הפוסט הזה מוקדש לדובי יקירי.רק לפני שנה עוד התלבטתי יחד איתו באיזה מסלול לימודים לבחור לתואר שני.ידעתי שהזמן הבשיל לשינוי בחיי,אך הבחירה המדוייקת לא היתה נהירה לי.הניווט ל"מסע" הטכנולוגי שבחרתי לבסוף שמור בחלקו לדובי,שסימן לי את נקודות הציון החשובות בהבנת העתיד בחינוך,שהינו לדידי כבר טמון בהווה.
השבוע,בשיעור של ד"ר אתי כוכבי "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" חוויתי התרגשות שפעפעה בתוככי ליבי,לצד גאווה גדולה.דובי וייס,הפדגוג הראשי של "עת הדעת" שהינה סביבת למידה טכנולוגית ההולכת וצוברת תאוצה במערכת החינוך,הגיע לשיעור להציג בפנינו את הרציונאל של סביבת הלמידה, בצד יכולותיה הלכה למעשה הן מצד התלמידים ובד בבד מצד המורים.
ואני,בנימה אישית,ראיתי לנגד עיניי את המודל שגדלתי עליו,ששימש לי בילדותי והתבגרותי מטאור איכותי בעל רגישות ועומק שעיצבו את אישיותי ומי שאני כיום.
לפני שנה בעוד אני מתלבטת באיזה מסלול לימודים לבחור,לאחר שהרצון לשינוי בחיי כבר הבשיל בי,אחד מה"סמנים" בניווט המסע היה דובי,שבחזונו הבין את הפוטנציאל של שילוב הטכנולוגיה במערכת החינוך ,במטרה ליצור בוגר משכיל וערכי,מוכוון מטרה ע"פ המיומנויות הנדרשות במאה ה-21.
בהרצאה/חשיפה של סביבת "עת הדעת" הוארו עיניי למספר תובנות:
ראשית,השונות הן של התלמידים ובד בבד של המורים וכפי שציטט דובי את דיואי "ביה"ס זה לא הכנה לחיים,אלא החיים עצמם".ואכן,במציאות התוך-כיתתית כיום כמעט בלתי אפשרי לתת מענה לשונות ,מה שיוצר תלמידים ומורים מתוסכלים על סקאלת ההטרוגניות.בסביבת "עת הדעת" קיים מסך המאפשר במהלך השיעור לחלק את התלמידים ע"פ שונות הקבוצות ובשלב הבא לקיים דיון השוואתי תוך התייחסות להישגים שנמדדו.תמונת המצב רלוונטית ואותנטית,הישג רחוק מהמציאות כיום.
שנית,הפער בין העיניים המזוגגות של תלמיד שחי בביה"ס שהומצא במהפכה התעשייתית ,כשבכיסו אייפון,בתיקו אייפד אסור לשימוש בביה"ס(אולי רק בהפסקות),אל מול שיעורים אופציונאליים בהם המחשב הינו כלי עבודה טבעי,המאפשר לתלמיד עם העיניים הבורקות והנוצצות להיות יצירתי,להפעיל חשיבה בקורתית,לעבוד בשיתוף ולהתקדם ע"פ יכולותיו ,כישוריו ומקורות המידע האינסופיים העומדים לרשותו.
שלישית,קומבינציית ה-80/20.פלטפורמת ההוראה הדיגיטלית(DTP),מאפשרת בסביבת "עת הדעת" בתוך "כלי תכנון"למורה המקוון באשר הוא ליצור,לשלב מתוך ארגז הכלים הפרטי שלו חומרים ופעילויות מתוקשבות,בבחינת השמיים הם הגבול.
לסיום ,בנימה אישית-
זכינו לשמוע ולהיחשף לאיש חינוך בכל רמ"ח איבריו אשר בגאוניותו השכיל לראות צעד אחד קדימה,ולהבין כי יש להקנות ללומד כלים ,עזרי למידה דיגיטליים.ההבנה של מרשאל מקלוהן ביחסו לטכנולוגיה כבר לפני עשרות שנים,"המדיום הוא המסר"-העוצמה נמצאת בטכנולוגיה ואינטגרציה עימה תעצים את הפדגוגיה.ומכך אין מנוס.הדטרמיניזם הטכנולוגי יניע את גלגלי המהפכה הבאה-מהפכת התקשוב בחינוך.
הצמיחה והשינוי משולים לעתים לנסיעה בדרך הררית.
התנחם בידיעה שירידתך-
היא רק הכנה לקראת
עלייתך.
מוקדש לך דובי שלי באהבה ואמונה רבה.
רונית
השבוע,בשיעור של ד"ר אתי כוכבי "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" חוויתי התרגשות שפעפעה בתוככי ליבי,לצד גאווה גדולה.דובי וייס,הפדגוג הראשי של "עת הדעת" שהינה סביבת למידה טכנולוגית ההולכת וצוברת תאוצה במערכת החינוך,הגיע לשיעור להציג בפנינו את הרציונאל של סביבת הלמידה, בצד יכולותיה הלכה למעשה הן מצד התלמידים ובד בבד מצד המורים.
ואני,בנימה אישית,ראיתי לנגד עיניי את המודל שגדלתי עליו,ששימש לי בילדותי והתבגרותי מטאור איכותי בעל רגישות ועומק שעיצבו את אישיותי ומי שאני כיום.
לפני שנה בעוד אני מתלבטת באיזה מסלול לימודים לבחור,לאחר שהרצון לשינוי בחיי כבר הבשיל בי,אחד מה"סמנים" בניווט המסע היה דובי,שבחזונו הבין את הפוטנציאל של שילוב הטכנולוגיה במערכת החינוך ,במטרה ליצור בוגר משכיל וערכי,מוכוון מטרה ע"פ המיומנויות הנדרשות במאה ה-21.
בהרצאה/חשיפה של סביבת "עת הדעת" הוארו עיניי למספר תובנות:
ראשית,השונות הן של התלמידים ובד בבד של המורים וכפי שציטט דובי את דיואי "ביה"ס זה לא הכנה לחיים,אלא החיים עצמם".ואכן,במציאות התוך-כיתתית כיום כמעט בלתי אפשרי לתת מענה לשונות ,מה שיוצר תלמידים ומורים מתוסכלים על סקאלת ההטרוגניות.בסביבת "עת הדעת" קיים מסך המאפשר במהלך השיעור לחלק את התלמידים ע"פ שונות הקבוצות ובשלב הבא לקיים דיון השוואתי תוך התייחסות להישגים שנמדדו.תמונת המצב רלוונטית ואותנטית,הישג רחוק מהמציאות כיום.
שנית,הפער בין העיניים המזוגגות של תלמיד שחי בביה"ס שהומצא במהפכה התעשייתית ,כשבכיסו אייפון,בתיקו אייפד אסור לשימוש בביה"ס(אולי רק בהפסקות),אל מול שיעורים אופציונאליים בהם המחשב הינו כלי עבודה טבעי,המאפשר לתלמיד עם העיניים הבורקות והנוצצות להיות יצירתי,להפעיל חשיבה בקורתית,לעבוד בשיתוף ולהתקדם ע"פ יכולותיו ,כישוריו ומקורות המידע האינסופיים העומדים לרשותו.
שלישית,קומבינציית ה-80/20.פלטפורמת ההוראה הדיגיטלית(DTP),מאפשרת בסביבת "עת הדעת" בתוך "כלי תכנון"למורה המקוון באשר הוא ליצור,לשלב מתוך ארגז הכלים הפרטי שלו חומרים ופעילויות מתוקשבות,בבחינת השמיים הם הגבול.
לסיום ,בנימה אישית-
זכינו לשמוע ולהיחשף לאיש חינוך בכל רמ"ח איבריו אשר בגאוניותו השכיל לראות צעד אחד קדימה,ולהבין כי יש להקנות ללומד כלים ,עזרי למידה דיגיטליים.ההבנה של מרשאל מקלוהן ביחסו לטכנולוגיה כבר לפני עשרות שנים,"המדיום הוא המסר"-העוצמה נמצאת בטכנולוגיה ואינטגרציה עימה תעצים את הפדגוגיה.ומכך אין מנוס.הדטרמיניזם הטכנולוגי יניע את גלגלי המהפכה הבאה-מהפכת התקשוב בחינוך.
הצמיחה והשינוי משולים לעתים לנסיעה בדרך הררית.
התנחם בידיעה שירידתך-
היא רק הכנה לקראת
עלייתך.
מוקדש לך דובי שלי באהבה ואמונה רבה.
רונית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה