למידה כפוטנציאל לחוויה או חוויה כפוטנציאל ללמידה?

"חוויה ברמה בינלאומית עם אמצעי ההמחשה הטכנולוגיים המתקדמים ביותר בעולם:מסכים אינטרקטיביים,מופעים אורקוליים,הולוגרמות,מיצגים ממוחשבים מלהיבים,עמדות מידע מאתגרות...." כך "מוכרים" כיום חווית ביקור במוזיאון.אלו פני המוזיאון של המאה ה-21.וללא הטיית שם התואר אינטרקטיבי  וממוחשב על כל הטיותיו,אין למוזיאון זכות קיום.האם זה מלמד משהו עלינו,צרכני ומבקרי המוזיאון?
אין ספק כי פני העולם השתנו.וכך,גם אופן הלמידה.כיום משווקים כל למידה כפוטנציאל לחוויה...ואולי חתירת כל מרכזי המבקרים הינה להיפוך הדברים-כל חוויה כפוטנציאל ללמידה.ע"פ עקרון ה-EDUCATION+ENTERTAINMENT הנאה וידע משלימים זה את זה בסינרגיה,וההשלכה המיידית היא כי ניתן ללמד למעשה כל נושא או תחום דעת ,אם מעניין את הלומד אם לאו,בתנאי שמדובר בלמידה הנשענת על חוויה.אינטרקטיביות כבר אמרנו?חדשנות והתנסות אישית הזכרנו?ומה כל אלה אם לא למידה קונסטרוקטיביסטית שעל קנקנה עמדנו זה אך לפני שני סמסטרים?
בביקורי במרכז מבקרים העונה לכל התיאורים שהצגתי עד כה,בעיקר הבטתי מהצד על תגובות והשתתפות פעילה בחתך גילאים הטרוגני בפעילויות וההתנסויות השונות בהם נטלו חלק במוזיאון.אני חייבת להודות כי נדהמתי לגלות את הבקיאות שגילו לאחר מכן בהתייחס לנושא לא מוכר בו נפגשו לראשונה.האם החוויה האינטרקטיבית וההתנסות הקונסטרוקטיביסטית מנצחים בגדול?האם אין מנוס בדור של ילדינו-דור שגדל לתוך המאה ה-21 משילוב החוויה בתהליך החינוכי-לימודי?היכן האיזון?מדובר בשאלות רטוריות מן הסתם,ולכל איש חינוך שמורות תשובותיו עימו.
ולמען הגילוי הנאות-נהניתי הנאה צרופה במרכז המבקרים המדובר,התנסיתי ולמדתי,חוויתי והתלהבתי.ומעל הכל-הבנתי את התלהבות סובביי והייתי חלק אינטגרלי מהם.
אני חוזרת למציאות.חשה כמו מסע במנהרת זמן.לקראת החזרה לביה"ס צצות כפטריות מדי יום בתקשורת הכתובה יוזמות חדשות בתחום החינוך,הנחיות,ספרים,תוכניות לימוד ומה לא.התרשמותי האישית כי מעבר לכך שמדובר בחינוך ככלל וביה"ס בפרט בשל היות הנושא על סדר היום הציבורי,התחושה הרווחת היא כי ילדי ישראל נמצאים בנסיגה באשר ללקסיקה שלהם(אוצר-המילים),ירידה בקריאה,ניתוח טקסטים וכתיבת חיבורים.בכל ה"רעות החולות" הללו מואשמת הצפייה בטלוויזיה והשיעבוד לטכנולוגיה.שתי יוזמות חינוכיות שהוצעו ע"י משרד החינוך לאור יישום הלקחים מהתוצאות המתסכלות הללו הן:תוכנית לימודים העוסקת בכתיבת חיבורים ומאמרים וניתוח טקסטים ודו"חות - לתלמידי חטיבות הביניים,והכנסת ספר לימוד חדש ללימודי השפה העברית המיועד לתלמידי כיתות ה-ו המדגיש את ההיבט האטימולוגי של כל מילה.ממש כמו מילון.כאשר הציגו את היוזמה בתקשורת,נתנו לדוגמא את משמעויות המילים היומיומיות כמו "מחשב","הזדמנות","המנון",וטענו כי ילדים העושים את צעדיהם הראשונים בהבנת השפה,מן הראוי שיעמדו על משמעויות המילים באופן פשוט ומובן.אני נותרתי תמהה :מדוע הטוענים כנגד הטכנולוגיה כגורם לירידה בקריאה ואוצר מילים דל לילדי ישראל,אינם מצליחים לצאת ממעגל הקסמים,ולהמחיש את היוזמות ללא איזכור של אותה טכנולוגיה ממש?רוצה לומר,מדוע המושג הראשון העולה במוחם של מציגי היוזמה הוא האחד ולא אחר-"מחשב"???התשובה לדידי טמונה בשאלה או בתובנה כי הטכנולוגיה אינה "הרעה החולה" האחראית לכל חוליי והדרדרות תלמידי ישראל,אלא עלינו לראותה בשירות הפדגוגיה.ואם נשכיל להבין וליישם זאת,וזה מחזיר אותי לחוויה המתוארת בתחילת דבריי,אם נשכיל לעשות שימוש מוגבר באמצעים טכנולוגיים כמעודדי ומגבירי למידה,נעשה את הצעד הקטן במסע הארוך אל האופק המזהיר.ואני אכן מאמינה בכך באמת ובתמים.אשמח לשמוע את קולכם בעניין.

"הישן החדש"-תקשוב בחינוך ועיצוב-האם תחומים משיקים הם?

השבוע הגעתי למסקנה גורפת:כאשר אדם נמצא בתוך תהליך מתהווה המשפיע על אישיותו,אותו תהליך מלווה אותו ומשתלט על אופן החשיבה בלי משים,גם במסגרות הנראות לכאורה חסרות כל קשר לאותו תהליך.נשמע עמום במקצת?במה דברים אמורים?השבוע בקרתי עם משפחתי במוזיאון העיצוב בחולון.מוזיאון ברמה בינלאומית,שלכאורה הקשר בין המוצגים אשר הוצגו בו ובין תקשוב בחינוך,הינו מינורי או שמא לא קיים כלל.וכאן אני שבה וחוזרת למסקנה עימה פתחתי את דבריי.להלן אפרט כיצד מצאתי אנוכי את הקשר בין המוצגים בתערוכה הנודדת "הישן החדש" ,ובין היבטים שונים הנקשרים לתקשוב בחינוך.ראשית,התערוכה מציגה את הסינרגיה בין מוטיבים מסורתיים מן העבר בתחום העיצוב כגון:שטיחים ואריגים ,ריהוט מסורתי וחומרים שנהגו להשתמש בהם לפני עשרות שנים,ובין הפרשנות היצירתית שנתנו לאותם אלמנטים שציינתי המעצבים בני ימינו.מדהים לראות אילו פרשנויות נותנים אנשים בני גילי לערך לסממנים ,סמלים ואייקונים מהילדות ומתקופות הסטוריות עליהן למדנו בספרים.
בעודי בוחנת את המוצגים השונים עלתה בי המחשבה על שני הקטבים של אותו תהליך,אותו אנו חווים ומפנימים של תקשוב בחינוך:המסורת ומנגד החדשנות.הדיאלקטיקה הזו שאינה נותנת לנו מנוח,ואנו נעים במטא-קוגניציה על הציר בין שני הקטבים הללו,ומתקשים למצא לעיתים את היחס המאזן ביניהם.מחד גיסא,מאפייני המסורת הבאים לידי ביטוי באחידות וסטנדרטיזציה,ואם בחינוך עסקינן אזי מדובר בחינוך המסורתי,בגישות ההוראה הפרונטליות,בשליטת המורה במידע וכיו"ב.במקום שבו הייתי אני לפני שנה,וכך גם תכננתי את מרבית שיעוריי בביה"ס.אך ראיתי למרחוק,ובחרתי בשל כך בלימודי התקשוב.ועדיין לא ראיתי כה רחוק...להבדיל מהיום שקו האופק אי שם מבצבץ...
מאידך גיסא,מאפייני החדשנות הבאים לידי ביטוי באינטגרציה,ריבוי,גיוון,ייחודיות,רב-מימדיות,ואם חינוך עסקינן אזי מדובר בשילוב התקשוב בחינוך,בזרימת המידע ובשיתופיות,ללא מיסגור המאפשר נגישות למידע ורב-ערוציות,חינוך אינטרקטיבי,קונסטרוקטיביסטי ומיידי.
כמו המוצגים היצירתיים בתערוכת העיצוב ,עליה אני ממליצה בלי קשר בחום רב,הגיתי ביני לבין עצמי כי תוכנית התקשוב הלאומית נמצאת על הציר הזה שבין "הישן החדש",להבדיל מישן מול חדש.אין הכוונה לזנוח את כל מה שידענו וגדלנו עליו,כי אם ליצור תהליך היברידי.כפי שבתערוכת העיצוב מדובר בחפץ בן-כלאיים תוצאה של הכלאה או הרכבה בין שני מינים שונים לדוגמא:כסא וגלגלים יוצרים "כסא גלגלים",או מה יכול להיווצר ממטאטא וכסא? כך גם דפוסים מהחינוך המסורתי והפרונטלי ייטמעו בתוך הטכנולוגיות ויחידות הלימוד המתוקשבות האינטרקטיביות,ויווצר עם הזמן תהליך תקשוב במערכת החינוך,שרובו ככולו היברידי.מה דעתכם רבותיי?דמיינו את בית הספר שלכם או של ילדיכם.האם תוכלו להפוך אותו לישן-חדש?כיצד?מה תבחרו לשנות?מה להותיר כמות שהוא?ושאלת השאלות-כיצד ייראה ביה"ס שלכם בעוד 100 שנה?במונחים של היום-ישן או חדש יותר?מסורתי או חדשני יותר?ואולי היברידי?

כנס התקשוב כמחולל הארה על לימודי מסלול "תקשוב ולמידה" לתואר שני

אתחיל מהסוף.ישבתי לצד ד"ר עופר רימון,מנהל המינהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך,האישיות הבכירה ביותר בהקשר לתוכנית התקשוב הלאומית והאמון על כל השינויים בהטמעת התקשוב במדינת ישראל,אדם מרשים ללא כל צל של ספק,ושיתפתי אותו בשיא הפשטות והצניעות ביחידת הלימוד בתחום הדעת בתקשורת וחברה,עליה עמלנו חודשים רבים במסגרת הקורס "שימוש בטכנולוגיות למידה" אצל ד"ר גילה קורץ.עופר מאד התרשם ולו בשל העובדה כי לא קיימים עדיין חומרי למידה מתוקשבים המלווים את תכני בחינת הבגרות והמיועדים לאוכלוסיית תלמידי התיכון,ואז חשבתי לעצמי :האם אני הסנונית הראשונה,החלוצה שתעלה ללא היסוס חומרי למידה לתיכון?
כיצד החל הכל?לפני יומיים השתתפתי בכנס התקשוב בו הוצגו בפני רכזי התקשוב ומנחי אשכולות תקשוב עיקרי התוכנית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21,בדגש על בתי הספר אשר נבחרו להשתתף במחקר,בחלוקה לבתי ספר בקבוצת הניסוי והבקורת.במקביל הוצגו גם מאפייני שלוש החברות שנבחרו ע"י משרד החינוך לשמש כסביבות הלמידה המתוקשבות בהטמעת תוכנית התקשוב.תחושתי לאורך הכנס כולו היתה כמעין תחושת דז'ה-וו,הייתי כאן זה מכבר.ולמה כוונתי?לפתע כל העקרונות,התהליכים שאני חווה בקורסים השונים,הלמידה המתפתחת,אבני הדרך-הכל הפך לנגד עיניי למישנה סדורה,קיבל תיקוף והשתלב בתוך ים המידע באופן מאד הגיוני,היררכי וספירלי.בניגוד לדברים שונים שנאמרו וגרמו לתסיסת מה באולם ההרצאות(שאיני מבינה את פשרה),אני חשתי רגועה ומלאת סיפוק על כל הידע שרכשנו במהלך שנה עמוסת האתגרים והעשייה המרובה,והנה הכל מתחיל לשאת פרי,ונופל על מצע בשל.
הסדנאות אודות שלוש החברות,שפגשנו באופן בלתי אמצעי בשיעור של ד"ר אתי כוכבי-מט"ח,גלים ועת הדעת,גרמו לי להתבונן באופן שונה ולמוד נסיון על הסביבה,כאשר סביבי רכזי תקשוב ומנחים הנתקליחם בסביבה המדוברת לראשונה.ואז סגרתי עם עצמי מעגל.וידעתי שעשיתי את הבחירה הנכונה,וזהו הזמן והמקום לא לקפוא על השמרים אלא לצאת עם הרעיונות החוצה,לשתף ולהשתלב בעולם המקסים הזה,ללא חששות והיסוס.הסטנדרטים להם אנו נדרשים בתואר הזה גבוהים ביותר,ומקומם לא יסולא בפז.ומקבוצתנו האיכותית תצא הבשורה.בכך הנני בטוחה.
ד"ר עופר רימון הציג את התפוקות הנדרשות בהטמעת תוכנית התקשוב:תוכנית עבודה,ניהול פדגוגי מתוקשב,שילוב טכנולוגיה בתהליכי הוראה למידה והערכה(הל"ה),שיתוף ותקשורת,פורטל חינוכי בית ספרי,תוכנית אינטרנט בטוח מובנית עם שפ"י.ומה קסם לי,באופן אישי,יותר מכל?המחשבה שיבוא יום והוא אינו רחוק ובו יהיו מרחבים כיתתיים מתוקשבים-היינו לכל אחת מהכיתות שלי יהיה אתר משלה,ובו כל המשימות,שאלות ואני בטוחה בפריחה מחודשת של חלק מהתלמידים שזה המצע לו הם זקוקים,לאחר כל המחקרים בהם למדנו על השוני בין תלמיד מופנם למוחצן ודרך הביטוי באמצעות הטכנולוגיה.ומה לגבי שיתוף ותקשורת?קיימות ארבע רמות שגרמו לי לדמיין כיצד הן קורמות עור וגידים ואיך כל העולם שלי משתנה ומועשר:הרמה הראשונה-שיתוף של התלמידים בינם לבין עצמם,הרמה השנייה-תקשורת בין מורים חבריי במקומות ג"ג רחוקים מה שקרוי בעגה המקצועית למידת עמיתים,הרמה השלישית-תקשורת בין המנהל לצוות המורים,והרמה הרביעית-תקשורת בין ביה"ס לבית התלמיד.
מה שבטוח אני איני מסכימה באופן אישי עם לארי קובן והמסקנות עליהן התבסס בספרו:OVERSOLD &UNDERUSED בהקשר למקומן של הטכנולוגיות בחינוך.לטעמי וכפי שאני רואה את השתלשלות הדברים המחשב לא יוותר במחסני ביה"ס מיותם וחסר שימוש.
"האמונה היא הבסיס לכל חיפוש רוחני
             השורש לכל לימוד ועשייה
                         הצינור לכל טובה וברכה."

הדרך אל השינוי/האושר הפנימי מתחילה כאן...

פעמים רבות בחיינו אנו חווים תהליכים,מסעות נפשיים,ולא יודעים שיש להם שמות בספרות המחקרית.לכן "קרביי"רעשו כאשר נחשפתי בשיעור של ד"ר ליאת אייל לנושא "מחקר הפעולה",ויתרה מזאת-התלהבתי כי נדרש ממני ומחברתי אורנית להציג את חלקנו,כחלק ממטלות הקורס,דווקא הנושא מחקר הפעולה.כנראה שיש הכוונה לכל מעשינו,קטן כגדול.
לפני שאציג את תמצית הנושא,ברצוני לצטט מדבריו של ישעיהו ברלין שהיו מאז ומתמיד "נר לרגליי" ושימשו אותי כדפוס חשיבה והתנהגות בנקודות שונות בחיי.
"אני מבקש שחיי והחלטותיי יהיו תלויים בי עצמי,לא בכוחות חיצוניים כלשהם.
להיות מונע ע"י שיקולים,ע"י תכליות מודעות,שהם משלי,ולא ע"י גורמים המשפיעים עליי כביכול מבחוץ.
אני מבקש להיות מישהו,לא משהו.עושה,מחליט,לא מי שמחליטים בשבילו.
מכון עצמי ולא מופעל ע"י הטבע החיצון או ע"י בני אדם אחרים,כאילו הייתי חפץ או בעל-חיים,או עבד שאינו יכול למלא תפקיד אנושי,כלומר,ללא יכולת לעצב מטרות ומדיניות משלי ולהוציאן לפועל.
אני מבקש,מעל הכל,להיות מודע לעצמי,כיצור חושב,רוצה,פעיל,נושא באחריות לבחירותיי,ומסוגל להסבירן ע"י התייחסות לרעיונותיי ולמטרותיי שלי."
בעודי כותבת דברים מרגשים אלו,חלפו לנגד עיניי סצינות מתוך סרט מדהים בו צפיתי אתמול, העוסק באותה נקודת מבט על החיים:המודעות,השלמות עם ההחלטות והאני מאמין של האדם,באשר יהיה.הסרט "בעולם טוב יותר"אשר זכה בפרס האוסקר ובפרס גלובוס הזהב 2011 בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, מדגיש וממחיש כיצד פועל אדם הלכה למעשה לאור האמיתות הללו.מומלץ בחום!
כיצד הדברים שהצגתי מתקשרים למחקר הפעולה?אילו למעשה הדרכים בהן ניתן לתפעלו.מחקר פעולה הינו מחקר על עצמי ועל עבודתי ,המתפתח באופן ספיראלי,ולא ניתן להצביע בוודאות על נקודת הסיום שלו,שכן המסקנות בשלב נקודתי של המחקר מובילות לשאלת מחקר חדשה וחוזר חלילה.מתי לאחרונה שילבתם חשיבה רפלקטיבית בתחום עיסוקכם?אם כך,זה מה שמחייב אותנו מחקר הפעולה לעשות.לקחת קושי ,להתמקד בצורך אישי שלנו,ו"לטפל" בו.לראות לנגד עינינו את היכולת לשפר,ליצור שינוי בהתנהגות ובדפוסי חשיבה בקרב תלמידיי.
בהכנת המצגת שלנו בנושא מחקר פעולה התייחסנו למאמר של פרופ' מיכל צלרמאיר הנחשבת אחת האושיות המובילות בתחום זה,"ניתוח נתונים במחקר פעולה-סיפור מסע לגילוי עצמי".המאמר בוחן את מחקר הפעולה כנרטיב אוטוביוגרפי,תוך ניתוח וסקירת התהליך שחוותה מ.א. סטודנטית לתואר שני המשמשת כמורה לכיתות א-ב.מתוך העמקה בקושי שהועלה במאמר בנושא שיפור והקניית הקריאה,ובמקביל רצון לשפר את הבנת הנקרא,העליתי לעצמי שאלות הקשורות בצורך אישי שלי בשדרוג ההוראה שלי.בסיכום דברינו הצגנו בשיעור את השורה התחתונה במחקר פעולה לעניות דעתנו-תהליך התעוררות ומודעות מושכלת ,רצון במקביל לצורך בשינוי בעבודה ובהתנהלות המקצועית,בד בבד לתמורה בזהות המקצועית ומערכות היחסים המקצועיות.
לא בכדי כיניתי את הפוסט הזה כפי שכיניתי-ההכרה במחקר הפעולה היא הצעד הראשון בדרך אל האושר והסיפוק הקיומי,הנובע מההבנה בחשיבות השינוי.ובאופן זה,המורה הוא גם מורה דרך...והדרך - פנים רבות לה.

דרוש שומר ל"כלב השמירה של הדמוקרטיה"

התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה-ציטוט אהוב על העוסקים בתחום הדעת ,שבינו ובין המציאות תהום עמוקה.עמוקה מדי.וככל שהטכנולוגיה משמשת כלי להעברת המסרים ולמעשה מנווטת את חיינו ועושה עליהם מניפולציה תמידית,אני מודה ביני לבין עצמי שאין מקצוע חשוב ומהותי יותר מהחיבור הבלתי נמנע של הטכנולוגיה לתחום הדעת בו אני עוסקת-תקשורת.היכן היתה התקשורת המסחרית בסיקור הפנגת ה-100,00?בגמר "כוכב נולד",חשוב הרבה יותר ממתן ביטוי לרחש ולמצוקות החברתיות,אך......המחוייבות למפרסמים וחלילה איבוד פוטנציאלי של קמפיינים פרסומיים הכריע את הכף.והיו רק פריצות לשידור מההפגנה.ובשבת האחרונה?מה השתנה?עמדות שידור מכל רחבי הארץ,ביטול לוח השידורים המתוכנן,והכל למען מתן ביטוי לשיח הציבורי שאין עוד לערער על קיומו.
אני עוקבת בדריכות אחר תפקוד התקשורת בסיקור המחאה.בתחילת הדרך עוד התרשמתי כי הכתבים המשדרים מהשטח המאופיינים בסגנון עתונאי המזוהה עם אסכולת הניו-ג'ורנליזם,נותנים את הטון,אך מהר מאד התבדיתי ונוכחתי שוב בפער בין הערוצים והמדיות השונות.שיעור מצויין ליישום הצריכה המושכלת והבקורתית של אמצעי התקשורת,לכך אנו מחנכים ומכוונים בלימודי תחום הדעת המרתק הזה.בעוד שהרשתות החברתיות הוכיחו הלכה למעשה את עוצמתן בזיהוי וסיקור אובייקטיבי של המציאות,ללא מניפולציות ,כלי התקשורת המסורתיים היינו-עתונות כתובה,טלוויזיה,רדיו נכשלו בתפקידם.האם נרדמו בשמירה,או שמא מונעים ע"י כוחות מניפולטיביים חזקים מהם שאינם מאפשרים את הגילוי הנאות של פני הדברים?שמונעים מהקשר הון-שלטון המותיר אותם חסרי ברירה ביחס לדיווח עתונאי הוגן ונטול אינטרסים כלכליים?
המחאה הציבורית העלתה שוב שחור על גבי לבן וללא משוא פנים את דילמת הריכוזיות בשוק התקשורת הישראלי.המשפחות השולטות,הקונגלומרטים,לא מותירות לציבור מרחב מילוט ומנסות "לסגור"עליו מכל כיוון,עד כדי צמצום החשיבה ללא אפשרות בקורת או הסתייגות.כל זה נכון עד עידן הרשתות החברתיות ובעיקר הפייסבוק.לא נשתף פעולה עוד עם תקשורת המונעת מאינטרסים כלכליים גרידא,לא נהיה חלק ממרחב ציבורי הנשלט ע"י מספר טייקונים וקונגלומרטים,נהווה חלק דומיננטי ואקטיבי רק בשיח ציבורי אותנטי ,אובייקטיבי,המייצג מגוון דיעות וזרמים באוכלוסייה,בדיוק כפי שמאפשרים כלי התקשורת והטכנולוגיות החדשות דוגמת פייסבוק,בלוגים,טוויטר וכיו"ב.
כי אין כמו תקשורת הנאמנה להגדרת תפקידה,ואין כמו כתב-עתונאי הנותן ביטוי אמיתי ללא שיפוט,נטיות אישיות ורצון להיות בעל הסקופ היומי על חשבון האמת.או-אז כולנו הופכים קורבנות של השלטון,התקשורת ושל עצמנו.
אנו כציבור חייבים למצוא את הכוח להמשיך,לדבוק באמונה שלבנו מכתיב לנו,בשכל הישר,בצריכה בקורתית ומושכלת של מקורות המידע האינסופיים ובחשיבה העצמאית.ולהיות אופטימיים שנצליח כי "השלם גדול מסך כל חלקיו".

המתח בין הגלובאלי ללוקאלי-בדרך להרמוניה או לדיסהרמוניה

בקורס "היבטים גלובאליים של התקשוב" עולות תובנות באשר למתח המתהווה בין שתי תופעות מנוגדות שאינן עולות בקנה אחד.בפוסט קודם שלי התייחסתי לתופעת הגלובליזציה,והפעם ברצוני להתמקד בתופעה המנוגדת ואף מתנגשת עם תופעת "הכפר הגלובאלי"-והיא הלוקליזציה:תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים,הנוגעים לזהות ולתרבות המקומית,הנוגעים למדינה ולא לכלל העולם.תכנים דמוקרטיים ליברליים יכולים להיתפס למשל כאיום ממשי על זהותן התרבותית של מדינות כמו המזרח הרחוק,מדינות האסלאם ועוד.ע"פ תופעת הלוקליזציה,המדינות המעוניינות לשמר את תרבותן הייחודית,למעשה רוצות בסה"כ להתגונן מפני השתלטות תרבות אחרת עליהן,ובעיקר מדובר על האימפריאליזם התרבותי-השתלטות התרבות האמריקאית.
