מאז חזרנו מחופשת הקיץ עמוסת המטלות המתוקשבות שחוללו שינוי תהומי בתפיסת ההוראה שלנו,ומזה חודש כמעט במעגל העבודה,אני מוצאת עצמי באינסוף סיטואציות המבשרות את השינוי המתחולל בי עקב הלימודים האינטנסיביים במסלול התקשוב שאנו חווים.ובד בבד,חשה שאין אפשרות אחרת לחיות את החיים ולנהל אותם כי אם באמצעות שילוב הטכנולוגיה כמגדלור בדרכנו מכוונת המאה ה-21.דוגמאות יש באמתחתי למכביר כמו הפורום למורי תחום הידע שלי ,בו עלינו להתנהל ולהתעדכן מדי יום ומורים מרחבי הארץ פשוט לא נכנסו לפורום בשל חוסר ידע כיצד נרשמים אליו,פעולה פשוטה למדי,אך דורשת אוריינטציה תקשובית.מצאתי עצמי מנחה מספר מורים בכייף גדול בתהליך ההרשמה,ונזכרתי כיצד הייתי אך לפני מספר חודשים בצד זה של המתרס(או לחלופין המחשב),נעזרת בחברותיי המקסימות אורנית,גילה ומיכל ברישום לסקייפ,בהכנסת אלמנטים לבלוג וכיו"ב.רק אדם החווה את אותו תהליך המוביל לשינוי,יכול להבין את חוסר האונים הראשוני הזה,עד להצלחה הצפויה בהתמודדות עם חסמי הטכנולוגיה. גם בתהליך הרישום לרפורמת "עוז לתמורה"נדרשה הרשמה באמצעות האינטרנט ומתן סיסמא והרשאת כניסה,פרט פשוט לכאורה אשר היקשה על מספר לא מבוטל של מורים לבצע מהלך חשוב אשר ישנה את עתידם המקצועי.גם כאן,סייעתי בתחושת סיפוק על האפשרות לסייע מכל הלב.והבנתי את מקור הקושי,וזהו האינוונטר המשמעותי ביותר בכל תהליך השינוי אותו חווים תלמידי מסלול התקשוב.גם הם "סחבו"בעליות והתמודדו עם קשיים טכנולוגיים לא מבוטלים,אך עשינו זאת והגענו למעלה ההר.
דוגמא נוספת-השתתפתי כהורה בישיבת ועד הורים בביה"ס בו לומדת בתי,ושוב צפו ועלו בעיות בשל העדר קשר ישיר בין חברי הוועד הרבים(יש לומר-עשרות).פתרון קטן מצדי-יצירת פורום מתוקשב של כלל חברי הוועד והקשר יניב פירות.באותה אסיפה סערו הרוחות באשר להרסנותו של הפייסבוק בחיי בני הנוער,ואני ציינתי את מקומו של הפייסבוק ככלי ללמידה המתאים לאוכלוסיית בני הנוער וחשתי סיפוק לפקוח את עני חבריי ההורים כי יש גם טוב בפייסבוק,אם הוא במידה ותחת שליטה וגבולות למטרות למידה וחשיפת ידע."מי מכשכש בזנב של מי?"הדהדו באוזניי מילותיה של ד"ר שרה שדה, עימה למדנו בסמסטר הראשון,כאשר עדיין לא הבנו מי נגד מי ,ומה זה כל הסיפור הזה של טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה.
ואילו כיום,בימים אלו, איני רואה את מקומי כמורה במערכת החינוך שאינה עושה שימוש בטכנולוגיה להעשרת הפדגוגיה.רק אתמול נדרשתי ללמד את תלמידיי על סוגי מחקר והכללים לבניית שאלון(ןלא ריאיון... לאחר המבחן בשיטות מחקר שהתקיים השבוע...)כשלב ראשוני בפרוייקטי הגמר שלהם,ובתכנון השיעור לא חלמתי כיצד אני עושה זאת ללא מצגת,כפי שלמדנו בקורס המקוון של ד"ר יונה מילר בשיטות מחקר.ואכן,לראשונה בחיי לימדתי נושא לא פשוט מעין זה וודאי שמורכב לתלמידיי,באופן מתוקשב תוך שימוש במצגת עם דוגמאות מהשטח ואף שילוב טבלאות וגרפים הממחישים הלכה למעשה את ההבדלים בין השיטות-מחקר כמותי ואיכותי,ובאשר לכללים לבניית השאלון,הדגמתי הלכה למעשה מתוך עולם הידע שהעניקה לנו יונה במסגרת הקורס.תלמידיי חשו ברמה הגבוהה של השיעור,ואני בהתאמה דרשתי "נאה דורש נאה מקיים"-אילו המיומנויות הנדרשות במאה ה-21,ושמחתי בלבי כי אני בשאיפתי מעלה לרמת למידה איכותית ובלתי מתפשרת,משקפת להם דוגמא חיה לחזון האוטופי אודות התנהלות שיעור ע"פ משנתו של ד"ר עופר רימון,ראש המינהל למדע וטכנולוגיה, האמון על הטמעת תוכנית התקשוב במשרד החינוך.
ולסיום ,אנקדוטה: בני,תלמיד כיתה א',היליד הדיגיטלי המתוק שלי,נחשף בעיתון לילדים למשחק אינטרקטיבי חדש בשם "צ'טמן".כמובן שנעתרתי לתחנוניו ורכשתי לו את הדמות המקסימה הזו ,והוא בלי בעייה הסביר למוכר מה עושים איתה כיצד היא מתחברת לסקייפ ולפייסבוק(ICQ עוד אין לו למזלי...),והתקין את התוכנה להפעלת הצ'טמן לגמרי לבדו במחשב.
ובעולם טכנולוגי שכזה,על אוטוסטרדת המידע,ברור כי השקת ספר הילדים המיתולוגי "ציפור הנפש" כאפליקצייה מבית "עברית לילדים"(ספר דיגיטלי),הציפור היא רק "סנונית ראשונה"בכיבוש ליבות הילדים של היום.פלא ששלושים אלף משתמשים הורידו למחשביהם את האפליקצייה המאפשרת קריאת ספרים בעברית במכשירי האייפד,ואלפי ספרים נרכשים באמצעותה?דור 3.5 נותן את הטון ,ומפיח חיים חדשים בנכסי צאן הברזל עליהם גדלנו אנו,המהגרים הדיגיטליים.
וחזור לתובנות:כולי תקווה כי כאשר בני יגיע לתיכון,כל חדר כיתה יהא מצוייד בברקו,מסך וחיבור לאינטרנט במקום הלוח המסורתי,והשיעור האינטרקטיבי לא יהווה עוד אטרקציה יוצאת דופן במחוזותינו.רוצה לומר,המושגים "הטמעת התקשוב","תוכנית התקשוב הלאומית",יהוו רק נדבך בספרי ההסטוריה.במהרה בימינו.
דוגמא נוספת-השתתפתי כהורה בישיבת ועד הורים בביה"ס בו לומדת בתי,ושוב צפו ועלו בעיות בשל העדר קשר ישיר בין חברי הוועד הרבים(יש לומר-עשרות).פתרון קטן מצדי-יצירת פורום מתוקשב של כלל חברי הוועד והקשר יניב פירות.באותה אסיפה סערו הרוחות באשר להרסנותו של הפייסבוק בחיי בני הנוער,ואני ציינתי את מקומו של הפייסבוק ככלי ללמידה המתאים לאוכלוסיית בני הנוער וחשתי סיפוק לפקוח את עני חבריי ההורים כי יש גם טוב בפייסבוק,אם הוא במידה ותחת שליטה וגבולות למטרות למידה וחשיפת ידע."מי מכשכש בזנב של מי?"הדהדו באוזניי מילותיה של ד"ר שרה שדה, עימה למדנו בסמסטר הראשון,כאשר עדיין לא הבנו מי נגד מי ,ומה זה כל הסיפור הזה של טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה.
ואילו כיום,בימים אלו, איני רואה את מקומי כמורה במערכת החינוך שאינה עושה שימוש בטכנולוגיה להעשרת הפדגוגיה.רק אתמול נדרשתי ללמד את תלמידיי על סוגי מחקר והכללים לבניית שאלון(ןלא ריאיון... לאחר המבחן בשיטות מחקר שהתקיים השבוע...)כשלב ראשוני בפרוייקטי הגמר שלהם,ובתכנון השיעור לא חלמתי כיצד אני עושה זאת ללא מצגת,כפי שלמדנו בקורס המקוון של ד"ר יונה מילר בשיטות מחקר.ואכן,לראשונה בחיי לימדתי נושא לא פשוט מעין זה וודאי שמורכב לתלמידיי,באופן מתוקשב תוך שימוש במצגת עם דוגמאות מהשטח ואף שילוב טבלאות וגרפים הממחישים הלכה למעשה את ההבדלים בין השיטות-מחקר כמותי ואיכותי,ובאשר לכללים לבניית השאלון,הדגמתי הלכה למעשה מתוך עולם הידע שהעניקה לנו יונה במסגרת הקורס.תלמידיי חשו ברמה הגבוהה של השיעור,ואני בהתאמה דרשתי "נאה דורש נאה מקיים"-אילו המיומנויות הנדרשות במאה ה-21,ושמחתי בלבי כי אני בשאיפתי מעלה לרמת למידה איכותית ובלתי מתפשרת,משקפת להם דוגמא חיה לחזון האוטופי אודות התנהלות שיעור ע"פ משנתו של ד"ר עופר רימון,ראש המינהל למדע וטכנולוגיה, האמון על הטמעת תוכנית התקשוב במשרד החינוך.
ולסיום ,אנקדוטה: בני,תלמיד כיתה א',היליד הדיגיטלי המתוק שלי,נחשף בעיתון לילדים למשחק אינטרקטיבי חדש בשם "צ'טמן".כמובן שנעתרתי לתחנוניו ורכשתי לו את הדמות המקסימה הזו ,והוא בלי בעייה הסביר למוכר מה עושים איתה כיצד היא מתחברת לסקייפ ולפייסבוק(ICQ עוד אין לו למזלי...),והתקין את התוכנה להפעלת הצ'טמן לגמרי לבדו במחשב.
ובעולם טכנולוגי שכזה,על אוטוסטרדת המידע,ברור כי השקת ספר הילדים המיתולוגי "ציפור הנפש" כאפליקצייה מבית "עברית לילדים"(ספר דיגיטלי),הציפור היא רק "סנונית ראשונה"בכיבוש ליבות הילדים של היום.פלא ששלושים אלף משתמשים הורידו למחשביהם את האפליקצייה המאפשרת קריאת ספרים בעברית במכשירי האייפד,ואלפי ספרים נרכשים באמצעותה?דור 3.5 נותן את הטון ,ומפיח חיים חדשים בנכסי צאן הברזל עליהם גדלנו אנו,המהגרים הדיגיטליים.
וחזור לתובנות:כולי תקווה כי כאשר בני יגיע לתיכון,כל חדר כיתה יהא מצוייד בברקו,מסך וחיבור לאינטרנט במקום הלוח המסורתי,והשיעור האינטרקטיבי לא יהווה עוד אטרקציה יוצאת דופן במחוזותינו.רוצה לומר,המושגים "הטמעת התקשוב","תוכנית התקשוב הלאומית",יהוו רק נדבך בספרי ההסטוריה.במהרה בימינו.
