‏הצגת רשומות עם תוויות תהליך. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תהליך. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 16 בפברואר 2012

"זה נגמר,זה עבר,צל חלום אולי...מעגל שנסגר בין אצבעותיי...."-פוסט סיכום תקופה-תם ולא נשלם...

כיצד כותבים פוסט סיכום כשלא רוצים כלל לסכם?כיצד נפרדים בדברי סיום כאשר רוצים לדחוק את הקץ,ולא רוצים לחשוב בהקשר של סיום?לא בכדי זהו הפוסט ה-61 שלי...לא רוצה לסכם,לא חושבת כלל על לסיים, כי הבלוג שלי אינו משול כלל וכלל למחוייבות,למטלת פרוייקט גמר,לעבודה שעליי לסיים.הבלוג שלי הוא עוד אספקלריה שלי בעולם הזה,ובהקבלה לקיום האנושי,כך הבלוג ימשיך לנשום,לרגש,לחוות סערות וחידושים,בדיוק כמוני.ולאורך תקופות ועונות השנה-בחורף סוער,קיץ בוער,אביב מלבב וסתו מתלבט.
דחיתי ודחיתי את הרגע הזה...בדיוק בשל התחושות שציינתי האופפות אותי.ואתמול,בעודי יושבת בכנס צ'ייס 2012,ומקשיבה לנעמי פורת(בגאווה גדולה,היא משלנו) אשר הציגה באופן מרתק את עבודת הגמר שלה לתואר בנושא ייצוגי אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה בבלוגים לימודיים,ברגעים אלו גמלה בי ההחלטה להושיב את עצמי ולהתמודד באופן מושכל עם הצורך בסיכום.לא סיום,אני מדגישה,כי איני רואה עצמי מסיימת את "הדייט השבועי שלי עם הבלוג שלי"(אהבתי את הדימוי של נעמי לכתיבה בבלוג),אלא סיכום תקופה,בחינת העשייה והמעורבות המנטלית/רגשית על ציר הזמן,לאורך תקופת לימודיי.
כנס צ'ייס העוסק באדם הלומד בעידן הטכנולוגי,מהווה עבורי נקודה משמעותית על ציר הזמן.גם בשנה שעברה הייתי בכנס 2011, בהמלצת ד"ר גילה קורץ ראש החוג המדהימה שלנו,ואז חשתי טלטלה מעורבת בהתרגשות תהומית נוכח החידושים ועולם ההמשגה, אליהם נחשפתי בכנס.עוד זוכרת אני את פעימות הלב המואצות כאשר פגשנו את "הביבליוגרפיה המהלכת" דוגמת פרופ' רפי נחמיאס,ד"ר יורם עשת-אלקלעי ודומיהם, מה שמאד קרב אותי ואת חברותיי לאוריינטציה התקשובית.מה שאינו משתמע לשתי פנים היא סגירת המעגל אתמול בכנס 2012...שנה חלפה.שנה של קפיצת מדרגה ענקית מבחינתי בעולם התקשוב,בהבנה הפדגוגית בנחיצותו בתהליכי ההוראה והלמידה,ושוב התרגשות וטלטלה בתוכי.אך הפעם מסיבות אחרות.ההבנה והמודעות של חברותיי ושלי את הדרך המשמעותית שעשינו,ולצידה ההכרה כי גם לנו יש המון מה לתרום לעולם, לאור הידע וההתנסות שצברנו,וכי אנו כמו האחרים יכולים בהחלט להציג את מרכולתנו.וואו.אמרתי זאת.גם עצם האמירה והמטא-קוגניציה שבבסיסה מעידות על השינוי המהותי שהתחולל בתוכי.
ישבתי אתמול לאורך היום כולו בכנס,והתמוגגתי.התואר כולו עבר לנגד עיניי,מצאתי את מחשבותיי נעות על פני פלשבקים מקורסים שונים,ראיתי כמו מהצד את תיפקודי השונה בתכלית כמורה, המקדמת ומאמינה בהטמעת התקשוב בכל דרך,והודיתי בכל לבי לכל האנשים המדהימים שסייעו לי להפוך את החזון למציאות ברורה,מוחשית ובועטת.ובמקרה שלי אין מדובר ב"מכבסת מילים".אינספור דוגמאות מצאו את ביטויין בשנה החולפת,ומדי יום נולדות פריצות דרך קטנות נוספות- פירות הלימודים שחדרו לנשמתי ומילאו את הוויתי.
רק בשבוע האחרון הנחלתי חידוש בבית ספרי בחיבור שבין מטלת הביצוע במקצוע האזרחות לבגרות, ובין פרוייקטי הגמר לבגרות בתקשורת העוסקים בתרומה לקהילה.שני המקצועות מבצעים את התהליך המתואר כבר שנים,ללא קשר ביניהם בשל הדיסציפלינות השונות,אולם בקורס של פרופ' עמי וולנסקי הוצג היבט הלמידה בגל השלישי ,השם דגש על חיבורים אינטר-דיסציפלינאריים בין מקצועות, ולמידה מתוך הקשרים. בהלימה לכך,בקורס של פרופ' דוד חן ובהתאמה לו,במצגת של גילה לוי-עצמון התחדדה במוחי הדרך ללמידה מיטבית ואופטימלית באמצעות חזרה והתייחסות לנושא הנלמד מנקודות ריאות שונות.לאור ההיבטים שלמדתי ומתוך הבנה עמוקה של למידה מיטבית מהי,הצגתי בפני צוות המורים לאזרחות את האג'נדה הזו של חיבור בין מקצועות הלימוד ושימוש בידע הנרכש בכל מקצוע לצורך תחום הדעת השני,והשינוי התקבל בברכה ובבחינת "איך לא חשבנו על זה קודם...".אין ספק כי תלמידינו ירוויחו בגדול,ולנו המורים, לא נותר אלא להפיץ את הבשורה,והנה "פריצת דרך" קטנה.וגם כאן ספק אם יש להשתמש בביטוי זה(פריצת דרך),להבנתו של פרופ' דוד חן.וזוהי רק דוגמא אחת קטנה מני רבות.
זאת ועוד,היחידה המתוקשבת שלי בתקשורת אשר בניתי בעמל רב ובדמעות במשך חודשים, כבר מוצגת בכנסים ויוצרת הדים,והנני רואה אותה גדלה ומתפתחת,ובקרוב מאד לא תהיה עוד יציר כפיי להתגאות.היא תפרץ ותהיה של העולם כולו.ולכך ייחלתי.שכמה שיותר תלמידים ייהנו ממנה.
ומה על תלמידיי האישיים שמשתמשים בעולם מושגים אחר וחשים כי הם חווים מהפכה,רפורמה..אני רק מצטטת...רק לפני יומיים חוויתי התרגשות כאשר "משום מקום"ציינו בפניי מספר תלמידים בהקשר לנושא כלשהו שלמדנו,כי הושפעו מאד מהקרנת הקטע מהסרט "החומה" של פינק פלויד,קטע שהנני מכירה מנעוריי שלי,אך שב ותפס את מקומו הדומיננטי בקורס של פרופ' דוד חן.ואני שצפיתי בו שוב החלטתי להקרינו בפני תלמידיי ולא שערתי בנפשי את גודל ההשפעה עליהם,דור הטלוויזיה וההילידים הדיגיטליים שכמו נדמה שדבר לא ישפיע ויטלטל אותם.לשמחתי הצלחתי ליצור אצלם משהו שנשאר עימם כחוויה,כמשהו אחר בדיוק כפי שלמדנו בקורס של ד"ר ליאת אייל על השפעת ייצוגים חזותיים דיגיטליים.דבר נוסף שציינו תלמידיי כי שינה להם משהו בתפיסת העולם הוא הדיון הסוער שקיימנו על מקומו של התלמיד במערכת החינוך, לאור הקריקטורות אליהן נחשפתי במהלך הקורס של פרופ' עמי וולנסקי.קריקטורות שהיכו בהם והבהירו להם את הצורך בשינוי,השינוי שאני דורשת מהם חדשות לבקרים -להיות יצירתיים,לחשוב מחוץ לקופסא,לצאת מהקבעון המחשבתי ולא לתת לדפוסי הסטנדרטיזציה להיות הדומיננטיים בחייהם.לשמוע את הקול הפנימי והייחודי שלהם.אלו השיעורים האופטימליים בעיניי,וגם כשמדובר בבחינת בגרות סטנדרטית הבודקת ידע ושינון,הלכתי הכי רחוק שניתן במערכת החינוך שלנו כיום.וזהו עוד שינוי שהלימודים לתואר השני יצרו בי-אמון ואמונה בשילוב התקשוב בלמידה ובהוראה.ובאופן זה קדמתי את מהלך בחינת הבגרות המתוקשבת ,ולמרות כל הקשיים הטכניים בטוחתני כי התלמידים הן יצליחו בגדול מבחינת הישגיהם בבחינה,והן יהנו ויחוו חוויה אחרת הרלוונטית לחייהם,המתוקשבים ממילא,והן בחיבור האימננטי שלהם לתכנים ולשאלות שיישאלו.אני משתפת אודות המהלך הזה בהתרגשות גדולה,כי זו הפעם הראשונה לבחינת הבגרות המתוקשבת בתחום הדעת שלנו,ויודעת אני כי חלק אינטגרלי במהלך שייך לי,והוא בנימי נפשי.
רוצה אני ברשותכם קוראיי לחזור לכנס צ'ייס.הכנס הסתיים בהרצאה מרתקת של פרופ' דוד פסיג,אשר הציג תיאורייה מהפכנית אשר בבסיסה עליית הIQ בחמישים השנה האחרונות ב-17 נקודות.פרו' פסיג תולה את הסיבה לכך בלא אחר מאשר הטכנולוגיות,ולדידו,יש בידינו אוצר עתיר מימדים ואנו עושים בו שימוש דל למדי במערכת החינוך,כאשר הוא משמש רק ככלי עזר לפדגוגיה ולהוראה ככלל.
ובכך אני מגיעה לקו הסיום-למדתי המון בתואר הזה,ומעל הכל למדתי על הפוטנציאל הבלתי רגיל שלא ניתן לאמוד אותו כלל,של כלים טכנולוגיים המחוללים אפקט מואץ של שיפור בטווח גדול של מיומנויות מחשבה ולמידה.חוויתי זאת על בשרי,ונותר לי רק להזיל דמעה שזהו.זה נגמר, לפחות באופן רשמי.
תודה ענקית לכל אוהביי -משפחתי וחברותיי אשר הכרתי בתואר וזכיתי זכייה גדולה יותר מזכייה בפיס,המרצים שליוו אותנו ובראשם ד"ר גילה קורץ עם אהבה ונתינה ללא גבול.כלכם שמורים עימי בלבי,ולכם חלק אינטגרלי בהצלחה שלי.
לא פעם שיתפה אותנו ד"ר גילה קורץ בתובנה כי הבלוג הוא הדרך טובה ביותר להכיר את הסטודנטים שלה.אני מסכימה לכך בהחלט ומוסיפה עוד נדבך אחד - הבלוג הוא דרך להכיר את עצמנו.
היה לי לא קל ,בלשון המעטה ,לכתב את פוסט הסיכום שלי.אולי כי הדהדה בי כל העת הציטטה של מאריו וארגאס יוסה :"ספרות היא חלום מופלא,התגלמות הדמיון.הספרות משלימה אותנו,יצורים שסועים מבפנים,בשסע שבין העובדה שיש לנו רק מסלול חיים אחד לרצון לחיות באלף מסלולי חיים".הבלוג שלי משול בעיניי - לספרות.

יום חמישי, 2 בפברואר 2012

"לימוד בלי מחשבה הוא בזבוז מאמץ.מחשבה בלי לימוד היא סכנה"/קונפוציוס

ממה להתחיל?בראשי מהדהדת המילה"רפלקציה",באמצעותה הציגה לפני שנה ד"ר גילה קורץ את מטרת פרוייקט הגמר שלנו במסגרת התואר השני במסלול "תקשוב ולמידה".כיום,שנה אחרי,יודעת אני בכל נימי נפשי כי לקחתי את המטרה הזו עד הסוף,עד הקצה,ואכן הבלוג שלי על חמישים ומשהו רשומותיו,מתאר את התהליך האינסופי כמעט שעברתי בתואר הזה.תהליך שבא לידי ביטוי בשילוב הטכנולוגיות בחיי,בדרך הוראתי,תובנות מדהימות באשר לתפקידי כמורה ומחנכת,ואף כר פורה לשיחות והפרייה הדדית כאמא וכרעייה במשרה מלאה בהחלט.אין שמץ של ספק כי הפנמתי בגדול תובנות מהקורסים השונים,והכל מופיע,צף וגולש לסיטואציות רבות ומגוונות בחיי.דרך משל,בשבוע שעבר ניגשנו לבחינת הסיכום בקורס של פרופ' דוד חן.הקורס עסק בגישות לבחינת תחום הידע שנקרא חינוך תוך התבססות על מחקרים מדעיים על טבע האדם וטבע הידע.בעיקר לקחתי מהקורס את ההבנה כי מערכת החינוך לוקה בחוסר ידע משווע באשר לאופן ההוראה המקדש סטנדרטיזציה במקום הכרה בשונות הבינאישית בין התלמידים,ובאשר לדרך הערכת התלמידים המחייבת אותנו המורים,בעיקר בתיכון,להתכוונן לבחינות הבגרות.לקחתי עימי את התובנה ויישמתי אותה בשטח.
מחר יום התעודות לרגל סיום הסמסטר.את השיעור האחרון בכל אחת מכיתותיי הקדשתי לסיכום.ובניגוד לדרך המסורתית המתבקשת,בה כל תלמיד יאמר או לא יאמר כלל מה שעולה בדעתו,חשבתי על דרך יצירתית וודאי לא סטנדרטית שתביא כל תלמיד להתיחסות בדרכו שלו,ע"פ מאפייני האישיות שלו,מה שתואם את השונות הבינאישית ,בה אני מאמינה בכל רמ"ח נימיי.כי זה התיישב לי עמוק בתוך הנימים...כל תלמיד קבל סוכריית גומי בצבע אחר,שנבחרה על ידו מתוך הסלסלה,בעוד עיניו עצומות,ובהתאם לצבע שנבחר באקראי חיכתה לו משימה/שאלה אודות הלמידה במהלך הסמסטר.להיגד היה עליו להתייחס באופן מעשי ולחלוטין לא בהכרח מילולי,והדברים שהובאו לאחר מכן למליאה הדהימו גם אותי,בעיקר לאור הפרשנויות השונות שניתנו לאותן חוויות למידהבמהלך הסמסטר,רק שכל תלמיד נתן להתנסות אמירה משלו.שונות בינאישית ...דיואי,היית חייב להיות נוכח.אחד הדברים שבעיקר הפתיעו אותי היתה גילוי של אחד מתלמידיי שסיפר כי הוא גילה במקרה את הבלוג שלי באינטרנט,עוקב אחר הפוסטים ומרגיש שהוא מכיר אותי בצורה אחרת,שאני נתפסת בעיניו כמורה "אחרת",ושהשיעור עימי מבחינתו הוא כמו חלום.ואז היו גם מחיאות כפיים ודברי הזדהות,ואני רק התרגשתי בתוך תוכי.כי מה נשאר לי לעשות...
הבלוג הזה הוא כמו התמכרות מבחינתי.אני רואה בו "חבר" שניתן לשתפו בכל החוויות והסערות המטלטלות את אישיותי מעצם חווית הגילוי של עולם התקשוב,ולעולם לא נמאס לו לשמוע.רק לפני מספר ימים השתתפתי בשעות הערב המאוחרות בהשתלמות מקוונת אודות בחינת הבגרות המתוקשבת בתחום הדעת שלי, רעיון שקרם עור וגידים במהלך התואר הזה,דבר הנחשב הישג אדיר מבחינתי,לאור העובדה כי מתי מעט בתי ספר נכנסו לתהליך העצום הזה מהארץ כולה,אך תלמידיי שלי יזכו להיות הראשונים בו.במהלך ההשתלמות שאלו מורים את המנחה האמונה על ההיבט הטכנולוגי של הפעלת התוכנה (ולא התוכני)בשביל מה למעשה צריך בחינת בגרות מתוקשבת.לרגע הזה חיכיתי.באמצעות פתקיות שאנו המשתתפים יכולים להעביר שאלות,בקשות,לתקשר האחד עם השני מבלי להפריע למהלך השיעור,הכנסתי בססמאות את כל תמצית התואר שלי כגון:מיומנויות המאה ה-21,הקלה לתלמידים שהמחשב הוא הסביבה המוכרת להם,אפשרות שילוב תכנים אקטואליים ורלוונטיים ללומד וכו.המנחה התלהבה,ציטטה בפני כל הנוכחים את דבריי והמורים נותרו המומים ולא מבינים עד תום את פשר התלהבותי ממהלך זה.ברור לי שיהיו קשיים טכניים עליהם נצטרך להתגבר,וודאי שהדרך המסורתית היא הקלה והפשוטה ביותר,אך האם דבקות בדרך המסורתית מכינה את תלמידינו באמת למאה ה-21?לדרישות ולציפיות מהם בשוק העבודה?בחינת בגרות מתוקשבת,עם כל הקושי שבה,תקנה לעניות דעתי כלים ומיומנויות שלא יסולו בפז,תעמיד במבחן הסתגלות לשינויים,התמודדות עם עבודת צוות(דבר מהותי שהתלמידים כיום נכשלים בו בגדול),וכמובן התנסות עם שימוש בטכנולוגיות מידע תוך הפעלת חשיבה בקורתית ושיפוטית לנוכח האמצעים המתוקשבים שישולבו בבחינה,להבדיל מבחינה מסורתית מנייר.
אני עומדת לפני הישורת האחרונה.בעוד מספר ימים מבחן אחרון לתואר,עבודת סמינריון ו...זהו.הכל גועש ורועש בקרבי.התעודה הראשונה שיקבל מחר בני במערכת החינוך,המלחמות שעשיתי בכדי שיכירו ביכולות שלו שאינן תואמות את מדיניות הסטנדרטים,והניבו תוצאות.ולבסוף,בתי,הלומדת לקראת בחינת הבגרות בהסטוריה,שציטטה אתמול את המורה שלה אומר כי הלוואי והיה יכול ללמד אותם נושאים אחרים ומרתקים שאינם נמצאים בתוכנית הלימודים לבגרות.ואני אומרת:הלוואי שכל התיאוריות והמחקרים שהוכיחו עצמם באשר לגישת התלמיד במרכז,יצירת העניין והסקרנות ללמידה לאור האוריינטציה והמעורבות של התלמיד לחומר הנלמד,בשילוב עם יצירת אתגרים מחשבתיים וחשיבה יצירתית ויזמית,הלוואי וכל אלה יהפכו למציאות  שיגרת הלמידה,ולא יישארו בגדר חלום.
את הפוסט הזה אני מקדישה לבת הזוג שלי לאורך התואר הזה,אורניתי,אשר יכולנו יחד ללמד את היקום כולו,עבודת צוות מהי.אז לנו יש באמתחתנו את המיומנות מס' 1 להצלחה במאה ה-21 :עבודת צוות......
אורניתי,אוהבת אותך.

יום שלישי, 24 בינואר 2012

טרום סיכום-דברי פרידה מבוססי הדרך אל השינוי...

את הפוסט הזה אני כותבת ב-24 השעות האחרונות.בראשי.הוא הולך איתי לישון,מתעורר עימי לפנות בוקר,מלווה וכמו לוחש לי וממתיק עימי סוד בכיתות עם תלמידיי,נמצא בתוך תוכי ואינו מרפה.לכן,כאשר נפגשנו כל חבריי ואני אתמול,ביום הלימודים האחרון לתואר השני,והיום כולו היה בסימן התרגשות גדולה וסיכומים והבטחות לעתיד הקרוב והרחוק באשר לשמירת הקשר בינינו,היה לי קשה לקבל ש...זהו...אוטוטו זה נגמר.לדידי,רק לכאורה.הבלוג הזה הפך לחלק אינטגרלי ובלתי נפרד מאישיותי,ואיני רואה את עצמי כותבת רשומת סיכום,או נפרדת ממנו לצמיתות.הבלוג הזה הפך לכרטיס הביקור,ובהדרגה חשפתי אותו להמון אנשים יקרים ללבי,שנעלמתי להם בתקופת הלימודים האינטנסיבית הזו.אנשים שאיני מכירה כלל פנו אליי באמצעות הבלוג,וחשתי שאני מגיעה ללבבות רבים ומטביעה את חותמי והאני מאמין שלי.
בשבועות האחרונים חווינו עשייה מרובה בעקבות מטלות מגוונות בקורסים השונים,אשר באו לידי ביטוי בשינוי דרך ההוראה ועיסוק אחר - חוויתי וחדשני מבוסס טכנולוגיות בתחומי התוכן שלנו.חברותיי הטובות במקום העבודה טרחו לומר לי לא פעם כי הן מרגישות שאני נמצאת כמו ב"עולם אחר",לא מבינות עוד את עולם המושגים שלי,את אופן החשיבה שלי ואת...העיניים הנוצצות בשל הגילויים וההבנה כי מערכת החינוך יכולה להיראות אחרת.היום כאשר שיתפתי בעצב בתחושות בעקבות אתמול,היום האחרון ללימודים והפרידה הבלתי נמנעת מחברות מדהימות שהכרתי ומעולם חדש ששום הגדרה לא תהלום אותו,שמעתי מחברותיי הטובות במקום העבודה,סופסוף תחזרי אלינו...ואז הבנתי בפרץ של הארה כי הייתי בשנה וחצי האחרונות כמו במנהרת זמן,נעלמתי מחיי הקודמים במובנים רבים,ונולדתי לחיים חדשים עם תובנות חדשות.
היתה לי הזכות במסיבת הפרידה שלנו בחוג המדהים בעולם,לשמש "הקול הדובר" לחברי החוג במילות הפרידה לד"ר גילה קורץ,ראש החוג.מילות הפרידה החמות קלחו מבלי משים בעת כתיבתן,אך בעת קריאתן לוו בעצבות תהומית מעצם ההבנה כי זה הסוף.המבחנים והמטלות,השבתות של עבודה אינסופית ללא זיקה למשפחתי האהובה,שנה וחצי ללא ספר טוב מתוך בחירה ולא מאמר מאולץ,כל אלה לא יחסרו לי ולו לרגע.אך החברות האמיתית שנוצרה,השמחה המשותפת מכל הישג,המקצועיות לצד האנושיות לכל אלה אין תחליף ואכן זכינו ...מרשה לעצמי לצטט מדברי גילה,ראש החוג שלנו:"לא יכולתי לבקש יותר".נכנסתי להרפתקה הזו ,נבוכה ומהוססת,ללא ידע מקצועי בתחום המיחשוב,ללא רגע דל באשר להיקף המישרה שלי שכמעט  ואינו מאפשר ללמד במקביל,עם בני הקטן שצבר המון שעות מחשב לצד אמא סטודנטית,וידעתי לאורך כל הדרך שזהו הצ'אנס האחרון שלי.והשתדלתי למצות,וללמד באופן אופטימלי,וכל המכיר אותי יודע שאיני מסתפקת בפחות ממצויין,כי זו אני.ועשיתי על דעת כולם את הבלתי ייאמן,ולא ויתרתי לעצמי בשום תחום.ללא פשרות.
גאולה חברתנו היקרה לקבוצת הלימודים ציינה בקבוצה שלנו בפייסבוק כמו הזדכות על ציוד לפני השחרור בבקו"ם בתום השירות הצבאי מה נשאר לנו.שני מבחנים,עבודת סמינריון,עבודת סיום בקורס ומאמר.בבת אחת הכל יום אחד פשוט-נגמר.אורניתי,גילוש ומיכלי-צוות מנצח שלי,וכל שאר חברותיי וחבריי-אין עליכם.

את הפוסט הזה אני חותמת בחיבוק אינסופי להוריי ומשפחתי שאיפשרו את הלמידה מדי יום ב' עד שעות הערב המאוחרות,בכל רגע נתון ,מתסכל ועמוס לחצים,במקום לחוות ולהנות מילדיי הגדלים ומתבגרים לנגד עיניי,ולכל אוהביי באשר הם שחיכו בסבלנות,פירגנו להצלחותיי והיו מאושרים באושרי.כל אלו המחכים שאחזר בגדול לחייהם.
הרגע הזה קרב בצעדי ענק.והפעם אני חותמת בתובנה כי איני עוד "מהגר דיגיטלי".לראשונה בבלוג הזה,אני מבינה שכיום,הפכתי להיות "היליד הדיגיטלי".ובעצם חשיבה והמשגה זו,עשיתי את הצעד הגדול ביותר במהפכה הפרטית שלי.
באהבתי הרבה לעולם הקולנוע,אביא לסיום ציטוט מקסים של ז'אן לוק גודאר,המבטא את רחשי ליבי בימים אילו של פרידה וסיומות:"אני אוהב שלסרטים שלי יהיו התחלה,אמצע וסוף,אבל לא בהכרח בסדר הזה".
במובנים רבים,הייתי מאמצת ,היום, את תפיסת עולמו.

יום חמישי, 12 בינואר 2012

יחידת לימוד מתוקשבת כסייסמוגרף לסגירת מעגל...ולפתיחת מעגל חדש

"את אוצר"
"אני מרגיש שצעדת מאה שנה קדימה והשארת אותי שלש מאות שנה מאחור"
"לא ידענו שזה מה שאת עושה עם התלמידים"
"כל הכבוד"
"תישארי צנועה כמו שאת,למרות כל הכישורים והיכולות שלך"
"אפשר לדעת למה את עדיין בבית-הספר?תפרצי,תצעדי קדימה עם כל הידע שלך".

אלו היו מקצת מהתגובות שאספתי לחיקי,לאחר שהצגתי את יחידת הלימוד המתוקשבת שבניתי להוראת תקשורת לבחינת הבגרות שתתקיים השנה.הצגת הדברים היתה בישיבת המליאה הבית ספרית,בפני כמאה מורים,והתלוו אליה כמובן הרציונאל שלי למחוייבות שלנו כיום במאה ה-21,להתייחס לטכנולוגיה כאמצעי בלתי נפרד מאופן ההוראה שלנו את תלמידינו ה"ילידים הדיגיטליים".מנהלת ביה"ס שיזמה וביקשה ממני לעשות זאת,אמרה לי בסיום דבריי כי הצגתי באופן מעולה את העקרונות החשובים ביותר בהטמעת התקשוב,וההדגמה היתה נפלאה.ואני חשבתי באותו רגע שאני רוצה לרוץ ולחבק את ד"ר גילה קורץ,ראש המסלול לתקשוב ולמידה בתואר השני,שהביאה אותי מנקודת האפס בה התחלתי את התואר מבחינת אוריינטציה למחשב,לנקודה בה אני נמצאת היום.וכיוון ש"אין הנחתום מעיד על עיסתו",אצטט את דברי חברתי מיכלי הלומדת עימי לתואר זה וחווה את השינויים החלים בי,אשר אמרה לי אתמול בשיחה טלפונית(כן,כן,לא הכל בסקייפ או בפייסבוק.ממש לא.ועל המגע האנושי איני מוותרת בעד שום הון שבעולם)כי לעניות דעתה,אני אחת מהסטודנטיות שעשו את כברת הדרך הארוכה ביותר והמשמעותית ביותר מבחינת שילוב כל הכלים שרכשתי בדרך ההוראה שלי.יש צדק בדבריה,והדבר אף מרחיק לכת יותר משילוב בהוראה ,אלא כדרך חיים ואופן החשיבה.אני בהחלט יכולה להעיד על עצמי,כי נקודת הריאות שלי על דברים השתנתה,אני מאד מחוברת למהפכה הזו ומאמינה בה בכל ליבי.ודווקא בשל היותי במקום הזה של תסכול כתוצאה מחוסר ידע ונסיון,בדיוק לפני שנה וחצי,אני יכולה לחלוטין להבין את אותם מורים שחשים במנהרת זמן,שנותרו הרחק מאחור.ואני כאן כדי לעזור להם,בדיוק כפי שאני קבלתי את העזרה הענקית הן מחברותיי לתואר,ואת התמיכה הרוחנית מהסגל האקדמי במסלול שלנו.כולי תקווה כי אגיע לפחות ללב של סטודנט/ית אחד/ת הנמצאים כעת בתחילת התואר,וחשים אבודים משהו...היו אופטימיים.יש תקווה,והכל תלוי בכח הרצון וההתמדה שלכם.רק לא להרים ידיים,ולהתפלל כמוני שיעטפו אתכם האנשים הנכונים."כי השלם הוא יותר מסך כל חלקיו"...
הזכרתי את המושג "מהפכה".כי כך אני רואה את הטמעת התקשוב והטכנולוגיה בחינוך,למידה והוראה,ובל נשכח כי כל מהפכה מתחילה בצעדים קטנים המערערים את הסטטוס-קוו.לשם שינוי,במקום להביא לישיבת המליאה הבית-ספרית הרצאת אורח בתחום הדיאלוג הבית-ספרי או נושאים שדשנו בהם בעבר,וייתכן שנס ליחם,החלטנו מספר מורות שהתקשוב "בדמן",להביא הרצאת אורח שתערער את אמות הספים ותשנה משהו בתפיסת העולם של מי שאינו לומד תקשוב ולמידה כבר שנתיים,ומבין את חשיבות הטכנולוגיה בשירות הפדגוגיה.לצערי,רב רובם של המורים נמצאים עדיין בשלב הזה,ואני וודאי מבינה זאת,כי הייתי שם ממש לא מזמן,ולכן כה חשוב לי לפעל למען שינוי דרכי החשיבה קודם כל ואז לימוד השימוש בכלים הטכנולוגיים.
הרצאת האורח שלנו,שרון גרינברג אשר הטמיע את התקשוב ברשת אורט היתה מעולה מחד,ומתסכלת מאידך.תלוי באיזה צד של מפת החשיבה התפיסתית נמצא כל מורה.אך גם אם היתה מתסכלת עבור המורים שאין להם כל מושג בתקשוב,הושגה לפי דעתי המטרה-ערעור הסטטוס-קוו.שמעון פרס,נשיא המדינה היקר שלנו,אמר את המשפט הגאוני הבא:"מביצים אפשר לעשות חביתה.מחביתה אי אפשר לעשות ביצים".וזו האג'נדה שלי.ע"פ תיאוריית הדטרמיניזם הטכנולוגי,לא ניתן לחזור לאחור,ועלינו לצעוד ברוח הזמן על כל השינויים שהזמן מביא עימו ,בלא לנסות להילחם ברוח הזמן.הפער רק ילך ויגדל.
אז,עם אילו תובנות וכלים יצאתי מההרצאה המרתקת של שרון?ראשית,שעשיתי את הבחירה האופטימלית בבחירת המסלול הז ללימודי התואר השני שלי.לא יכולתי לבחר טוב יותר ומתאים יותר-לאור ההקשר,העניין האישי שלי והעיתוי.ולכל אלה,הוספתי התואר הזה נופך משלי.כפי שאומרות לי חברותיי תמיד-הבלוג שלך הוא כמו כתיבת שיר,פואמה ספרותית.נכון.הבלוג עבורי הוא בדיוק רפלקציה לכל תהליכי החשיבה המלווים אותי בתואר השני,ולא יכלה ד"ר גילה קורץ לחשוב על דרך מצויינת מזו לרפלקציה.שתבינו,קוראיי הנאמנים,שכאשר הציגה זאת גילה לפני שנה כפרוייקט הגמר שלנו לתואר,לא ידעתי אפילו איך פותחים בלוג,לא קראתי מעולם פוסטים וכו' וכו'.זהו בדיוק השינוי במנהרת הזמן עליו אני מדברת.
שנית,שרון הציג בפנינו נתונים הן נתונים מספריים על מגמות גלישה ושימוש בטוויטר,פייסבוק ובני הנוער כיוםואת הדבר הבא בטכנולוגיה-AUGMENTED REALITY =מציאות מועשרת.חשבתי מיד איך יכולתי לעשות שימוש באפליקציה זו בלימוד יסודות הצילום באופן תלת-מימדי,או כיצד תלמידי המדעים יוכלו לחקור ללא מקרוסקופ וללא טלסקופ.טכנולוגיה מדהימה,המבוססת על החוש השישי.
מעל כל אלה,חזרו שוב ושוב "וצפו" לנגד עיניי שתי המיומנויות הנדרשות בעולם הקונסטרוקטיביסטי אליו אנו מכוונים את תלמידינו ואת עצמנו:עבודת צוות ושיתופיות ברשת.ללא הבנת והטמעת היסודות הללו,לא ישתנה דבר במציאות הבית-ספרית.
ובחזרה למוטיב החביתה:"אי אפשר לעשות חביתה בלי לשבור ביצים".ציטוט מפתגם עממי שאינו יכול לתאר טוב יותר את צור מחשבתי בימים אילו.בהצלחה לכולנו באשר אנו,בכל סוג של חביתה בה נבחר.

יום שלישי, 3 בינואר 2012

להנחיל תקשוב בעיניים של יזם

הפוסט הזה מוקדש לדובי וייס ,בן-דודי האהוב,אשר הפך בשבוע שעבר לד"ר דובי וייס.בשבילי אתה תמיד דוביל'ה שלי.
היום אמר לי מישהו בחדר המורים :"רונית ,אם היית משתייכת לעולם ההיי-טק הייתי מכנה אותך יזמית,בשל כל העשייה שלך".הרמתי עיניי בפליאה,ברגע הראשון לא הבנתי למה הוא חותר...השאלה בעיניי הובילה להמשך דבריו:אני רואה מה את עושה כדי להכניס את התקשוב לביה"ס,מנסה לשנות,לעורר בנו,לדחוף אותנו קדימה לעשות דברים אחרת.זוהי יזמות."לקחתי איתי את דבריו,וחשבתי לעצמי בהן צדק כמה הוא צודק.איך אט-אט מתחילים לראות ניצנים של תהליך לקראת שינוי,וכיצד הדברים מתערבלים אחד בשני ומתחילים לקרום עור וגידים.ואז ראיתי הודעה מאחת מחברות הקבוצה שלנו בלימודי התואר השני בפייסבוק בהודעה כי נותרו לנו שני שיעורים לסיום התואר עם סימן שאלה גדול,והבנתי את גודל השינוי שעברתי וכיצד אני מנחילה ומטמיעה אותו כחלק מהוויתי וללא משוא פנים בבית ספרי,בלי להרגיש כלל.דבר רודף דבר,והשינוי מתרחש.במה דברים אמורים?כמו רשת שטווים בהדרגה...לפני שנה בדיוק נדרשנו לנתח במסגרת הקורס של ד"ר גילה קורץ את אתר ביה"ס שלנו.מסקנותיי באותה עבודה היו עגומות למדי,כי נדרש שינוי מהותי וכי אנו בביה"ס נמצאים די מאחור,מבחינת האתר כמובן,להבדיל מהעשייה האיכותית המתקיימת בפועל.העבודה ומסקנותיה הועברו למנהל האתר,ומזה כמה חודשים שאנו מתהדרים באתר אינטרקטיבי ,מושך ומהווה במה לעשייה ולקשר יומיומי ורציף עם תלמידינו.השבוע,כאשר הכנסתי לאתר קישור של יחידת לימוד אינטרקטיבית שבניתי במסגרת אותו קורס,ועתה אני מתכוונת לעשות בה שימוש לקראת בחינת הבגרות השנה,אמר לי אותו מנהל אתר בביישנות-מה "תודה",על שפקחתי את עיניו והאתר קבל פנים חדשות,והיתה לי בליבי גאווה צנועה על טביעת ידי בשינוי הזה.
שינוי נוסף,מנהלת ביה"ס שלי קיבלה את דעתי על חשיבות הטמעת התקשוב בתרבות ביה"ס,ובמרכז ישיבת המועצה הפדגוגית הבאה,בנוכחות עשרות מורי החטיבה והתיכון,יגיע להרצאת אורח אחד הבכירים במשרד החינוך,להציג את הנושא.יש לי תחושה שאוכל רק לתמוך בדבריו,וליישמם הלכה למעשה מתוך אמונה שלמה כי זוהי הדלת הבאה שעל כולנו לפתוח.היו בטוחים שלא כך חשבתי רק לפני שנה.בבטחון שכזה בשינוי הנחוץ.
וגולת הכותרת הגורמת לי התרגשות גדולה כן,כן,התרגשות-READ MY LIPS הוא כי החלום שלי להפוך את בחינת הבגרות למתוקשבת,אכן מתרחש השנה בפעם הראשונה בתחום הדעת שלי.ולחשוב שמישהו שמע והפנים מה שאמרתי בלהט בחדרי חדרים,והיום התבשרתי כי אנו יוצאים לדרך.בית ספרי הוא אחד מארבעה בתי ספר בלבד בארץ אשר יקיימו בחינת בגרות מתוקשבת,ומיד מיד כאשר הודעתי על כך לצוות מוריי,הכנתי עצמי לתגובה מלאת החששות וזו לא איחרה לבוא.אך אני,בהיותי במצב זה אך לא מזמן,מבינה בדיוק את החששות,הגבתי מיד עם זריקת עידוד...ואני לא הולכת לשום מקום.עוברים את המהפכה הזו יחד.וזו אכן מהפכה,ואני כולי נרגשת מהאפשרויות שהיא מזמנת.במקום טקסט לינארי שהאקטואליות שלו יכולה להיות רלוונטית למספר חודשים קודם למועד הבחינה,בבחינה מתוקשבת האירועים המתוארים יכולים להיות סופר-אקטואליים ,נכונים ליום הבחינה ממש,ויתרה מזאת,ניתן להכניס קישורים לסרטונים ואינסוף אפשרויות טכנולוגיות מעולם התוכן של התלמידים,ותהליך זה כה מתבקש בטח ובטח כשמדובר בבחינת בגרות בתחום תוכן כמו תקשורת המונים.
כנראה שאני באמת "יזמית".בפגישה שקיימתי לפני מספר חודשים במסגרת אחד הפרוייקטים בו נטלתי חלק,עם יזמית מעולם ההי-טק אלה מטלון שמה,אשר מנהלת גם פורומים ליזמות,זכורים לי מספר עקרונות מפתח שלקחתי עימי מהמפגש,מתוך רצון ונסיון ליישמם בהקשרים שונים ומגוונים בחיי.ששה שלבים בסולם:
ליזום.לעשות.לעודד.לעורר.להתחבר.להשפיע.
היכן נמצא כל אחד מאיתנו?לעניות דעתי הכי חשוב שנבדק את עצמנו כל הזמן ולא נקפא על השמרים.נשאף תמיד לנוע על הסולם הזה,ולא נחדל.
מקורות היזמות הן מענה לקושי.קיימות אינספור דוגמאות כיצד אנשים יצאו מחוזקים ומועצמים נוכח הקושי שחוו,כמו יוזמת אתר למציאת עבודה שנוסד ע"י בחורה שחוותה פיטורין.כך גם הצורך שלי ללמוד ולהיכנס לעולם התקשוב,בו דשדשתי אך לפני שנה.והיום,כמורה, אין שיעור אותו אני מעבירה שאינו מתוקשב.מבחינתי אני חוטאת למטרה ולקיום שיעור אופטימלי.
ברצוני לסיים עם דוגמא שתמחיש אולי מעבר לכל המילים כי השמיים הם באמת הגבול.מרגרט תאצ'ר היתה בסה"כ בת של חנווני.והגיעה להיות ראש ממשלה.השינוי מתחיל בתוכנו,והוא חסר גבולות.בהצלחה מכל הלב לכל המאמינים והרוצים שינוי.

יום ראשון, 25 בדצמבר 2011

סוד פענוח המעשה החינוכי ב"ים הגדול של האמת"

השיעורים האחרונים של פרופ' דוד חן בקורס "מדעי החינוך במאה ה-21" מטלטלים את נפשי,ועל כך כבר הצהרתי בפוסטים קודמים שלי.העלאת מקום וחשיבות התורשה לתודעה, בהשוואה לסביבה ולחינוך בביה"ס שמקומם רק כ-30 אחוז,מצליח לערער את מנוחתי ואת כל אמונותיי ועקרונות עבודתי.שהרי מה  מטרתינו כמחנכים?על מה אנו שוקדים ומנסים לעצב אם עבודתנו מסתכמת באותם 30 אחוז,הנראים במבט ראשון נטולי דומיננטיות והשפעה לטווח ארוך?ובכל זאת,ככל שאני מתעמקת בנושא ומתוך נסיוני היומיומי,יודעת אני כי אין ולא יהיה תחליף למורה ומחנך איכותי,המשמש דוגמא לתלמידיו ומקור השראה.ברצוני לצטט מדבריו של מיוריאל ספארק המבטאים את תחושת האמביוולנטיות בה אני נתונה:"לדידי,חינוך הוא להוציא אל פני השטח כל מה שכבר יש בנפשו של התלמיד ולא לדחוס לתוכו מה שאין בה".
גדולתו של המורה הינה ביכולת להוציא את הקיים בנפשו של התלמיד.המורים שבינינו יודעים כמה קושי טמון ביצירת האמון,אמפטיה,שייכות כך שתלמידינו יראו בנו,מוריהם,את ה"שער" אותו יוכלו לצלוח ללא היסוס וחרדות מפני אכזבה או כשלון פוטנציאלי.לכאורה ניתן לראות בדבריו אלו של ספארק אישוש לטענות והמחקרים המובאים בשיעוריו של פרופ' דוד חן אודות מקום התורשה והגנטיקה.אולם ברצוני לקחת דברים אלו צעד אחד קדימה-ליכולת של המורים והמעשה החינוכי להשפיע ולעצב הרבה מעבר לגבולות שמאפשרת לנו התורשה,בבחינת ברור לי שהילד אינו מגיע למערכת החינוך "טבולה רסה"(לוח חלק),אך מאידך הספקטרום בו אני יכולה כמורה לטעת בו בטחון עצמי ומוטיבציה ללמידה ,לבנות ולהיבנות ולהוציא אל השטח את יכולות וכישורי התלמיד,לעומת ההרס שיכולה המערכת ליצור ולגדוע באיבו את צמיחתו של ילד עם IQ של מחונן,כל אלה בידי המורה הם.ולכן,אני מרשה לעצמי להגדיר את עבודת המורה כשליחות.ומיישמת זאת מדי יום בדרך ההוראה שלי.
חברתי הטובה ד"ר גילה לוי עצמון מאתגרת אותי בשיחותינו,וחשפה בפניי את מחקרו של ג'ון האטי אודות מדדי החשיבות בהשפעת הסביבה אל מול התורשה.ואכן מתוך מליוני מורים היתה מסקנתו המשובבת לב לדידי:המשוב שנותנים המורים לתלמידיהם חשוב ואף קריטי לעיצוב אישיותם  כלומדים ולתהליך הלמידה ככלל,והשפעתו דומיננטית לעילא ולעילא ,בין אם נמצא התלמיד על סקאלת ה-IQ בחלקה הימני או השמאלי...
דרך משל אביא מקרה שארע היום בבוקר,בעיצומה של חופשת חנוכה.במסגרת עבודתי כמורה ורכזת מגמה מובילה בבית ספרי,פנו אליי מ"החלונות הגבוהים" בבקשה כי אעשה את הבלתי אפשרי בעליל (כמעט).קבוצה של עשרה תלמידים המוגדרים כנחשלים ונכשלים לאורך כל שנותיהם בתיכון,ולא יוכלו להיות זכאים לתעודת בגרות,המשתייכים לאגף שח"ר במשרד החינוך - התבקשתי להכינם לבחינת הבגרות שתתקיים בעוד מספר חודשים,למרות ועל אף הכל.מיותר לציין כי ברגע שהתבקשתי גם נעניתי.מיד ראיתי אל נכון את תפקידי כשגרירה,כשליחה,ובנתי כי לא מדובר בלימוד גרידא של התוכנית לבגרות,כי אם בהתמסרות הדורשת סבלנות והבנה בצד הצורך והמחוייבות בצידה לעידוד ,הכלה ומתן מוטיבציה עבור מי שכל חייו רק התנסה בכשלונות צורמים ,חוזרים ונשנים.לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי הבוקר לכיתה למרתון של מספר שעות,בפרוייקט נוסף שנטלתי על עצמי השנה.לא אלאה אתכם קוראיי הנאמנים בקשיים ההוראתיים לאורך כל שעות הבוקר,עד שעות הצהריים המאוחרות,אך בתום היום הארוך ובתחילת המסע הצפוי לנו בחודשים הקרובים עשיתי את הצעד הראשון בביטחה,וגם בתום היום הזה הודיתי לתלמידים על רצונם ללמוד,ההשקעה והזכות שנפלה בחלקי ללמדם.יישמתי היום הלכה למעשה את מסקנותיו של ג'ון האטי במחקרו עתיר הנשאלים.אין כמו המשוב,ההערכה והעידוד שאנו נוטעים בתלמידנו, בפרט אם הם חסרי "הגנים הנכונים" כפי שטרחו להגדירם בפניי."אפקט פיגמליון"כבודו במקומו מונח,אך אנו המורים ברי-דעת אנו לא ננוח ולא נשקט,יתרה מזו, נתקע יתד ונמשיך לעשות עבודתנו נאמנה ולסלול דרכנו בביטחה. ולי, לא נותר להיות אלא מסופקת מהיכולת להבין באופן מתודולוגי/מבוסס מחקרים,מטא-קוגניטיבי, מה שאני עושה לאורך שנותיי כמורה מכוח האינטואיציה ו"חוכמת הלב".
איני יכולה שלא לסיים בדבריו של אייזיק ניוטון:"אינני יודע איך העולם מסתכל עליי.לעצמי אני נראה כילד המשחק לחוף הים,משעשע את עצמו במציאת חלוקי אבן וצדפים יפים מהרגיל,שעה שהים הגדול של האמת מונח לפניי בלי שאפענח את סודו".

יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

"המסורת המערבית תמיד הדגישה בחינוך את הידע ואת כושר הניתוח,התיאור והוויכוח.לכל יש מקום,אבל פן נרחב אחד של הפעילות האנושית,שחשיבותו רבה ביותר בימינו,הוזנח לגמרי.הביצוע הוא המקיים את החברה."
אדוארד דה-בונו


מילת המפתח-הביצוע.כאשר הגעתי ללימודי התואר השני חשבתי שלימודי התואר הראשון בחינוך בשילוב התנסותי בשטח זה כמעט שני עשורים,לא יותירו מקום לחידושים בתחום עבורי.כוונתי לתיאוריות חינוכיות וקווי היסוד המנחים אג'נדות חינוכיות לאורך ההסטוריה.מאז החל הסמסטר הנוכחי,ולאחר שלושה שיעורים בלבד בשני קורסי הליבה של פרופ' דוד חן ופרופ' עמי וולנסקי בנושאים מדעי החינוך במאה ה-21 וסוגיות במדיניות החינוך,אני מוצאת עצמי בסערה שהכל מטלטל בה,והספק/הבקורת עולים על הוודאי והעובדות היצוקות זה שנים בצור מחשבתי.אני יכולה להעיד על עצמי כי הסינרגיה בין שני הקורסים המשלימים ראיית עולם לתמונה הוליסטית,יוצרים אצלי תהיות וספקנות אודות מעמד החינוך,מערערים אצלי עובדות וסכימות חשיבה שבהן האמנתי שנים,ויותר מכל גורמים לי לרצות להילחם וליישם מוטיבים מרכזיים בתהליך החינוכי.פתחתי את הפוסט בציטטה של אדוארד דה-בונו הוגה ששת כובעי החשיבה,מתוך ההבנה שהביצוע הינו בר השפעה ומכריע בתפיסתי כמורה.כל עוד לא בצעתי את השינוי לאור התובנות מן השיעורים במהלך לימודיי - לא עשיתי כהוא זה.
למחרת יום הלימודים במכללה,פתחתי את אחד השיעורים בסרטון מתוך הסרט "החומה" של פינק פלויד,המובא בשיעור השני של פרופ' דוד חן,ובקשתי מתלמידיי שלא הכירו את המסר המופיע כחוט השני בסרט,ונפגשו בו לראשונה בשיעור,לערוך את ההשוואה הבלתי נמנעת באינטרקציית מורה-תלמיד בין הסרט למציאות חייהם.היתה זו פתיחה מרתקת ומאתגרת לשיעור,שיעור שלא ישכחו.
בשיעוריי אני משלבת תכנים לא קונבנציונליים לתוכנית הלימודים,מספר דקות מהשיעור המבוססות על רצון להעשיר את עולם התוכן וליצור בוגרים שישתלבו בשוק התקשורת,ויהיו בעלי ידע עולם ועושר אינטלקטואלי.ולכן,כאשר הציג דוד חן את תפיסת העולם העומדת על שלושה היבטים בחינוך:אמת,מוסר ואסתטיקה(טבע כיצירה,אמנויות במובן הרחב),חשתי שהנה אני מקבלת גושפנקא על כך שאני עושה את הדבר הנכון.ומדובר היה עד אותו רגע באינטואיציה גרידא.
גולת הכותרת של השיעור של פרופ' דוד חן היתה מגולמת בממצאי המחקר של טד סיזר על משתני ההצלחה בבתי ספר על יסודיים.לראשונה קבלתי מסד נתונים מוכח אודות מספר משתנים המהווים את נקודות המפתח בהתנהלות ביה"ס התיכון.אין לי שמץ של ספק כי אלמד מחקר זה לעומק מתוך רצון ליישם בבית ספרי מדדי הצלחה מוכחים אלו,וחובה לחשוף בפנינו אנשי החינוך מחקרים חשובים וחדשניים ולנענע את זרי הדפנה עליהם ישובים בביטחה אנשי מערכת החינוך,ללא הבנה כי יש מקום לשינוי.וחובה עלינו לצעוד ברוח הזמן והשינויים.


סקינר מיודענו אמר בחוכמה:
חינוך הוא מה שנשאר לך מבית הספר אחרי ששכחת כל מה שלמדת בו."
מילים כדורבנות,וכל המרבה הרי זה משובח.


ועוד תודה אחת קטנה-לכל חברותיי המפרגנות ללא ליאות ומכל הלב על אופן הכתיבה שלי בבלוג,ועל ההצעה לפנות לכתיבה ממוסדת כי"אני כשרון מבוזבז", ו/או להמשיך לכתב גם לאחר סיום תקופת הלימודים.לא אאכזב אתכן חברותיי היקרות,כפי שהמצב מצטייר לאשורו,אני מאוהבת בבלוג שלי ולא אזנח אותו לאנחות עם סיום הלימודים.הוא ימשיך לחיות,לנשום ולבעוט.ואתן תמשכנה לקרא ולפרגן.אוהבת.

יום חמישי, 22 בספטמבר 2011

מרישום לפורום,דרך עוז לתמורה וכלה ב"ציפור הנפש"-דור 3.5

מאז חזרנו מחופשת הקיץ עמוסת המטלות המתוקשבות שחוללו שינוי תהומי בתפיסת ההוראה שלנו,ומזה חודש כמעט במעגל העבודה,אני מוצאת עצמי באינסוף סיטואציות המבשרות את השינוי המתחולל בי עקב הלימודים האינטנסיביים  במסלול התקשוב שאנו חווים.ובד בבד,חשה שאין אפשרות אחרת לחיות את החיים ולנהל אותם כי אם באמצעות שילוב הטכנולוגיה כמגדלור בדרכנו מכוונת המאה ה-21.דוגמאות יש באמתחתי למכביר כמו הפורום למורי תחום הידע שלי ,בו עלינו להתנהל ולהתעדכן מדי יום ומורים מרחבי הארץ פשוט לא נכנסו לפורום בשל חוסר ידע כיצד נרשמים אליו,פעולה פשוטה למדי,אך דורשת אוריינטציה תקשובית.מצאתי עצמי מנחה מספר מורים בכייף גדול בתהליך ההרשמה,ונזכרתי כיצד הייתי אך לפני מספר חודשים בצד זה של המתרס(או לחלופין המחשב),נעזרת בחברותיי המקסימות אורנית,גילה ומיכל ברישום לסקייפ,בהכנסת אלמנטים לבלוג וכיו"ב.רק אדם החווה את אותו תהליך המוביל לשינוי,יכול להבין את חוסר האונים הראשוני הזה,עד להצלחה הצפויה בהתמודדות עם חסמי הטכנולוגיה. גם בתהליך הרישום לרפורמת "עוז לתמורה"נדרשה הרשמה באמצעות האינטרנט ומתן סיסמא והרשאת כניסה,פרט פשוט לכאורה אשר היקשה על מספר לא מבוטל של מורים לבצע מהלך חשוב אשר ישנה את עתידם המקצועי.גם כאן,סייעתי בתחושת סיפוק על האפשרות לסייע מכל הלב.והבנתי את מקור הקושי,וזהו האינוונטר המשמעותי ביותר בכל תהליך השינוי אותו חווים תלמידי מסלול התקשוב.גם הם "סחבו"בעליות והתמודדו עם קשיים טכנולוגיים לא מבוטלים,אך עשינו זאת והגענו למעלה ההר.
דוגמא נוספת-השתתפתי כהורה בישיבת ועד הורים בביה"ס בו לומדת בתי,ושוב צפו ועלו בעיות בשל העדר קשר ישיר בין חברי הוועד הרבים(יש לומר-עשרות).פתרון קטן מצדי-יצירת פורום מתוקשב של כלל חברי הוועד והקשר יניב פירות.באותה אסיפה סערו הרוחות באשר להרסנותו של הפייסבוק בחיי בני הנוער,ואני ציינתי את מקומו של הפייסבוק ככלי ללמידה המתאים לאוכלוסיית בני הנוער וחשתי סיפוק לפקוח את עני חבריי ההורים כי יש גם טוב בפייסבוק,אם הוא במידה ותחת שליטה וגבולות למטרות למידה וחשיפת ידע."מי מכשכש בזנב של מי?"הדהדו באוזניי מילותיה של ד"ר שרה שדה, עימה למדנו בסמסטר הראשון,כאשר עדיין לא הבנו מי נגד מי ,ומה זה כל הסיפור הזה של טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה.
ואילו כיום,בימים אלו, איני רואה את מקומי כמורה במערכת החינוך שאינה עושה שימוש בטכנולוגיה להעשרת הפדגוגיה.רק אתמול נדרשתי ללמד את תלמידיי על סוגי מחקר והכללים לבניית שאלון(ןלא ריאיון... לאחר המבחן בשיטות מחקר שהתקיים השבוע...)כשלב ראשוני בפרוייקטי הגמר שלהם,ובתכנון השיעור לא חלמתי כיצד אני עושה זאת ללא מצגת,כפי שלמדנו בקורס המקוון של ד"ר יונה מילר בשיטות מחקר.ואכן,לראשונה בחיי לימדתי נושא לא פשוט מעין זה וודאי שמורכב לתלמידיי,באופן מתוקשב תוך שימוש במצגת עם דוגמאות מהשטח ואף שילוב טבלאות וגרפים הממחישים הלכה למעשה את ההבדלים בין השיטות-מחקר כמותי ואיכותי,ובאשר לכללים לבניית השאלון,הדגמתי הלכה למעשה מתוך עולם הידע שהעניקה לנו יונה במסגרת הקורס.תלמידיי חשו ברמה הגבוהה של השיעור,ואני בהתאמה דרשתי "נאה דורש נאה מקיים"-אילו המיומנויות הנדרשות במאה ה-21,ושמחתי בלבי כי אני בשאיפתי מעלה לרמת למידה איכותית ובלתי מתפשרת,משקפת להם דוגמא חיה לחזון האוטופי אודות התנהלות שיעור ע"פ משנתו של ד"ר עופר רימון,ראש המינהל למדע וטכנולוגיה, האמון על הטמעת תוכנית התקשוב במשרד החינוך.
ולסיום ,אנקדוטה: בני,תלמיד כיתה א',היליד הדיגיטלי המתוק שלי,נחשף בעיתון לילדים למשחק אינטרקטיבי חדש בשם "צ'טמן".כמובן שנעתרתי לתחנוניו ורכשתי לו את הדמות המקסימה הזו ,והוא בלי בעייה הסביר למוכר מה עושים איתה כיצד היא מתחברת לסקייפ ולפייסבוק(ICQ עוד אין לו למזלי...),והתקין את התוכנה להפעלת הצ'טמן לגמרי לבדו במחשב.
ובעולם טכנולוגי שכזה,על אוטוסטרדת המידע,ברור כי השקת ספר הילדים המיתולוגי "ציפור הנפש" כאפליקצייה מבית "עברית לילדים"(ספר דיגיטלי),הציפור היא רק "סנונית ראשונה"בכיבוש ליבות הילדים של היום.פלא ששלושים אלף משתמשים הורידו למחשביהם את האפליקצייה המאפשרת קריאת ספרים בעברית במכשירי האייפד,ואלפי ספרים נרכשים באמצעותה?דור 3.5 נותן את הטון ,ומפיח חיים חדשים בנכסי צאן הברזל עליהם גדלנו אנו,המהגרים הדיגיטליים.
וחזור לתובנות:כולי תקווה כי כאשר בני יגיע לתיכון,כל חדר כיתה יהא מצוייד בברקו,מסך וחיבור לאינטרנט במקום הלוח המסורתי,והשיעור האינטרקטיבי לא יהווה עוד אטרקציה יוצאת דופן במחוזותינו.רוצה לומר,המושגים "הטמעת התקשוב","תוכנית התקשוב הלאומית",יהוו רק נדבך בספרי ההסטוריה.במהרה בימינו.

יום שבת, 20 באוגוסט 2011

"הישן החדש"-תקשוב בחינוך ועיצוב-האם תחומים משיקים הם?

השבוע הגעתי למסקנה גורפת:כאשר אדם נמצא בתוך תהליך מתהווה המשפיע על אישיותו,אותו תהליך מלווה אותו ומשתלט על אופן החשיבה בלי משים,גם במסגרות הנראות לכאורה חסרות כל קשר לאותו תהליך.נשמע עמום במקצת?במה דברים אמורים?השבוע בקרתי עם משפחתי במוזיאון העיצוב בחולון.מוזיאון ברמה בינלאומית,שלכאורה הקשר בין המוצגים אשר הוצגו בו ובין תקשוב בחינוך,הינו מינורי או שמא לא קיים כלל.וכאן אני שבה וחוזרת למסקנה עימה פתחתי את דבריי.להלן אפרט כיצד מצאתי אנוכי את הקשר בין המוצגים בתערוכה הנודדת "הישן החדש" ,ובין היבטים שונים הנקשרים לתקשוב בחינוך.ראשית,התערוכה מציגה את הסינרגיה בין מוטיבים מסורתיים מן העבר בתחום העיצוב כגון:שטיחים ואריגים ,ריהוט מסורתי וחומרים שנהגו להשתמש בהם לפני עשרות שנים,ובין הפרשנות היצירתית שנתנו לאותם אלמנטים שציינתי המעצבים בני ימינו.מדהים לראות אילו פרשנויות נותנים אנשים בני גילי לערך לסממנים ,סמלים ואייקונים מהילדות ומתקופות הסטוריות עליהן למדנו בספרים.
בעודי בוחנת את המוצגים השונים עלתה בי המחשבה על שני הקטבים של אותו תהליך,אותו אנו חווים ומפנימים של תקשוב בחינוך:המסורת ומנגד החדשנות.הדיאלקטיקה הזו שאינה נותנת לנו מנוח,ואנו נעים במטא-קוגניציה על הציר בין שני הקטבים הללו,ומתקשים למצא לעיתים את היחס המאזן ביניהם.מחד גיסא,מאפייני המסורת הבאים לידי ביטוי באחידות וסטנדרטיזציה,ואם בחינוך עסקינן אזי מדובר בחינוך המסורתי,בגישות ההוראה הפרונטליות,בשליטת המורה במידע וכיו"ב.במקום שבו הייתי אני לפני שנה,וכך גם תכננתי את מרבית שיעוריי בביה"ס.אך ראיתי למרחוק,ובחרתי בשל כך בלימודי התקשוב.ועדיין לא ראיתי כה רחוק...להבדיל מהיום שקו האופק אי שם מבצבץ...
מאידך גיסא,מאפייני החדשנות הבאים לידי ביטוי באינטגרציה,ריבוי,גיוון,ייחודיות,רב-מימדיות,ואם חינוך עסקינן אזי מדובר בשילוב התקשוב בחינוך,בזרימת המידע ובשיתופיות,ללא מיסגור המאפשר נגישות למידע ורב-ערוציות,חינוך אינטרקטיבי,קונסטרוקטיביסטי ומיידי.
כמו המוצגים היצירתיים בתערוכת העיצוב ,עליה אני ממליצה בלי קשר בחום רב,הגיתי ביני לבין עצמי כי תוכנית התקשוב הלאומית נמצאת על הציר הזה שבין "הישן החדש",להבדיל מישן מול חדש.אין הכוונה לזנוח את כל מה שידענו וגדלנו עליו,כי אם ליצור תהליך היברידי.כפי שבתערוכת העיצוב מדובר בחפץ בן-כלאיים תוצאה של הכלאה או הרכבה בין שני מינים שונים לדוגמא:כסא וגלגלים יוצרים "כסא גלגלים",או מה יכול להיווצר ממטאטא וכסא? כך גם דפוסים מהחינוך המסורתי והפרונטלי ייטמעו בתוך הטכנולוגיות ויחידות הלימוד המתוקשבות האינטרקטיביות,ויווצר עם הזמן תהליך תקשוב במערכת החינוך,שרובו ככולו היברידי.מה דעתכם רבותיי?דמיינו את בית הספר שלכם או של ילדיכם.האם תוכלו להפוך אותו לישן-חדש?כיצד?מה תבחרו לשנות?מה להותיר כמות שהוא?ושאלת השאלות-כיצד ייראה ביה"ס שלכם בעוד 100 שנה?במונחים של היום-ישן או חדש יותר?מסורתי או חדשני יותר?ואולי היברידי?