יום חמישי, 16 בפברואר 2012

"זה נגמר,זה עבר,צל חלום אולי...מעגל שנסגר בין אצבעותיי...."-פוסט סיכום תקופה-תם ולא נשלם...

כיצד כותבים פוסט סיכום כשלא רוצים כלל לסכם?כיצד נפרדים בדברי סיום כאשר רוצים לדחוק את הקץ,ולא רוצים לחשוב בהקשר של סיום?לא בכדי זהו הפוסט ה-61 שלי...לא רוצה לסכם,לא חושבת כלל על לסיים, כי הבלוג שלי אינו משול כלל וכלל למחוייבות,למטלת פרוייקט גמר,לעבודה שעליי לסיים.הבלוג שלי הוא עוד אספקלריה שלי בעולם הזה,ובהקבלה לקיום האנושי,כך הבלוג ימשיך לנשום,לרגש,לחוות סערות וחידושים,בדיוק כמוני.ולאורך תקופות ועונות השנה-בחורף סוער,קיץ בוער,אביב מלבב וסתו מתלבט.
דחיתי ודחיתי את הרגע הזה...בדיוק בשל התחושות שציינתי האופפות אותי.ואתמול,בעודי יושבת בכנס צ'ייס 2012,ומקשיבה לנעמי פורת(בגאווה גדולה,היא משלנו) אשר הציגה באופן מרתק את עבודת הגמר שלה לתואר בנושא ייצוגי אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה בבלוגים לימודיים,ברגעים אלו גמלה בי ההחלטה להושיב את עצמי ולהתמודד באופן מושכל עם הצורך בסיכום.לא סיום,אני מדגישה,כי איני רואה עצמי מסיימת את "הדייט השבועי שלי עם הבלוג שלי"(אהבתי את הדימוי של נעמי לכתיבה בבלוג),אלא סיכום תקופה,בחינת העשייה והמעורבות המנטלית/רגשית על ציר הזמן,לאורך תקופת לימודיי.
כנס צ'ייס העוסק באדם הלומד בעידן הטכנולוגי,מהווה עבורי נקודה משמעותית על ציר הזמן.גם בשנה שעברה הייתי בכנס 2011, בהמלצת ד"ר גילה קורץ ראש החוג המדהימה שלנו,ואז חשתי טלטלה מעורבת בהתרגשות תהומית נוכח החידושים ועולם ההמשגה, אליהם נחשפתי בכנס.עוד זוכרת אני את פעימות הלב המואצות כאשר פגשנו את "הביבליוגרפיה המהלכת" דוגמת פרופ' רפי נחמיאס,ד"ר יורם עשת-אלקלעי ודומיהם, מה שמאד קרב אותי ואת חברותיי לאוריינטציה התקשובית.מה שאינו משתמע לשתי פנים היא סגירת המעגל אתמול בכנס 2012...שנה חלפה.שנה של קפיצת מדרגה ענקית מבחינתי בעולם התקשוב,בהבנה הפדגוגית בנחיצותו בתהליכי ההוראה והלמידה,ושוב התרגשות וטלטלה בתוכי.אך הפעם מסיבות אחרות.ההבנה והמודעות של חברותיי ושלי את הדרך המשמעותית שעשינו,ולצידה ההכרה כי גם לנו יש המון מה לתרום לעולם, לאור הידע וההתנסות שצברנו,וכי אנו כמו האחרים יכולים בהחלט להציג את מרכולתנו.וואו.אמרתי זאת.גם עצם האמירה והמטא-קוגניציה שבבסיסה מעידות על השינוי המהותי שהתחולל בתוכי.
ישבתי אתמול לאורך היום כולו בכנס,והתמוגגתי.התואר כולו עבר לנגד עיניי,מצאתי את מחשבותיי נעות על פני פלשבקים מקורסים שונים,ראיתי כמו מהצד את תיפקודי השונה בתכלית כמורה, המקדמת ומאמינה בהטמעת התקשוב בכל דרך,והודיתי בכל לבי לכל האנשים המדהימים שסייעו לי להפוך את החזון למציאות ברורה,מוחשית ובועטת.ובמקרה שלי אין מדובר ב"מכבסת מילים".אינספור דוגמאות מצאו את ביטויין בשנה החולפת,ומדי יום נולדות פריצות דרך קטנות נוספות- פירות הלימודים שחדרו לנשמתי ומילאו את הוויתי.
רק בשבוע האחרון הנחלתי חידוש בבית ספרי בחיבור שבין מטלת הביצוע במקצוע האזרחות לבגרות, ובין פרוייקטי הגמר לבגרות בתקשורת העוסקים בתרומה לקהילה.שני המקצועות מבצעים את התהליך המתואר כבר שנים,ללא קשר ביניהם בשל הדיסציפלינות השונות,אולם בקורס של פרופ' עמי וולנסקי הוצג היבט הלמידה בגל השלישי ,השם דגש על חיבורים אינטר-דיסציפלינאריים בין מקצועות, ולמידה מתוך הקשרים. בהלימה לכך,בקורס של פרופ' דוד חן ובהתאמה לו,במצגת של גילה לוי-עצמון התחדדה במוחי הדרך ללמידה מיטבית ואופטימלית באמצעות חזרה והתייחסות לנושא הנלמד מנקודות ריאות שונות.לאור ההיבטים שלמדתי ומתוך הבנה עמוקה של למידה מיטבית מהי,הצגתי בפני צוות המורים לאזרחות את האג'נדה הזו של חיבור בין מקצועות הלימוד ושימוש בידע הנרכש בכל מקצוע לצורך תחום הדעת השני,והשינוי התקבל בברכה ובבחינת "איך לא חשבנו על זה קודם...".אין ספק כי תלמידינו ירוויחו בגדול,ולנו המורים, לא נותר אלא להפיץ את הבשורה,והנה "פריצת דרך" קטנה.וגם כאן ספק אם יש להשתמש בביטוי זה(פריצת דרך),להבנתו של פרופ' דוד חן.וזוהי רק דוגמא אחת קטנה מני רבות.
זאת ועוד,היחידה המתוקשבת שלי בתקשורת אשר בניתי בעמל רב ובדמעות במשך חודשים, כבר מוצגת בכנסים ויוצרת הדים,והנני רואה אותה גדלה ומתפתחת,ובקרוב מאד לא תהיה עוד יציר כפיי להתגאות.היא תפרץ ותהיה של העולם כולו.ולכך ייחלתי.שכמה שיותר תלמידים ייהנו ממנה.
ומה על תלמידיי האישיים שמשתמשים בעולם מושגים אחר וחשים כי הם חווים מהפכה,רפורמה..אני רק מצטטת...רק לפני יומיים חוויתי התרגשות כאשר "משום מקום"ציינו בפניי מספר תלמידים בהקשר לנושא כלשהו שלמדנו,כי הושפעו מאד מהקרנת הקטע מהסרט "החומה" של פינק פלויד,קטע שהנני מכירה מנעוריי שלי,אך שב ותפס את מקומו הדומיננטי בקורס של פרופ' דוד חן.ואני שצפיתי בו שוב החלטתי להקרינו בפני תלמידיי ולא שערתי בנפשי את גודל ההשפעה עליהם,דור הטלוויזיה וההילידים הדיגיטליים שכמו נדמה שדבר לא ישפיע ויטלטל אותם.לשמחתי הצלחתי ליצור אצלם משהו שנשאר עימם כחוויה,כמשהו אחר בדיוק כפי שלמדנו בקורס של ד"ר ליאת אייל על השפעת ייצוגים חזותיים דיגיטליים.דבר נוסף שציינו תלמידיי כי שינה להם משהו בתפיסת העולם הוא הדיון הסוער שקיימנו על מקומו של התלמיד במערכת החינוך, לאור הקריקטורות אליהן נחשפתי במהלך הקורס של פרופ' עמי וולנסקי.קריקטורות שהיכו בהם והבהירו להם את הצורך בשינוי,השינוי שאני דורשת מהם חדשות לבקרים -להיות יצירתיים,לחשוב מחוץ לקופסא,לצאת מהקבעון המחשבתי ולא לתת לדפוסי הסטנדרטיזציה להיות הדומיננטיים בחייהם.לשמוע את הקול הפנימי והייחודי שלהם.אלו השיעורים האופטימליים בעיניי,וגם כשמדובר בבחינת בגרות סטנדרטית הבודקת ידע ושינון,הלכתי הכי רחוק שניתן במערכת החינוך שלנו כיום.וזהו עוד שינוי שהלימודים לתואר השני יצרו בי-אמון ואמונה בשילוב התקשוב בלמידה ובהוראה.ובאופן זה קדמתי את מהלך בחינת הבגרות המתוקשבת ,ולמרות כל הקשיים הטכניים בטוחתני כי התלמידים הן יצליחו בגדול מבחינת הישגיהם בבחינה,והן יהנו ויחוו חוויה אחרת הרלוונטית לחייהם,המתוקשבים ממילא,והן בחיבור האימננטי שלהם לתכנים ולשאלות שיישאלו.אני משתפת אודות המהלך הזה בהתרגשות גדולה,כי זו הפעם הראשונה לבחינת הבגרות המתוקשבת בתחום הדעת שלנו,ויודעת אני כי חלק אינטגרלי במהלך שייך לי,והוא בנימי נפשי.
רוצה אני ברשותכם קוראיי לחזור לכנס צ'ייס.הכנס הסתיים בהרצאה מרתקת של פרופ' דוד פסיג,אשר הציג תיאורייה מהפכנית אשר בבסיסה עליית הIQ בחמישים השנה האחרונות ב-17 נקודות.פרו' פסיג תולה את הסיבה לכך בלא אחר מאשר הטכנולוגיות,ולדידו,יש בידינו אוצר עתיר מימדים ואנו עושים בו שימוש דל למדי במערכת החינוך,כאשר הוא משמש רק ככלי עזר לפדגוגיה ולהוראה ככלל.
ובכך אני מגיעה לקו הסיום-למדתי המון בתואר הזה,ומעל הכל למדתי על הפוטנציאל הבלתי רגיל שלא ניתן לאמוד אותו כלל,של כלים טכנולוגיים המחוללים אפקט מואץ של שיפור בטווח גדול של מיומנויות מחשבה ולמידה.חוויתי זאת על בשרי,ונותר לי רק להזיל דמעה שזהו.זה נגמר, לפחות באופן רשמי.
תודה ענקית לכל אוהביי -משפחתי וחברותיי אשר הכרתי בתואר וזכיתי זכייה גדולה יותר מזכייה בפיס,המרצים שליוו אותנו ובראשם ד"ר גילה קורץ עם אהבה ונתינה ללא גבול.כלכם שמורים עימי בלבי,ולכם חלק אינטגרלי בהצלחה שלי.
לא פעם שיתפה אותנו ד"ר גילה קורץ בתובנה כי הבלוג הוא הדרך טובה ביותר להכיר את הסטודנטים שלה.אני מסכימה לכך בהחלט ומוסיפה עוד נדבך אחד - הבלוג הוא דרך להכיר את עצמנו.
היה לי לא קל ,בלשון המעטה ,לכתב את פוסט הסיכום שלי.אולי כי הדהדה בי כל העת הציטטה של מאריו וארגאס יוסה :"ספרות היא חלום מופלא,התגלמות הדמיון.הספרות משלימה אותנו,יצורים שסועים מבפנים,בשסע שבין העובדה שיש לנו רק מסלול חיים אחד לרצון לחיות באלף מסלולי חיים".הבלוג שלי משול בעיניי - לספרות.

יום רביעי, 8 בפברואר 2012

ניצני הגל השלישי כבר כאן..."מי שמאמין לא מפחד "

זהו הפוסט ה...ששים שלי.60!!!וואו.מדובר בנקודת ציון משמעותית מבחינתי,סמן המתווה את דרכי לאורך התואר השני בתקשוב ולמידה.בימים האחרונים,עם הידיעה שהכל עומד להסתיים,"עלעלתי" בדפי הבלוג שלי.יציר כפיי.אחד הדברים הטובים שקרו לי בתואר הזה.אני,שלא ידעתי מהו בלוג בתחילת לימודיי,ששמעתי רק בתיאורייה את המושג "רשומה"/פוסט,מבינה בימים אלו שהבלוג שלי נטוע עמוק באישיותי וימשיך לבעוט,לחלום,להתקיים.איתי או בלעדיי.במודע ושלא במודע.כמעין התמכרות,אך התמכרות חיובית,רפלקטיבית,מסמנת דרך,משקפת מי אני בהקשר לתרומת לימודיי למבנה אישיותי ולנקודת הריאות שלי בהתייחס לתובנות אודות למידה,הוראה,חינוך,טכנולוגיה.
בשבועות האחרונים הלימוד למבחני הסמסטר מצא את ביטויו בעבודתי כמורה ,השתרבב לתוכו והפך את הקערה על פיה.במקום שאתיישר ע"פ מדיניות הסטנדרטיזציה המטיפה לעמידה בנורמות הנדרשות בהתאם למטרות האופרטיביות של בחינת הבגרות,מצאתי עצמי מאמינה כ"כ בניצני הגל השלישי של הרפורמות במערכת החינוך,גלים אשר למדנו וניתחנו בקורס של פרופ' עמי וולנסקי.הגל השלישי המומלץ ע"י קברניטי האקדמיה לאור מחקרים ומציאות מוכחת כהצלחה במערכות חינוכיות בעולם כולו,מעמיד את הילד במרכז,את למידת החקר והלימוד העצמאי,פרוייקטים וצמיחה אישית מתוך התנסות וחוויה,ובשילוב הטכנולוגיה המאפשרת נגישות למקורות מידע גלובאליים,וידע זמין תוך העמקה התלויה בלומד עצמו.השונות הבינאישית העומדת במרכז ההוויה,היא היא תכלית הכל.בימים האחרונים אני נותנת דרור לאמונתי בשונות,ומקדמת את ניצני הגל השלישי,על מנת שיהפכו "לפרחים".
לפני שבוע הקליטו תלמידיי את הג'ינגלים(זמרירים)לרדיו של פרוייקטי הבגרות שלהם.פרוייקטים העוסקים במניעת השתמטות מצה"ל,עוני בקרב ילדים,נשים מוכות,תרומת איברים,מוגבלויות פיסיות וכו.נושאים קשים לעיסוק עבור בני נוער,ובכך טמון האתגר.ליוויתי אותם בכתיבת הטקסטים,בבחירת הסאונד המלווה,בליהוק הקריינות,בהחלטות קשות אסטרטגית שאין להן תשובה אחת ברורה והפרשנויות רבות.גיליתי עד כמה התהליך שחוו עוצמתי ובעל ערך בבניית האני מאמין שלהם,וכמה צדקו פרופ' דוד חן ופרופ' עמי וולנסקי בתפיסת עולמם אודות משמעות השונות והבנת המגמות העתידיות החיוניות להצלחת התהליך החינוכי.התלמידים פשוט "פרחו",התעוררו מתרדמת התוקפת אותם בשיעורי ליבה סטנדרטיים אשר "עוברים לידם",ולא נוגעים בהם כלל.הייתי מאושרת להיות מתווכת הידע,וממש לא בעלת הידע האוטונומית,כפי שנהוג להתייחס אל המורים.אך לא בימינו אנו.אכן,תפקידינו השתנה ועלינו לנהל את השונות,לפתח סקרנות ומוטיבציה ללמידה,ולאפשר לתלמידינו להגיע אל האמת שלהם בעצמם.נכון שיש לי הזכות לעשות זאת במקצוע יצירתי ואמנותי בו השמיים הם הגבול,ולא רק כמה עמודי בגרות המבטאים ידע של כמה שנים.או מתיימרים לבטא.יש בידי הזכות להשוות מה נשאר לתלמיד הלומד עימי לבגרות הסטנדרטית,ומה נשאר בו,בדמו ובנימי נפשו לאחר ביצוע פרוייקט הגמר שלו.התשובה אינה משתמעת לשתי פנים.לרגע נגעתי בתהילת פינלנד,המודל של העולם כולו בחינוך.הלוואי שניתן היה למחזר ולשכפל את "האיים הבודדים" הללו הנוהגים ע"פ ניצני הגל השלישי.

יום שבת, 4 בפברואר 2012

הלמידה יכולה להיות משחק ילדים

במסגרת עבודתי על פרויקט הסיכום בקורס "שילוב משחקים לימודיים מתוקשבים", בהנחיית פרופ' מיקי רונן, נתקלתי בשני סקרי דעת קהל מעניינים העוסקים במידת השימוש באינטרנט בקרב בני נוער.

בסקר של מכון pew האמריקני לחקר האינטרנט (2011) נמצא כי למעלה מ-95% מבני הנוער בארה"ב בגילאים 12-17 מחוברים לאינטרנט, ולמעלה מ-75% מבני הנוער מחזיקים טלפון סלולארי. עפ"י אותו סקר בשנתיים האחרונות אף חלה עלייה באחזקת טלפונים חכמים אצל בני נוער (היורשים אותם מההורים המבקשים להשתדרג).

בסקר אחר שערך מכון טלסקר בישראל בקרב תלמידי כיתות י"א-י"ב (ינואר 2010) נמצא כי לרוב התלמידים (92%) יש מחשב נייח, ולחלק ניכר (39%) יש מחשב נייד, וכולם מחוברים לאינטרנט. עוד נמצא כי התלמידים מפגינים פתיחות ויצירתיות בהעברת יכולת טכנולוגית מסביבת המשחק לסביבת למידה עתידית. הם רואים יתרונות רבים בשימוש במשחקי וידאו או במשחקי רשת כחלק קבוע מהפעילות הלימודית הרגילה בכיתה ובבית: רובם (81%) סבורים כי בדרך זו הם ייהנו יותר מהלמידה. רובם (66%) חושבים שבדרך זו יהיה להם קל יותר לקשר בין הנושא הנלמד לעולם המציאות.
אני חייבת לציין שלא הופתעתי מהנתונים. לאורך השנה וחצי האחרונות, אני קמה, לומדת והולכת לישון עם הסביבה המתוקשבת. תלמידיי, מרבית שעות היום מחוברים לרשת, חוץ מאשר בשיעורים בכיתה. ולטעמי זו רק שאלה של זמן עד שהסביבה המתוקשבת תשתלב גם באופן מלא בסביבת הלימודים.  
קפיצת מדרגה משמעותית בתהליך זה, אני מייחסת לכניסה המאסיבית של הטלפונים החכמים. השימוש בסמארטפונים מנגיש את האינטרנט והרשתות החברתיות לבני הנוער ויוצר סביבת למידה חדשה זמינה ונגישה מכל מקום.
מעבר לשימוש ברשתות חברתיות שהוא לכשעצמו מהווה סביבת למידה אקטואלית, ניכר כי בני הנוער מרבים לשחק בטלפונים החכמים במשחקי רשת הדורשים מיומנויות בתחומים מגוונים. השאלה הגדולה - האם ניתן להשתמש בכך גם לצרכי למידה?
השימוש במשחקי מחשב לצרכי למידה הולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות, אם כי עדיין באופן איטי יחסית. משחק עדיין נתפס על ידי רבים ככזה המשויך לשעות הפנאי, אולם לאורך כל החיים, החל משלב התינוקות, עבור דרך שלבי הילדות והבגרות עולמות תוכן מגוונים נלמדים באמצעות משחקים. במשחק יש את כל מה שנדרש ללמידה : הדמיה של המציאות; תרגול הנדרש להטמעה; משוב ; הנאה; חוויה; צחוק; תגמול וכד'.
מחקרים שנערכו בנושא מצביעים על היכולת הטבעית להגיע באמצעות משחקי מחשב לליבותיהם של ילדים. הילדים אוהבים את המשחקים האינטראקטיביים, הם מעניינים אותם, מאתגרים אותם ומעודדים אותם לחשיבה.
למול זה, השימוש במשחקי מחשב בבתי הספר מוגבל ובארץ כמעט ולא קיים. לטענת קלופפר (2009) ישנם שלושה חסמים המקשים על מורים לשלב משחקי מחשב בתהליך הלמידה - המחויבות לתכנים ספציפיים, החשש מטכנולוגיות חדשות וחוסר היכרות עם משחקי מחשב לצרכי למידה ומיומנויות משחקיות.
יתרונות משחקי המחשב בלמידה, מתמקדים במרכזיותו של הלומד כמחולל ידע. המשחק גורם למשחק בו להתלהב, לפתור בעיות, לתכננן, לשים לב לפרטים הקטנים, לחשוב על הצעד הבא ולהתעמק בנושאים שמעניינים אותו. בנוסף, השימוש במשחק משפר מיומנויות קוגניטיביות ומאפשר התקדמות בקצב אישי וברמות משתנות.
מכשירי הסמארטפון מאפשרים מגוון אפשרויות להוראה וללמידה כגון: לימוד באמצעות האזנה, תיעוד מצולם וכד'. בנוסף, ניתן ללמוד באמצעות הטלפונים החכמים באמצעות שימוש במחולל מסרונים (SMS -שאילת שאלות וקבלת תשובות), באמצעים גראפיים (תרשימים בתצוגת מסך, דיאגרמות, סרטונים, מאגר תמונות ועוד). זאת, תוך ניהול דיונים עם המאזינים ,off line או on line העברת הרצאות דרך הסלולארי. התכנים המתאימים ללימוד באמצעות הטלפון הינם רבים ומגוונים לדוגמא: לימוד שפה, כתיבה, קריאה ויכולות דיבור.
היכולת של לומד לקבל מידע על מקום ספציפי בו הוא נמצא חשוב ללימוד אוריינטציה, גיאוגרפיה, אדריכלות, ארכיאולוגיה, לימוד סביבה ועוד. מאחר והטלפון נייד, ניתן לנצלו לסיורים לימודיים בשטח תוך מתן הסברים, בדומה לאמצעי הסברה  במוזיאונים רק בשטח פתוח.
להערכתי, השלוב שבין הטלפונים החכמים למשחקים מקוונים וללמידה הינו מתבקש וככזה יש בו את כל המעלות הדרושות ללמידה אפקטיבית. זאת, כל עוד המורה הינו מתווך הידע המרכזי והמשפיע על תכני המשחק.
אז מה - הלמידה יכולה להיות משחק ילדים!

יום חמישי, 2 בפברואר 2012

"לימוד בלי מחשבה הוא בזבוז מאמץ.מחשבה בלי לימוד היא סכנה"/קונפוציוס

ממה להתחיל?בראשי מהדהדת המילה"רפלקציה",באמצעותה הציגה לפני שנה ד"ר גילה קורץ את מטרת פרוייקט הגמר שלנו במסגרת התואר השני במסלול "תקשוב ולמידה".כיום,שנה אחרי,יודעת אני בכל נימי נפשי כי לקחתי את המטרה הזו עד הסוף,עד הקצה,ואכן הבלוג שלי על חמישים ומשהו רשומותיו,מתאר את התהליך האינסופי כמעט שעברתי בתואר הזה.תהליך שבא לידי ביטוי בשילוב הטכנולוגיות בחיי,בדרך הוראתי,תובנות מדהימות באשר לתפקידי כמורה ומחנכת,ואף כר פורה לשיחות והפרייה הדדית כאמא וכרעייה במשרה מלאה בהחלט.אין שמץ של ספק כי הפנמתי בגדול תובנות מהקורסים השונים,והכל מופיע,צף וגולש לסיטואציות רבות ומגוונות בחיי.דרך משל,בשבוע שעבר ניגשנו לבחינת הסיכום בקורס של פרופ' דוד חן.הקורס עסק בגישות לבחינת תחום הידע שנקרא חינוך תוך התבססות על מחקרים מדעיים על טבע האדם וטבע הידע.בעיקר לקחתי מהקורס את ההבנה כי מערכת החינוך לוקה בחוסר ידע משווע באשר לאופן ההוראה המקדש סטנדרטיזציה במקום הכרה בשונות הבינאישית בין התלמידים,ובאשר לדרך הערכת התלמידים המחייבת אותנו המורים,בעיקר בתיכון,להתכוונן לבחינות הבגרות.לקחתי עימי את התובנה ויישמתי אותה בשטח.
מחר יום התעודות לרגל סיום הסמסטר.את השיעור האחרון בכל אחת מכיתותיי הקדשתי לסיכום.ובניגוד לדרך המסורתית המתבקשת,בה כל תלמיד יאמר או לא יאמר כלל מה שעולה בדעתו,חשבתי על דרך יצירתית וודאי לא סטנדרטית שתביא כל תלמיד להתיחסות בדרכו שלו,ע"פ מאפייני האישיות שלו,מה שתואם את השונות הבינאישית ,בה אני מאמינה בכל רמ"ח נימיי.כי זה התיישב לי עמוק בתוך הנימים...כל תלמיד קבל סוכריית גומי בצבע אחר,שנבחרה על ידו מתוך הסלסלה,בעוד עיניו עצומות,ובהתאם לצבע שנבחר באקראי חיכתה לו משימה/שאלה אודות הלמידה במהלך הסמסטר.להיגד היה עליו להתייחס באופן מעשי ולחלוטין לא בהכרח מילולי,והדברים שהובאו לאחר מכן למליאה הדהימו גם אותי,בעיקר לאור הפרשנויות השונות שניתנו לאותן חוויות למידהבמהלך הסמסטר,רק שכל תלמיד נתן להתנסות אמירה משלו.שונות בינאישית ...דיואי,היית חייב להיות נוכח.אחד הדברים שבעיקר הפתיעו אותי היתה גילוי של אחד מתלמידיי שסיפר כי הוא גילה במקרה את הבלוג שלי באינטרנט,עוקב אחר הפוסטים ומרגיש שהוא מכיר אותי בצורה אחרת,שאני נתפסת בעיניו כמורה "אחרת",ושהשיעור עימי מבחינתו הוא כמו חלום.ואז היו גם מחיאות כפיים ודברי הזדהות,ואני רק התרגשתי בתוך תוכי.כי מה נשאר לי לעשות...
הבלוג הזה הוא כמו התמכרות מבחינתי.אני רואה בו "חבר" שניתן לשתפו בכל החוויות והסערות המטלטלות את אישיותי מעצם חווית הגילוי של עולם התקשוב,ולעולם לא נמאס לו לשמוע.רק לפני מספר ימים השתתפתי בשעות הערב המאוחרות בהשתלמות מקוונת אודות בחינת הבגרות המתוקשבת בתחום הדעת שלי, רעיון שקרם עור וגידים במהלך התואר הזה,דבר הנחשב הישג אדיר מבחינתי,לאור העובדה כי מתי מעט בתי ספר נכנסו לתהליך העצום הזה מהארץ כולה,אך תלמידיי שלי יזכו להיות הראשונים בו.במהלך ההשתלמות שאלו מורים את המנחה האמונה על ההיבט הטכנולוגי של הפעלת התוכנה (ולא התוכני)בשביל מה למעשה צריך בחינת בגרות מתוקשבת.לרגע הזה חיכיתי.באמצעות פתקיות שאנו המשתתפים יכולים להעביר שאלות,בקשות,לתקשר האחד עם השני מבלי להפריע למהלך השיעור,הכנסתי בססמאות את כל תמצית התואר שלי כגון:מיומנויות המאה ה-21,הקלה לתלמידים שהמחשב הוא הסביבה המוכרת להם,אפשרות שילוב תכנים אקטואליים ורלוונטיים ללומד וכו.המנחה התלהבה,ציטטה בפני כל הנוכחים את דבריי והמורים נותרו המומים ולא מבינים עד תום את פשר התלהבותי ממהלך זה.ברור לי שיהיו קשיים טכניים עליהם נצטרך להתגבר,וודאי שהדרך המסורתית היא הקלה והפשוטה ביותר,אך האם דבקות בדרך המסורתית מכינה את תלמידינו באמת למאה ה-21?לדרישות ולציפיות מהם בשוק העבודה?בחינת בגרות מתוקשבת,עם כל הקושי שבה,תקנה לעניות דעתי כלים ומיומנויות שלא יסולו בפז,תעמיד במבחן הסתגלות לשינויים,התמודדות עם עבודת צוות(דבר מהותי שהתלמידים כיום נכשלים בו בגדול),וכמובן התנסות עם שימוש בטכנולוגיות מידע תוך הפעלת חשיבה בקורתית ושיפוטית לנוכח האמצעים המתוקשבים שישולבו בבחינה,להבדיל מבחינה מסורתית מנייר.
אני עומדת לפני הישורת האחרונה.בעוד מספר ימים מבחן אחרון לתואר,עבודת סמינריון ו...זהו.הכל גועש ורועש בקרבי.התעודה הראשונה שיקבל מחר בני במערכת החינוך,המלחמות שעשיתי בכדי שיכירו ביכולות שלו שאינן תואמות את מדיניות הסטנדרטים,והניבו תוצאות.ולבסוף,בתי,הלומדת לקראת בחינת הבגרות בהסטוריה,שציטטה אתמול את המורה שלה אומר כי הלוואי והיה יכול ללמד אותם נושאים אחרים ומרתקים שאינם נמצאים בתוכנית הלימודים לבגרות.ואני אומרת:הלוואי שכל התיאוריות והמחקרים שהוכיחו עצמם באשר לגישת התלמיד במרכז,יצירת העניין והסקרנות ללמידה לאור האוריינטציה והמעורבות של התלמיד לחומר הנלמד,בשילוב עם יצירת אתגרים מחשבתיים וחשיבה יצירתית ויזמית,הלוואי וכל אלה יהפכו למציאות  שיגרת הלמידה,ולא יישארו בגדר חלום.
את הפוסט הזה אני מקדישה לבת הזוג שלי לאורך התואר הזה,אורניתי,אשר יכולנו יחד ללמד את היקום כולו,עבודת צוות מהי.אז לנו יש באמתחתנו את המיומנות מס' 1 להצלחה במאה ה-21 :עבודת צוות......
אורניתי,אוהבת אותך.