הטכנולוגיה הדיגיטלית בעלת פוטנציאל עצום להרמוניה כלל-עולמית בזכות שיתוף הפעולה ברחבי העולם.כך,מנסה אני לדמיין תחושות של קהלים שלמים במדינות שונות למראה תמונותיו של נשיא מצרים המושפל בביהמ"ש,במדי האסיר,מאחורי הסורג.האם ניעור כאן גורם מאחד ששימש פוטנציאל לתרבות ותכנים אוניברסליים?נקודה למחשבה,לאור המהפכה בעולם הערבי ששינה את פניו בחצי השנה האחרונה.
ובאשר לקוטב השני במשוואה-מול הכפר הגלובאלי,מול הכוח המאחד,קיים הרצון לזהות התרבותית,אשר בחובו כוחות מסתגרים,מתבדלים מהמערב המתועש,תוך מתן דגש לתרבות הייחודית המקומית,לתכנים לאומיים ולשירותים איזוריים.
וכאן המקום לתאר את המתרחש בתוככי המעצמה הסינית.העקרון המנחה הוא דיסהרמוניה מוחלטת בין הגלובלי ללוקאלי,העדפת הלוקלי ע"י הממשל הסיני עד כדי דחיקת החברות המערביות דוגמת גוגל,טוויטר ופייסבוק החוצה,מחוץ לגבולות סין."מליארד סינים לא טועים",ובפרפרזה "מליארד סינים לא ...גולשים".המנטרה חוזרת על עצמה:חברות סיניות רוכשות בעידוד הממשל חברות בינלאומיות באצטלת הגלובליזציה,ואו אז יונקות את כל הידע הטכנולוגי המערבי,ו..."הכושי עשה את שלו,הכושי יכול ללכת".דוחקות וגורמות לעזיבתן של החברות הבינלאומיות.כך קרה במקרה של גוגל כאשר מנוע החיפוש הסיני ביידו  הביא לעזיבתה,בהמשך פייסבוק פינתה בעל כורחה את מקומה לחברת רן רן הסינית שנה בלבד לאחר מכן,ומספר המנויים ברשת החברתית הסינית קרוב ל200 מליון.בסין נטו.קטן עליהם.
גם יו-טיוב וטוויטר לא נבדלות בגורלן פשוט כי הגישה אליהן נחסמה בשם חופש הביטוי.במקומם פרצו בהצלחה אדירה יוקו וטודאו (היו-טיוב הסיני),וחברת וויבו(טוויטר הסינית).השאלה הנשאלת היא מה עומד בבסיס הלוקליזציה?האם הרצון לשמר זהות ייחודית,תרבותית או שמא מניעים קפיטליסטיים גרידא?ואולי מדובר בשילוב בין הגורמים?מה שבטוח,הסינים הרוצים לשמר את ייחודיותם,רוצים לשלוט בתכנים ולומר את "המילה האחרונה", לאחר שחיקו את הטכנולוגיה המערבית,ולכן יש לשחק ולהתכוונן ע"פ כללי המשחק במגרש הסיני.
מהמרים מי הבא בתור על הכוונת  הסינית? מה שבטוח,זה רחוק מלהיות ולהיקרא גלובאלי.

הבחירה האמיתית שלי

יש רגעים המזכירים לנו מדוע בחרנו להתמקצע ולעסוק בתחום העיסוק שלנו.רגע מכונן מעין זה היה לי אתמול,בעת שצפינו בסרטון "איך ללמוד מטעויות?" במסגרת הקורס של ד"ר ליאת אייל.ראיתי בחורה נמרצת,עם אהבה בעיניים,בעלת תפיסת עולם מאד הוליסטית ואופטימית לגבי הלמידה,ולא רק שאמרתי לעצמי אני מאחלת לבני העולה לכיתה א' מורה כזו,אלא שלרגע ראיתי השתקפות שלי עצמי."אין הנחתום מעיד על עיסתו",וודאי שלא אעיד על עצמי,אך מה שאני כן יכולה לומר,בהתאמה לגיבורת הסרטון דיאנה לאופלברג הוא כי שלוש המפתחות לפיהם היא נוהגת מקובלים עליי במאת האחוזים:למידה חוויתית,העצמת כח התלמידים ע"י אתגרים,חשיבה עצמאית ובקורתית,התמודדות עם השונה והלא-טריוויאלי,ומפתח שלישי ואחרון שהחלטתי לתת לו יתר ביטוי הוא:קבלת הכשלונות.
בעקבות הסרטון מאיר המחשבה נדרשנו לכתב פיסקה משלימה למשפטי טיזר ,כך אני קוראת להם,ואולי ליאת תאמץ את הצעתי.משפטים שרק ההתחלה נתונה,יוצרת סקרנות ומקום לביטוי עצמאי פורש כנפיים.שיתפתי בפיסקה שכתבתי את חבריי לקורס,וכעת ברצוני לשתף את קוראיי הנאמנים,ולו בשל התחושה כי אני מייצגת קוראים נוספים ומורים רבים הנכנסים לתוכנית התקשוב הלאומית.ולהלן הפיסקה:
"הייתי רוצה לנסות פעולה או רעיון שיש לי והוא הכנסת הלוח החכם לכל שיעור שלי.אני מודעת כעת ליכולתה המופלאה של הטכנולוגיה להפך כל שיעור למרתק,מעניין ורלוונטי לתלמידיי,ואיני יכולה וגם לא רוצה לחזר אחורה,לשיעורים פרונטליים גרידא,שמה שמעורר אותם הם הדיונים הסוערים בהקשר לנושא הרלוונטי לעולם התלמידים.איני יכולה לדמיין שיעורים ללא הטכנולוגיה שתלמידיי התיכוניסטים כה חיים אותה.כיצד אני מעבירה את מאוויי לשטח,הלכה למעשה?כיצד ללא חשש אני עושה זאת כאילו נולדתי עם הטכנולוגיה ביד?מדוע אני בתחושות אמביוולנטיות הנעות בין הצלחה פוטנציאלית לכשלון פוטנציאלי?"
בהמשך יום הלימודים חשבתי על כך שפנו אלאוכלוסיית המורים ברחבי הארץ בתחום הדעת שלי בבקשה להפוך את בחינת הבגרות למתוקשבת ,והמהלך לא יצא אל הפועל,כיוון שאני המורה היחידה בארץ אשר הסכימה למהלך!!! אני מבינה בהחלט את המציאות הזו,גם אני הייתי באותו מקום לפני תחילת לימודיי,וכיום לא רואה תסריט אחר מלבד הנעת המהלך לבחינות בגרות מתוקשבות,בדיוק כפי שקורה בחלק מתחומי דעת אחרים.אולם עלינו להיות מציאותיים,ולהכיר בחשיבות התמיכה הטכנית,לצד המורים,שאם לא כן,כל החלומות ומערכי השיעור הנהדרים יירדו לטמיון לאחר כמה כשלונות צורבים של מורה מול כיתה שלא תצליח בשל בעיות טכניות להעביר את השיעור כפי שחלמה.ואני במכוון משתמשת בטרמינולוגייה מעולם החלומות,כי כך אני רואה זאת .כחלום הקורם אט-אט את נדבכיו,ולבסוף יגיע ליקיצה,למימוש.
אני חוזרת לדיאנה,חברתי מהסרט.כייף שיש אנשים כמוך,מקור להשראה,ואני ממליצה לכל מורה,הורה ואדם באשר הוא,לצפות בסרטון זה ולצאת מחוזקים מהעובדה שיש אנשים כאלו בעולם החינוך,עם אור ואהבה בעיניים ובלב לתלמידים שלהם,ועם אמונה אמיתית בדרך שלהם.ואם השפעתי ולו על קורא אחד שלי,אשרי וטוב לי.
נתראה באחד בספטמבר!!!
אשמח לתגובות.....