בשיעור הראשון של השנה אני חושפת את תלמידיי לצמד המילים : "דטרמיניזם טכנולוגי". לאחר שהם נרגעים קמעא מעצם איזכור המושג, מגיע ההסבר ואיתו מתן משמעות חדשה כמעט "לכל מה שזז" סביבם... הכוונה במושג הינה כי הטכנולוגיה משפיעה ומעצבת את חיי החברה והתרבות, משנה את האנשים והופכת אותם לאדם מסוג חדש - האדם המיידי המוכן לקבל הכל "כאן ועכשיו" - מהר ובאופן מיידי. ומעל לכל - מושג זה מבהיר כי אין דרך חזרה. בעידן החיבור לאינטרטנט והסלולר לא ניתן לחזור לקבלת דואר בשירותי הדואר או לטלפון קווי ונייח.
השבוע חזרתי עם משפחתי האהובה מטיול בחו"ל, אשר חשף אותי למציאויות שונות ומרתקות, והביא אותי בסיטואציות שונות לחשיבה מחודשת על כל העולם הטכנולוגי המעצב ומשנה את חיינו.
ראשית, גילינו שוב את כוחו והדרו של הטבע, והופתענו לגלות כי יש חברות שלמות של בני אדם באיזורים רבים שאינם מייחסים כלל חשיבות לטכנולוגיה. ברב האתרים בהם טיילנו לא היה כלל חיבור לרשת אלחוטית, ברכבות בהן נסענו לא ראינו מחשב נייד או אייפון לרפואה, אנשים פשוט ישבו ודיברו וחלקו ביניהם חוויות באופן ישיר וללא מתווך טכנולוגי. האמת, הוקסמתי מכך!
את הטכנולוגיה למרבה ההפתעה (או לא), פגשנו במעוז הגלובליזציה - סניף של מקדולנד'ס שבו היה חיבור לרשת האלחוטית, שאיפשר לנו להתחבר שוב לעולם. מצד אחד, התלהבנו ואפילו דיברנו עם בני משפחתנו בארץ דרך הסקייפ, אולם מצד שני, חזרנו בן רגע למציאות החדשותית העגומה במדינתנו, עם משטים שבדרך, מאבק הקוטג' וראש ממשלה לשעבר בחקירה.
חידוש טכנולוגי שגרם לי לחשוב על השפעת הטכנולוגיה ומקומה בחיינו "תפס" אותי בתור לאחת מרכבות ההרים המטורפות ב"פארק אירופה". השילוט בצידי התור הסביר כי בפארק יש אפשרות להעלות ולעדכן בו זמנית את חבריי בפייסבוק בחווית הנסיעה המטורפת, המצולמת בשידור ישיר ע"י מצלמת המקום. באותו רגע ממש, בו אני בין שפיות לטירוף חושים, לא מבינה מה קורה מסביב, את הרגע הזה אפשר להנציח ולשדר בשידור חי מקצה העולם למשנהו. לצעירים שסביבי לא היה כלל ספק או התלבטות אם לעשות זאת. הרי חלק מהחוויה הוא השיתוף מבחינתם עם כל העולם. אני כמובן נמנעתי מכך...
והיפוכו של תהליך זה היה למחרת בביקור במוזיאון פתוח הסוקר וסורק את החיים בתקופת ימי הביניים, אותנטי לחלוטין. צעדתי בין הבתים, נחשפתי לחליבה ולגז הכבשים, צפיתי באריגת בדים ובבניית כלי נגינה מעץ והכל בשתי ידיים ללא מכונות או שידרוגים טכנולוגיים. תחושת החזרה במינהרת הזמן, גרמה לי קצת להתגעגע לתקופה של פעם, בה לא היינו תלויים כל כך בטכנולוגיה (את חלקה כמובן לא היכרתי) והעדפנו את השיח והקשר האנושי האמיתי על פני זה המקוון השכיח כיום.
ובכל זאת, חשוב לציין שמקום אחד נשאר כשהיה : כיתת בית הספר. כיתה בה יש שולחן מורה מרכזי, לוח מאחוריו ולפניו שורות של שולחנות וכסאות. וכאן אולי יש מקום לשאלה מרכזית, שזה המקום להעלותה - הייתכן?
לסיום הפוסט הזה, שבתי עם תובנה אחת מרכזית מהמסע, ואכן זה היה מסע למקומות מדהימים ובמקביל לו מסע בתוך הנפש - אם ברצונכם להתחבר לאנשים היקרים והקרובים לכם - צאו לטיול ללא אייפון, אייפוד, מחשב נייד או סלולאר - היו פשוט אתם, נטו האחד עם השני ותגלו שוב מה שזה מכבר שכחתם...עצה ששווה זהב, אם יש בידיכם את האומץ ליישמה. רק, הכינו את עצמכם לעובדה שלא באמת התנתקם מהעולם, כי בשובכם ימתינו לכם מאות שיחות ואלפי מיילים להתייחסות... אך שיחות הנפש עם יקירכם ברגעי הקסם של הטיול הינם דבר שלא יסולא בפז שיסייע לכם בחזרה מהירה לשגרה, תוך חשיבה ותכנון של הטיול הבא...
בברכת מנוסטלגיה לטכנולוגיה ולנוסטלגיה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה