץ 2 לפני כשנה,בבימויו של בן שני.לאחר הקרנת הסרט אודות בני נוער נכשלים ונחשלים במערכת החינוך,נוער בסיכון שנותר ללא מוצא כמעט,מגיע לתיכון "ברנקו וייס" ברמלה ומוצא את נקודת האור הסוללת לו בתקווה את מסלול חייו.לאחר הסרט המרגש עד דמעות,"יצא"אליהם מהמסך מנהל ביה"ס חילי טרופר אשר קיים  עימם שיחה מרתקת על כל הטוב שבנפש האדם והחברה.אין ספק כי השיחה היתה אחת המדהימות שחוויתי בחיי,ולמרות הכל,אותו מפגש לא היה יכול להיות כה מרגש ומדהים בעיניי ללא הכוח שהביאה עימה הטלוויזיה בסרט מופלא זה המתאר באופן כה אותנטי את המציאות ופורט על רגשות הצופים כפי שרק ויזואליות טלוויזיונית יכולה להביע.וכדבריך,סטיב,טלוויזיה במיטבה יכולה להיות מדהימה.ומהמיקרו למקרו-טכנולוגיה במיטבה יכולה להיות אף היא מדהימה,אם נדע לצרוך אותה באופן מושכל ובקורתי,ממש כמו את אמצעי התקשורת.
סטיב ג'ובס-האיש והאגדה-
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.