הקלנוע זו אחת האהבות החבויות שלי. לצפות בסרט טוב, מרגש, הפותח בפניי צוהר לעולם רחוק המשנה את תפיסת עולמי זו מתנה שאני נותנת לעצמי, ולא מוותרה עליה. השבןע צפיתי בסרט הישראלי החדש "מבול" בכיכובם של רונית אלקבץ, מיכאל מושונוב וצחי גראד. סרט מדהים ואותנטי ובעוד לחלולחית בעיניי התעמקתי ביני לביני בשאלה, מה ייתי אני עושה לו אני הבימאית ברגעים מסוימים? אם היה באפשרותי לעצור לשנייה את הסרט, האם כך הוא היה מתגלגל אל סופו? נפגשתי לאחר הסרט עם הבימאי. אדם רגיש ומרתק שחשף בפניי כי הסרט יכול היה להיראות אחרת לגמרי, עם סצינות שצולמו ולא הוכנסו וההחלטה נפלה בחדר העריכה.
וכאן נכנס השינוי האמיתי- מדברים כיום על מהפכת האינטראקטיביות ביצירה החזותית - קולנועית. עד היום שדיברנו על קלנוע - משמע צפייה פאסיבית, הקלנוע מכתיב לצופה את הנרטיב האחד, ואת הסוף שבדר"כ אינו משתמע למספר פרשנויות. אך, וזה האך הגדול, במהפכה המתרחשת ניתן להפוך את הקלנוע על-פיו, סרט יכול לעודד חשיבה אופציונאלית ומי שראה את הסרטים "דלתות מסתובבות", "רשומון" רואה אל מול עיניו את האופציות/הבחירות המתרחשות בחיינו ומשנות אותן לבלי היכר. המהפכה היא בסרטים האינטאקטיביים - הצופה הופך להיות לאינטראקטיבי. תם עידן "בטטת הכורסא" והצופה נדרש להיות אקטיבי ולבחור בעצמו את הסצינה הבאה. מתוך קאסט של סצינות קיימות ומכאן הסרט שאתה תבחר יהיה בהכרח שונה מהסרט שאני אבחר. התוצר הסופי יהא פועל יוצא של בחירותינו, של תפיסת החיים ע"י כל צופה.
ניתן גם ליצור מערכת הבנויה על בחירת רב הצופים בקלנוע כפי שנעשה בברקלי. ממש כמו בתכניות הריאליטי עצרו את הסרט, וההמשך נקבע עפ"י בחירת קהל הצופים. גם כאן בטוחה אני שנמצא את הפער בין המהגר הדיגיטלי לילוד הדיגיטלי.
המהגר הדיגיטלי מחפש בקלנוע את הנרטיב, את הסיפור. לא מחפש משחק מחשב, אלא דרמה, ריגוש, לא רוצה להתערב, רוצה לשמר את החוויה, לא רוצה ליצור את הסרט ולקבוע בעצמו את סופו.
להיות אפיליקטיבי פירושו לקחת את הסיפור ולהיות יצירתי. וזה מה שעושה הילוד הדיגיטלי, אשר אינו מבדיל בין המציאות לעולם הוירטואלי, רואה הכל מנקודת מבט של משחק ומכאן - מעדיף אקטיביות מליאה. הילוד הדיגיטלי יתייחס אל סרט הקלנוע כמשחק מחשב לכל דבר, שהרי הוא חי בקונספט של סביבה אינטראקטיבית. בל נשכח כי בסביבה האינטראקטיבית האווטאר, הוא למעשה רדוקציה אדירה ולא אנושית, הוא רובוט יציר כפינו ואנו השולטים בו - ולשם מועדות פני האנושות, ואם נרצה אם לאו - הצופה בקלנוע ישלט ביצירה החזותית, יצור בעצמו את גיבור העל ואת גיבורי המשנה (ואולי הוא עצמו יהפוך לגיבור הסרט), ולמעשה - הסרט יתבסס על הגרסאות השונות של הצופים השונים ליצירה אחת, מתוך חוויותיהם האינטראקטיביות. "וקם הגולם על יצרו" או שמא "העולם במה וכולנו...במאים"?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה