ישנם רגעים בחיים המלווים אותנו ,ופוגשים אנשים שונים בנקודות ציון שונות בחיינו,אנו -האנשים ,אך נקודות בחיינו משנות את תפיסת עולמנו וראייתנו את הסובב אותנו.
טקס הסיום וקבלת ההסמכה לתואר.הייתי ברגע הזה לפני עשרות שנים,ושוב -אתמול,דרך ליווי וחגיגה של בן משפחה מאד קרוב.שוב הברכות,הנאומים,שדרוג של הפקת הערב וזריקת הכובעים אל על,אך הכל ניבט אליי בעיניים אחרות ומצא מצע אחר של הקשבה,שימת לב לפרטים,תובנות אחרות,ציפיות ל...משהו אחר.מהמקום בו אני נמצאת היום.בלימודיי הנוכחיים.
פגשתי בטקס תלמידים שחינכתי בתיכון,ובחרו ללמוד תקשורת בשל האהבה שהקניתי להם לתחום הדעת,ואתמול קיבלו את התעודה ורצו אליי בגאווה.או-אז נזכרתי בדברי הנרי ברוקס אדאמס שהיה בחייו הסטוריון,פילוסוף ועתונאי אמריקני:
"מורה משפיע על הנצח;הוא לעולם אינו יכול לדעת עד היכן מגיעה השפעתו".אתמול נגעתי בניצוצות מההשפעה הזו.
לאורך דברי דיקן הסטודנטים הקשבתי קשב רב ודמיינתי את חבריי ואותי בעתיד הלא-רחוק נרגשים להיות נוכחים ברגע הזה,מוקפים בבני משפחה אוהבים ,המבינים וזוכרים את המהמורות בכדי להגיע לרגע הזה.ברצוני לשתף אתכם קוראיי היקרים בתובנות שעלו מדברי הדיקן,אשר חידדו מחשבות ידועות אך עם זאת,כנראה שיש לעיתים להעלותם שוב על פני השטח: ללמוד מה שאנו אוהבים!
להיות סקרנים ולמצות את הפוטנציאל האישי.
להיות בעלי חשיבה בקורתית אך בשום אופן לא צינית שכן הציניות לא תניע את גלגלי השיניים קדימה ותביא לשינוי.
לא להישבות בקסמי הטכנולוגיה באופן שתשלוט בנו ובחיינו.להותיר מקום לפגישה אמיתית בין אנשים,לקריאת ספר טוב או כל אמנות אחרת שליוותה אותנו מימים ימימה,ולזכור כי כל ההתפתחויות הטכנולוגיות והגאדג'טים הצצים חדשות לבקרים לא מלמדים מהי חמימות אנושית, לא מלמדים כיצד יש לדבר עם ילדינו המתבגרים,ולא מחליפים כהוא זה את החינוך המשמעותי.
לדעת כי מהקשבה לאחר ניתן ללמוד על עצמי הרבה יותר,ולא לרצות רק להשמיע בלא לשמוע.
ו..לזכור מהיכן באת ולאן אתה הולך.משפחתך תמיד תחכה לך ,היכן שלא תהיה,אל תשכח להתקשר הביתה ולשמור על קשר עם אוהביך.
דברים מרגשים - "ששה שיעורים אחרונים של התואר" ,מודה שלא ציפיתי לשמוע דברים מסוג זה החודרים אל הלב.תודה לד"ר אווה ברגר שלימדה אותי בעברי הרחוק בתחום הדעת האהוב עליי-תקשורת,ופגשתי ב"אני מאמין" שלה מעל במת המכובדים בטקס הסיום שוב אתמול.
ולכם חבריי לתואר-"עוד נגיע,נגיע ,עוד נגיע ליום המאושר..."
שאילתא לסגל :נצוייד בגלימות וכובעים???
טקס הסיום וקבלת ההסמכה לתואר.הייתי ברגע הזה לפני עשרות שנים,ושוב -אתמול,דרך ליווי וחגיגה של בן משפחה מאד קרוב.שוב הברכות,הנאומים,שדרוג של הפקת הערב וזריקת הכובעים אל על,אך הכל ניבט אליי בעיניים אחרות ומצא מצע אחר של הקשבה,שימת לב לפרטים,תובנות אחרות,ציפיות ל...משהו אחר.מהמקום בו אני נמצאת היום.בלימודיי הנוכחיים.
פגשתי בטקס תלמידים שחינכתי בתיכון,ובחרו ללמוד תקשורת בשל האהבה שהקניתי להם לתחום הדעת,ואתמול קיבלו את התעודה ורצו אליי בגאווה.או-אז נזכרתי בדברי הנרי ברוקס אדאמס שהיה בחייו הסטוריון,פילוסוף ועתונאי אמריקני:
"מורה משפיע על הנצח;הוא לעולם אינו יכול לדעת עד היכן מגיעה השפעתו".אתמול נגעתי בניצוצות מההשפעה הזו.
לאורך דברי דיקן הסטודנטים הקשבתי קשב רב ודמיינתי את חבריי ואותי בעתיד הלא-רחוק נרגשים להיות נוכחים ברגע הזה,מוקפים בבני משפחה אוהבים ,המבינים וזוכרים את המהמורות בכדי להגיע לרגע הזה.ברצוני לשתף אתכם קוראיי היקרים בתובנות שעלו מדברי הדיקן,אשר חידדו מחשבות ידועות אך עם זאת,כנראה שיש לעיתים להעלותם שוב על פני השטח: ללמוד מה שאנו אוהבים!
להיות סקרנים ולמצות את הפוטנציאל האישי.
להיות בעלי חשיבה בקורתית אך בשום אופן לא צינית שכן הציניות לא תניע את גלגלי השיניים קדימה ותביא לשינוי.
לא להישבות בקסמי הטכנולוגיה באופן שתשלוט בנו ובחיינו.להותיר מקום לפגישה אמיתית בין אנשים,לקריאת ספר טוב או כל אמנות אחרת שליוותה אותנו מימים ימימה,ולזכור כי כל ההתפתחויות הטכנולוגיות והגאדג'טים הצצים חדשות לבקרים לא מלמדים מהי חמימות אנושית, לא מלמדים כיצד יש לדבר עם ילדינו המתבגרים,ולא מחליפים כהוא זה את החינוך המשמעותי.
לדעת כי מהקשבה לאחר ניתן ללמוד על עצמי הרבה יותר,ולא לרצות רק להשמיע בלא לשמוע.
ו..לזכור מהיכן באת ולאן אתה הולך.משפחתך תמיד תחכה לך ,היכן שלא תהיה,אל תשכח להתקשר הביתה ולשמור על קשר עם אוהביך.
דברים מרגשים - "ששה שיעורים אחרונים של התואר" ,מודה שלא ציפיתי לשמוע דברים מסוג זה החודרים אל הלב.תודה לד"ר אווה ברגר שלימדה אותי בעברי הרחוק בתחום הדעת האהוב עליי-תקשורת,ופגשתי ב"אני מאמין" שלה מעל במת המכובדים בטקס הסיום שוב אתמול.
ולכם חבריי לתואר-"עוד נגיע,נגיע ,עוד נגיע ליום המאושר..."
שאילתא לסגל :נצוייד בגלימות וכובעים???
שלום
השבמחקשמי דינה ואני אסיסטנטית של ד"ר גילה קורץ.
אני בודקת האם ניתן לרשום תגובה בבלוג שלך
תודה