רעיונות, מושגים, שמות של אחרים שהועלו ביום הלימודים שהיה גם יום השואה והגבורה, בשיעורים של גילה ואלון, עדיין מהדהדים בי ונותנים אט-אט אותותיהם. אני מאפשרת לדברים לחלחל בי ובודקת את עצמי, את התהליך שאני חווה באופן מודע, את השינוי הבא לידי ביטוי בסיטואציות שונות בחיי המקצועיים, ובחשיבה הפרטית שלי ביני לבין עצמי.
גילה פתחה את השיעור בחשיפת אתר "יד ושם" בשל הרלוונטיות ליום הזכרון לשואה, בדגש על השימוש ביכולת לאגר עדויות ותכנים ולשתף כל מי שיחפוץ בכך. הדבר מאד ריגש אותי הן לאור החיבור שלי דרך סיפור משפחתי לטרגדיה והן לאור האופציות שלא חשבתי עליהן עד לאותו הרגע, של מתן אפשרות לתלמידיי לעשות שימוש באתר. עם בואי הביתה התיישבתי עם בתי האהובה שזה עתה סיימה לעמול על עבודת השורשים שלה, מול המחשב וגלשנו באתר "יד ושם" אל דפי העד של כל בני משפחתנו שנספו ו"טיילנו" באתר, מנותקות מהעולם הסובב אותנו, מתמקדות בפרטים, מנסות למצוא תשובות דרך הסיפורים האישיים על הנושא הבלתי נתפס הזה "שואה", כמו אין בלתו. אני ובתי בת ה-12. היו אלה רגעים של קסם לי ולבתי, שהטכנולגיה איפשרה לי ולילידה הדיגיטלית שלי.
למחרת שוחחתי עם המדריכה סולי שליוותה את תלמידיי ואותי במשלחת לפולין בשנה שעברה, ובהתרגשות קראתי את הבלוג של בתה הבוגרת, שחיבר אותי שוב לסיפור משפחתה. גיליתי עד כמה הבלוג הוא אמצעי נהדר להעברת תוכן משולב בתמונות השומר בקנאות על הקול האישי של הכותב. החלטתי שעם הזמן אפרסם את הבלוג שלי לקהילת תלמידיי ככלי לניהול ידע ותכנים. לתפע הבנתי את הפוטנציאל הגלום בכלי זה ושלחתי את הבלוג של בתה של סולי לתלמידיי האהובים, שחוו עימי את המסע המדהים לפולין.
לסיכום, תוך כדי המודעות ההולכת וגוברת שלי לתהליך המטא-קוגניטיבי אליו נחשפתי לפני מספר שנים, נזכרתי במחקר בריטי שהוכיח כי כתיבה יכולה להקל על מתחים ולחצים ויתירה מכך אף לסייע לטפל בפצעים פיסיים ולזרז תהליכי החלמה גופנית. המחקר כלל עשרות מתנדבים ונמשך מספר ימים, כאשר בקבוצה אחת המתנדבים כתבו על אירוע מדאיג שחוו ותחושותיהם אודותיו. הכתיבה נמשכה עשרים דקות בכל יום. לעומתם, מתנדבים בקבוצה השניה כתבו על דברים שגרתיים בחייהם. בשלב השני של המחקר יצרו החוקרים חתך קטן בזרועות המתנדבים ולאחר שבועיים בדקו אותם. התוצאות הראו כי בקבוצה הראשונה שתיארה בכתיבתה חוויות רגשיות היו החתכים קטנים יותר, מאשר בקבוצה השניה. מסקנה - נרפאו מהר יותר. מתנדבים שהחתכים שלהם כמעט ולא נרפאו העידו על עצמם כי הם נתונים ללחץ ומתח נפשי ואין מה שירגיע אותם.
מכאן המלצתי היא כשאנו נתקלים בבעיות טכניות והמחשב "שולט בנו", כדאי לעבור לבלוג ולכתוב על כך - הכתיבה תקל על הלחץ והמתח.
גילה פתחה את השיעור בחשיפת אתר "יד ושם" בשל הרלוונטיות ליום הזכרון לשואה, בדגש על השימוש ביכולת לאגר עדויות ותכנים ולשתף כל מי שיחפוץ בכך. הדבר מאד ריגש אותי הן לאור החיבור שלי דרך סיפור משפחתי לטרגדיה והן לאור האופציות שלא חשבתי עליהן עד לאותו הרגע, של מתן אפשרות לתלמידיי לעשות שימוש באתר. עם בואי הביתה התיישבתי עם בתי האהובה שזה עתה סיימה לעמול על עבודת השורשים שלה, מול המחשב וגלשנו באתר "יד ושם" אל דפי העד של כל בני משפחתנו שנספו ו"טיילנו" באתר, מנותקות מהעולם הסובב אותנו, מתמקדות בפרטים, מנסות למצוא תשובות דרך הסיפורים האישיים על הנושא הבלתי נתפס הזה "שואה", כמו אין בלתו. אני ובתי בת ה-12. היו אלה רגעים של קסם לי ולבתי, שהטכנולגיה איפשרה לי ולילידה הדיגיטלית שלי.
למחרת שוחחתי עם המדריכה סולי שליוותה את תלמידיי ואותי במשלחת לפולין בשנה שעברה, ובהתרגשות קראתי את הבלוג של בתה הבוגרת, שחיבר אותי שוב לסיפור משפחתה. גיליתי עד כמה הבלוג הוא אמצעי נהדר להעברת תוכן משולב בתמונות השומר בקנאות על הקול האישי של הכותב. החלטתי שעם הזמן אפרסם את הבלוג שלי לקהילת תלמידיי ככלי לניהול ידע ותכנים. לתפע הבנתי את הפוטנציאל הגלום בכלי זה ושלחתי את הבלוג של בתה של סולי לתלמידיי האהובים, שחוו עימי את המסע המדהים לפולין.
לסיכום, תוך כדי המודעות ההולכת וגוברת שלי לתהליך המטא-קוגניטיבי אליו נחשפתי לפני מספר שנים, נזכרתי במחקר בריטי שהוכיח כי כתיבה יכולה להקל על מתחים ולחצים ויתירה מכך אף לסייע לטפל בפצעים פיסיים ולזרז תהליכי החלמה גופנית. המחקר כלל עשרות מתנדבים ונמשך מספר ימים, כאשר בקבוצה אחת המתנדבים כתבו על אירוע מדאיג שחוו ותחושותיהם אודותיו. הכתיבה נמשכה עשרים דקות בכל יום. לעומתם, מתנדבים בקבוצה השניה כתבו על דברים שגרתיים בחייהם. בשלב השני של המחקר יצרו החוקרים חתך קטן בזרועות המתנדבים ולאחר שבועיים בדקו אותם. התוצאות הראו כי בקבוצה הראשונה שתיארה בכתיבתה חוויות רגשיות היו החתכים קטנים יותר, מאשר בקבוצה השניה. מסקנה - נרפאו מהר יותר. מתנדבים שהחתכים שלהם כמעט ולא נרפאו העידו על עצמם כי הם נתונים ללחץ ומתח נפשי ואין מה שירגיע אותם.
מכאן המלצתי היא כשאנו נתקלים בבעיות טכניות והמחשב "שולט בנו", כדאי לעבור לבלוג ולכתוב על כך - הכתיבה תקל על הלחץ והמתח.
רונית יקרה,
השבמחקמאד ריגש אותי לקרוא את הבלוג שלך. כמה יפה ומקורי החיבור שעשית בין הכתיבה הקלאסית והבלוג. אני מסכימה איתך שבסופו של דבר לעצם הכתיבה, ולא משנה באיזו מדיה היא מתבצעת, יש יתרונות לנפש.
נהניתי מאד לקרוא!
גילה לוי עצמון.