"היכונו לביאת האייפד"-זו הכותרת מעיתון השבת במקומון חולון בת-ים מרשת ידיעות תקשורת,אשר משכה את עיניי וגרמה להן לנצוץ.לרגע.שהרי מהיכרותי ומנסיוני עם עולם התקשורת ,כותרת הכתבה אינה מעידה בהכרח על תוכנה והאוריינטציה בחובה,אולם בשל החיבור שלי מאז תחילת לימודיי בחוג לתקשוב ולמידה,לכל מה שזז,נושם ומזכיר ולו רק אסוציאטיבית טכנולוגיה בהקשר החינוכי,לא יכולתי להימנע מקריאת הכתבה המבשרת מהפכה בחינוך בבת-ים,העיר השכנה לעירי שלי-חולון.ואולי המהפכה טמונה רק בכותרת?האם אליה וקוץ בה?
בקריאת העובדות כפי שהן,מבשרת התוכנית כי בשנה"ל תשע"ב ,היינו עוד חודש וחצי ברוטו,תלמידי כל שיכבת ז' בעיר בת-ים יקבלו מעיריית בת-ים מכשירי אייפד,אשר יחליפו את ספרי הלימוד המסורתיים,וישמשו את התלמידים במשך כל שנותיהם בחטיבת הביניים(היינו שלש שנים.)
הכתבה נסובה בעיקר על תגובות מהשטח למהלך המהפכני מצד תלמידי כיתה ז', הוריהם ואפילו בעל חנות ספרים בעיר שכמובן התנגד למהלך, תגובה לגיטימית מצידו ולו בשל ההפסד הכלכלי הפוטנציאלי הצפוי לו.
אך מה לכל התגובות ולרצינואל המתגבש כאן? אין כל קשר, שהרי אף אחד לא באמת יודע איך ומה עומד לקרות. ברצוני לצטט את דיברי סגנית ראש העיר, מחזיקת תיק החינוך אסתר פרון אשר דבריה הינם הרלוונטיים ביותר מבחינתי ובקו המחשבה הזה אני מעוניינת להעמיק ולחדד. "זה צעד נוסף במסגרת רעיון ההתחדשות העירונית. חשוב להדגיש כי לכל תלמיד תהיה עדיין מחברת, אך רוב החומר ירוכז באייפד, שייטען מדי פעם בחומר הלימוד הרלוונטי".
ומכאן - השאלות, התהיות הספקנות ואי הוודאות. לא קיים עדיין מכרז לאספקת התוכן לאייפדים. ההורים נדרשים לשלם 1000 ש"ח ויש הטוענים כי זהו נטל כלכלי כבד מדי ביחס לסכום שנדרשו לשלם עבור ספרי הלימוד. ושאלת השאלות - לא הייתה בכוונה כל התייחסות מצד האלמנט החשוב ביותר במשוואה הזאת - המורים עצמם, מנהלי בתי הספר והאופן שבו הם מתכוונים להתמודד עם השינוי. שהרי זוהי תכלית המהפכה. רבות מדובר וידובר על המורים והמורות שלא יודעות לשלוח הודעת דואר אלקטרוני, להעלות קבצים לאתר בית הספר והרי בתוך עמי אני חיה. אך בל נשכח באיזה עולם אנו חיים. עד מתי נוכל להצטדק ולהסתתר מאחורי תירוץ שחוק ועלוב מעין זה? מתי נעצור ונבין שהטכנולוגיה חייבת לשרת את הפדגוגיה ולהפוך חלק אינטגרלי ממערכת החינוך בדיוק כמו ענפי משק אחרים?
אין ספק כי מעורבים כאן סממנים פוליטיים, שהרי כל חידוש טכנולוגי בחינוך יוצר את הבאז התקשורתי, והנה עיריית בת-ים זכתה באייטם חיובי בהקשר התקשורתי, נמצאת בכותרות ותמונת הילדים הקופצים מאושר ובידיהם האייפדים לא משה גם מעיניי. ואני באופן אישי סומכת את ידיי על יוזמי המהלך בעיריית בת-ים. נכון שיהיו קשיים ולא הכל ברור, אך ניכר כי קיימת כאן חשיבה מוקדמת. המהלך מתחיל עם תלמידי כיתה ז', שגם אם לא ידעו כולם כיצד להתמודד עם השינוי עדיין אין להם את "חרב מבחן הבגרות" על הראש, כל שלא יפול דבר אם לא יסיימו את המשימות באפליקציית מאפייני הסיפור העממי והבלדה. ולעניות דעתי, העניין והחדשנות שיכניסו האייפדים לשיעור יביאו לעודף מוטיבציה ורצון ללמוד עוד ועוד בקרב התלמידים.
לסיום דבריי עליי לציין שכולי התרגשות בעת כתיבת דברים אלה, כי גם אני לפני שנה בדיוק הייתי מגיבה באופן הפוך ומתנגדת להכנסת הטכנולוגיה, מחפשת רק את הקשיים ונתלית בבעיות האופציונאליות הצפויות. אולם, כיום, בתום שנה אינטנסיבית של לימודים הרואים את החשיבות העצומה בהכנסת הטכנולוגיות לאחר היכרות עם מחקרים ותוכנות, יודעת בוודאות כי זהו הצעד הבא ועלינו להשתמש במחשב באופן מושכל. ואני איני יכולה להיתלות במילים יפות מבלי לבחון את הדברים במציאות הסובבת אותי המאפשרת ל"משש את הדופק". פניתי לבתי שסיימה כיתה ז' בימים אלו (בל נשכח כי זהו קהל היעד המדובר שיחולל את השינוי) וספרתי לה על המהלך המתגבש בבת-ים. תגובתה המיידית הייתה "אמא, תורידי אותי כיתה..." וחיוך אינסופי נפרש על פניה (משפט אחד ששווה אלף תיאוריות). ואני בליבי לחשתי : הלוואי ויכולתי חמודה שלי.
בקריאת העובדות כפי שהן,מבשרת התוכנית כי בשנה"ל תשע"ב ,היינו עוד חודש וחצי ברוטו,תלמידי כל שיכבת ז' בעיר בת-ים יקבלו מעיריית בת-ים מכשירי אייפד,אשר יחליפו את ספרי הלימוד המסורתיים,וישמשו את התלמידים במשך כל שנותיהם בחטיבת הביניים(היינו שלש שנים.)
הכתבה נסובה בעיקר על תגובות מהשטח למהלך המהפכני מצד תלמידי כיתה ז', הוריהם ואפילו בעל חנות ספרים בעיר שכמובן התנגד למהלך, תגובה לגיטימית מצידו ולו בשל ההפסד הכלכלי הפוטנציאלי הצפוי לו.
אך מה לכל התגובות ולרצינואל המתגבש כאן? אין כל קשר, שהרי אף אחד לא באמת יודע איך ומה עומד לקרות. ברצוני לצטט את דיברי סגנית ראש העיר, מחזיקת תיק החינוך אסתר פרון אשר דבריה הינם הרלוונטיים ביותר מבחינתי ובקו המחשבה הזה אני מעוניינת להעמיק ולחדד. "זה צעד נוסף במסגרת רעיון ההתחדשות העירונית. חשוב להדגיש כי לכל תלמיד תהיה עדיין מחברת, אך רוב החומר ירוכז באייפד, שייטען מדי פעם בחומר הלימוד הרלוונטי".
ומכאן - השאלות, התהיות הספקנות ואי הוודאות. לא קיים עדיין מכרז לאספקת התוכן לאייפדים. ההורים נדרשים לשלם 1000 ש"ח ויש הטוענים כי זהו נטל כלכלי כבד מדי ביחס לסכום שנדרשו לשלם עבור ספרי הלימוד. ושאלת השאלות - לא הייתה בכוונה כל התייחסות מצד האלמנט החשוב ביותר במשוואה הזאת - המורים עצמם, מנהלי בתי הספר והאופן שבו הם מתכוונים להתמודד עם השינוי. שהרי זוהי תכלית המהפכה. רבות מדובר וידובר על המורים והמורות שלא יודעות לשלוח הודעת דואר אלקטרוני, להעלות קבצים לאתר בית הספר והרי בתוך עמי אני חיה. אך בל נשכח באיזה עולם אנו חיים. עד מתי נוכל להצטדק ולהסתתר מאחורי תירוץ שחוק ועלוב מעין זה? מתי נעצור ונבין שהטכנולוגיה חייבת לשרת את הפדגוגיה ולהפוך חלק אינטגרלי ממערכת החינוך בדיוק כמו ענפי משק אחרים?
אין ספק כי מעורבים כאן סממנים פוליטיים, שהרי כל חידוש טכנולוגי בחינוך יוצר את הבאז התקשורתי, והנה עיריית בת-ים זכתה באייטם חיובי בהקשר התקשורתי, נמצאת בכותרות ותמונת הילדים הקופצים מאושר ובידיהם האייפדים לא משה גם מעיניי. ואני באופן אישי סומכת את ידיי על יוזמי המהלך בעיריית בת-ים. נכון שיהיו קשיים ולא הכל ברור, אך ניכר כי קיימת כאן חשיבה מוקדמת. המהלך מתחיל עם תלמידי כיתה ז', שגם אם לא ידעו כולם כיצד להתמודד עם השינוי עדיין אין להם את "חרב מבחן הבגרות" על הראש, כל שלא יפול דבר אם לא יסיימו את המשימות באפליקציית מאפייני הסיפור העממי והבלדה. ולעניות דעתי, העניין והחדשנות שיכניסו האייפדים לשיעור יביאו לעודף מוטיבציה ורצון ללמוד עוד ועוד בקרב התלמידים.
לסיום דבריי עליי לציין שכולי התרגשות בעת כתיבת דברים אלה, כי גם אני לפני שנה בדיוק הייתי מגיבה באופן הפוך ומתנגדת להכנסת הטכנולוגיה, מחפשת רק את הקשיים ונתלית בבעיות האופציונאליות הצפויות. אולם, כיום, בתום שנה אינטנסיבית של לימודים הרואים את החשיבות העצומה בהכנסת הטכנולוגיות לאחר היכרות עם מחקרים ותוכנות, יודעת בוודאות כי זהו הצעד הבא ועלינו להשתמש במחשב באופן מושכל. ואני איני יכולה להיתלות במילים יפות מבלי לבחון את הדברים במציאות הסובבת אותי המאפשרת ל"משש את הדופק". פניתי לבתי שסיימה כיתה ז' בימים אלו (בל נשכח כי זהו קהל היעד המדובר שיחולל את השינוי) וספרתי לה על המהלך המתגבש בבת-ים. תגובתה המיידית הייתה "אמא, תורידי אותי כיתה..." וחיוך אינסופי נפרש על פניה (משפט אחד ששווה אלף תיאוריות). ואני בליבי לחשתי : הלוואי ויכולתי חמודה שלי.
רונית, מאוד מפליא לדעת על ההשקעה הטכנולוגית של הרשות בחינוך.אני בהחלט מבינה את ההתלהבות של ביתך, במיוחד כבעלת אייפד וחובבת ג'ג'טים. הבעיה היא שמערכת החינוך עדיין איננה ערוכה פדגוגית לעבוד עם מגוון הכלים הטכנולוגיים. משתמע כי ישנה תחרות סמוייה בין רשויות על האמצעים הטכנולוגיים החדישים ביותר. מחכה לשמוע בנושא בהמשך.אורנית
השבמחק