ברוכה הבאה,רונית.כן,רונית לא טעית.נכנסתי לבלוג של עצמי כמוצופה חיצונית לאחר זמן מה בו במכוון התנתקתי מהבלוג,אך היתה זו התנתקות רק לכאורה,רק באופן מושאל,שהרי בתוך תוכי יודעת אני כי התמכרתי.התמכרות שמצאה את ביטוייה במטא-קוגניציה,בתרגום כל פעילות או התוודעות של מיגוון נושאים בחיי לכתיבת פוסט בהתייחס אליהם,ברצון שלי לשתף כל אדם חדש הנקרה בדרכי ב...בלוג שלי.אז עברה לה שנה קלנדרית,והנה אני כאן שוב,שונה ואחרת,קוראת את הפוסטים הראשונים שלי,ולא מאמינה שזו אני.שכברת הדרך הזו היא שלי.לגמרי שלי.והיכולת הזו להתבונן בהתפתחות שחווינו כמו זחל הבוקע מהגולם,היא מדהימה בעיניי,ואיני מכירה עוד שום מסגרת וודאי לא לימודית,המאפשרת התבוננות מעמיקה שכזו,אשר למעשה מגלמת בתוכה עולם ומלואו של נבכי הנפש,האיד,האגו והסופראגו שזורים בו יחדיו,ללא קווים מפרידים וודאי ללא הבחנה רציונאלית.
רוצה לומר כי הכתיבה בבלוג מהווה התנסות יוצאת דופן ומרנינה כל בן אנוש באם הכתיבה היא בדמו,וגם אם לאו.למדנו להכיר צדדים באישיותנו ובאישיות חברינו לספסל הלימודים,בדרך שלא היתה מתאפשרת בכל אמצעי אחר.ועל כך תודות לקברניטי החוג ובראשם ד"ר גילה קורץ על הגאוניות,כן כן,גאוניות שליוותה את החשיבה טרום הפרוייקט שלא הכרנו בחשיבותה עד שלא נכנסנו בעובי הקורה,והבנו על בשרנו את מידת ההצלחה של הכתיבה בבלוג להבניית הרפלקציה בתהליך הלמידה שלנו.
למדנו בשיעור של פרופ' עמי וולנסקי אודות דיואי אשר טען כי למידה אמיתית מתרחשת באמצעות חוויה והתנסות.אכן צדק דיואי.צדק בגדול, ואני חשה זאת לאורך כל הדרך בהקשר לבלוג שלי.זוהי הלמידה האמיתית והמשמעותית לדידי.
אכן,כל המחשבות רצות להן בראשי,ובמכוון איני עורכת ומשנה את הפוסט הזה.זוהי מטרתו:כנאמר, "העיניים הן ראי הנפש",באנלוגיה לכך ארשה לעצמי זו הפעם לומר "הפוסט הינו ראי הנפש",ואני אוהבת אותו באשר הוא.בייחוד לאחר שנה תמימה בה איפשר לי הבלוג שלי לתת דרור לנפשי ולמחשבותיי.
תודה לכם חבריי קוראיי הנאמנים שאפשרתם לי להמשיך ולעוף....
רוצה לומר כי הכתיבה בבלוג מהווה התנסות יוצאת דופן ומרנינה כל בן אנוש באם הכתיבה היא בדמו,וגם אם לאו.למדנו להכיר צדדים באישיותנו ובאישיות חברינו לספסל הלימודים,בדרך שלא היתה מתאפשרת בכל אמצעי אחר.ועל כך תודות לקברניטי החוג ובראשם ד"ר גילה קורץ על הגאוניות,כן כן,גאוניות שליוותה את החשיבה טרום הפרוייקט שלא הכרנו בחשיבותה עד שלא נכנסנו בעובי הקורה,והבנו על בשרנו את מידת ההצלחה של הכתיבה בבלוג להבניית הרפלקציה בתהליך הלמידה שלנו.
למדנו בשיעור של פרופ' עמי וולנסקי אודות דיואי אשר טען כי למידה אמיתית מתרחשת באמצעות חוויה והתנסות.אכן צדק דיואי.צדק בגדול, ואני חשה זאת לאורך כל הדרך בהקשר לבלוג שלי.זוהי הלמידה האמיתית והמשמעותית לדידי.
אכן,כל המחשבות רצות להן בראשי,ובמכוון איני עורכת ומשנה את הפוסט הזה.זוהי מטרתו:כנאמר, "העיניים הן ראי הנפש",באנלוגיה לכך ארשה לעצמי זו הפעם לומר "הפוסט הינו ראי הנפש",ואני אוהבת אותו באשר הוא.בייחוד לאחר שנה תמימה בה איפשר לי הבלוג שלי לתת דרור לנפשי ולמחשבותיי.
תודה לכם חבריי קוראיי הנאמנים שאפשרתם לי להמשיך ולעוף....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה