מי הזיז את השופר שלי

• בכל שיעורי התקשורת בפרקי המבוא מושם דגש על היותה של התקשורת כלי זמין ונוח בידי שליטים לעיצוב דעת הקהל. זאת, תחת הנחת היסוד ולפיה הציבור הינו כ"חומר ביד היוצר". ההתפתחויות הדרמטיות במזה"ת בראשית שנת 2011, במסגרתן מחאות עממיות הצליחו להביא להפלת משטרים ערביים, כפי שארע בתוניסיה ובמצרים, מחזקות את תפקידה של התקשורת כמעצבת דעת קהל, אלא שבמקרה דנן "הגולם קם על יוצרו", והתקשורת הפכה ל"סוכן שינוי" של הציבור היוצא חוצץ נגד שליטיו ומדיניותם.
• שינוי זה לא היה יכול להתרחש אילולי ההתפתחות הטכנולוגית המואצת של אמצעי התקשורת בשלהי המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21, אשר הצליחה לקשר בין עמים ותרבויות מכל קצוות תבל.(העולם ככפר גלובאלי). התפתחות הטלפונים הסלולאריים ובמיוחד היותם מצלמות דיגיטליות ניידות, מהפכת ה-CNN ובעקבותיה תחנות לווין אחרות המשדרות חדשות כל היום, התפתחות האינטרנט והרשתות החברתיות, ובעולם הערבי במיוחד - תחנת הטלוויזיה "אלג'זירה", שבסיסה בקטר שבמפרץ ואשר ממומנת ונשלטת ע"י ראשי המדינה.  
• היכולת לשדר תמונה בזמן אמת ממקום ההתרחשות ללא סינון וצנזורה של המשטר, כולל בסוגיות אנטי-משטריות, בשלוב עם קבוצות מחאה ובלוגים היוצאים נגד מדיניות המשטר בכל הקשור לזכויות האזרח ולסוגיות פנים וחוץ אחרות, הופכים את הציבור לשחקן משפיע. התקשורת בהקשר זה, מעבר להיותה מראה אמיתית (להבדיל מאשליה שהמשטר מנסה לייצר לו) של מצב האזרחים, מאפשרת להם להתארגן ולקדם סדר יום עצמאי. כפועל יוצא, חל פיחות משמעותי ביכולת המשטר לעשות שימוש בתקשורת ההמונים כשופר למדיניותו.
• עוצמת השינוי תלויה בראש ובראשונה ברמת הפתיחות התקשורתית ובמידת החשיפה לאינטרנט של כל מדינה.
• במדינות בהן רמת הפתיחות התקשורתית גבוהה, הציבור והמשטר עושים שימוש באותם כלים לעיצוב התודעה, והיכולת לתעתע האחד בשני הולכת וקטנה. בד בבד, האזרחים הינם חלק בלתי נפרד מתהליכי קבלת ההחלטות באותן מדינות ובמקומות בהן חלה התנגשות בין הצדדים ביכולתם לבקר את המשטר ולהניע מהלכים כנגדו. כך לדוגמא, במדינת ישראל הצליחה אזרחית מן השורה, להוביל באמצעות רשת ה"פייסבוק", קמפיין אנטי מוסדי ולצאת נגד עסקת טיעון של בית משפט מחוזי וע"י כך לקדם בחינה מחדש של התנהלות הגורמים הקשורים בתיק זה. 
• למולן, במדינות בהן רמת הפתיחות התקשורתית נמוכה, המשטר מצליח לשלוט בדעת הקהל, אם כי עד גבול מסוים. נדמה כי גם לו ברור כי הוא לא יכול לייצר סגירה הרמטית של המרחב התקשורתי ולמנוע מהאזרחים חשיפה להתפתחויות חיצוניות. בהקשר זה ניתן להקביל את התקשורת למים זורמים החודרים דרך כל חור שנקרה בדרכם, עד שהם מתפרצים החוצה. כך לדוגמא, אחד מהמאפיינים המרכזיים במדינות ערב, הינו השליטה המוחלטת באמצעי התקשורת ובקביעת סדר היום התקשורתי. אין מהדורת חדשות שלא עוברת תהליך סינון במסגרתו מוצאים תכנים העשויים לפגוע בשמו של השליט. כללי המשחק ברורים לכול ומי שלא עומד בהם נענש, בין אם בשלילת רישיון העבודה שלו ובין אם במאסר בפועל. בשני העשורים האחרונים, תחנת אלג'זירה, הובילה מהפך משמעותי בהקשר זה, בכך שאפשרה מתן חופש ביטוי גדול יותר לכתביה, כולל שידור של תוכניות אירוח חיות (לא מצונזרות), וע"י כך רכשה לעצמה  קהל צופים רחב בעולם הערבי, שהעדיף לצפות בה ולא בערוצי הטלוויזיה הרשמיים במדינתו.  בשלב מאוחר יותר הצטרפו האינטרנט והרשתות החברתיות. השלוב שבין מחאה עצורה של אזרחים המבינים כי הם לא שונים מאזרחים במדינות אחרות, לבין התעלמות של המשטר מהקידמה התקשורתית והפיחות שחל ביכולתו לשלוט על כלי עיצוב התודעה, הובילו בסופו של דבר למהפכות בתוניסיה ובמצרים.
• מה שתואר עד כה,מבסס את הטענה המרכזית שברצוני להעלות נו להעלות ולפיה השימוש שנעשה בתקשורת ההמונים, הינו דו-כיווני בתיאור יחסי הגומלין שבין המשטר לאזרחים, וככה יש להציגו. הפרט בהקשר זה הופך להיות בעל תפקיד מרכזי אשר גם אם ביכולת המשטר לעצבו, יש לעשות זאת באופן מושכל. יש לקחת בחשבון גם את עמדתם של האזרחים, שההתפתחות התקשורתית של העשור האחרון סיפקה גם להם את היכולת להשתמש באותם כלי עיצוב תודעה לקידום עמדותיהם,גם במחיר של התנגדות למשטר הקיים ושבירת הסטטוס-קוו.
• בנוסף, יש להציב גבולות ברורים, כללי "עשה ואל תעשה" במסגרת הוראת התקשורת. זאת, נוכח הדעה הרווחת ולפיה "בעל המאה הוא בעל הדעה" וביכולתו לשלוט בתקשורת ולהתוות את סדר היום של האזרח. לא כל דבר מקובל, ולציבור יש סף סבלנות שבאם יחצו אותו הרי שהתוצאה עשויה להיות הרת גורל. כך, לדוגמא, תכניות כמו "האח הגדול" ,"היפה והחנון" הינן סוג של "לחם שעשועים" תקשורתי המשרת את השליט ע"י כך שהוא מצליח להסיח את הדעת של הציבור מענייני דיומא, ומהבעיות האמיתיות אותן הוא מתקשה לפתור (בהתאם למודל התיאוריות הניאו-מרקסיסטיות). עם זאת, גם לתוכניות כגון אלו גבולות ברורים ונורמות התנהגות שיש לבחון אותן כל העת. כך לדוגמא התבטאות לא במקום של בימאי  אחת התוכניות, אשר חשפה את הלך הרוח המרכזי של מחוללי התכנית, הביאה לדיון ציבורי (שטרם הסתיים) באשר לקונספט התכנית ולהמשך הקרנתה, הגם שמכונת הרייטינג עולה על כל ערך בהתאם לתיאוריה הפוליטית-כלכלית.
• לסיכום, מהפכת התקשורת של העשור האחרון השפיעה מאד על שאלת הזמינות והפתיחות של הציבור. היכולת של כל אזרח להגיע בכל זמן נתון ומכל מקום לסיפורים המעניינים אותו מבלי שלמשטר קיימת יכולת אמיתית למנוע זאת ממנו ו/או לפקח עליו, היא המהפכה האמיתית. האפשרות לבצע מניפולציות תקשורתיות - להווריד את התמונה השחורה או להשחיר את התמונה הוורודה, בעינה עומדת. עם זאת, ככל שהאזרחים הופכים להיות גורמים משפיעים בעיצוב סדר היום בעיקר החברתי-כלכלי, נראה שחל כרסום בכך. בשורה התחתונה - שכלול ההתפתחויות הדרמטיות במזרח התיכון, ובמיוחד באותן מדינות אשר עשו שימוש בתקשורת כשופר של המשטר, מלמד כי יש מבלי לשים לכך שה"השופר" התקשורתי הופך ל"חרב פיפיות" שכן גם האזרחים משתמשים בו כאמצעי יעיל, זמין וסוחף להבעת עמדותיהם.