במסגרת בניית סקירת הספרות בעבודת הסמינר של אורנית חברתי ושלי,אני "פוגשת" מאמרים ומחקרים השואבים אותי לגלות ולהעצים את ידיעותיי בתחום התקשוב, וחשה אני כבתוך מסע שנפתוליו מושכים אותי ואני צוללת לתוכו,כמוצאת שלל רב. כך נסללה דרכי אל הגילוי והתובנות בעקבותיו, אשר יתוארו להלן.
השבוע התעמקתי במאמרם של ד"ר יפה בן עמי ופרופ/ דוד חן - "טכנולוגיות הידע הדיגיטליות - הרחבה של יכולות קוגניטיביות קיימות או שינוי קוגניטיבי איכותי? המסקנה הברורה העולה מן המחקר המוצג במאמר הינה כי העבודה בסביבה דיגיטלית מביאה לשינוי בתפקודי החשיבה הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית.
מושג מרכזי המנותח במאמר הינו "הגמישות המחשבתית". גמישות זו מתבטאת בפתיחות לבחינת פתרונות שונים ואלטרנטיבות לבעיות אותן לא ניתן לפתור בצורה פשוטה ("אין פתרון בית ספר") ובאופן עצמאי. על מנת להתמודד עם בעיות אלה יש צורך לשתף בידע ובהבניית הידע. יתרונה של הסביבה המתוקשבת בהקשר זה הינו בכך שהיא מאפשרת את התנאים לשיתופיות זו בכך שהיא נותנת במה לפתיחות, ולחופש ביטוי. כנגזרת מכך החשיבה האנושית אשר הורגלה להיות ליניארית ולוגית מוצאת עצמה מיושמת גם באופן רשתי ויצירתי.
כאשר אלו הם פני הדברים אני שואלת את עצמי כיצד מערכת החינוך נערכת להתמודד עם שינויים אלה? ברי כי תקשוב מערכת החינוך אין פירושו רק הכנסת מחשבים ומצגות לתוכניות הלימודים, כי אם צורך במכלול שלם של משתנים הכרוכים במחשוב, בפדגוגיה ובתהליכים שביניהם.
לעניות דעתי, בדומה למערכות אחרות בחברה ובמשק גם במערכת החינוך יש להוביל שינוי שיכלול סביבה חינוכית ולימודית חדשה. לצורך כך, יש להישען על היסודות הפסיכולוגיים של סביבת הלמידה, עליהם למדנו בקורסים השונים בתואר עד כה, ושעיקרם מתמקד בכך שהלמידה הינה תהליך קוגניטיבי קונסטרוקטיביסטי. ובמילים אחרות ידע אינו תוכן הנצבר אצל הלומד בזיכרון, כי אם משהו דינמי ומתפתח הנבנה בעצם התהליך שעובר הלומד. האחרון הופך את המידע לידע ע"י כך שהוא נותן פירושים, שואל שאלות, מנסח תשובות וכד'. המורה בתהליך זה הופך להיות המתווך המקנה ללומד את התנאים הדרושים לכך.
מכאן שבית הספר המקובל כיום הופך כלא מתאים (במובן של לא רלוונטי) לעידן הטכנולוגי. מעבר לכך, נראה כי גם הספר (וקשה לי כמי שכל כך אוהבת לקרא וגדלה על ברכי הספר לקבוע זאת ) מאבד מעוצמתו כרכיב לרכישת ידע.
לאן פנינו מועדות? - אנו בראשיתה של מהפיכה אך דרך ארוכה לפנינו. מערכת החינוך הכרח שתבצע בדק בית באשר להתאמתה לעידן הטכנולוגי. במסגרת זו, יש לפתח אמצעים שיאפשרו להקנות לתלמידים מיומנויות אנליטיות כמו גם טכנולוגיות. בנוסף, יש לטפח אצל התלמידים את היכולת לשאול שאלות, לחשוב באופן מערכתי, לטפח מיומנויות בין-אישיות, סקרנות וסובלנות לשינוי. כנגזרת מכך יש לשנות את תוכניות הלימודים ולמקדן במדעים, טכנולוגיה ולימודי חברה, לגמישות מחשבתית וללמידה פעילה. אכן דרך ארוכה עוד לפנינו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה